---

סיום השגתי בעניין הגדולים והציונות

---

בס"ד

הגאון הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל, שאתם כתבתם שהתנגד לציונות, משמע מכמה מקורות שתמך ברעיון הציוני:
בספר "שיבת ציון" ח"ב, עמ' 5, מופיעים הדברים הבאים של הנצי"ב:
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר, נושאי נשים נוכריות אשר היו מורגלים בחילול שבת, ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נקבצו והכינו את יישוב ישראל בערים, עד שאחרי כן נתמלאה הארץ מבניה, כן עלינו להתעורר לקול רצון ה' הנשמע מקצה העולם ועד קצהו, בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם נידחים ונענים, לעשות מה שבידינו מעט או הרבה ובכל סוגי ישראל."
כאן אומר הנצי"ב שתהליך הגאולה וההתיישבות בארץ בימינו תתחיל ותובל על ידי עוברי עבירה, מחללי שבת שלא יודעים את התורה כלל, כמו שהיה בימי עזרא. מתחייב מכאן שיש לתמוך בבניין הארץ של החלוצים
החילוניים כי כך רצון ה' שחילוניים, עוברי העבירות, הם יתחילו ויובילו את תהליך הגאולה.
עוד שם מובאים דברי הנצי"ב: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל בכל חלקי תבל ומלואה, להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמור: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיע השעה אשר לא ייאמר עוד על א"י "עזובה ואין דורש אותה" ', ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה, ובה דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."
כאן מברך הנצי"ב את הקמת המושבות שרובם הגדול היו חילוניות כבר מהעלייה הראשונה, בה מדובר כאן.
עוד מובאים שם ("שיבת ציון ח"ב, עמ' 5) דברי הנצי"ב בעניין מאמר חז"ל בכתובות ק"י, ע"א: 'לעולם ידור אדם בא"י ואפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור אדם בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לא אלוה."
הנצי"ב מביא את שאלת הגאון הרב פנחס הלוי הורוויץ בעל "ההפלאה" זצ"ל ואת תירוצו: שואל בעל "ההפלאה" שמלשון זה ("שכל הדר וכו') משמע לכאורה שחו"ל עדיפה על א"י שמי שדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, אבל באמת אין לו, ומי שדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, אבל באמת יש לו (והרי כוונת הגמרא לומר שא"י עדיפה).
תירוצו: שמעלת א"י גדולה כל כך, שכל הדר בה, אפילו אין בידו תורה ומצוות, ובאמת אין לו אלוה מבחינה זאת, אעפי"כ, דומה כמי שיש לו אלוה (כלומר, נחשב לו שיש לו אלוה), וכל הדר בחו"ל, אפילו מקיים תורה ומצוות, ובאמת יש לו אלוה, דומה כמי שאין לו אלוה (כלומר, נחשב שאין לו אלוה) אח"כ מוסיף הנצי"ב שבמדרש ילקוט שמעוני אמרו דברים אלה בסגנון אחר: "ורבותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותם, אמר הקב"ה: 'הלוואי יהון בני בא"י אעפ"י שמטמאים אותה'."
במכתב מו' באלול תרנ"א (כ-9 שנים אחרי תחילת העלייה הראשונה של התנועה הציונית וכשנתיים לפני פטירת הנצי"ב) כותב הנצי"ב: '...והנה כעת החיה קול דודנו הקב"ה עלינו ע"י שאנו רואים... כי כך ברצונו יתברך שתתיישב הארץ לאט לאט ע"י נדחי ישראל, והיטה לב מלך הקיר"ה ושריו להרשות... לתמוך את אחינו עובדי האדמה ובעלי מלאכה אשר בא"י...'
(המכתב התפרסם בראש הספר "ליקוטי ארץ ישראל" מאת הרב יהודה ליב צילינג מאשמינה, אחרי השער תחת הכותרת: "אחרית כראשית")
כאן רואים בבירור שהנצי"ב תמך בהתיישבות החלוצים בעלייה הראשונה שהיו כבר אז ברובם חילוניים.
מכל דברי הנצי"ב לעיל רואים שהוא תמך ברעיון הציוני וראה בבניין הארץ הציוני חלק מתהליך הגאולה.

---

ראה תגובה בחלק המאמרים במדור...

---

בתגובה ל: סיום השגתי בעניין הגדולים והציונות הראי"ה קוק., תחת הכותרת : דעת מרן הנצי"ב מוולוז'ין...

