ואחד מהדת"לים שם טען שכיון שסו"ס החייל מוסר נפש על עם ישראל גם אם זה בעקיפין ובחוסר ידיעה זה נחשב מסי"נ על מצוה.

שאלתי היא האם יש בסיס לטענה זו, שהרי לכאו' בגמ' בב"ב מפורש להיפך שאם ישראל אינם מקיימים את המצוות, עדיף שלא יתחתנו וממילא העם ימות, ולפי הדברים הנ"ל לכאו' אם הם יתחתנו בעקיפין הם יקיימו מצות פו"ר.

ראשית, החיילים לא יוצאים לקרב על דעת עצמם ולא מבצעים שום פעולה על דעת עצמם. מי שקובע עבור החיילים את המשימות השונות היא ההנהגה של המדינה כשהנחת היסוד של הנהגה זו היא כי בשביל קיום המדינה מוצדק שימותו חיילים. כלומר, אם כבר מדברים על מסירות נפש הרי שמסירות הנפש היא למען המדינה ולא למען עם ישראל, וכיון שמהותה של המדינה היא מרידה גלויה בה' ובתורתו תוך חילול ה' שאין כדוגמתו בכך שהכל נעשה תחת שם "ישראל" וקבל עם ועולם מכריזים כי מרידה בה' אלקי ישראל היא מהותו של כלל ישראל, הרי שהחיילים מוסרים נפשם על הגנת המדינה כדי שיהיה שקט בגבולותיה ולא תהיה הפרעה לחילול ה' שע"י קיום המדינה ואין לך סתירה גדולה מזו לכנות מסירות נפש על חילול ה' למצות קידוש ה'.

וגם לגבי עצם ה"הגנה" צריך להבין דבר פשוט גם בעיני בשר ודם. אם יש לי בית ובו עשר דלתות נעולות השומרות על הבית מכניסת זרים ומזיקים ובא אחד ושבר לי את כל הדלתות בבית אך העמיד שומר ליד אחד הפתחים באופן שיש כרגע תשעה פתחים פרוצים. האם יוכל לטעון כי בכך שהעמיד שומר ליד אחד הפתחים הוא מגן עלי? ואם בנוסף לכך הוא פועל באופן שמביא אליי את המזיקים לבית ודאי שלשוטה ייחשב מי שיראה בו כ"מגן".

לפני שבאה הציונות לארה"ק לא היה פחד מערבים כלל והם במעשיהם הנלוזים ובהקמת מדינתם הביאו לסכסוך עם כל העולם הערבי כשהם יודעים שארה"ק מוקפת בערבים וכי האפשרות היחידה של מדינתם להתקיים היא רק ע"י שפיכת דם ישראל כמים, והרי לא רק שאינם מגינים על עם ישראל אלא שמסכנים את עם ישראל ושופכים דם ישראל כמים וכל זאת תוך כדי מרידה בקב"ה ובתורתו שהיא עצמה גורם עיקרי לפורענויות מצד הגויים ובכללם הערבים וגם כעת במלחמה חלק מהפעולות שהחיילים עושים הן פעולות שמסכנות את עצמם ואת חבריהם למען האויבים שבהם נלחמים כגון הכנסת מזון לאויבים שנמכר על ידם בכסף רב ומסייע להם לגייס לוחמים חדשים תחת אלה שנהרגו וכן פעולות שנעשות באופן שמסכן את החיילים כדי לא לפגוע בחפים מפשע וכדי שלא יטענו כנגדם שהם מפרים את הדין הבינלאומי וכדי שתהיה לגיטימציה להמשך המלחמה מאומות העולם.

