מאת:
יהויחז
כ"ה אלול
ה'תשפ"ד
06:48
האם יש בסיס לטענה ששמעתי -
- ביום חמישי האחרון הייתי בביהכנ"ס איצקוביץ' בבני ברק, בשעת לילה מאוחרת לאחר חצות, ראיתי שם התקהלות מכובדת של עשרות אנשים אשר התווכחו עם כמה אנשים מהציבור הדת"לי, בנושא הנדוש של הצבא, ושורש הטענה של המתנגדים היתה שאי"ז נקרא למות על קידוש ה' אם החייל מוסר את נפשו לא בשביל ה' אלא בשביל אידיאל.
ואחד מהדת"לים שם טען שכיון שסו"ס החייל מוסר נפש על עם ישראל גם אם זה בעקיפין ובחוסר ידיעה זה נחשב מסי"נ על מצוה.
שאלתי היא האם יש בסיס לטענה זו, שהרי לכאו' בגמ' בב"ב מפורש להיפך שאם ישראל אינם מקיימים את המצוות, עדיף שלא יתחתנו וממילא העם ימות, ולפי הדברים הנ"ל לכאו' אם הם יתחתנו בעקיפין הם יקיימו מצות פו"ר.
מאת:
יואל אלחנן
ה' תשרי
ה'תשפ"ה
07:17
לגבי מסירות נפש של החיילים...
ראשית, החיילים לא יוצאים לקרב על דעת עצמם ולא מבצעים שום פעולה על דעת עצמם. מי שקובע עבור החיילים את המשימות השונות היא ההנהגה של המדינה כשהנחת היסוד של הנהגה זו היא כי בשביל קיום המדינה מוצדק שימותו חיילים. כלומר, אם כבר מדברים על מסירות נפש הרי שמסירות הנפש היא למען המדינה ולא למען עם ישראל, וכיון שמהותה של המדינה היא מרידה גלויה בה' ובתורתו תוך חילול ה' שאין כדוגמתו בכך שהכל נעשה תחת שם "ישראל" וקבל עם ועולם מכריזים כי מרידה בה' אלקי ישראל היא מהותו של כלל ישראל, הרי שהחיילים מוסרים נפשם על הגנת המדינה כדי שיהיה שקט בגבולותיה ולא תהיה הפרעה לחילול ה' שע"י קיום המדינה ואין לך סתירה גדולה מזו לכנות מסירות נפש על חילול ה' למצות קידוש ה'.
וגם לגבי עצם ה"הגנה" צריך להבין דבר פשוט גם בעיני בשר ודם. אם יש לי בית ובו עשר דלתות נעולות השומרות על הבית מכניסת זרים ומזיקים ובא אחד ושבר לי את כל הדלתות בבית אך העמיד שומר ליד אחד הפתחים באופן שיש כרגע תשעה פתחים פרוצים. האם יוכל לטעון כי בכך שהעמיד שומר ליד אחד הפתחים הוא מגן עלי? ואם בנוסף לכך הוא פועל באופן שמביא אליי את המזיקים לבית ודאי שלשוטה ייחשב מי שיראה בו כ"מגן".
לפני שבאה הציונות לארה"ק לא היה פחד מערבים כלל והם במעשיהם הנלוזים ובהקמת מדינתם הביאו לסכסוך עם כל העולם הערבי כשהם יודעים שארה"ק מוקפת בערבים וכי האפשרות היחידה של מדינתם להתקיים היא רק ע"י שפיכת דם ישראל כמים, והרי לא רק שאינם מגינים על עם ישראל אלא שמסכנים את עם ישראל ושופכים דם ישראל כמים וכל זאת תוך כדי מרידה בקב"ה ובתורתו שהיא עצמה גורם עיקרי לפורענויות מצד הגויים ובכללם הערבים וגם כעת במלחמה חלק מהפעולות שהחיילים עושים הן פעולות שמסכנות את עצמם ואת חבריהם למען האויבים שבהם נלחמים כגון הכנסת מזון לאויבים שנמכר על ידם בכסף רב ומסייע להם לגייס לוחמים חדשים תחת אלה שנהרגו וכן פעולות שנעשות באופן שמסכן את החיילים כדי לא לפגוע בחפים מפשע וכדי שלא יטענו כנגדם שהם מפרים את הדין הבינלאומי וכדי שתהיה לגיטימציה להמשך המלחמה מאומות העולם.
