מאת:
ללא שם
23:21 | 12/23/2004
עוד תשובה לאורי
בתגובה ל: תענו בבקשה

שלום רב,
מצאתי בשבילך מאמר על הנשוא שהתפרסם ב"מנוף". עדיין לא קראתי אותו כך שאיני אחראי לתוכן (אבל הוא התפרסם באתר חרדים):
מתהום הדם למרום הדמים
סמי קאופמן
בתכנית הטלביזיה "המליון השביעי" התוודע הציבור בישראל למכתב: מענהו של נציג תנועת החלוץ בג'נבה, נתן שוולב, למנהיגות היהודית בסלובקיה לבקשת כסף לשחד את ראשי הס.ס. כדי למנוע את המשך גירוש יהודי סלובקיה לאושויץ. חשיבות המכתב גדולה לאין שיעור בהיותו מפתח להבנת החידה הגדולה של התנהגות המנהיגות הציונית כלפי שואת יהודי אירופה. לחוקרי ההיסטוריה המנסים להבין את המדיניות הציונית בתקופת אפילה זו מהווה מכתב זה כברק מבהיק המאיר בהבזק אחד על כל הפרטים המצויים באפילה ומאפשר לראותם בראיה כוללת. התמונה המצטיירת לעיני המתבונן מתארת מנהיגות זאת בצבעים קודרים ומהווה איום כבד המאיים לנפץ את כל התשתית האידיאולוגית עליה בנוי המימסד הציוני. ענינו של מאמר זה לתאר את ההקשר ההיסטורי והרעיוני של מכתב שוולב.
בינואר 1942 הוחלט בואנזה על השמדה שיטתית של יהודי אירופה. סלובקיה נבחרה להיות המדינה הראשונה ממנה יגורשו היהודים לאושויץ, בעיקר בגלל היותה מדינה קתולית, ומדינה שאינה נתונה תחת כבוש גרמני. מן המדינה העצמאית (לפחות להלכה), בה שולט כומר קתולי, אמורות שאר המדינות לקחת דוגמא. באפריל יצא מהעיר טירנוי המשלוח ההמוני הראשון של יהודים לאושויץ, ובכך נפתחה מסכת היסורין של השמדתו השיטתית של העם היהודי. במשך מספר חדשים גורשו 56 אלף יהודים למחנות. יום אחד סיפר הד"ר אבלס לרב וייסמנדל שהתגורר בברטיסלבה כי הצליח לשחרר יהודי אחד מן הטרנספורט ע"י תשלום שוחד, בהתערבות אישית של דיטר ויסליצני, קצין הס.ס. שמונה ע"י הממשלה הנאצית כיועץ לממשלת סלובקיה בעניני יהודים.
כותב הרב וייסמנדל: "אמרתי בלבי, אם לוקח שוחד עבור יחיד למה לא יקח עבור רבים". באמצעות הוכברג, יהודי ששיתף פעולה עם הנאצים, יצר קשר לויסליצני, והציע לו הפסקת הגירושים תמורת כסף. הוכברג אכן חזר עם הסכמה מצד הגרמנים. התנאים היו:
א. כדי להראות רצון טוב יבוטלו שלושת הטרנספורטים הקרובים (3000 נפש בכל טרנספורט), בימים ו' ג' ו'.
ב. עד יום ו' השני צריך לשלם 25 אלף דולר.
ג. בתמורה יבוטלו הטרנספורטים למשך שבעה שבועות נוספים.
ד. ככלות שבעת השבועות צריך לשלם 25 אלף דולר נוספים.
ה. צריך לשכנע את הסלובקים לחדול לבקש את הגירושים מן הגרמנים.
ו. הכסף צריך לבוא מחו"ל.
לצורך חישוב התאריכים אני מסתמך על חישובי ד"ר אברהם פוקס: "מועד התשלום השני חל ב- 13.8.42"
את הכסף עבור התשלום הראשון השיג הרב וייסמנדל מידידו שלמה שטרן. בשבועות הבאים נעשו מאמצים לגייס את התשלום השני.
