מאת: ליאור עמרן
06:46 | 7/4/2014

לגבי הרב קוק ואהבתו את האפיקורסים...

בס"ד

כפי הנראה באתר, הרב קוק מעודד אפיקורסות ומשבח אותה אך כבר ידוע מכתבו שבו הוא מקונן על כך שדבריו הוצאו מהקשרם והרי מרן ה"אמרי אמת" זצ"ל אמר עליו בעצמו כי הרב קוק הוא איש האשכולות וירא שמיים. זאת בא לידי ביטוי בעיתון הפלס, חוברת א', עמ' 46-49, במאמר שהופיע תחת הכותרת "תעודת ישראל ולאומיותו":

"עלינו לכרוך אהבת אמונת ישראל ואהבת עם ישראל ביחד. והאהבה הזאת, שהיא שתים שהן אחת, חייבת שתהיה אהבה מעשית. כל זמן שלא נשתדל להיות שוים כל בני עמנו במעשה קיום התורה והמצות שכלם יכולים למצא בהן את תעודתם ולפחות גם בתור דברים המחזיקים ומעמידים את כחנו הלאומי א״א כלל שיחדור בנו הרוח הלאומי אל נכון. כל זמן שהעומדים בראש הציונות אינם מתקרבים במעשיהם לשמור את התורה והמצוות ולהראות גלוי לכל שהרוח הלאומי שהביאם עד כה להתימר בכבוד עמם ולבקש תקנתו מלב דגש, הוא שמביאם ג״כ לשוב למעשה המצוות ושמירת דת יהודית בפועל להתפאר באמונת ישראל ולהתיחס לשם ד׳ אלקי ישראל - התנועה הזאת גורמת רעות מוסריות רבות־ אלא שאט מצפים שישובו הדברים לידי תיקון. אבל אל לנו לשכוח כי רוח ישראל איננו מתעורר כלל למעשה והוא נרדם מתון בשפל. הכל יודעים שהדברים צריכים תיקון אבל כשמתעורר רוח העם לתחיה ואין זכר לשוב לשמור את התורה ולהוקיר את האמונה הרי כאן מחאה גלויה שאין רוח ישראל נזקק כלל לתורה ואמונה״ ודבר זה יוכל חלילה לגרום נפילה נוראה לרוח האמונה והרגש הדתי. ובזה הלא יודעים אנו שאז ממלא יפול חלילה רוח  העם עד עפר ולא ישאר בהמשך הזמן שום מעמד לרוח הלאומי על מה לחול...לזאת,אחד, אחד הוא היתד שהכל תלוי בו. להכניס את האהבה הלאומית באהבת התורה והמצות כמו שהם באמת דבר אחד. רוח האהבה לאמונת ישראל ותורתו ושם אלהי ישראל לא יוכל לבא בלב הכלל, כ״א ע״י שמירת המצוות המעשיות וההליכה בדרכי התורה.
אין אנו יכולים בשום אופן לאהוב איש מישראל שעובר בשאט נפש על חוקי תורתנו הקדושה, שהיא חותם לבבנו ואשר רק בה מכירים אנחנו את כל מבועי החיים של לאומיותנו. כל זמן שאנו יודעים, שפלוני שהוא אחינו ובן בתתנו אוכל את שהוא פגול לנו, או מחלל שבתות ד׳ ומועדיו; אשר כל אלה גורמים עפ״י הרגש הדתי שלא נוכל להיות כראוי לאחים בני עם אחד, להשתתף באכילה ובשתיה ובכל דרכי ההתחברות הלאומית שמוסיפים אהבה ואחוה - המחץ גדול עד מאד, נוגע עד הנפש ולא מכל להרפאו . . .
אמנם אחים יקרים, נמצאו אחדים גם מגדולי ישראל היראים וחרדים על דבר ד', שבקושי התירו לעצמם מדת הסבלנות, להיות נוחים ועלובים ומרוצים גם לאותם שפרקו מעליהם עול התורה. אבל דעו נא,
אחי, האמת המרה כי לא מלבם היה הדבר הזה; הם העמידו פנים צהובות מפני דרכי שלום. קיוו, אולי בזה להמשיך הלבבות מעט מעט לדרך התורה והמצוה, אבל לבם היה מלא מתרווח ושנאה פנימית עזה ועצומה היתה עצורה בעצמותם לאלה שחללו בזדון דת קדשנו וירמסו ברגל דגל עמנו, שלמענו באנו באש ובמים ושפכנו דמנו כמים! ואף גם זאת כי רק יחידים, שחוננו בסבלנות יתרה, יכלו עכ"פ להמשיך עליהם את הנעימות החיצוני, שאחרים החזיקוהו ג"כ לרושם של מעין חנופה; אבל הרבים אינם יכולים בשום אופן להבליג על גועל נפשם, ועוד כמות איבת עולם השמורה לכל עברין ומחלל קדש ביד רמה. כי ההכרה הפנימית גדולה מאד בקרב עמנו בכלל, שההעברה על התורה ומצוותיה, הוא הגורם הגדול לייבש את לשד תחנו הלאומי, אשר ממנו לחיינו הפרטיים והכלליים תוצאות.
אפס, כל זה, כל הטרגדיה המעציבה הזאת, איננו נמצאת, כי אם כל זמן שאתם מפשיטים את לאומיותנו את הודה, זיוה והדרה. כל זמן שהגזירה הקונגרסית "שהדת אין לה דבר עם הציונות" הקשה יותר מגזירותיהם של פרעה ושל המן - פורשת את כנפי המות השחורות והאיומות שלה על הרגש הלאומי היונק הרך והנחמד שלנו, בהפרידכם אותו ממקור חייו ואור תפארתו, היא זאת התורה שבה אנו מצויינים. ושעל זה היינו והננו עומדים להיות "עליון על כל גויי הארץ"