ולכן, כמוש שכתב הגרש"ד הכהן מונק בשו"ת "פאת שדך" (ח"ג סי' נו') כי החיילים (שצריכים למלא פקודות שיתאימו לדין הבינלאומי) דינם כשבויים וראשי הצבא והמדינה דינם כרודפים, וכל הדיבורים על מלחמת מצוה, ומסירות נפש על קידוש ה' או על עם ישראל הינם דמיונות בעלמא שנועדו להרדים את עיני החיילים והאזרחים שלא יזעקו על כך שמסכנים את חייהם לשוא וללא כל תועלת וצא וראה-מה הועילו כל המבצעים והמלחמות בעזה שדמם של חיילים נשפך בהם כמים במאות?? ומה הועילו כל המבצעים והמלחמות בלבנון שגם בהם נשפך דם חיילים במאות?? במקרה הטוב, היתה תקופה כלשהי של שקט אך גם שקט זה פירושו התעצמות מחדש של האויבים עם נשק יותר משוכלל ויותר מסוכן, וגם על האויבים שיש בידם נשק דל ולפעמים אפילו סכין לא מצליחים להתגבר ולא ישכילו להבין את מה שכל בר דעת אמור להבין אפילו רק מקריאת חומש (ובפרט בפרשיות השבוע האחרונות בספר דברים) אבל כשראש המדינה עומד באו"ם ופוער פיו כי כשמשה רבנו אמר לבני ישראל "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:" אז הוא התכוון שהחיים והברכה היא הברית של הציונים עם ארה"ב וערב הסעודית והמוות והקללה היא ציר הרשע בהנהגת אירן (עפ"ל) אז ברור שאין לו מושג מהם חיים ומהו מוות וממילא ברור עוד יותר למה לא אכפת לו כלל ממותם של חיילים ואזרחים בעבור קיום מדינת חילול ה' הציונית אשר בזיוף גמור מכנה עצמה ישראל (למרות שכופרת מאז היוסדה ועד היום במי שנתן ליעקב את השם ישראל)
מאת:
יאיר
ה' תשרי
ה'תשפ"ה
18:21
למה חייל לא מוסר את נפשו על הגנת האומה?
חייל רגיל בן 20 לא אמור לדעת את כל תולדות הציונות, הוא יודע שהוא הולך להילחם כדי להגן על האומה, וגם אם יש דעות אחרות, הוא לא אמור לדעת אותם ולהתפלמס איתם. הוא לא צריך להיות החכם הכי גדול בעולם. ואם מנהיגי המדינה טועים מה הוא אשם?
מאת:
יואל אלחנן
ה' תשרי
ה'תשפ"ה
04:48
בתשובתי לא דברתי כלל על אשמה...
של החיילים ולא עסקתי כלל בשאלה מה יודע או לא יודע חייל על תולדות אומתו אלא בעובדה פשוטה שהחייל נלחם בשליחות המדינה ולכן אם מוסר את נפשו הרי שהוא מוסר אותה בשביל המדינה ולא על הגנת עם ישראל וזה שמנהיגי המדינה ברשעותם הסיתוהו לדמיין כי מלחמה בשליחות המדינה הינה הגנה על עם ישראל ולכן מסירות נפשו למען המדינה הינה מסירות נפש על עם ישראל בה בשעה שהמדינה עצמה לא בוחלת לסכן את חייו ואת חיי כלל אזרחיה ומסכנת את עם ישראל מאז קומה ועד היום לא הופכת את דמיונותיו למציאות אלא רק ממחישה את דברי הגרש"ד מונק שהבאתי שדינם של החיילים כשבויים ואין לך שבוי (דהיינו שדעתו שבויה בידי דמיונותיו) יותר ממי שמוכן למסור את נפשו עבור אומה שאין לו מושג בכלל מה מהותה ומה מקורה ומה ההצדקה למלחמותיה ולשפיכת דמם של חייליה.
