---

המשך השגותי על דברים ב"דת הציונות" ובאתר

---

בס"ד

אחת הטענות בספר הנ"ל היא שכל גדולי הדור מאז ראשית הציונות התנגדו לה. טענה זאת אינה נכונה כלל. היו גדולים לא מעטים שתמכו ברעיון הציוני ובתמיכה בבניין הארץ של החלוצים. אביא מספר דוגמאות לכך בכמה הודעות (עד חמש הודעות לא ארוכות).

על הצהרת היסוד של המזרחי חתמו רבנים רבים וביניהם הגאון הרב יצחק שמלקיס (מחבר שו"ת "בית יצחק") זצ"ל, מגדולי הפוסקים בדורו, ואחרי פטירת הגאון הרב יוסף שאול נתנזון (ה"שואל ומשיב") זצ"ל, היה גדול הפוסקים בגליציה; הגאון הרב חנוך הניך אייגיש מווילנה (מחבר
"המרחשת") זצ"ל הי"ד והגאון הרב שלמה הכהן מווילנה (ה"חשק שלמה") זצ"ל, מגדולי גאוני דורם.
הם לא היו תלמידים קטנים שלא שימשו כל צורכם אלא מהגדולים בדורם והם תמכו בתנועת המזרחי הציונית.

האדמו"ר ר' ישראל הגר מוויז'ניץ, (מחבר "אהבת ישראל") זצ"ל, מגדולי האדמו"רים, אמר שלא רצה להשתתף (עם הקיצוניים) ולאסור את הציונים מפני שלדעתו הוא סיבה מן השמים שתיבנה הארץ על ידיהם, מפני שהבריונים בימי בית שני החריבו את ארצנו ואת מקדשנו, על כן הבריונים בימינו יבנו את ארצנו, ובזה יתקנו את אשר קלקלו הבריונים של בית שני. (מובא ב"אם הבנים שמחה" מאת הרב יששכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד, פרק שני, אות י"ט, עמ' קל"ה בפסקה האחרונה בעמוד)

הגאון הרב אלכסנדר משה לפידות זצ"ל, מתלמידי איש המוסר הגאון הרב ישראל ליפקין מסלנט זצ"ל, אמר: "אף כי אינני חושב את התנועה הציונית לגאולת ישראל... בכל זאת אחשבנה לאתחלתא דגאולה, והאספה הבזלית (הקונגרס הציוני הראשון שהיה בבזל שבשוויץ) לשופר גדול אשר תקע לחרותנו." ("זכרונות ציון" מאת הרב דוד מפניץ, עמ' 55)

הגרצ"פ פרנק זצ"ל כתב כשנתיים אחרי מלחמת ששת הימים: "זה קרוב לשנתיים ימים פקד ה' את עמו להושענו באתחלתא דגאולה... היינו נוכחים לראות שחזר ונשנה לעינינו אותו החזיון המרומז בפסוק: 'ראה נתתי לפניכם את הארץ. בואו ורשו את הארץ" וגו'. לעת כזאת שזכינו לראות סימני גאולה ממשמשים ובאים וקול התור נשמע בארצנו."
(קונטרס "הר צבי" שנדפס עם "דרישת ציון" מאת הגאון הרב צבי הירש קלישר זצ"ל, דף מ"ח', א')

הגאון הרב יוסף שלמה כהנמן מפוניבז' זצ"ל כתב: "הנני רואה בחזיון שיבת ציון בדורנו אור ההשגחה העליונה... הבה נקבל ונתקרב ליד ההשגחה העליונה המושטת לנו. הבה ניפגש עם כל אחינו בני ישראל בנתיבות הנצח של עמנו... לגאולה השלמה במהרה."
(מתוך מכתב תשובה לבן גוריון בשאלת מיהו יהודי בכ"ז בטבת תשי"ט.
הוא גם ציווה לתלות את דגל ישראל מעל ישיבת פוניבז'. אם הוא לא היה תומך רעיון הציוני ובמדינת ישראל, הוא לא היה רוצה שדגל ישראל יהיה מונף מעל ישיבתו, ובדעה זו של תמיכה ברעיון הציוני היה עד סוף ימיו,לכן דגל ישראל נשאר מונף מעל ישיבת פוניבז', כי הרב כהנמן לא נתן הוראה להורידו מפני שנשאר בתמיכתו ברעיון הציוני ובמדינה עד סוף ימיו.