תגובה לליאור עמרן
מאת: יואל אלחנן
19:47 | 7/6/2014

כבר צוין באתר כי משנתו של הראי"ה קוק...

היתה לאורך כל הדרך מלאה סתירות וניגודים מיניה וביה. ואדרבה, כל מי שקורא את דבריו ב"תעודת ישראל ולאומיותו" יודע ששום דבר לא השתנה לטובה באשר לתנועה הציונית מאז כתיבת הדברים בתרס"א ועד יומנו אנו ושמי שהשתנה הוא רק הר' קוק שפעל בניגוד גמור לדבריו ותמך בידיו ועורר גם אחרים לתמוך בתנועה שהסיתה והדיחה רבבות יהודים משמירת תורה ומצוות ושהקימה מדינה שכל יום ויום של קיומה הוא חילול ה' ומרידה גלויה בה' ובתורתו קבל עם ועולם.

צריך לדעת גם כי כל זמן שחותנו של הר' קוק מרן האדר"ת היה בחיים הר' קוק פחד מאד להביע את דעותיו האישיות (וגם כשהספיד את הרצל בדברים תמוהים והזויים התנצל אח"כ בפני האדר"ת בכל מיני תירוצים מדוע עשה כן) ולכן כתב ברוח החרדית-הכללית של אותם ימים אבל מיד עם פטירת האדר"ת החל לדבר בצורה הפוכה לגמרי ואף את דברי מרן האדר"ת עצמו זייף ברמאות נפשעת כשהוציא לאור את צוואתו (בשם: "אדר היקר") כפי שהבאנו בקונטרס שארית יוסף כאן באתר (עמ' 14 הערה ג').

ומה שנתן בידי מרן ה"אמרי אמת" כתוב וחתום בכת"י כי הוא חוזר בו מדבריו אשר באורות היה ודאי מס שפתיים בעלמא מצידו והראיה הפשוטה לזה שאם היה באמת חוזר בו מהדברים לא היו חוזרים בנו ותלמידיו ומדפיסים אותם שוב כעבור שנים

(וראה ב"מרא דארעא דישראל" חלק ב' עמ' שכט' בהערה 55 מכתב הגה"צ רבי עקיבא פרוש למרן ה"אמרי אמת"). ומה שתיארו מרן ה"אמרי אמת" כאיש אשכולות-ראשית-יש לזכור שמטרת מרן ה"אמרי אמת" היתה להשכין שלום בתוככי הציבור החרדי בירושלים וודאי שלמען מטרה זו היה עליו לדבר בצורה מכובדת ומעריכה כלפי הר' קוק (ואעפ"י כן דחה מכל וכל את דבריו ושיטתו והגדיר את הר' קוק כ"אומר על טמא טהור" ושאין הלכה כמותו) וגם אם היתה כאן הערכת אמת לאישיותו של הר' קוק מצד מרן האמרי אמת ובאמת ראהו כאיש אשכולות אין בכך שום נפק"מ מפני שאם כשנסחטו אשכולות אלה התוצאה היתה יין נסך של דעות אפיקורסיות שתססו על גבי שמרי ספרי ההסכלה והפילוסופיה הכפרנית שהר' קוק מילא כרסו מהם בנוסף לידיעותיו בתורה אז העובדה שהר' קוק היה איש אשכולות רק הופכת אותו למזיד יותר ובפרט שאפילו את עצמו סתר בצורה הקיצונית ביותר וכפי שצטטת דבריו מ"הפלס".

 

בברכה, יואל.


תגובה ליואל אלחנן
מאת: ליאור עמרן
12:06 | 7/17/2014

תגובה

בס"ד

1) היכן צוין באתר שהדרך הייתה מלאה סתירות? ואם כן, אז רואים מפה שהרב קוק בהתחלה היה בסדר לגמרי. אך יש לי שאלה: מי אמר שמה שנראה לך כסתירה זה באמת כך? הרי חילוני שניגש לקריאה בתורה ימצא אלפי סתירות,- האם זה אומר משהו על פגם התורה? כך אני רוצה לומר שאם כבר רוצים להבין את כתביו אז צריך להעמיק בהם ולא לקרוא אותם ברמה של ילד בן 3. ברור שעדיף להתרחק (אני רואה לנכון ליישם זאת אצלי מחשש שאתפתה ואסטה מן הדרך) אך אם כבר אומרים מה כתוב אז להגיד את האמת. 