מאת:
יאיר
ו' תשרי
ה'תשפ"ה
20:12
אז למה לא לרחם עליו ולהשתתף בצערו
צריך להשתדל כמה שיותר להרגיש את צער החיילים, ואת צער המשפחות שנפל להם בן או קרוב.
מאת:
יואל אלחנן
י"א תשרי
ה'תשפ"ה
07:41
נראה שעדיין לא ירדת לסוף דעתי...
ולכן אנסה להסביר את דבריי קצת יותר. לא מזמן קראנו את פרשת ניצבים ושם בסוף הפרשה נאמר:
הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:
הרי לך כי חיים פירושו: לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו. כל מי שיש חיסרון אצלו באחד מן הדברים האלה יש לו חיסרון של חיות וכל מי שאין בו בכלל את ג' הדברים הרי שהוא מת מהלך דהיינו אין בו מאומה מחיותו כאדם וכישראל.
והנה ודאי שמי שמכיר בערכיות האמיתית של המושג חיים מרחם על כל מי שאינו מכיר בערכיות זו ועוד יותר כשרואה את ההשלכות בפועל של מי שלא מכיר בערכיות זו על חייו, ולכן הרחמים על אדם מישראל שאינו מכיר חיים אמיתיים מה הם, הם לא רק כאשר הוא "חייל" או כאשר הוא אבא או אמא לחייל שנפל האבחנה בין חייל למי שאינו חייל או בין הורים שאיבדו את בנם כ"חייל" למי שאיבדו את בנם או את בתם בתאונת דרכים או כתוצאה ממחלה ל"ע או מכל סיבה אחרת היא אבחנה מעוותת לגמרי וממילא צריך לרחם על כל אדם מישראל שיש בו גריעות כלשהי ממה שמוגדר לעיל כחיים ולכן צריך לרחם גם על ילד שמתחנך לכפירה בבית הספר אליו שולחים אותו הוריו וכן לרחם על הורים שמפקירים את בנם לחינוך לכפירה. צריך להבין שלא צריך להיות במנהרות של עזה כדי להיחשב שבוי ואפשר להיות שבוי גם כשהאדם בביתו עם הוריו או עם ילדיו ואינם קשורים לאמונה בה' , להכרת תורתו ולשמירת מצוותיו.
ובמידת העוצמה שמרחם עליהם צריך לשנוא ולתעב את מי שבזדון ליבם מביאים אותם למצב הזה ובודאי שלא להחזיק בידם ולהצדיק מעשיהם כי באופן זה גורם להם שבכלל לא ירגישו בכך שהם מסיתים ומדיחים נאלחים הגורמים לכל מי שתחת ידם להיות שבוי בדיעותיהם הכוזבות והכפרניות מבלי שייזהר מכל קשר עמהם.
ולכן מי שמאחז עיניהם של החיילים כי מלחמתם היא מלחמת מצוה, וכי מצוה וערך עליון למות למען המדינה וכד' אינו רחמן כי אם אכזרי ואם בגלל דיבורים שכאלה ודוגמתם יילך החייל למלחמה ויינזק דמו יהיה בראשם של המסיתים אותו לעשות כן.
כללו של דבר, עלינו לרחם על כלל אחב"י שהועברו על דתם ועל דעתם בלי לשכוח שמצבם הנוכחי הוא מסוכן ויכול להשפיע על כל מי שבא בחברתם, והיכן שאפשר וע"י אנשים מסויימים שמוכשרים לכך לנסות לעוררם לשוב בתשובה אבל ודאי שלא להחזיק בידם או לגרום להם לחשוב שמעשיהם רצויים וחיוביים (ובכלל זה תפילות להצלחתם במלחמה) וזה שחלק מהם הם "חיילים" לא משנה מאומה מהיחס אליהם ובודאי לא מוסיף להם ערכיות חיובית כלשהי יותר מכל אדם שנמצא בסכנת הגוף וצריך להתפלל להצלתם ממפקדיהם ומראשי הצבא שמסכנים את חייהם למען מטרה אחת בלבד: שיהיה שקט בגבולותיהם כדי שיוכלו להמשיך במרידתם הגלויה בקב"ה ע"י בחירתם בקללה ובמוות שתוצאותיה הם מוות גם ברוחניות וגם בגשמיות.