ולכן, כמוש שכתב הגרש"ד הכהן מונק בשו"ת "פאת שדך" (ח"ג סי' נו') כי החיילים (שצריכים למלא פקודות שיתאימו לדין הבינלאומי) דינם כשבויים וראשי הצבא והמדינה דינם כרודפים, וכל הדיבורים על מלחמת מצוה, ומסירות נפש על קידוש ה' או על עם ישראל הינם דמיונות בעלמא שנועדו להרדים את עיני החיילים והאזרחים שלא יזעקו על כך שמסכנים את חייהם לשוא וללא כל תועלת וצא וראה-מה הועילו כל המבצעים והמלחמות בעזה שדמם של חיילים נשפך בהם כמים במאות?? ומה הועילו כל המבצעים והמלחמות בלבנון שגם בהם נשפך דם חיילים במאות?? במקרה הטוב, היתה תקופה כלשהי של שקט אך גם שקט זה פירושו התעצמות מחדש של האויבים עם נשק יותר משוכלל ויותר מסוכן, וגם על האויבים שיש בידם נשק דל ולפעמים אפילו סכין לא מצליחים להתגבר ולא ישכילו להבין את מה שכל בר דעת אמור להבין אפילו רק מקריאת חומש (ובפרט בפרשיות השבוע האחרונות בספר דברים) אבל כשראש המדינה עומד באו"ם ופוער פיו כי כשמשה רבנו אמר לבני ישראל "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:" אז הוא התכוון שהחיים והברכה היא הברית של הציונים עם ארה"ב וערב הסעודית והמוות והקללה היא ציר הרשע בהנהגת אירן (עפ"ל) אז ברור שאין לו מושג מהם חיים ומהו מוות וממילא ברור עוד יותר למה לא אכפת לו כלל ממותם של חיילים ואזרחים בעבור קיום מדינת חילול ה' הציונית אשר בזיוף גמור מכנה עצמה ישראל (למרות שכופרת מאז היוסדה ועד היום במי שנתן ליעקב את השם ישראל)

של החיילים ולא עסקתי כלל בשאלה מה יודע או לא יודע חייל על תולדות אומתו אלא בעובדה פשוטה שהחייל נלחם בשליחות המדינה ולכן אם מוסר את נפשו הרי שהוא מוסר אותה בשביל המדינה ולא על הגנת עם ישראל וזה שמנהיגי המדינה ברשעותם הסיתוהו לדמיין כי מלחמה בשליחות המדינה הינה הגנה על עם ישראל ולכן מסירות נפשו למען המדינה הינה מסירות נפש על עם ישראל בה בשעה שהמדינה עצמה לא בוחלת  לסכן את חייו ואת חיי כלל אזרחיה ומסכנת את עם ישראל מאז קומה ועד היום לא הופכת את דמיונותיו למציאות אלא רק ממחישה את דברי הגרש"ד מונק שהבאתי שדינם של החיילים כשבויים ואין לך שבוי (דהיינו שדעתו שבויה בידי דמיונותיו) יותר ממי שמוכן למסור את נפשו עבור אומה שאין לו מושג בכלל מה מהותה ומה מקורה ומה ההצדקה למלחמותיה ולשפיכת דמם של חייליה.

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

הרי לך כי חיים פירושו: לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו. כל מי שיש חיסרון אצלו באחד מן הדברים האלה יש לו חיסרון של חיות וכל מי שאין בו בכלל את ג' הדברים הרי שהוא מת מהלך דהיינו אין בו מאומה מחיותו כאדם וכישראל.

והנה ודאי שמי שמכיר בערכיות האמיתית של המושג חיים מרחם על כל מי שאינו מכיר בערכיות זו ועוד יותר כשרואה את ההשלכות בפועל של מי שלא מכיר בערכיות זו על חייו, ולכן הרחמים על אדם מישראל שאינו מכיר חיים אמיתיים מה הם, הם לא רק כאשר הוא "חייל" או כאשר הוא אבא או אמא לחייל שנפל האבחנה בין חייל למי שאינו חייל או בין הורים שאיבדו את בנם כ"חייל" למי שאיבדו את בנם או את בתם בתאונת דרכים או כתוצאה ממחלה ל"ע או מכל סיבה אחרת היא אבחנה מעוותת לגמרי וממילא צריך לרחם על כל אדם מישראל שיש בו גריעות כלשהי ממה שמוגדר לעיל כחיים ולכן צריך לרחם גם על ילד שמתחנך לכפירה בבית הספר אליו שולחים אותו הוריו וכן לרחם על הורים שמפקירים את בנם לחינוך לכפירה. צריך להבין שלא צריך להיות במנהרות של עזה כדי להיחשב שבוי ואפשר להיות שבוי גם כשהאדם בביתו עם הוריו או עם ילדיו ואינם קשורים לאמונה בה' , להכרת תורתו ולשמירת מצוותיו.

ובמידת העוצמה שמרחם עליהם צריך לשנוא ולתעב את מי שבזדון ליבם מביאים אותם למצב הזה ובודאי שלא להחזיק בידם ולהצדיק מעשיהם כי באופן זה גורם להם שבכלל לא ירגישו בכך שהם מסיתים ומדיחים נאלחים הגורמים לכל מי שתחת ידם להיות שבוי בדיעותיהם הכוזבות והכפרניות מבלי שייזהר מכל קשר עמהם.