2) הרב קוק נשאר צמוד לכתביו גם כשהגיע לארץ הקודש וניסה לגשר פה. 

בשנתו האחרונה הוא כתב באופן ברור (זכרון ראי"ה עמוד קצד): "בכל חיבתי לבנין ארץ הקודש... הנני מכריז ומודיע תמיד בכל מקום... שעיקר העיקרים שביסוד אורחות הגאולה, בצמחית ישועתה, הוא קשר הקדושה, הדבקות בה' יתברך בתורה הקדושה ובכל קדושת ישראל, מראש ועד סוף. אבל לצערי רבו הטועים והמטעים (!), הרוצים לדון מתוך הדברים של החיבה לבנין הארץ שנשמעים ממני בעל פה ושנקראים בכתב, כאילו חס ושלום יש כאן איזו פשרה ואיזו הסכמה כל דהו, על הנסיגות אשר כמה שדרות מהעוסקים בבנין הארץ נסודים מדרך הקודש, אם הרבה ואם מעט - ד' יודע שלבי כואב על זה באין הפוגות". ועל הדתיים הלאומיים הראשונים שראה כבר בחייו (חרדים אשר עזבו את הקהילה החרדית כדי להשתלב בחיי חול עם המדינה) כתב: "וכל מנהגי הקלות נגד הדין ונגד מנהגים קדושים, שהתחילו להתנהג בהם גם מבני תורה, ומאלה המקושרים ביראת שמים ושומרי המסורת היהדותית... הכל הוא נגד רוחי ונגד שאיפתי, ואני מוחה נגדם ומכחיש מפורש כל מי שאומר איזה דבר לסייע למכשילים הללו בשמי חס ושלום"."

3) הוא לא תמך בתנועה הציונית שחרטה על דגלה "ככל הגוים בית ישראל" !

"כל זמן שהעומדים בראש הציונות אינם מתקרבים במעשיהם לשמור את התורה והמצוות ולהראות גלוי לכל שהרוח הלאומי שהביאם עד כה להתימר בכבוד עמם ולבקש תקנתו מלב דגש, הוא שמביאם ג״כ לשוב למעשה המצוות ושמירת דת יהודית בפועל להתפאר באמונת ישראל ולהתיחס לשם ד׳ אלקי ישראל - התנועה הזאת גורמת רעות מוסריות רבות"

"אבל אל לנו לשכוח כי רוח ישראל איננו מתעורר כלל למעשה והוא נרדם מתון בשפל. הכל יודעים שהדברים צריכים תיקון אבל כשמתעורר רוח העם לתחיה ואין זכר לשוב לשמור את התורה ולהוקיר את האמונה הרי כאן מחאה גלויה שאין רוח ישראל נזקק כלל לתורה ואמונה ודבר זה יוכל חלילה לגרום נפילה נוראה לרוח האמונה והרגש הדתי."

הוא ניסה בכל כוחו לקדם את הדת בארץ החילונית, ולשם כך פעל לקידום אגודה בשם "דגל ירושלים" (שתהווה ניגוד לתנועה הציונית ותנועת "המזרחי"), ואשר נועדה לקדם את ישוב הארץ על טהרת הקודש

החזון של הרב קוק היה ליצור צביון חרדי ולהקים לבסוף מדינה חרדית. כך כתב הרב קוק "לא יתכן שהתחיה הלאומית תהא נטולת זיקה ליסודות היהדות, ושבראשה יעמדו אנשים הרחוקים מהיהדות בפנימיותה" (אגרות הראי"ה ג' אגרת תתס"ח)

הרב קוק זצ"ל  היה תלמיד חכם גדול, אך הוא לא היה נביא, ולא יכל לדעת לאן תתדרדר המדינה: 
רבים לא מעלים על דעתם את האפשרות הזאת - אך יש לשער שאם הרב קוק היה חי עד ימינו, דעותיו כלפי המדינה היו משתנות. יש סימוכים רבים לכך מדברים ברורים שאמר הרב קוק בחייו. הוא אמר לדוגמה (גנזי הראי"ה, א-ז, עמוד 77): "על ההחלטה שכפירה אינה מעכבת מלהיות יהודי עלינו לעורר כי לא יתכן, כיון   שאנו חיים על פי תורה הקדושה, ועל פי דין תורה נטלה מאפיקורסים כל חבת אחוה, לא יתכן להתקיים בישוב מדיני בהיתר כפירה חס ושלום". 
בוועידה הראשונה להקמת הרבנות דרשה הממשלה כי ישבו ברבנות גם משפטנים חילונים אשר יתאימו את ההלכה לחוקי הגויים. על כך מחה הרב קוק בכל תוקף באומרו: "אנו אוהבי שלום ורודפי שלום, אבל צריך להיות ברור כי על עקרונותינו לא נוכל לוותר בשום פנים ואופן. יש לנו עקרונות מקודשים לא פחות מאשר לציבור החילוני ועליהם נעמוד. גם אם כל הרבנים יסכימו לכך, אי אפשר לעקור דבר מן התורה. אנו יכולים לחדול להיות רבנים, נהפך למטבע פסול, אך העיקרים לא ישתנו". 