הגאון הרב יחזקאל ליפשיץ מקליש (מחבר "המדרש והמעשה עה"ת) זצ"ל שהיה נשיא אגודת הרבנים בפולין אמר: "...עכשיו לפי דעתי בטלה מחלוקת... וחייבים אנו שכם אחד עם כל אחינו השואפים אל גאולת ישראל ובייחוד עם ה"מזרחיים" (חברי תנועת ה"מזרחי"), אשר סוף סוף הלא אחינו הם בדעה, ונוכח ה' ותורתו דרכם גם המה."
("המזרחי", גיליון מס' 1, ט"ו בטבת תרע"ט)

הגאון הרב יצחק פייגנבוים זצ"ל, ראב"ד וורשה ותלמיד הגאון רי"ם אלתר מגור זצ"ל והגאון הרב אברהם בורנשטיין מסוכצ'וב (ה"אבני נזר") זצ"ל כתב: "למען ציון לא אחשה, ואודיע חוות דעתי בדבר התנועה הציונית אשר התעוררה בלב רבים מבני ישראל... זוהי בוודאי מצווה גדולה." ("אור פני יצחק עמ' ל')

---

ובכן ישראל..

---

בתגובה ל: המשך השגותי על דברים ב"דת הציונות" ובאתר ראשית לא ציינת מה ראייתך בקשר לתמיכתם של בעל ה"מרחשת" ובעל ה"חשק שלמה" מוילנא בתנועה הציונית.

לגבי האדמו"ר מוויז'ניץ- הדברים שהבאת ידועים (מ"אם הבנים שמחה") אבל רחוקים לגמרי מהמציאות לאור דברים ידועים שאמר האדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל.

כך הוא כותב בשנת תרס"ג לאחד העיתונים שהציגו כתומך בציונות:

"הגליון משבוע החולף היה לנגד עיני וראיתי כתוב בו דברים בשמי שלא אמרתים ולא עלו על לבי מעולם. ע"כ אבקש בזה בכח חוקי הדפוס סעיף י"ט ליתן מקום לדברי אלה בעיתונכם, הנאמרים באמת ויושר: מה שנכתב שם בשמי, שאמרתי שהרעיון הציוני הוא רעיון נשגב ואי אפשר לישראל כשר ההולך בדרכי היהדות ואדוק במצות ד' ותורתו להתנגד לרעיון הנעלה הזה", הוא שקר מוחלט, כי באמת לא הוצאתי מפי דברים כאלה. אמרתי רק שאינני מתנגד לציון, היינו לביאת גואלנו ולבנין ירושלים, אשר על זה יתפלל כל חסיד לעת מצוא, אבל לא לרעיון הציוני כשיטת תיאודור הרצל ומכס נורדו! והאיש הזה שכתב כן בשמי והמכנה את עצמו בשם "חסיד ציוני", אשר באמת הוא "מין ציוני", שקר העיד בי, ויען יראתי פן יחשדוני בני עמי בדבר שאין בי ויקויים בם מאמרם ז"ל החושד בכשרים לוקה בגופו ויבואו בעל כורחם להסתפח בחברת הציונים, ע"כ הנני מודיע בשער בת רבים, שמעולם התנגדתי לתנועה הציונית בכלל ובפרט ורק מצפה אני בכל יום ויום לביאת משיח צדקנו שיתגלה בקרוב ויעשה נסים ונפלאות לעיני כל, כאשר התנבאו ע"ז נביאינו התמימים והישרים, ויביא אותנו לארצנו הקדושה".

כה דברי הק' המצפה לגאולת נפשנו במהרה דידן, הק' ישראל האגער,אבדק"ק וויזניץ והגליל יצ"ו. (ראה בספר "קדוש ישראל", חלק ב' פרק כ"ד סימן ל"ו דף תרי"ט).

עוד מדברי האדמו"ר הנ"ל אודות הציונות:

"להחסיד ר' משה אהרן מנדלוביץ' ז"ל סח רבינו בלשון זו: "כמו אז שהצטרכו להילחם בספיחי הכת שבתי צבי ימח שמו, כן גם אנו צריכים כהיום להילחם בציונים, הנך מבין, בכל דור מתנכל השטן לצוד ברשתו את היהדות החרדית בדרכים שונים. מצות ישוב א"י אמנם חשובה מאד, אבל בימינו משולה ליהלום שנפל לבית הכסא- היהלום נשאר בערכו אלא שהוא מלוכלך" (שם, פרק ט"ז).

"קליפת הציונות גדולה יותר מקליפת הנצרות" ("משכנות הרועים חלק ב', ע"מ תקכ"א).

"בהיותו פעם באיזה מקום הזדמן אליו ציוני ביום הזכרון של הרצל והלה התבטא שלכבוד אותו היום מן היאות היה לערוך סעודה. העיר על זה הס"ק: "בודאי, שכן כתיב: "באבוד רשעים רינה" (קדוש ישראל, חלק ב' פרק כ"ד, אות ל"ו, בהג"ה לדף תרי"ט).

אם תרצה לשמוע עוד ישראל, תגיד...