מאת:
יאיר
י"א תשרי
ה'תשפ"ה
08:39
למרות שדבריך ודאי נכונים אני קצת מתפלא
הרי בהגיון הזה אפשר גם לא לרחם כלל על זני אדם, כי ה' ודאי יודע מה טוב להם, ואם הוא נתן להם ייסורים, מן הסתם זה לזככם לעולם הבא.
אז למה לתת צדקה לעניים, הרי ה' החליט שהם יהיו עניים (כמדומני שהגמרא מביאה מעין טיעון כזה).
אני מבין, שהתשובה לכך, שיש ביהדות מושג של 'ראש קטן', כלומר, ודאי שבגדול יש עולם הבא, אולם כשרואים יהודי סובל מותר לנו לדאוג לו ומחוייבים אנו בכך, ואין אנו בכל מעשה מחשבנים את כל התוצאות, זה גם לא בכוחנו לדעת הכל.
בוודאי שהזכות הכי גדולה שתהיה לחילונים זה שהם יחזרו בתשובה.
אבל זה לא אומר שמכיון שעכשיו זה לא באופק, אפשר להתרכז בצער העכשוי שלהם ולהשתתף בו.
מה גם שאין סתירה בין הדברים, אפשר כמובן להוסיף תפילה שיצליחו וגם יחזרו בתשובה.
מאת:
יואל אלחנן
כ"ז תשרי
ה'תשפ"ה
06:09
הסיבה לפליאתך היא כי הבנת מדבריי...
מה שלא נאמר בהם כלל! בדבריי אמרתי דבר פשוט והוא שאם אדם נמצא במצב של צער גופני ובמקביל בצער רוחני אז מי שמרחם עליו באמת צריך לכאוב את מצבו הרוחני יותר או לפחות בצורה זהה לכאבו על מצבו הגופני ואם מייחל שיצא מצערו הגופני אך יישאר בצערו הרוחני אינו יודע מה הוא צער ומה הוא מזור ואינו רחמן אלא אכזרי.
אתה מציג את הדברים בצורה מעוותת כאילו שהצער הרוחני הוא רק לגבי העתיד (עולם הבא) ולכן כרגע כשהצער הגופני הוא בהווה יש להשתתף בו, אבל הצער הרוחני הוא בכל רגע ורגע בעולם הזה וכל תפקיד הגוף (עפר מן האדמה) הוא רק לשרת את הרוח (נשמת חיים) וראה באוה"ח הקדוש על התורה על הפסוק שאמר יעקב ליוסף כשראה אותו לראשונה אחרי שהתאבל עליו שנים רבות "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" ותבין שבשורת "עוד יוסף חי הוא מלך במצרים" היתה קשה עבור יעקב הרבה יותר מהבשורה של "טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו" ורק שראה את פניו והבין שעודנו בצדקותו אז נחשב בעיניו כי אכן יוסף חי.
מאת:
יאיר (הא')
כ"ז תשרי
ה'תשפ"ה
06:27
אתה יותר חכם ממני
אבל מאחורי כל הפלפולים, למה אתה לא יכול לומר מילים של השתתפות בצער שעושות הרגשה טובה לאדם הממוצע. האם כך גדולי ישראל כמו הזון איש התנהגו.
מאת:
יואל אלחנן
כ"ח תשרי
ה'תשפ"ה
07:07
רוצה לדעת איך התנהג מרן החזו"א?
יהודי מרוסיא שבצעירותו גר בשכנות למרן החזו"א הגיע לביקור (כמדומני לרגל עסקיו) בארה"ק והחליט לבקר את מרן החזו"א שהכירו. מרן החזו"א דיבר איתו ארוכות ובסיום השיחה אמר לו אותו יהודי: עכשיו כשאתה מדבר איתי אני מתמלא בהשתוקקות לחזור בתשובה אך אני יודע שברגע שאחזור לרוסיא הכל יתפוגג ואמשיך בשגרת חיי ולפי דבריך (היינו לפי הדברים ששמע ממרן החזו"א) אם אמשיך בשגרת חיי ברוסיא מוטב עבורי שהמטוס יתרסק בדרך לרוסיא ומרן החזו"א הסכים עמו, ואכן המטוס התרסק...