בברכה,יואל.

---

לישראל-

---

בתגובה ל: סיום השגתי בעניין הגדולים והציונות "ב"ה
יום צום השביעי יהפך לשו"ש [לששון ושמחה] תרנ"א
כבוד הרב המופלג ודרשן, לוקח נפשות בדברו, בהטיפו מוסרו כ"ש מ' חיים יוסף יפה נ"י.
כבר כתבתי בקצרה למע"כ נ"י שאין נפשי נוחה מהספר "דרישת ציון" שהעלה הגאון וצדיק מוהרצ"ה קלישער ז"ל כי נוסד על אור מתעה שראה בארצות המערב שניתן שווי זכויות לאחינו, והיה מדמה כי זהו הבטחת "ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך" מעתה עלינו להגיע לסופיה דקרא "ושב וקבצך" וגו' –ובמח"כ אינן אלא דברים בטלים.
א-שעיקר שבות ישראל אינו בארצות המערב כי אם בירכתי צפון, וירמי' הנביא אמר שמתחילה "הנני מביא אותם מארץ צפון" ואח"כ "וקבצתים מירכתי ארץ".
ב-שזה האור של שווי זכויות החשיך עיני אחינו בארצות המערב והסיר צורת היהדות, זולת יחידי סגולה.
ג-שהרי לפני זה המקרא כתיב "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו" וגו' ולא החל להתקיים כלל.
עוד זאת שיסוד דעת הגאון הנ"ל, שזהו תחילת הגאולה, ובזה מסתיים דבריו לבאר האיך נגיע לידי גאולה ובאמת אין אדם יודע עד מה סדר הגאולה העתידה, והרי גאולת מצרים מצד הסברא היה פשוטה מגאולת כל ישראל בזמן הזה, מצד שהיו כל ישראל במקום אחד ובמלכות אחת מה שאין כן בגלות החל הזה, ע"כ כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והיה ראוי לכתוב יהיה נפלאות, או כאשר הראיתיך בצאתך ממצרים אראנו נפלאות, אלא משום שאין ערוך נפלאות הגאולה העתידה לגאולת מצרים, וכאשר ידוע מאמר הגמרא במס' נדה (דף ל"א) לעושה נפלאות גדולות לבדו, אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו, ואם כן באמת הנס גדול הרבה ממה שרואין, וזהו דבר הכתוב כימי צאתך ממצרים, כמו שהיה באמת כך אראנו נפלאות, תראה בעיניך, ומזה מבואר שיהיה באמת הרבה יותר.
וזה הפירוש מבואר במכילתא פ' בשלח עה"כ "עושה פלא", עושה פלא עם אבות ועתיד לעשות עם בנים שנאמר כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות- אראנו מה שלא הראיתי אל אבות, שהרי נסים וגבורות שאני עתיד לעשות עם בנים יותר הם ממה שעשיתי לאבות, וכן הוא אומר "לעושה נפלאות גדולות לבדו", הדברים מבוארים כמו שכתבתי, ובכל זאת כששאל משה רבינו "ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם" היה התשובה "אהיה אשר אהיה", פי' האיך יהיה פעולת ההוצאה אם בדרך טבע או בדרך נס, דאין להקב"ה שם עצמי ח"ו, אלא לפי מעשיו הוא נקרא מעתה אם ירצו ישראל לדעת מה שמו באיזה אופן יהיה הגאולה, והשיב הקב"ה שזה אינו מבורר שהרי תלוי במעשה הדור, אם יהיו ראויים לנס נגלה או לא, וזה הפירוש "אהיה אשר אהיה", והרבה יותר מזה מבואר בחיבורי "העמק דבר" שם, וזה וגם נשתנה הסדר שאמר הקב"ה שאמר הקב"ה למשה "לך ואספת וגו' עד ונצלתם את מצרים, ואח"כ נעשה סדר אחר עפ"י