4) מדוע ישר לשפוט שהוא מעלים בכוונה? אולי הייתה לו גרסא אחרת? איני יודע מה, אך בעצם עליך מוטלת חובת ההוכחה שהוא משמיט בכוונה!

5) "ומה שנתן בידי מרן ה"אמרי אמת" כתוב וחתום בכת"י כי הוא חוזר בו מדבריו אשר באורות היה ודאי מס שפתיים בעלמא מצידו והראיה הפשוטה לזה שאם היה באמת חוזר בו מהדברים לא היו חוזרים בנו ותלמידיו ומדפיסים אותם שוב כעבור שנים"

איני מבין למה התכוונת. אני לא זוכר ששאלתי משהו על זה.
תגובה לליאור עמרן
מאת: יואל אלחנן
23:45 | 7/21/2014

תשובה לסעיף 1

1א. ראשית ישנו מאמר מיוחד על סתירתו של הר' קוק את עצמו בענין "נתינת יד לפושעים" שדי בו כדי להוכיח הן את דרכו המלאה סתירות והן את צביעותו. מעבר לכך, דרך מלאה סתירות אין פירושה רק שבמקום אחד כותב דבר אחד ובמקום אחר כותב להיפך או כשכותב דבר אחד ובנו שעורך עבורו את הדברים כותב אחרת אלא גם אם כותב דבר אחד ועושה דבר הפוך לגמרי וכמו שיתבאר בסעיף 2. 1ב. מה שכתבת כי רואים שבהתחלה היה הר' קוק בסדר לגמרי היה יכול להיות אולי נכון אם הדעות האפיקורסיות היו מבוטאות/נכתבות אחרי הדעות שיש להן איזה מקור ביהדות אבל כשהאפיקורסות והתורה שמשו ביחד כבר מלכתחילה כפי שמתבאר בשנים האחרונות מכתבי יד רבים שלו שהוחבאו ע"י בנו ונדפסים היום ע"י גורמים שונים (שאין בהם דעת מה להסתיר ומה לפרסם כדי לא לחשוף את אישיותו האמיתית של הר' קוק). 1ג. לשאלתך מי אמר שמה שנראה לך כסתירה זה באמת כך וכו'- כמי שמבחין בסתירה (ואין זה משנה אם הבחנה זו היא ברמה של ילד בן שלש או של עובר בן יומו) אני מציגה כסתירה. באם ישנו מקור כלשהו המיישב את הדברים באופן שלא יסתרו זה את זה ויוכיח את רמת הבחנתי הנמוכה אתה וכל אחד אחר מוזמנים להציגו. התעלמות מהסתירה ודחייתה ללא מקור כזה אינה מתאימה אפילו לילד בן 3. (וחז"ל בקשו לגנוז ספר יחזקאל כשמצאו בו סתירה לדברי תורה או ספר קוהלת כשדבריו סתרו זה את זה למרות שלא זחה דעתם לרגע שגדולים הם משלמה המלך או מיחזקאל הנביא). דבר נוסף-המקום היחיד בו נלמדים דברי הר' קוק לעומק הוא הפקולטות השונות לפילוסופיה באויברסיטאות. שם עוסקים גלויי ראש ומומרים לכל התורה כולה בכל כתבי הכפירה של כופרי הדורות הקודמים כמו: שפינוזה, ניטשה, אחד העם, ברנר וחבריהם ועמלים לראות מי מהם השפיע יותר על כתיבתו של הר' קוק. מי שלומד תורה לעומק יודע כי "תורתו" של הר' קוק נטולת אפשרות ללימוד בעומק מפני שהתנאי הראשון להעמקה בכל נושא תורני הינו מראה מקום המראה על מקור הדברים. דבריו של הר' קוק נעדרים כל מראה מקום וכתובים בשפה מעורפלת שאפשר להעמיס עליה כמעט כל פירוש שיחפוץ בו הקורא. (וכבר אמר לי אחד מגדולי וזקני ראשי הישיבות שבדורנו כי על פי הגדרותיו של הר' קוק את היהדות אפשר להגדיר כיהודים גם צלחות סכינים ומזלגות). הדרישה ללמוד את דבריו לעומק היא כדרישה ללמוד לעומק שיר של ביאליק או ללמוד בעיון "דפי זהב" ואם ישנו עומק כלשהו בדברי הר' קוק הרי שהוא שמור עם המחבר עצמו. ואם הנך חושב שמצאת עומק כלשהו בדבריו אתה מוזמן להציג זאת. עד אז, בהצגתנו את הסתירות שבדרכו ובכתביו, אין שום חריגה מאמירת האמת ולא הוצג בפנינו במשך למעלה מעשור מאז החלנו פעולותינו שום מקור המיישב סתירה כלשהי שהצגנו או דוחה את טענותיהם הקשות של גדולי ישראל בדורו של הר' קוק נגדו ונגד שיטתו.
תגובה ליואל אלחנן
מאת: יואל אלחנן
23:46 | 7/21/2014

