מאת:
יונתן אבנון
14:50 | 6/9/2026
קושיה אמונית חמורה על מעשה השטן הציוני
לכבוד הנהלת הפורום והרב שליט"א,
ברצוני להציב בפניכם קושיה לוגית-תאולוגית נוקבת העולה מתוך התפיסה המוצגת באתר, לפיה המפעל ההיסטורי הכביר של שיבת ציון והצלת עם ישראל בדורנו אינו אלא "מעשה שטן שהצליח" ומופת מזויף של הסטרא אחרא שנועד לנסותנו.
כידוע, עיקר אמונתנו מבוסס על אמינותו המוחלטת של מעמד הר סיני. הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ח') מדגיש את ההבדל התהומי בין ניסים ואותות נקודתיים (שבהם יש חשש כישוף או אחיזת עיניים) לבין מעמד ההתגלות ההמוני. הרמב"ם מסביר שעם ישראל לא האמין למשה מכוח האותות שעשה, אלא מכוח אותה התגלות אלוקית ישירה שבה האל בעצמו נגלה אליהם, ובכך הוסר כל ספק מלבם.
והנה אנוכי התלמיד שואל קושיה עצומה: אם אנו מאמצים את ההנחה שהמציאות ההיסטורית היא "עלמא דשיקרא" שבו לשטן יש כוח בלתי מוגבל לייצר מערכת של מופתים קולקטיביים, רחבי-ממד ומתמשכים המטעים אומה שלמה – איזה כלי קוגניטיבי נותר לנו כדי להבחין בין התגלות אמת להתגלות שקר?
אילו פותחים את הפתח לקטלג חסדים ומופתים היסטוריים עצומים כ"מעשה שטן", הרי שאיכא למימר, חלילה, שגם מעמד הר סיני עצמו היה חלק מאותה תרמית שטנית. הרי לפי היגיון זה, ניתן לטעון שהשטן עצמו היה מסוגל להתחזות לאלוקים, לקרוע את שבעת הרקיעים, להמית את ישראל מתוך פחד ולהחיותם בטל של תחייה (כפי שמתארים חז"ל את עוצמת המעמד), והכל כדי להטעות את עם ישראל ולהחתימו על ברית שקר קולקטיבית.
ברגע שמפקיעים את האמון השכלי והאינטואיטיבי במהלכים היסטוריים והתגלותיים עצומים, אין שום הבדל מתודולוגי המונע מאדם להטיל ספק באמיתות מופתי התורה והתגלות הר סיני באותה הטענה עצמה. נמצא ששיטתכם, המבקשת להגן על חוקי התורה מפני המציאות, עלולה למוטט במו ידיה את התשתית הלוגית שעליה נשענת עצם האמונה במעמד הר סיני ובאמיתות התורה.
כיצד מתמודדת שיטת סאטמר עם הפרדוקס ההרסני הזה, מבלי להוביל לניהיליזם דתי מוחלט?
בברכת התורה,
הק' י.א