סרבנות משה רבנו ולא נתקיים "ושמעו לקולך", מעתה אם ביציאת מצרים לא נתבשר סדר הגאולה עד בוא העת, מה כל שכן גאולה העתידה אשר היא בהרבה מלכויות שאין אחת דומה לחברתה, ואין ישראל שבקרבם דומין זה לזה במעשיהם, בודאי אי אפשר לחשוב מצד השכל היאך יעשה הקב"ה, וכבר אמר ה' כי לא מחשבותי מחשובתיכם ולא דרככם דרכי. ויפה הורה לנו רבן של ישראל הוא הרמב"ם בהלכות מלכים (פי"ב ה"ב) וז"ל: -וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויות דברים אלו ולא דקדוקיהם עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי אגדות ולא יאריך במדרשים האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאי מביאין לא לידי יראה ולא ליד אהבה, וכן לא יחשב הקיצין וכו' אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שביארנו. עכ"ל גם מה שהאריך הגאון המחבר בענין קורבנות כבר כתבו בתורת כהנים (פ' בחקתי) בתוכחה "ולא אריח בריח ניחוחכם" וממילא אי אפשר להקריב שהרי בכל הקרבנות כתיב ריח ניחוח, וכדתנן ספ"ב דזבחים לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם ריח ולשם ניחוח, זולת קרבן פסח דלא כתיב ביה ריח ניחוח היו מקריבין אפילו אחר חרבן ביהמ"ק כדאיתא בסנהדרין ספ"א. והדברים עתיקים ומפורשים ב"העמק דבר" פ' ראה בפס' "שמור את חודש האביב". אומנם כל הדברים הללו אינן נצרכים אלא לפי שדמה הגאון שהחל אורה של הגאולה בזמנו, אבל בזמן הזה שאנו כבושין בגולה וגזרות מתחדשות, אסור לנו להזכיר רעיון של גאולה בענין ישוב הארץ, דבלי ספק ישמעו התוגר ושריו דישוב הארץ ע"י ישראל אתחלתא דגאולה היא, ויפריע ח"ו עיקר הישוב, ושארי מלכויות יחושו לדבר ויגזרו גזרת המן ר"ל, וחלילה לנו להראות בעסק הישוב סימני גאולה, ורק העיר ה' בלבנו להשיב שממות הארץ ולעשותה לישוב, ויותר מזה לא ידענו מאומה, ואין לנו לדבר בזה אלא לחכות בלב ולהאמין לגאולה באיזה אופן שירצה לפי מעשיו, על כן איני מסכים לשוב ולהדפיס ספר "דרישת ציון" שיש בו סכנה לכל העסק, המקום ית' יורנו דרך הישרה וחפץ ה' עלינו יצליח להושיב נשמות הארץ ויזכו לראות ישראל בנויהם. כנפש העמוס בעבודה, נפתלי צבי יהודא ברלין".
(מתוך "אגרות הנצי"ב מוולוז'ין, אגרת ק"ז, בני ברק, תשס"ג, הובא גם ב"מרא דארעא דישראל", עמ' יז-יט ירושלים, תשס"ג. וכן ב"משכנות הרועים" עמ' קס"ח-ק"ע, ניו יורק תשד"ם).
מכל הדברים שהבאת הראית שהנצי"ב תומך בישוב א"י, הוא לא הזכיר גאולה, ולא התחלתה, וכן כל הדברים של שאר גדולי ישראל שהבאת מראים בעד ישוב א"י.
מטרתה של התנועה הציונית אינה ישוב א"י, אלא היא התנועה הלאומית היהודית, כלומר שהיא רואה בעם ישראל סתם עם, א"י - סתם ארץ, עברית - סתם לשון, התורה - דת. ויש אריכות בדברים, אז אני ממליץ לך לקרוא את הספר "דת הציונות", וכן את "יהדות התורה והמדינה" שמופיע בעמ' 3 בפורום בין השחזורים של צלפחד.