מאת:
יאיר
ח' תשרי
ה'תשפ"ה
12:07
תוכל להפנות אותי לדעתך
או לדעת גדולי ישראל, מה עלינו לעשות כעת אחרי שקמה המדינה? כלומר, אילו מחר כול יחזרו בתשובה, מה עלינו לעשות? האם לא להקים צבא כלל? לבטלה לגמרי. ליסוע לאמריקה?
מאת:
יואל אלחנן
י"א תשרי
ה'תשפ"ה
07:56
דעתי אינה רלבנטית כלל...
כי לא זכיתי להגיע להוראה גם בענייני היחיד ואני רחוק מאד אפילו ממדרגת תלמיד הראוי להוראה בתחום זה וק"ו באשר להנהגת הרבים ולשאלות שקשורות בדיני נפשות של רבים.
בחלק המאמרים תוכל למצוא מאמר "האם לסגור את הצבא" ושם תראה כי הדבר הראשון בחזרה בתשובה הוא שינוי החשיבה דהיינו הראש וכמו ביחיד כך ברבים הדבר הראשון שצריך הוא לשנות את ההנהגה של הרבים ולהחליפה בהנהגה של גדולי ישראל והם כבר יקבעו איך לתקן את הצריך תיקון ובאיזה סדר עדיפות מה לעשות קודם ואם כל העם יחזרו בתשובה בודאי תהיה להם סייעתא דשמייא לכוון את העם לדרך הנכונה וימצאו את הדרך כיצד לבטל את המדינה מבלי שיישפך דם ישראל כמים ולהדריכו להכין עצמו לביאת משיח צדקנו.
ורק אוסיף הערה לגבי המציאות: מדבריך משמע כי המדינה פועלת בדרך של קיום המדינה ואתה שואל האם כתוצאה מחזרה בתשובה של כלל העם תתבטל המדינה אבל צריך לדעת בבירור כי גם ההנהגה האפיקורסית הנוכחית על כלל ישראל בארה"ק פועלת ביתר שאת לביטול המדינה אלא שפעולותיה גורמות שהדבר יהיה בחרון אף ובשפיכות דמים בלתי פוסקת והולכת וגוברת ורק מאחזים עינים כי הנה הם מתגברים על החמאס...ועוד מעט על החיזבאללה...וגם את איראן תיכף יכריעו בחכמתם ובתחבולותיהם... אבל כל מי שעיני שכל לו מבין שבכל מלחמתם זולת עוד ועוד הרוגים לא משיגים כלום כי בסופו של דבר ייצאו מעזה וגם מלבנון ובקלות יוכלו גם החיזבאללה וגם החמאס לשקם את הריסותיהם ולהשיג מחדש נשק והאיום על הצפון ועל הדרום ועל יו"ש ועל כל ארה"ק יישאר כבראשונה וכל התיעודים על עוד מחבלים שנהרגו ועל עוד כלי נשק שנתפסו אין בהם כלום כי כמות הנשק והכסף שיש בידי מי שמספק להם אותם היא כזאת שגם מאה שנה של נוכחות הצבא בלבנון ובעזה לא יספיקו לבטלו לגמרי, וגם עצם העובדה שנלחמים בגופים כמו חמאס וחיזבאללה בתוך מסגרת של "הדין הבינלאומי" היא מגוחכת ומיועדת לכשלון גם בלי לקרוא את אזהרות תורה"ק והנביאים על הסכנות שבמלחמה נגד הקב"ה ותורתו ועל תוצאתה החמורה כלפי כלל ישראל בעולם בכלל ובארה"ק בפרט.