תשובה לסעיף 2


הנסיון לקבוע בצורה חד משמעית כי "הרב קוק נשאר צמוד לכתביו גם כשהגיע לארץ הקודש וניסה לגשר פה" על סמך איזה מכתב אחד בודד שנכתב בשנתו האחרונה תוך התעלמות ממה שכתב דבר ועשה במשך שלשים שנה קודם לכן מאז שעלה לארץ בשנת תרס"ד הינו לא רציני כלל מעבר לעובדה הפשוטה שהמציאות מכחישה את מכתבו זה בצורה המוחשית ביותר שהרי לא רק שהר' קוק לא מחה על דברים מהותיים ביותר כמו חינוך ילדי ישראל לכפירה אלא שתמך ועורר יהודים אחרים לתמוך בקרנות הציונים למרות שידע כי בכספים הנאספים על ידם יחללו שבתות ויחנכו ילדי ישראל לכפירה בעיקר ובעוד שתמיכתו זו היתה בפומבי ובראש חוצות מכתב ה"מחאה" שלו הנ"ל הינו מכתב אישי לאדם בודד בחו"ל שלא נכתב על מנת לפרסמו כלל וגם אותו כתב הר' קוק כמו שהוא כותב בתחילת המכתב רק מפני ש"את מכתבו היקר מז' כסלו דנא קבלתי וברב צער נודע לי ממנו ש"תולין בי בוקי סריקי" [ע"פ ב"ב ז.] דברים אשר לא יוכלו גם לעלות על לבי ח"ו". וא"כ מה טיבה של "מחאה" הנשלחת לאדם בודד ואין לה שום השפעה מעשית זולת על קורא המכתב (וכולי האי ואולי) שכנגדה יש תמיכה פומבית שלו בכתב ובע"פ והכי חמור-בידים לעיני רבבות במומרים לכל התורה כולה בגופו ובממונם של יהודים רבים שהוא הסיתם להיות שותפים לפשעי הציונים בארה"ק ובעולם כולו יחד עם מסירת כלל ישראל בארה"ק להנהגתם של כופרים בעיקר והפקדת מוסד הרבנות שבו תלוי קיומה של היהדות לדורות בידם והכל תוך מלחמה בגדולי ישראל ופעולות לנטרול השפעתם על הציבור.

 

בברכה, יואל.

תגובה ליואל אלחנן
מאת: יואל אלחנן
23:47 | 7/21/2014

תשובה לסעיף 3


שוב, אתה משתמש בציטוט אחד מתקופה מוקדמת מאד וקובע על פיו מסקנה למרות שהמציאות שבאה אחרי שנכתב ציטוט זה מכחישה את הנאמר בו ומעידה בחוש על התנהגות ההפוכה לגמרי לנאמר בציטוט. דברי הר' קוק ש"כל זמן שהעומדים בראש הציונות אינם מתקרבים במעשיהם לשמור את התורה והמצוות ולהראות גלוי לכל שהרוח הלאומי שהביאם עד כה להתימר בכבוד עמם ולבקש תקנתו מלב דגש, הוא שמביאם ג״כ לשוב למעשה המצוות ושמירת דת יהודית בפועל להתפאר באמונת ישראל ולהתיחס לשם ד׳ אלקי ישראל - התנועה הזאת גורמת רעות מוסריות רבות" היו נכונים ולא השתנו מרגע שנכתבו עד יום מותו ואף עד ימינו אנו ולמרות זאת תחת חובתו ללחום ככל יכולתו בתנועה הגורמת רעות מוסריות רבות שיתף פעולה בהתלהבות עם תנועה זו וסייע בעדה לגרום לרעות מוסריות רבות עוד יותר שבגינן התדרדר מאד מצב עם ישראל בארה"ק ובתפוצות הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גשמית ולכן הוא נושא באחריות לרעות המוסריות הרבות הללו יחד עם כל מי שתמך בתנועה הציונית.

