שלום יונית...
בתגובה ל: יואל אלחנן!

בעז"ה אמורה לצאת גרסא מורחבת יותר של הספר "דת הציונות" עם ביאורים והוספות לספר הנוכחי. השאלה הראשונה אליה אני מתייחס בספר היא הנושא שהעלית אוני מעתיק לך אותה עם התשובה בתקוה שתביני את הטעות שבהבנתך את מטרתנו ואת טענתנו. אם משהו עדיין לא ברור את מוזמנת לפנות אלינו שוב.
שאלה:
מתוך הספור האישי המובא בהקדמה לספרך נראה כי גם בהיותך שייך לצבור הדתי לאומי, לא היית שייך לחלק החזק יותר מבחינה דתית של ציבור זה. כיצד אם כן העזת לבקר בספרך את הציונות הדתית בכללותה (היינו, כולל את החלק ה"חרדי לאומי" המקפיד יותר על שמירת מצוות וחיים תורניים מלאים) מבלי היכרות של כל חלקי הצבור הזה?
תשובה:
הספר "דת הציונות" לא נכתב כלל על רקע חיי האישיים בצבור הדתי לאומי (שאכן היו שייכים לפלג המאד פשרני מבחינה דתית של צבור זה). הפרק היחיד שבו נעזרתי גם בהשתייכותי לצבור הדתי לאומי בעברי היה הפרק האחרון בספר העוסק בחינוך הממלכתי דתי. כל שאר הנושאים שהם נושאים עקרוניים (אם מבחינת ההלכה ואם מבחינת ההשקפה הנגזרת מההלכה), הם נושאים שחקרתי רק לאחר שהתחלתי את תהליך התשובה, וחקירתם היתה מנותקת לגמרי מעברי מהסיבה הפשוטה שבעברי לא שמעתי אודותיהם מאומה, למעט גרגירים מועטים ב"פעולות" של בני עקיבא או בתיכון הדתי, שהספקתי לשכוח עוד הרבה לפני התחלת תהליך התשובה. כל החומר המובא בפרקים ה'-ו' (שהם הפרקים העיקריים המתיחסים למשנתה של הצה"ד) לקוח מדבריהם של אלה הנחשבים גם בצבור החזק מבחינה רוחנית של הצבור הד"ל לגדולי הרבנים ואף ל"גדולי הדור", ועל סמך דבריהם נכתבו הדברים, כך שהם אמורים לגבי עצם הרעיון עצמו ולאו דוקא כלפי הרבדים השונים בצבור הד"ל ואין להם שום קשר לעברי בציבור זה.
בנוסף צריך לזכור כי רוב הציבור הדתי לאומי שייך לחלק הפשרני יותר מבחינת אורח חיים יהודי, והקפדה מעשית על מצוות, ושיש קשר מובהק בין דברים שנאמרו ע"י גדולי התורה של צבור זה בכתב ובע"פ למציאות העגומה והקשה בפועל של ציבור זה כך שבכל מקרה גם מנקודת מבט של אדם שאינו שייך לזרם ה"חרד"לי" של הציונות הדתית יש מקום לביקורת נוקבת על מנהיגיה הרוחניים של הצה"ד שבעטים התדרדר החלק החלש יותר לאן שהתדרדר, והעובדה שרוב הציבור הד"ל היום חי (מבחינה יהודית) חיים פשרניים ביותר היא ראיה ברורה לכשלון הרעיון הדתי לאומי, כשלון אשר מוכיח יותר מכל בבחינת "אין אחר הנסיון כלום" את היותו מזויף ומנוגד לתורה כמו שהתבטאו אודותיו גדולי ישראל כבר בראשיתו, ואשר מהווה בהחלט אעפ"י שקצת קשה לקבל זאת גם אצבע מאשימה כלפי גדולי רבניה של הצה"ד. (ויעויין לקמן בהוספות לפרק ד').
בכל אופן, ספר "דת הציונות" בהחלט אינו ספר תוכחה על פגם כזה או אחר בחלק זה או אחר של הצבור הדתי לאומי אלא ספר המדבר על יסודות הרעיון הדתי לאומי ועל הניגוד המוחלט שביניהם ליסודות התורה. המצב הקשה של הצבור הדתי לאומי בשטח הוא תולדה ישירה של ניגוד זה והוא בא לידי ביטוי גם ברבדים המקפידים ביותר על שמירת תורה ומצוות ואפילו בקרב מנהיגיהם של רבדים אלו, והשלכותיו הם הרסניות ביחס לכל חלקי הציבור הדתי לאומי.
בברכה, יואל.