מאת:
יאיר
י"ב תשרי
ה'תשפ"ה
07:10
הנהגת גדולי ישראל
הצגת הדברים כאילו קיימת אלטרנטיבה שמסדרת את כל הבעיות, כאילו יש איזה גוף בדמות הסנהדרין המכונה 'גדולי ישראל' שבכוחו להחזיר את העם למצבו קודם הציונות, ההשכלה, המשיחיות הכוזבת וכו' עד למצבו קודם לגלות, היא כשלעצמה שגויה בכל עצם הבנת הגלות. הסיבה לכך שצריך 'יואל אלחנן' בשביל לנסות להבין מה היה היחס של אותם שנתפשים ככאלו שהיו בעבר חברי הגוף המכונה 'גדולי ישראל' ואין אלו דברים חתוכים שכל מי שגדל לאורם - היא כי בסופו של דבר הם לא מסרו לציבור את עמדתם בעניין [בצורה שמוסרים לציבור ועיין ערך תעמולת הבחירות\קופת העיר וכו' וכו']. יהיה ההסבר אשר יהיה גם אם נתרץ זאת בק"נ תירוצים, בכל מה שקשור לתודעה הפשוטה של כל יהודי - שמבוססת על ההנחה המוסכמת שעמ"י הוגלה ע"י מי שבחר בהם להיות 'עם השם' - ומצב זה עתיד להשתנות - יש 'גאולה' שעתידה להיות - בתוך הנחות אלו כשמנסים להבין את המשמעות הפשוטה של ההווה, איפה הוא מתיישב בתוך זה, בין גלות לגאולה, אין על כך תשובה, ודאי שלא מנומקת [למעט זו המצוייה בכתבי הויואל משה, שלמרבה הצער רחוקה מתודעת הכלל, או זו המצויה בהגיגי המשיחיים למיניהם] הציבור המאמין הדתי ואף החרדי קרוב בהרבה לעולמות המשיחיות של בעל האורות, יונק מהתרבות המתוקה שלהם [שכיום מתומצתת למסר העמוק ולפיו הכל טוב וקדוש חוץ מהערבים ובג"צ] 'גדולי ישראל' המדוברים לכאורה מודעים למצב הבסיסי של צאן מרעיתם ושתיקתם גם אם אינה מהוה הסכמה לדברים [המצג שאותו עמלים כלי התקשורת החרדיים והכלליים לקיים], לכל הפחות מוכיחה על חוסר יכולתם להנהיג את האלטרנטיבה למשיחיות.
ולסיכום, לצערינו בחרדיות לא באמת קיימת אלטרנטיבה למשיחיות, במקרה הטוב היא יכולה לשמש כ'משכך כאבים' לתופעות הלוואי של הציבור המשיחי, הקלקול וכו'.
ראוי שדברים אלו יאמרו בכנות לכל מי שהתפכח מהאשליות המשיחיות החדשות. הציבור החרדי במקרה הטוב לא יודע לענות על שאלות אלו, ובמקרה הרע [והנפוץ] יודע את התשובות שנאמרות בבתי המדרש שבגבעות.
וכן ראוי לדון בשם האתר 'הסברה יהודית לציבור הדתי לאומי', למה נגרעו ממנו 'בני הציבור החרדי'.
מאת:
יואל אלחנן
כ"ז תשרי
ה'תשפ"ה
06:33
שוב, אתה מתעלם מדבריי...
מציג אותם באופן שלא קרוב בכלל לתוכנם ואח"כ מקשה עליהם...
איפה ראית שטענתי כי החזרת הנהגת כלל ישראל להנהגתם של גדולי ישראל תביא להחזרת מצבו קודם לגלות??
קרא את דברי שוב ותבין כי מהגלות יוציא אותנו ואת כל גדולי ישראל רק הקב"ה ע"י משיח צדקנו.
וכל מה שתארת לגבי המצב בציבור החרדי הינו תוצאה של חוסר הנהגה של גדולי ישראל גם בציבור החרדי ולכן כשאמרתי שהמפתח לשיפור מצבנו בגלות הוא בראש ובראשונה החזרת הנהגת כלל ישראל לגדולי ישראל לא התכוונתי שביבי לפיד וגנץ יעבירו את ההנהגה לדרעי גפני וגולדקנופף אלא שביבי, גנץ, לפיד, גפני וגולדקנופף יעבירו את ההנהגה לגדולי ישראל...