ומה שכתב: "אבל אל לנו לשכוח כי רוח ישראל איננו מתעורר כלל למעשה והוא נרדם מתון בשפל. הכל יודעים שהדברים צריכים תיקון אבל כשמתעורר רוח העם לתחיה ואין זכר לשוב לשמור את התורה ולהוקיר את האמונה הרי כאן מחאה גלויה שאין רוח ישראל נזקק כלל לתורה ואמונה ודבר זה יוכל חלילה לגרום נפילה נוראה לרוח האמונה והרגש הדתי.", הרי ב"שמונה קבצים" כתב בדיוק להיפך וז"ל: "רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ"כ מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאינו נזקק כלל לרוח ד', כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו. היחיד הפרטי יכול הוא לנתק את עצמו ממקור החיים, לא כן האומה כנסת ישראל כולה, על כן כל קניניה של האומה, שהם חביבים עליה מצד רוחה הלאומי, כולם רוח אלהים שורה בם. ארצה, שפתה, תולדתה, מנהגיה. ואם המצא תמצא בזמן מן הזמנים התעוררות רוח כזאת, שיאמרו כל אלה בשם רוח האומה לבדה, וישתדלו לשלול את רוח אלהים מעל כל הקנינים הללו וממקורם הגלוי שהוא רוח האומה, מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות? למרוד ברוח האומה, אפילו בדיבור, ולמאס את קניניה, זהו דבר שאי אפשר: רוח ד' ורוח ישראל אחד הוא. אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה לגלות את האור והקודש שברוח האומה, את אור אלהים שבתוך כל אלה, עד שכל המחזיקים באותן המחשבות ברוח הכללי ובכל קניניו ימצאו את עצמם ממילא שהם עומדים שקועים ומושרשים וחיים בחיי אלהים, מוזהרים בקדושה ובגבורה של מעלה...

 

תגובה ליואל אלחנן
מאת: יואל אלחנן
23:48 | 7/21/2014

המשך תשובה לסעיף 3

ומה שכתבת כי הר' קוק "ניסה בכל כוחו לקדם את הדת בארץ החילונית, ולשם כך פעל לקידום אגודה בשם "דגל ירושלים" (שתהווה ניגוד לתנועה הציונית ותנועת "המזרחי"), ואשר נועדה לקדם את ישוב הארץ על טהרת הקודש" אינו נכון כלל ובשום מקום בו מדבר הר' קוק על תנועתו זו הוא אינו מציגה כ"ניגוד" לציונות ולמזרחי אלא כהשלמה להן. דגל ירושלים הוקמה בעיקר מהסיבה שבעקבות התגלות זדון לבם של ראשי הציונות אחרי שהתחילה להתפרסם עובדת התעסקותם בחינוך לכפירה בא"י ולנוכח הסכמתה /אדישותה של המזרחי באשר לפעילות זו רבים אבדו את אמונם בציונות ובמזרחי והחלו מתרחקים מהציונות לכיוון של אגודת ישראל. בשביל למנוע הגירה "שלילית" זו ניסה הר' קוק לאחז עיניהם בצורה של תנועה חרדית יותר מן המזרחי שתשאירם נאמנים לרעיון הציוני. החזון של הרב קוק היה ליצור צביון חרדי ולהקים לבסוף מדינה חרדית. כך כתב הרב קוק "לא יתכן שהתחיה הלאומית תהא נטולת זיקה ליסודות היהדות, ושבראשה יעמדו אנשים הרחוקים מהיהדות בפנימיותה" (אגרות הראי"ה ג' אגרת תתס"ח) ומה שציטטת מאגרותיו של הר' קוק וז"ל: "לא יתכן שהתחיה הלאומית תהא נטולת זיקה ליסודות היהדות, ושבראשה יעמדו אנשים הרחוקים מהיהדות בפנימיותה" ורצית להוכיח מכך כי חזונו של הר' קוק היה ליצור צביון חרדי ולהקים לבסוף מדינה חרדית רחוק מאד מן האמת. ראשית, מהסיבה הפשוטה שאין שום ציטוט כזה באגרת תתס"ח מאגרות הראי"ה ולא בשום אגרת אחרת. ומסתבר מאד שראית ציטוט זה (בצירוף ההפניה לאגרת תתס"ח באגרות הראי"ה כמקור אליו) בספר "האיש על החומה" חלק ג' עמ' 166 והוא טעות של המחבר שם מחמת שהסתמך על דברי אריה מורגנשטרן בספרו "הרבנות הראשית" (עמ' 34) ולא בדק באגרות הראי"ה עצמן [וגם אנחנו השתמשנו בטעות בציטוט זה מתוך הסתמכות על דברי "האיש על החומה" בחלק א' של דת הציונות בריש חלקו השני של פרק ו' כלימוד זכות על הר' קוק ופוק חזי שלא הטענות הקשות של גדולי ישראל כנגד הר' קוק מתבררות לבסוף כשגויות אלא לימודי הזכות עליו]. שנית, גם כאן פעל הר' קוק להיפך לגמרי ממי שחזונו הינו מדינה חרדית כי הא' ב' של מדינה חרדית הוא הנהגה חרדית והר' קוק הוא זה שגרם בצורה הבולטת והמשמעותית ביותר להפקעת השלטון על הציבור מהיהדות החרדית ומגדולי התורה והוא זה שהשתמש במעמדו הנכבד (בעיני הבריטים) כ"רב ראשי" לטעון כי "הועד הלאומי" והרבנות הראשית מטעמו הם המייצגים הבלעדיים בא"י של הנהגת כלל הציבור ולא גדולי הדור. [ולדוגמא ראה מכתב דיבתו כנגד אגו"י לנציב הבריטי הרברט סמואל בשנת תרפ"ד בספר אוצרות הראי"ה חלק א' עמ' 419-421 של הר' משה צוריאל ובספר הרבנות הראשית של אריה מורגנשטרן עמ' 196-199] וזאת מתוך ידיעה ברורה כי החלשת השפעתם של גדולי הדור על עניני הציבור תגדיל ותחזק את השפעתם של חבריו האפיקורסים ראשי הציונות דבר שבודאי יוביל להתרדרות רוחנית וגשמית של כלל ישראל בארה"ק. ומה שכתבת ש"הרב קוק זצ"ל היה תלמיד חכם גדול, אך הוא לא היה נביא, ולא יכל לדעת לאן תתדרדר המדינה" וכי צריך להיות נביא כדי לדעת לאיזה כיוון תוביל את כלל ישראל תנועה שמנהיגיה כופרים בעיקר ומסיתים ומדיחים את ילדיהם ואת כלל ישראל לכפירה בעיקר וזאת לנגד עיניו של הר' קוק ובעזרת ממון שהוא עודד בעצמו לתת להם?? וכי צריך להיות נביא כדי לדעת כמה דם יהודי יישפך כתוצאה מהמאבק עם הערבים בה בשעה שדם זה נשפך גם לנגד עיניו של הר' קוק בחייו?? ומה שסיימת ש"רבים לא מעלים על דעתם את האפשרות הזאת - אך יש לשער שאם הרב קוק היה חי עד ימינו, דעותיו כלפי המדינה היו משתנות", השערה זו מתעלמת אף היא מהתנהגותו של הר' קוק לאורך שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם התנועה הציונית ואם בהשערות עסקינן, הרבה יותר מסתבר לשער שהיה מברך שהחיינו על הקמתה ודורש תילי תילים של דרשות של דופי על "אורותיה" ועל תחיית האומה שעל ידה וכד' וכמו שהכשיר את הספורט ואת האוניברסיטה, את כתבי שפינוזה ואת החילוניות והכפירה כך היה מהלל ומשבח את מלכות המינות שדם כל חלליה ברוחניות ובגשמיות על ידיו!! וה"סימוכים" שהבאת להשערותיך אינם (כמו גם שאר המקורות מדבריו שציינת לעיל) כי אם סימוכים להפכפכנותו וצביעותו ותו לא. בברכה, יואל.
תגובה ליואל אלחנן
מאת: יואל אלחנן
23:50 | 7/21/2014