(ובכלל בקשר ל"אם הבנים שמחה" עיין בהקדמת בנו לספרותראה שגם הוא היה מתנגד לציונות עד סוף ימיו.).

לגבי תלמיד הר' ישראל מסלנט נשמח אם תשלח אלינו העתק של כל מה שאמר, היינו ציטוט מלא, וציין באיזה שנה נכתבו הדברים. (חלק מהגדולים הכירו את מהותה של התנועה הציונית רק כמה שנים אחרי שקמה ולכן חשוב לדעת מתי נכתבו הדברים ומה בדיוק נכתב.).

לגבי הרצ"פ פרנק אין בדבריו שום ראיה לתמיכה בתנועה הציונית וג"כ צריך לראות באיזה הקשר נאמרו הדברים ולמי נאמרו (וצריך לזכור שבנושאים הקשורים לציונות ולמדינה צריך לקחת בעירבון מוגבל דברים של אנשים ששייכים למערכות הכפופות למדינה עצמה כמו הרבנות הראשית).

לגבי הרב כהנמן- כמה שטחי מצדך לראות בעובדה שהרב כהנמן הורה שלא להוריד את הדגל (דוק- לא להוריד את הדגל ולא "ציוה לתלות את הדגל")
ראיה שהוא "תמך בציונות ובמדינה עד סוף ימיו". אנא ראה את מכתבו שנכתב יחד עם כל גדולי ישראל בעת פרשת ילדי טהרן ותבין שלא היה קרוב כלל לציונות. ובאחד הספרים של מרן הגרא"מ מן שך זצ"ל (כמדומני ב"מראש אמנה" או ב"לולי תורתך" שנכתב לזכרו) סיפר על נדיבה שלא רצתה לתת לרב כהנמן תרומה לישיבתו כי הוא אנטי ציוני וישיבתו היא אנטי ציונית ולא סתר כלל את דבריה. וחוץ מזה, מדוע על ביתו לא היה דגל של המדינה?? הסיבה להסכמה לתלית הדגל בישיבה היתה אך ורק מתוך חשש מגזירות הציונים על הישיבות ולא מפני הזדהות כלשהיא עם המדינה ועם הציונות, ואני ממש מתפלא עליך שאתה נאחז בדבר כזה לראיה. שלא לדבר על נסיון להביא ראיה ממכתב ל..בן גוריון
מה רצית?? שהרב כהנמן יכתוב לו "לכבוד אחד מראשי הערב רב"?? ושוב, מדוע הציטוט החלקי של דברי הרב כהנמן??

לגבי הרב יחזקאל ליפשיץ, אין בדבריו שום תמיכה בציונות אלא דעה אישית שלא צריך להיות במחלוקת עם השואפים ל"גאולת ישראל" וגם עם ה"מזרחי". דעה שחוץ מבטאון ה"מזרחי" אף אחד לא הסכים עמה מקרב גדולי ישראל.

לגבי הרב יצחק פיינגנבוים, אינני מכירו אישית אבל כיון שציינת שהוא תלמיד של ה"אבני נזר" נביא ציטוט מדברי הרב (בעל ה"אבני נזר"): "הביטו וראו בימינו אלה כל המסיתים והמדיחים שעמדו על ישראל לא עשו כ"כ חיל כאשר עשו הכת המכנים עצמם ציונים אשר רבים חללים הפילו שנעשו כופרים גמורים בכל עיקרי הדת, וכ"כ למה, מחמת שלבשו אדרת שער למען כחש בה' אלקי ישראל. ששמו מסוה חבת הקדש על פניהם לחובב את ארצנו הקדושה שגלינו ממנו בעוונותינו וחיבת הקודש זה הכשירם לקבל טומאה כי בשביל מעט טוב שהיה נראה בהם למי שעיניו טרוטות טח מראות עיניו לגמרי ומהשכיל לבותם להבין את סף רעל הטמון בקרבם. עד שלא שמעו לקול הורים ומורים המזהירים לבלתי יתפתו בעצת נחש הנחושת ומרעה אל רעה יצאו עד אשר רבים מהם בוש לא יבושו להרים יד בתורת ה' בפרהסיא ומכחישים בעיקרי הדת, ומהם כחשו בה' ואמרו לא הוא..." (מתוך מכתב בעל ה"אבני נזר", נדפס ע"י הבי"ד בקראקא כנגד מגמה להקים בית לימוד של קודש וחול יחד עם פסקי שאר הרבנים, וכן ב"אגרות שפירין", סימן פ', ראה גם "משכנות הרועים" חלק א' עמ' רלא'). ושוב, גם כאן לא הבאת כי אם משפט אחד מתוך הדברים. נא להביא ציטוטים שלמים (למעט מה שלא קשור לדיון) ולכתוב באיזה שנה נכתבו הדברים ולמי נכתבו.

בברכה,יואל.