לגבי שאלתך למה הכותרת באתר היא הסברה יהודית לציבור הדתי לאומי התשובה לכך פשוטה. אינני רוצה להיות גורם לכך שחרדי כלשהו יראה באינטרנט מקור לבירור כלשהו בנושא תורני והאמת שגם את הפעילות שלי מול הציבור הדתי לאומי לא רציתי לעשות דרך האינטרנט אלא בצורה של מפגשים ישירים עם רבני הצה"ד ותלמידיהם אבל אלה מוכנים לדון רק עם ח"כים ואנשי תקשורת שאינם מכירים לעומק את כזביהם והבליהם או שבעצמם נגועים בהם באופן כזה או אחר או עם חילונים שבבורותם לא יודעים אפילו מול מה לבדוק את טענותיהם, ולכן הוקם האתר (לאחר התיעצות עם הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל)
מאת:
יאיר
י"ב תשרי
ה'תשפ"ה
08:55
אגב שים לב לרב קולדצקי
הוא לא ישן על מיטה מאז ה7 ל10, רק על קרש..
למה? הרי הרחמנות האמיתית, זה על העולם הבא שלהם, וזה בכלל לא השתנה בשבע באוקטובר.
אז מה הוא חושב?
מאת:
יואל אלחנן
כ"ז תשרי
ה'תשפ"ה
06:43
הפורום נועד לשאלות רציניות...
ולא לשאלות המבוססות על "עובדות" שמקורן באתרי הנייעס מחטיאי הרבים שאין לסמוך על שום מילה המובאת בהם בטח לא באשר לגדולי תורה והנהגותיהם...
מאת:
יאיר
כ"ח תשרי
ה'תשפ"ה
08:14
ראה מערכי לב
בספר מערכי לב (שוואב) חלק א' עמ' צה-צו. התפללנו עבור אנשים רחוקים מאתנו מאוד, מפני שהם אחים. מי שלא חש בצער אחיו הוא או אכזר או שאיננו אח. הוא מוציא את עצמו מכלל ישראל. חייבים להתפלל עליהם ולבקש רחמים שישארו בחיים.
ולהלן: מציאות זו יוצרת לנו רגש של אחוה, ומכיון שכן עלינו להצטער לא רק על מצבם הגשמי המסוכן, אלא גם ויותר על מצבם הרוחני וכו', ע"כ.
הנה לך, גישה מאוזנת ומורכבת של גדולים בתורה.
מאת:
יואל אלחנן
ה' חשון
ה'תשפ"ה
05:20
בתגובתי לעיל כתבתי לך מפורשות...
בזה"ל: "בדבריי אמרתי דבר פשוט והוא שאם אדם נמצא במצב של צער גופני ובמקביל בצער רוחני אז מי שמרחם עליו באמת צריך לכאוב את מצבו הרוחני יותר או לפחות בצורה זהה לכאבו על מצבו הגופני ואם מייחל שיצא מצערו הגופני אך יישאר בצערו הרוחני אינו יודע מה הוא צער ומה הוא מזור ואינו רחמן אלא אכזרי".