---

תגובה

---

בתגובה ל: לישראל- ואם שואלים כיצד ייתכן שזו אתחלתא דגאולה, אם ראש ישיבה לא הקים את המדינה? "רבי שמואל בר נחמן פתח: כי אנכי ידעתי את המחשבות. שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, יהודה ירד ליקח לו אישה, והקב"ה מביא אורו של מלך המשיח" (ילקוט שמעוני בפר' וישב קמד,לח). בעת שכולם עסקו בתורה, בתפילה ותענית, ויהודה היה עסוק בלקיחת אישה, הרי לכאורה עשו כולם מעשה קודש ויהודה עשה מעשה חול, ובכל זאת מצא מעשה יהודה יותר רצוי ממעשי כולם וברא ממנו אורו של משיח (רש"ב מפשיסחא, ספר "פניני תורה" עמוד עג).

אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל (מלכים א, ח,יב). כוונת הכתוב אצל משה רבנו "ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים", שהוא חדר לתוך הערפל אל התקופות הקשות ביותר העתידות לעבור על עם ישראל, וראה "אשר שם האלוהים", שבעיצומו של הערפל תסתתר ההשגחה העליונה שתהיה בבחינת "מציץ מן החרכים", לשמור על קיומו של עם ישראל (אור המאיר להה"ג מלובלין, ממעינה של תורה בעמוד קפד חלק ב).

מי יתן טהור מטמא? לא אחד? כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מאומות, העולם הבא מהעולם הזה. מי עשה כן? מי גזר כן? מי ציווה כן? לא יחידו של עולם? (ילקוט שמעוני על התורה בפרשת חקת סימן יט, ומתוך ספר איוב יד, ד).

רבי שמעון בן גמליאל אומר: בא וראה כמה מופרשין דרכי ה' מדרכי בשר ודם. בשר ודם, במתוק מרפא את המר, אבל הקב"ה מרפא את המר במר. הא כיצד? נותן דבר המחבל לתוך דבר המתחבל כדי לעשות בו נס (מכילתא פרשת בשלח מסכתא דויסע א).

אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמתתה של תורת אמת, כי כל זמן מאיר בתכונתו ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים (כלומר אורו של המשיח מתנוצץ גם בתוך מאורעות היסטוריים מסובכים ומנהיגים מפוקפקים) כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב אדם שמחשבותיו הבל נגד עצת ה' העליונה אשר דבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו העתידים להיות שבי פשע. אורו של משיח שיסודו רם ונשא, וגבוה מאוד, מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם. המעשים כולם עומדים בצורה עוברית, כל ההוויה כולה נשמות אפרוחים או ביצים, ורוח אלוהים מרחפת עליהם, ומשיח גנוז הוא בקן ציפור. גם כל הכוחות השוללים שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו כמו הכוחות החיוביים. והכוחות השוללים שמצטרפים אל הכל לעשות את הצביון של המטרה העליונה, שם בעומק ירידתם אורה חיובית עליונה גנוזה. רוח ה' אשר על עמו, אור התורה הפנימית יופיע להשיב רוחא דמשיחא, ומתוך האפילה יביא אור גדול. אל יבהל האדם מלהיות מחובר עם שורש נשמת האומה כולה, אע"פ שבהסתעפות הענפים הפרטים נמצאים גם כן רשעים וגסים, אין זה מגרע במאומה את האור הטוב האלוהי של כללותה, וניצוץ נשמת אלוה שרוי הוא גם בנפשות הפרטיות היותר נפולות. מי הוא זה שיכול לתאר כמה גדול הוא אוצר החיים, תיקון העולם, הצלת הנשמות, כל האושר הגדול והדר התשובה, הגנוז בתחיית האומה ההולכת ומתגלמת בארץ ישראל. אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת והבזויה בא יבוא אור עליון שיעמיד במרחב רגלי ישראל ויתרומם בכבוד קרן עם יודעי אלוהיו, יאיר אור על כל מחשכים, יעודד קדושי עליונים בישועת אמת. בימינו אלה אין שום ספק שעוד הפעם אורו של משיח, אור של גאולה בבחינת תעלומה מופיע ומתנוצץ לפנינו, ומרוב הזוהר המעולף בעובי החושך עד כדי הסתרה נוראה, שהולכת ונמשכת מאז דבר ה' בא אל הרועה הנאמן ללמד לדורות, כי העב הענן המסתיר את האור העליון הוא הענן המכין את ההתגלות של אורו (הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מתוך ההקדמה לספר אורות התשובה, ספר ארץ חפץ עמ' סד מהדורה שניה, אורות התשובה פרק יג,ג וכן מאמרי ראי"ה עמ' 171, וספר אורות עמוד לא ועמוד צו).

ומה שכתב הנצי"ב מולוז'ין "בזמן הזה שאנו כבושין בגולה וגזירות מתחדשות, אסור לנו להזכיר רעיון של גאולה בעניין יישוב הארץ, דבלי ספק ישמעו התוגר ושריו דיישוב הארץ ע"י ישראל אתחלתא דגאולה היא, ויפריע ח"ו עיקר היישוב, ושארי מלכויות יחושו לדבר ויגזרו גזירת המן ר"ל, וחלילה לנו להראות בעסק היישוב סימני גאולה" (אגרת קז), אז הרב אורי שרקי מסביר שהנצי"ב התכוון שאם נזכיר במפורש את כל העניין של האתחלתא דגאולה זה עלול להרוס את כל התהליך, כי ייתכן וישמעו זאת התוגר ושריו (הקיסר התורכי), ולכן חלילה לנו להראות לגויים ולתת להם להבין את תהליך תחיית האומה בארצה, אבל אנו כמובן צריכים לראות את כל התהליך כאתחלתא דגאולה, ולכן הנצי"ב התבטא במילה "להראות" ולא לראות, וכדי לחזק זאת נביא את דבריו של הנצי"ב במקום אחר "הנה אנו רואים כמה סיבות היוצאות מהמסבב כי כך ברצונו שתתיישב הארץ לאט לאט ע"י נדחי ישראל. ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני אדם כי באמת אין לחוות דעה את ה' "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי" (ישעיה נה,ח). וכן לעת כזו שאנו רואים מתוך עלילותיו שהעיר את לב הנדיב להפליא לעשות לטובת היישוב והטה את לב השולטן ושריו להסכים לזה, אותותיו אלה הן דבריו "שמו בם דברי אותותיו" (תהילים קה,כז), ואין לנו להתחכם ולומר כי צריך להיות (הגאולה) באופן אחר (הנצי"ב מולוז'ין, אגרת אחרית כבראשית, קובץ שיבת ציון חלק א עמוד 17-18).

גאולת ישראל שאנו חוכים לה, אל יחשוב החושב כי לפתע ירד ה' משמיים לארץ. לא במנוסה נלך ולא בחיפזון יום אחד כי אם מעט מעט תבוא גאולת ישראל. ראשית הגאולה תבוא ע"י התעוררות רוח נדיבים וע"י רצון המלכויות לקבץ מעט פזורי ישראל לאדמת הקודש (הרב צבי הירש קלישר, מתוך הספר דרישת ציון מתוך עמוד 37).

גאולת ישראל תהיה ע"י מלכי ארץ כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה ע"י אדם כמו שסיבב תשועת גלות בבל ע"י כורש. ולעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגויים שיעיר את רוחם לשלחם, וכשיבקשו ישראל מאת מלכי הארץ ה' יטה את לבם לעשות את בקשתם. ומלכות בריטניא (השלטון הבריטי) יהיו ראשונים להשגיח עלינו ולנו להחזיק להם טובה (הרב יהודה אלקלעי, ספר חיים יח, וכן ספר גורל" לד, יט).

---

לאני-

---

בתגובה ל: תגובה בקשר לדברי הנצי"ב שהבאת בסוף, שהוספת הגאולה בסוגרים, כלל לא נראה שהנצי"ב דיבר על הגאולה משתי סיבות:
א. בראשית דבריו הוא כותב על ישוב הארץ, שכך רצונו שתתישב לאט לאט, "ואין לנו לחשוב כי ראוי הדבר הגדול הזה...", וכן גם בסוף דבריו הוא מדבר על ישוב הארץ.
ב. אם הוא הי' מדבר על הגאולה ולא על ישוב הארץ, הי' לו לכתוב "צריכה להיות" ולא "צריך להיות".
אז לא מוכח כלל מדבריו אלה, שהוא ראה בישוב הארץ כאתחלתא דגאולתא.
בקשר לדקדוק שלך מסוף דבריו שהבאתי, שהוא רואה בענין כאתחלתא דגאולתא, אך אומר לא להזכיר את זה, אביא את תחילת דבריו: "כבר כתבתי בקצרה למע"כ נ"י שאין נפשי נוחה מהספר "דרישת ציון" שהעלה הגאון וצדיק מוהרצ"ה קלישער ז"ל כי נוסד על אור מתעה שראה בארצות המערב שניתן שווי זכויות לאחינו, והיה מדמה כי זהו הבטחת "ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך" מעתה עלינו להגיע לסופיה דקרא "ושב וקבצך" וגו' –ובמח"כ אינן אלא דברים בטלים.", מכאן שהוא ראה את דברי הרב קלישער, כחסרי בסיס ("נוסד על אור מתעה"). בהמשך דבריו הוא מוכיח למה דבריו אינם נכונים, וכן הוא כותב שק"ו לא לכתוב אותם כי הם עלולים להזיק.
בקשר לשאר הדברים שהבאת, שדברים טובים יכולים לצמוח מתוך רעים, אני לא חולק על זה ח"ו, אלא אומר שזה לא סיבה להתיחס בסלחנות לאותו רע, ק"ו לשתף איתו פעולה ולהלל אותו.