תשובה לסעיף 4

תשובה: מפני שרבנו יונה בפירושו לאבות (פ"א מ"ו) כתב בענין "הוי דן את כל האדם לכף זכות) כך: "גם מן הרשע הגמור לא אמר, כי אם אפילו מעשה כלו טוב, ואין נראה לחוש עליו משום צד וענין, יש לאדם לדונו לכף חובה ולומר, לפנים עשה ואין תוכו כברו, וכמו שנאמר (משלי כו, כה), "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו". ואם במעשה טוב כך כל שכן במעשה רע ומר של זיוף צוואתו גדול בישראל. ואדרבה, אתה הוא זה שצריך להוכיח שלא עשה זאת בכוונה ושהיתה לו גירסא אחרת (שהוא דבר תמוה מאד לומר כך!!)

 

בברכה, יואל.


תגובה ליואל אלחנן
מאת: יואל אלחנן
23:52 | 7/21/2014

תשובה לסעיף 5

 היות והסעיפים הקודמים עסקו בעיקר בצביעות ובהפכפכנות הוספנו עוד דוגמא לכך גם ללא ששאלת אודותיה.

 

בברכה, יואל


תגובה ליואל אלחנן
מאת: ליאור עמרן
05:06 | 7/25/2014

תגובה ושאלות נוספות

בס"ד

איני מבין כיצד בן אדם סותר את עצמו בצורה כל כך חריפה, הרי אין זה ייתכן. חייב להיות פה משהו מעבר לזה.

6) "וראה ב"מרא דארעא דישראל" חלק ב' עמ' שכט' בהערה 55 מכתב הגה"צ רבי עקיבא פרוש למרן ה"אמרי אמת"

אין לי את הספר ולא נראה לי שיש לי דרך להשיג אותו כרגע. אשמח אם תוכל להראות  לי אותו או להגיד מה תוכן המכתב בקצרה.

7) אם כשנסחטו האשכולות האלה זה מה שיוצא אז מרן ה"אמרי אמת" לא היה מכנה זאת בשם "אשכולות" אלא "פירות באושים" לעניות דעתי.