וזה בדיוק מה שאומר הגר"מ שוואב זצ"ל (ועיי' באור החיים הקדוש בפר' ויגש על הפסוק:"אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" שאמר יעקב אבינו ליוסף כשפגש אותו אחרי כל השנים וכתב שם האור החיים הקדוש וז"ל: "ודבר ידוע הוא כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן בהיותו בן מביש", דהיינו שלפני שראה יעקב אבינו את פניו של של יוסף (שמזה הבין שנשאר בצדקותו) היתה הבשורה של "עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים" יותר קשה עבורו מהבשורה "טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו" ואגב גם לגבי פדיון שבויים איתא בגמ' בגיטין (מו:) ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי (ופי' רש"י: אומה שאוכלין בני אדם) אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה פירקן אמר ליה תנן המוכר עצמו ואת בניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים משום קלקולא וכל שכן הכא דאיכא קטלא אמרו לי' רבנן לרבי אמי האי ישראל מומר הוא דקא חזו ליה דקאכיל נבילות וטריפות אמר להו אימא לתיאבון הוא דקאכיל אמרו ליה והא זמנין דאיכא היתירא ואיסורא קמיה ושביק היתירא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא קא שבקי לי דאפרקינך"
מאת:
יצחק פתא'ל
ד' חשון
ה'תשפ"ה
17:42
הוא כן ישן על מיטה
רק שהוא הניח עץ על המזרן ועליו הוא ישן, לו היה מעוניין לסבול באמת על ה"חטופים" ה"מסכנים" ב"צרתם" שאינם יכולים לחלל שבת קודש בפרהסיא בשבי ואינם יכולים לאכול שם בשר נבילות וטריפות שפנים וד"א ולהעמיד צלם ולרקוד סביבו לצלילי חליל מוזיקת ה'טראנס' ביערות בעצם יום ש"ע היה מסיר את המזרן וישן על המיטה לבד בלי שום חיפוי, או לחילופין היה לוקח את הקרש וישן עליו לבד על הרצפה, או לחילופין תחת מצג הסימפטיא המתרפס הנחיתי והעלוב הזה היה כבר ממלא את דרישותיהם החוזרות ונשנות של כל משפחות החטופים ומשפחות החיילים העומדים בחזית מלחמת הציונים בעזה בעתירותיהם לבג"ץ ומתחבר אליהם עד הסוף והיה הוא ואשתו וילדיו המבוגרים למעלה מגיל הגיוס מתנדבים להכין סנדוויצ'ים ועוגות ועוגיות ולקשור ציציונות ואת כל יוצאי חלציו העומדים בתקן היה שולח ללא יוצא מן הכלל להתגייס לשירות קרבי בצבא ולשחרר אותם מן השבי (ובשביל מפקדיהם רצוי גם שימותו בדרך לשם מפני ש"החרדים צריכים להרגיש את הטעם המר של ילד בן 19 שמת בקרב וכל חייו עוד לפניו" כלשונם), אך האמת היא שהחטופים לא מעניינים את קצה הציפורן בבוהן הרגל של מישהו מאלו ברמה האישית וכל הדאגה לשלומם המוצגת בערוצי המדיה החברתית השונים היא אך למען השג והרווח עוד פרסום ואחוזי "רייטינג" ו"צפיות" במכשירי השקץ המשוקצים למיניהם. למעשה היחידים שבאמת אכפת להם מהחטופים כמו גם מכל מי שעוד יש לו חלק בעם ישראל ולא פקר ויצא מן הכלל הם אלו שמתפללים כל יום 3 פעמים תפילת ש"ע ומבקשים שם מהקב"ה "החזירנו בתשובה שלמה לפניך" ו"למשומדים לא תהי תקוה", כך בשקט, בלי מצלמות, בלי מוזיקת רקע של פסנתר המנגן על מיתרי הרגש, ממלאים את חובתם לפני המקום ומתפללים לפניו שאלו הראויים לחיים ולתשובה ישובו ויחיו ואלו הראויים למיתה ימותו, זוהי אהבת ישראל אמיתית, בלי פרסומות.
מאת:
אלעזר פלקלס
ה' חשון
ה'תשפ"ה
09:22
גם אני יושן על קרש ומזרון
יצחק פתא'ל, דבריך מלאים אמת וחן. אני מקווה שאתה מכיר בכושר הכתיבה המיוחדת שלך...
רציתי רק להוסיף, שלהוי ידוע שגם אני ישן על קרש ומזרון, ומעניין אותי מאוד למה אצלי אף אחד לא יודע ולא מפרסם באתרי הנייעס. למה רק את הקרש והמזרון של בעלה של הרבנית קולדצקי המפורסמת בסרטונים שלה זכה לפירסום מתוך חדר השינה?!
והערה נוספת: הרבי מסאטמאר לקה בליבו על מעשי הציונים, הוא לא ישן על קרש ומזרון אלא נמנם על כסאו...
יש שיחה נפלאה מהרב קאלפמאן זצוק"ל, שצועק שמי שמרחם רק על אבידת הגופים אך מעולם לא בכה על שריפת הנשמות שלהם, הרי זה צבוע, כי "גדול המחטיאו יותר מן ההרגו!"