הוקמה "קבוצת העבודה", שלפי עצת הרב אונגר, חותנו של הרב וייסמנדל ואחד הרבנים הנערצים ביותר בעולם היהודי, הועמדה בראשו גיזי פליישמן, בת גיסו של הרב אונגר, נציגת הג'וינט, יו"ר ויצו, ובעלת קשרים טובים עם הקונגרס היהודי. "קבוצת העבודה" מנתה מספר אישים מצומצם, שנהנו מאמון מלא של שארית יהודי סלובקיה - כ- 20 עד 30 אלף איש.
הם פנו לג'וינט, לקונגרס הציוני, ולסוכנות. אך הכסף לא הגיע. כתגובה שלחו הנאצים טרנספורט נוסף בן 3000 יהודים ביום כיפור. הרב וייסמנדל שלח ב"כל נדרי" מברק בהול לקהילה האורתודוכסית בבודפשט. למחרת יום כיפור הגיע משם שליח מיוחד, נפתלי טרויטל, עם הכסף. השילוחים לאושויץ פסקו ולא חודשו במשך שנתיים.
אחד מראשי הארגונים אליהם פנתה "קבוצה העבודה" היה נתן שוולב, נציג תנועת "החלוץ" שישב בג'נבה. כותב הרב וייסמנדל בספרו "מן המיצר: "מרת פליישמן... הוסיפה וכתבה
מכתב פרטי אל איש אחד, שמו נתן שוולב אשר סיפרה גדולות מזריזותו ואמונתו". המכתבים מסלובקיה נשלחו על ידי שליחים, כמו דיפלומטים, ואחרים. "ויהי היום סוף כל סוף באה התשועה, חזר השליח ובידו מכתב... פתחתי... בידים רועדות... ראיתי שזה לשון עברי כתוב בכתב נוכרי... עמוד וחצי וכנגד עיני הוא כאילו חזרתי עליו מאה פעמים ואחד" (הרב וייסמנדל ידוע בגדולתו בתורה ובזכרונו הפנומנלי. למושג "מאה פעמים ואחד" משמעות הלכתית חד משמעית: שינון דבר מסוים בעל פה) "וזה היה תוכן המכתב:
'מאחר שמזדמן שליח. הוא כותב להחבריא שעליהם לזכור תמיד, את הדבר היותר נחוץ שהוא העיקר שצריך שיהיה נגד פנינו תמיד, שסוך כל סוף ממלכות הברית ינצחו. ואחר הנצחון יחלקו את העולם מחדש בין העמים, כמו שעשו בסוף המלחמה הראשונה. ואז פתחו לפנינו את הדרך למען צעד הראשון - ועתה ככלות המלחמה, עלינו לעשות הכל שארץ ישראל תתהוה למדינת ישראל, וכבר נעשו צעדים חשובים בדבר הזה. ועל הזעק הבא מארצנו, צריכים אנו לדעת כי כל העמים בני ממלכות הברית שופכים דם לרוב, ואם אנו לא נביא קרבנות, במה איפוא נקנה את הזכות לגשות אל השלחן שעה שיעשו את החלוקה של העמים והארצות אחר המלחמה, ואם כן שטות ואפילו חוצפה הוא מצדנו לשאול מאת הגוים ששופכים את דמם, שהם יתנו רשות להביא את כספם למדינת אויבם, להגן על הדם שלנו-- כי rak b'dam tihje lanu haarez זהו מה שנוגע להכלל-- ומה שנוגע אליכם בני החבורה atem tajlu ולמען זה, אני מזמין לכם כסף בדרך שחור, על יד שליח זה."
בסלובקיה תלוי גורלם של למעלה מעשרים אלף יהודים בעשרים וחמשה אלף דולר. שוולב, אחד הנציגים הציוניים הבכירים באירופה, עונה בתשובה ל"זעק הבא מארצנו (סלובקיה)": לא תקבלו. "כי רק בדם תהיה לנו הארץ". בדם יהודי סלובקיה "נקנה את הזכות לגשת של השולחן" כדי ש"תתהוה מדינת ישראל". "זהו מה שנוגע לכלל" - ליהודים הרגילים. "ומה שנוגע אליכם בני החבורה" - כלומר הפעילים הציוניים - "אתם טיילו" - מלת הקוד לעליה. "ולמען זה אני מזמין לכם כסף... על יד שליח זה". החבר'ה הציוניים, הם יקבלו כסף באמצעות השליח שנשלח מטעם מנהיגות יהודי סלובקיה, בעוד יתר היהודים ימותו כדי להכשיר את הדרך להקמת מדינת ישראל.
האידיאולוגיה הבאה לידי ביטוי במכתב שוולב ניתנת לסיכום בנקודות אלו:
א. המלחמה היא הזדמנות להקים מדינה ציונית בא"י.
ב. הקרבנות היהודים במלחמה יכשירו את הקרקע להקמת המדינה.
ג. האינטרס הציוני אינננו איפוא למנוע את הצלת היהודים. אדרבא: רצח יהודי אירופה
מקרב את המטרה הנכספת של הקמת המדינה.
ד. כאשר נוצרת אפשרות להציל יהודים לא צריך להירתם לעזרה.
ה. יוצאים מן הכלל הפעילים הציוניים "בני החבורה". להם צריך לעזור ב"טיול" - עליה
לארץ.
גישה כזאת היא מסוג הדברים שאסור לאומרם. מדיניות המיועדת לביצוע אך אסור להעלותה על הכתב. שוולב, איש מפלגה מסור ונאמן לקו המפלגתי, עשה טעות חמורה כשהעלה על הכתב את עיקרי המדיניות הזאת.
יעל לוטן:"המימסד הציוני מינה עצמו יורש לששת המליונים...השימוש בשואה כדי להושיב את התנועה הציונית על ספסל הנאשמים הוא חומר נפץ... השואה שימשה תמיד כבסיס המוסרי החזק ביותר לתביעה הציונית למדינה... בדברים אלה יש כדי להמחיש במקצת מדוע יוצאים החוקרים הציוניים מגידרם כדי לנסות ולהכחיש את דברי הרב וייסמנדל ולטעון שהמכתב לא היה ולא נברא"
לאור האיום הגלום לכל התשתית הציונית הרעיונית כתוצאה מעמידה על משמעות מכתב זה, לא פלא שהמימסד הציוני גייס את כל ההסטוריונים מטעם למלחמת חורמה להכחיש את אמיתות המכתב. הטיעון העיקרי שהושמע להפרכתו היה כי המכתב לא היה קיים מעולם, והרב וייסמנדל בדה אותו מראשו בגלל היותו חרדי אנטי ציוני.
מדוע יבדה רב ידוע שכל מכיריו, דתיים וחילוניים כאחד, גמרו את ההלל על אישיותו, יושרו, הגינותו, מכתב מסוים ומפורט כזה וייחס אותו דווקא לאחד בשם שוולב? מדוע יבחר תלמיד חכם שקול והגיוני בדרך מוזרה כזאת כדי להשמיץ את הציונות?
בידי מצויה עדות מכרעת המאשרת ברורות את עובדת קיומו של המכתב, ושמה לאל את טיעוני ההיסטוריונים מטעם, כי הרב וייסמנדל בדה את המכתב מדמיונו לאחר המלחמה.
מקומץ האנשים המעולים שהרכיבו את "קבוצת העבודה" נותר בחיים רק אנדריי שטיינר, מי שניהל בהדרכתו של הרב וייסמנדל את המו"מ עם ויסליצני, לאחר שהוכברג סולק, ארכיטקט ערים החי באטלנטה, ג'ורג'יה.
בה' אייר תש"נ, ביקר בארץ אצל אחותו המתגוררת בנהריה. ראיינתי אותו על תקופת פעילותו בסלובקיה. הראיון המוקלט נמשך שעתיים. התנהל באנגלית.
הנה תמליל דבריו אודות מכתב שוולב:
ש: "חוקרים בארץ מנסים לערער את האמינות של הרב וייסמנדל ולטעון שהמכתב של שוולב שמצוטט בספרו, הומצא על ידו.
העדתי במשפט הדיבה בלונדון, ואמרתי שם: אם זה כתוב בספרו של וייסמנדל, זה חייב להיות נכון, ואינני מטיל בכך שום ספק. מכיוון שוייסמנדל היה סוג כזה של אדם שאינני יכול אפילו לדמיין לעצמי שיאמר או יכתוב משהו שאיננו אמת מוחלטת.
העדת גם ששמעת על המכתב עוד בסלובקיה. איפה זה היה?
נפגשנו בקביעות (חברי 'קבוצת העבודה' - ש.ק.) כשהיה צורך. מדי יום. ל