ולכן מי שמאחז עיניהם של החיילים כי מלחמתם היא מלחמת מצוה, וכי מצוה וערך עליון למות למען המדינה וכד' אינו רחמן כי אם אכזרי ואם בגלל דיבורים שכאלה ודוגמתם יילך החייל למלחמה ויינזק דמו יהיה בראשם של המסיתים אותו לעשות כן.

כללו של דבר, עלינו לרחם על כלל אחב"י שהועברו על דתם ועל דעתם בלי לשכוח שמצבם הנוכחי הוא מסוכן ויכול להשפיע על כל מי שבא בחברתם, והיכן שאפשר וע"י אנשים מסויימים שמוכשרים לכך לנסות לעוררם לשוב בתשובה אבל ודאי שלא להחזיק בידם או לגרום להם לחשוב שמעשיהם רצויים וחיוביים (ובכלל זה תפילות להצלחתם במלחמה) וזה שחלק מהם הם "חיילים" לא משנה מאומה מהיחס אליהם ובודאי לא מוסיף להם ערכיות חיובית כלשהי יותר מכל אדם שנמצא בסכנת הגוף וצריך להתפלל להצלתם ממפקדיהם ומראשי הצבא שמסכנים את חייהם למען מטרה אחת בלבד: שיהיה שקט בגבולותיהם כדי שיוכלו להמשיך במרידתם הגלויה בקב"ה ע"י בחירתם בקללה ובמוות שתוצאותיה הם מוות גם ברוחניות וגם בגשמיות.

בחלק המאמרים תוכל למצוא מאמר "האם לסגור את הצבא" ושם תראה כי הדבר הראשון בחזרה בתשובה הוא שינוי החשיבה דהיינו הראש וכמו ביחיד כך ברבים הדבר הראשון שצריך הוא לשנות את ההנהגה של הרבים ולהחליפה בהנהגה של גדולי ישראל והם כבר יקבעו איך לתקן את  הצריך תיקון ובאיזה סדר עדיפות מה לעשות קודם ואם כל העם יחזרו בתשובה בודאי תהיה להם סייעתא דשמייא לכוון את העם לדרך הנכונה וימצאו את הדרך כיצד לבטל את המדינה מבלי שיישפך דם ישראל כמים ולהדריכו להכין עצמו לביאת משיח צדקנו.

ורק אוסיף הערה לגבי המציאות: מדבריך משמע כי המדינה פועלת בדרך של קיום המדינה ואתה שואל האם כתוצאה מחזרה בתשובה של כלל העם תתבטל המדינה אבל צריך לדעת בבירור כי גם ההנהגה האפיקורסית הנוכחית על כלל ישראל בארה"ק פועלת ביתר שאת לביטול המדינה אלא שפעולותיה גורמות שהדבר יהיה בחרון אף ובשפיכות דמים בלתי פוסקת והולכת וגוברת ורק מאחזים עינים כי הנה הם מתגברים על החמאס...ועוד מעט על החיזבאללה...וגם את איראן תיכף יכריעו בחכמתם ובתחבולותיהם... אבל כל מי שעיני שכל לו מבין שבכל מלחמתם זולת עוד ועוד הרוגים לא משיגים כלום כי בסופו של דבר ייצאו מעזה וגם מלבנון ובקלות יוכלו גם החיזבאללה וגם החמאס לשקם את הריסותיהם ולהשיג מחדש נשק והאיום על הצפון ועל הדרום ועל יו"ש ועל כל ארה"ק יישאר כבראשונה וכל התיעודים על עוד מחבלים שנהרגו ועל עוד כלי נשק שנתפסו אין בהם כלום כי כמות הנשק והכסף שיש בידי מי שמספק להם אותם היא כזאת שגם מאה שנה של נוכחות הצבא בלבנון ובעזה לא יספיקו לבטלו לגמרי, וגם עצם העובדה שנלחמים בגופים כמו חמאס וחיזבאללה בתוך מסגרת של "הדין הבינלאומי" היא מגוחכת ומיועדת לכשלון גם בלי לקרוא את אזהרות תורה"ק והנביאים על הסכנות שבמלחמה נגד הקב"ה ותורתו ועל תוצאתה החמורה כלפי כלל ישראל בעולם בכלל ובארה"ק בפרט.