אלו הם המשך דבריו:
"אריכות הדברים קשה להעלות על הכתב ולכן אקצר, כי התחלתי בשלום ופעתי אצל הרה"ג אברהם קוק שיחי' ונתן לי כתוב וחתום בחתימת ידו לאמר, שהגם שכונתו היתה לשם שמים, על כל זאת כאשר שמע שיש חילול השם ומיעוט כבוד שמים על ידי הלשונות שבספריו, הוא מבטל לשונות ודברים הללו... כי אני שמעתי מהרה"ג ר' אברהם קוק שיחי' כי איננו לא ציוני ולא מזרחי, אולם בתור רב כללי מוכרח הוא לקרב בימין והוא יודע כי איש אחד חרדי שיבוא שמה, עולה יותר מהתישבות אלף חופשיים (חילונים). גם כל עוד שלא נגמר השלום בשלימות עכ"ז כאשר יחדלו הזלזולים משני הצדדים. הנה הרה"ג ר' אברהם קוק מכיר בבית דינם של הרה"ג ר' חיים זאנענפעלד שיח' ור' ירוחם דיסקין שי', ועוד חושב את זה לדבר מועיל, יען יש לו מגע ומשא גם עם החפשים, בתור רב כללי, ולכן טוב שיהיה מי שיוכל לעורר אותו באיזה דבר ולענות על רב. מובן, בלי חרפות וגדופים, רק בדרך השלום"

זה לימוד זכות אז כיצד אתה מקטרג? 
והאמת היא שגם אתה סותר את עצמך כאשר אתה טוען שאתה לא בר סמכא מול הרב קוק ז"ל לבד אך בעצם אתה כן מחדש רעיונות משלך עליו ונוטה לצד אחד של הביקורת נגדו למרות שיש גם צד שני שאומנם לא הסכימו עם השיטה אך לא מקללים ומבזים (לדוגמא בישיבה בקרית מלאכי לא מדברים עליו כך אלא פשוט מרחיקים מדעותיו ותו לא)

8) על הרב קוק, טען הרב עובדיה יוסף שהיה "מלאך אלוקים". האם נראה לך שעל דמות ציונית היו מדברים כך?

9) אשמח אם תוכל לענות על המייל ששלחתי לפני הרבה זמן והזכרתי לך בטלפון על כך בפעם האחרונה שדיברנו.
תגובה לליאור עמרן
מאת: יואל אלחנן
19:35 | 8/7/2014

תשובות לשאלות הנוספות...


6. המכתב ממרא דארעא ישראל אשלח לך בל"נ למייל.

7. כוונתי היתה שבשעת כתיבת מכתבו של מרן ה"אמרי אמת" בשנת תרפ"א עדיין היה מוקדם מדי לראות מה יצא מ"איש האשכולות" ועדיין היה מקום לחשוב כי אכן כוונת הר' קוק היא רק להיות לתוספת עזר לבית דינו של מרן הגרי"ח זוננפלד "יען שיש לו מגע ומשא גם עם החפשים", מחשבה שעם השנים התבדתה אל מול מציאות הפוכה לגמרי שבה  רדף הר' קוק את בית דינו של הגרי"ח זוננפלד וביטל את כוחו וסמכותו מחד גיסא ומאידך גיסא חיזק את מעמדם של ראשי הציונות כמנהיגיו ודבריו של כלל הציבור בארה"ק.

דבר נוסף, איני "מקטרג" ואיני "חושף רעיונות חדשים משלי" אלא חושף עובדות פשוטות שרובן פורסמו ע"י תלמידי ומעריצי הר' קוק  ויש בהם כדי להצדיק הן את אלה שהתנגדו נחרצות לשיטתו והן את אלה שקיללוהו וביזוהו. ואם כל העולם היו תלמידי הישיבה בקרית מלאכי לא הייתי נזקק ל"דת הציונות" כלל והייתי שמח שהשמד  שעברנו בית הספר הממ"ד בגלל הר' קוק ותלמידיו היה נחלת ההיסטוריה בלבד ובהווה כולם יודעים להתרחק מדעותיהם, אבל המציאות לצערנו אינה כך ולכן בעז"ה נמשיך לפרסם את האמת ואם נרחיק בכך מדעותיו של הר' קוק אפילו עוד יהודי אחד, דיינו.

8. כבר דשנו בפורום בנושא התבטאותו של הגר"ע יוסף שהיתה ללא ידיעה שנכדו מצלם אותו וללא כל נטילת רשות לפרסם את דבריו (תוכל להיעזר במנוע החיפוש של הפורום בחיפוש המלה "מלאך") ואדרבה מדוע לא תשאל הפוך: האם נראה לך כי על מלאך ה' היה כותב רבי יוסף ידיד הלוי זצוק"ל כי כל דבריו דברי מינות ואסור ליקח הוראה מפיו??

9. ה' יעזור שאמצא זמן לכך בהקדם.

 

בברכה, יואל.

תגובה ליואל אלחנן


שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות |