גם ה"אבני נזר" אינו תלמיד הרצי"ה

גם באשר לדעת האבני נזר על השבועות טעית..

ראה כאן.

בברכה, יואל.

ליחיאל...

ראשית באשר לדעת הרמב"ן כדאי לך לעיין במאמר הזה.

שנית- אי היכולת לצאת בזמן הזה למלחמה (הן מלחמת רשות והן מלחמת מצוה) היא גם ללא קשר לג' השבועות כלל. גם אם לכו"ע לא היה קיים כלל איסור ג' השבועות לא היה נוהג היום דין מלחמה מאותה סיבה שביאר הרמב"ם (והסכים עמו הרמב"ן) בסוף השרש הארבעה עשר בהקדמתו לספר המצוות ובדיוק כפי שהלכות בית הבחירה לא נוהגות בזה"ז גם ללא קשר לג' השבועות בהעדר האמצעים הבסיסיים לקיים מצוות והלכות אלה, כך שאין מקום לטיעוניך כלל. ואף אחד מרבותינו (כולל תלמידי הרמב"ן ותלמידי תלמידיהם) לא ביארו כי כוונת הרמב"ן במצות עשה ד' היא שכיום קיימת מצוה או אפילו אפשרות ברשות לכיבוש צבאי של א"י עד שבא הרצי"ה קוק ובדה מלבו פירוש זה בדברי הרמב"ן.

בברכה, יואל.

גם בלי הענין של השבועות

כיבוש א"י

מדוע לא יהיה דין כיבוש?

ראה שכחת העשין לרמב"ן מצוה ד.

הבעיה היא בעיקרה טכנית - שאין לנו מלך וסנהדרין.

לנתי

הרמב"ן מדבר על המצווה שנצטוו ישראל טרם כניסתם לארץ - לרשת את הארץ. כידוע לך בא"י גרו אז שבעה עמים, אחד מהם - הגרגשי - פנה והלך לאפריקה והגבעונים השלימו. מלבד אלו, בכל השאר נאלצו ישראל להלחם, ועשו זאת מכח הציווי שעליו מדבר הרמב"ן. תמהני איך עולה על דעתך לומר שאין כוונת הרמב"ן גם לכיבוש ע"י מלחמה במקרה הצורך. הלא על כך נצטוו ישראל ועל כך בדיוק מדבר הרמב"ן. הרמב"ן גם כותב שזוהי שהחכמים קורין אותה מלחמת מצוה. אפשר לקרוא 'מלחמת מצוה' להתיישבות בעלמא ללא מלחמה??   

עתה לגופם של נימוקיך:

א. במהדורות ספר המצוות בהן עיינתי (מוסד הרב קוק, רמב"ם פרנקל) לא מצאתי זכר לאורים ותומים. האם במהדורה שבידך המצב שונה? ואפילו אם כן, איך זה קשור לעניינינו?

ב. אין מצוה לחפש מלחמה בכוח. אם הארץ פנויה ואין צורך להילחם, מה טוב ומה נעים. הצורך להלחם הוא אכן רק כאשר נתקלים בהתנגדות.

ג. הרמב"ן עוסק בבירור המצוה מן התורה של כיבוש הארץ. השבועה שלא למרוד באומות היא גורם חיצוני המעכב את קיום המצוה ואין לה שום קשר לגוף המצוה, ולכן לא היה על הרמב"ן להזכיר אותה.

כיוצא בדבר, הרמב"ם כתב הלכות בית הבחירה, שם הוא מדבר על המצוה לבנות את ביהמ"ק ומפרט איך לעשות זאת בפועל. הרמב"ם כמובן לא בא ללמד הסטוריה, אלא ללמד מכאן ולהבא - מה ואיך לעשות. נשאלת השאלה - הלא אין מרידה באומות גדולה יותר מבנין ביהמ"ק. ברור לכל בר דעת מה תהיה דעת העולם על הריסת מסגד כיפת הסלע ובנית ביהמ"ק במקומו, אלו מהומות יפרצו וכמה דם ישפך. אם כן מדוע לא סייג הרמב"ם את דבריו, וכתב שהם רק במקרה של הסכמת האמות, או רק לאחר ביאת המשיח? (וכמובן שאין לומר שסמך על מה שכתב באיגרת תימן, שנכתבה אחרי ספר משנה תורה). התשובה היא שהרמב"ם עסק שם בהלכות בית הבחירה והלכות אלו הוא מברר, השבועות הן עניין בפני עצמו ואינן קשורות להלכות בית הבחירה.

כך גם הרמב"ן המדבר על תרי"ג מצוות שאחת מהן היא כיבוש הארץ אינו צריך להזכיר את השבועות.

לגבי ה'נ.ב.' מי הם החולקים על הרמב"ן? הרמב"ם השמיט מצוה זו, ושיטתו טעונה בירור, הלא נצטוינו עליה בתורה ומדוע לחשוב שבטלה, ואמנם המגילת אסתר יישב את שיטתו אבל כבר הקשו עליו רבים ודבריו טעונים ביאור. ראה פאת השלחן סי' א ס"ק ד.

פשט ברמב"ן

דעת הרמב"ן

אינני מבין על מה הויכוח. הרמב"ן בשכחת העשין מצוה ד דיבר על מצות עשה של כיבוש א"י גם ע"י מלחמה, וכתב שמצוה זו נוהגת לדורות.

עניין אחר הוא חוסר האפשרות שלנו לקיים מצוה זו בפועל כיום בגלל כל מיני סיבות.

האם אינך מסכים איתי?

חוסר האפשרות לקיים

הופך את המצוה לאינה נוהגת היום. זה לא ענין אחר כמו שכתבת (וגם אם היה ענין אחר מה נפק"מ בכך?)

ועיין בשו"ת אבני נזר סי' תנ"ד הנ"ל דגם מצוה שתהיה נוהגת רק לימות המשיח חשיב מצוה לדורות כך שהמלים "מצוה לדורות" לא מלמדות כלל על חיוב עקרוני בזמננו.

בברכה, יואל.

אף אחד לא חולק על זה

הנפק"מ היא

לידיעת התורה. לומר שהרמב"ן לא דיבר על מצות כיבוש ע"י מלחמה זו טעות.

לחשוב שניתן לקיים מצוה זו כיום - גם זו טעות.

לנתי (2)

לאחר שכתבתי את התגובה הראשונה לדבריך (נושא התגובה: לנתי) ראיתי שבסוף ספר המצוות הרמב"ן אכן מסתפק לגבי אורים ותומים, ואני מבין שלזה התכוונת.

ובכל מקרה אין זה קשור לעניינינו כמו שכבר כתבתי.

בברכה יחיאל 

ביאור דברי הרמב"ן

במדבר פרק לג

(נב) והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במתם תשמידו:

(נג) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה:

דעת רש"י כי המצוה שנצטוינו בפסוק נג היא 'והורשתם' והוא מל' הורשה,כהמשך מפסוק הקודם כלומר: והורשתם אותה מיושביה ואילו 'וישבתם בה' אינה מצוה כי אם הבטחה,כלומר: אם תורישו את הארץ מיושביה תוכלו להתקיים בה ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה.

והאוה"ח הק' מוכיח כי לשון הפסוק נוטה לפירושו של רש"י כי המצוה היא 'והורשתם' שהרי הפסוק מסיים ' לכם נתתי את הארץ לרשת אותה:

הרמב"ן שם חולק על רש"י ומפרש 'והורשתם' מל' ירושה והמצוה היא 'והורשתם וישבתם בה' כלומר: ירושה (כיבוש) וישיבה,ודוקא בה ולא שיחליפו את א"י בארץ אחרת.

מה שתמוה לכאורה היא כי כאן בפירושו אין הרמב"ן מדגיש כי מצות הכיבוש היא לדורות ואילו בספר המצוות שלפי הגדרת הרמב"ם בהקדמתו,אינו נועד לבאר את דיני המצוות כי אם לספור את מניינם בלבד,דוקא שם הרמב"ן מרחיב ומדגיש כי מצות הכיבוש והישיבה היא לדורות.

אבל ברור כי הרמב"ן לא בא להורות את מצות הכיבוש בזמן הגלות למעשה,כי אם לבסס את דעתו כי ראוי למנותה גם לפי הכלל השלישי של הרמב"ם בסה"מ כי אין למנות במנין התרי"ג אותם שאינם לדורות,כי להלכה הרי נצטוינו בה לדורות,ואף שלמעשה בעו"ה לא ניתן לקיימה בזמן הגלות הרי ביאר הרמב"ם במ"ע קפז את הכלל של 'נוהג לדורות'. אם החיוב מוטל עלינו אלא שהאפשרות נעדרת (כמו מחיית עמלק לאחר שיימחה) הרי זו מצוה לדורות שראוי למנותה במנין התרי"ג.

ובהמשך מוסיף הרמב"ן (שם בסה"מ) כי אפילו בזמן הגלות (שלא הזכיר בחלק הראשון) עדיין מתחייב כל יחיד ממנו במצוה זו של ישיבת א"י [אך אין עליו חיוב הרבים "שלא יניחו ממנה מקום מגבוליה וממצריה" מלכבוש אותה (המוזכר בחלק הראשון)].

לזלמן היקר

לגבי דברי רבי חיים ויטאל, זוהי לא רק דעת מרן הויואל משה. גדולי המקובלים כתבו בדורות האחרונים על תוקף השבועות. ומי לנו מקובל יותר מהרמח"ל שכתב:

"וישראל עוסקים בתורת ה' וסובלים את גלותם שכן הם משבעים ועומדים, שלא לדחוק את הקץ" (תקטו תפילות, תפילה קסח) 

והמהר"ל בנצח ישראל פרק כד כתב שצריך למסור את הנפש ולא לעבור על השבועות (ורבותיך הירבו לשבח את גדלותו בתורת הנסתר)

וכתב בעל הלשם: "כדי להיות סימן לבנים איך להתנהג בכל משך ימי הגלות שלא לדחוק את השעה ולהתנהג במנחה והכנעה עד שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכמו שאמר עד אבא אל אדוני שעירה." (דעת המהר"ל ודברי בעל הלשם הובאו בסוף מאמר של הרב באתר - ראה: http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=125)

ואפשר שכוונת המהרח"ו הייתה למה שהביא החיד"א המדרש והזוהר הקדוש וז"ל:

"כי גזרה חכמתו שיהיו אלף שנים במעמד זה כדכתיב (איכה א ג) "נתנני שוממה כל היום דוה" והוא יומו של הקב"ה, וכן אמרו בזוהר ובמדרש איכה בכמה דוכתי... ולכן לא הועילה קדושתם להביא המשיח כי גזרה עומדת" (שם הגדולים, שם: רבי אלעזר בעל ספר רוקח, ע"ש)

באופן כללי, כדאי שלמד את הספר ויואל משה, ותקרא את המאמרים בנושא כאן באתר. אני מעתיק לך תשובה ששלחתי למישהו שמנהל אתר שמפיץ דעות כוזבות, ובו מעין תמצית של תשובות מהספר ויואל משה, מהאתר ומהפורום:

בענין שלוש השבועות, ידוע שלא הובאו בספרי הפוסקים שמנית, אבל עיקר השאלה היא על הרמב"ם שדרכו להביא הכל, ולא על שאר הפוסקים שהשמיטו ענינים כאלו דהוי כהלכתא למשיחא וכדבר שאינו שכיח ברוב הזמנים או כדבר שלרוב פשיטותו לא היה צריך להזכירו. עכ"פ יש דברים שלא הזכיר הרמב"ם בפירוש בספר היד וסמך על כתיבת השורש אשר מהם תצא השאלה (עיין "ויואל משה" פרק ו' סי' ל"א), ומכיון שכבר כתב שאין ישראל נגאלים בלא תשובה, אפשר שסמך על זה שנבין מתוך כך שכל פעולה בנסיון לגאול את עצמנו בטל ומבוטל ומהוה מעין כפירה בהבטחת התורה (ועיין באורך בספר "ויואל משה" פרק י"ט). ומכל מקום, אי אפשר מחמת ההשמטה בספר היד לדחות מה שמפורש בסוף מכתבו באיגרת תימן וז"ל: "ולפי שידע שלמה עליו השלום ברוח הקודש שהאומה הזאת באורך זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה, ויאבדו בשביל זה, ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה, והשביע האומה על דרך משל, ואמר (שיר השירים ב' ז'): "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו, ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ, ובורא העולם במדת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו..." (ועיין ב"ויואל משה" פרק ו סי' ל"א שמוכיח שאי אפשר לדחות המפורש בתשובה מחמת ההשמטה בספר. וראה שם גם שבסוף ימיו הסכים הרמב"ם לכל מה שכתב באגרת תימן אחרי שכבר כתב כל חיבוריו. ועיין שם בסוף פרק ו' ובפרק ז' מדוע כתב הרמב"ם שהשביע את האומה על דרך "משל". ושם בסי' ל"ו שמסביר שלכולי עלמא אינה שבועה ממש, ונקראת שבועה מחמת חומר הדבר ע"ש). ובדברי ה"אבני נזר" בסי' תנ"ד לא פטר אותנו כלל מענין השבועות ולא החליש את תוקפם, שהרי כותב במפורש שאם ננתק עצמנו מהם יהיה זה כניתוק הגוף מהנשמה או כניתוק הנשמה ממקורה, ותסור ממנו ההשגחה ח"ו (ועיין שם בדוגמא שמביא על ילד מתחת לגיל שלוש עשרה שעובר עברות ומסיר ממנו ההשגחה, ומה שהביא מהרמב"ם והרמב"ן שככל שהאדם מחובר יתר לנשמתו, או בלשון המחקר - לשכלו, כך תהיה עליו יותר השגחה וככל שיתרחק ממנה כך תסור ממנו ההשגחה). ומה שכתב שם שאינם ענין של הלכה, הוא לא מצד שאינם מחיבות אותנו, אלא שמנסה ליישב מדוע לא הוזכרו בספרי הפוסקים. וההסבר שלו הוא שהן לא מחייבות מצד שיש בהן עוון במובן ההלכתי, אלא שהן מחייבות מצד שהעבירה עליהם היא ניתוק הנשמה ממקורה והסרת ההשגחה העליונה ממנו ח"ו. ואעתיק לך כאן את לשונו המראה בבירור שהשבועות מחייבות וז"ל: "אך עוד יש מקום עיון בעיקר ישיבת א"י בזה"ז וקשה מאד לעמוד על הבירור כי תלוי בדברי אגדה בגמ' ובמדרש שה"ש בפסוק השבעתי אתכם. ובדברי אגדה העלימו הדברים כי באגדה גנוזים רוב הסודות כמ"ש האר"י ז"ל ע"כ לא רצו לגלות הדברים. וגם אגדה זו מוקשה מאד. ומד' אשאל עזר לעמוד על אגדה זו כדי לעמוד על ההלכה התלוי' בה" ע"כ. כלומר מרן ה"אבני נזר" אומר מראש שיש כאן נפקא מינה שצריך לעמוד עליה מתוך דברי האגדה ומבקש מד' עזרה בכך, ופשוט שמה שכתב אח"כ שאינם ענין של הלכה הוא לא כדי לפטור מחיובם או להחליש את תוקפם, אלא רק כדי ליישב מדוע לא הובאו בפוסקים כנ"ל. ולכן גם האריך אח"כ בענין החיוב לעלות לארץ ישראל כאשר יש רשיון מהאומה השולטת, ושצריך להשתדל ולהשיג רשיון כזה, והכל כדי שלא תחשב עליה המונית לא"י כעליה בחומה, ואם לשיטתו לא היו השבועות מחייבות – לא היה צורך בכל זה. ומספר נכדו של ה"אבני נזר" (הר' אהרון ישראל בורשטיין בנו של ה"שם משמואל" בספרו "מראה הדשא" ירושלים, תשס"ד) כי משלחת ובראשה ה"שם משמואל" בנו של ה"אבני נזר" יצאה בשנת תרנ"א במטרה לרכוש קרקעות בא"י למושבה חסידית ראשונה בעידודו ובברכתו של ה"אבני נזר" וז"ל: "לבסוף שמו עיניהם בשטח אדמה בגליל שהיתה יכול להתאים למטרתם, אלא שנפלה עליהם כמהלומה גזירת השלטונות האוסרת על נתיני חוץ (הכונה לנתיני רוסיה) לרכוש נחלאות בא"י, וכן הגבילה להם את הרשות לשהות בא"י למעלה מג' חדשים. אמנם אנשים שונים הציעו להם לרכוש את האדמה ולרשום אותה על שמו של תושב מקומי, אך המשלחת לא הסכימה לכך ואפשר להבין זאת, אחרי שהסכמת השלטון היתה אבן פינה בכל המבנה ההלכתי..." ע"כ. כלומר- הלכה למעשה! מבטלת המשלחת רכישת קרקע בא"י והקמת מושבה חסידית עליה שהיא מצות עשה דאורייתא וההסבר לביטול הוא לא אחר מאשר אותן שבועות. (וראה במאמר שממנו לקחתי את הסיפור מי הם הרבנים המעקמים בדעת מרן ה"אבני נזר" ע"מ לאשר את שיטתם בקישור הבא: http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=105 ). מכל מקום, השבועות בודאי מחייבות אותנו, והם לא שבועות ממש אלא נקראו כך מחמת חומר הענין. ולמרות שלא נכתבו בספרי הפוסקים הם הובאו בתשובות ועלו על הכתב כאשר הנושא עלה. ולכן הביאם הרמב"ם בסוף איגרת תימן, והביאם הריב"ש (סי' ק"א), והביאם הרשב"ש (סי' א') ומובן ממנו שזוהי גם דעת אביו הרשב"ץ וסבו הרמב"ן (ועיין לקמן במאמרו של הגר"ע יוסף מה שהביא עוד משו"ת חבלים בנעימים שגם לדעת הרמב"ן הרי השביע הקב"ה את ישראל שלא יסכנו את נפשם לעלות בחומה וכו'). וראה בפרק ט"ז ב"ויואל משה" סיפור נורא על הקדוש ר' אברהם גאלאנטי ויהודי פורטוגל שלא עברו על השבועות (וראה שם מה כתב עליו החיד"א). והשבועות הובאו במהר"ל שכתב שהם ביהרג ואל יעבור (נצח ישראל פרק כ"ד. ועיין בפרק י"ד ב"ויואל משה" שמסביר את דבריו התמוהים). וראה דברים קשים מפי בעל ה"חות יאיר" וז"ל: "כל הגזרות והחרבנות היו על ידי פריקות ישראל עול מלכי אומות העולם מעליהם" (עיין ב"משיחי השקר ומתנגדיהם" עמ' 64, והביא שם את המקור). והביאם מרן ה"אבני נזר" שאת דעתו הבאנו כנ"ל. והביאם הגרצ"ה קלישר ("ראשון לציון" מאמר קדישין ל"ה ע"ב. והביאם גם החכם באשי הגאון רבי חיים דוד חזן בהסכמתו לספרו). ועיין בסוף מכתבו של בעל "נתיבות המשפט" לגרש"ה קלישר (מתוך הספר "עמוד אש" תולדות רבנו המהרי"ל דיסקין- השרף מבריסק, הרב יוסף שיינברגר, עמ' קס"ג-קס"ז, ירושלים, מהדורה רביעית התשנ"ח. יצויין כי לספר ישנה הסכמה של מרן הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס רבה של ירושלים בה נכתב בין היתר שכל הנזכר בספר זה נאמן מאד בלי שום חשש ספק. וראה את המכתב במלואו בקישור הבא: http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=69 ). ועיין בדברי בעל הלשם (ספר הדע"ה חלק ב' דרוש ה' ענף ד' סימן ה'). ועיין בחפץ חיים על התורה פרשת דברים כמדומני, ובדברי תלמידו המובהק הגר"א אלחנן במאמר "עקבתא דמשיחא (סי' כ"ז, כ"ח). ובסיפור על תשובת החזו"א לשואלים בענין איסור דחיקת הקץ ("משיחי השקר ומתנגדיהם" עמ' 60, ומביא שם את המקור). וראה במכתבים הרבים של הגרא"מ שך בענין. ועיין בספר הקדוש "ויואל משה" באורך גדול. ולענין מה שכתב ה"אור שמח", יש עוד חלק במכתב שחשוב לצטט וז"ל: "ואם יתן השי"ת ויתרחב הדבר ויגדל ויפרח כשושנה כמו שנגדלו בימי ארתחששתא, אשר היו נתונים תחת פרס, דובא ניידא (קדושין ע"ב ע"א) ואף כעת תחת ממשלת ארץ-האי- עם בריטניה המתונה- אז בטח הוא ענין ברומו של עולם". כלומר: מרן ה"אור שמח" מדבר על התפתחות הרחבת ישוב א"י תחת ממשלת הבריטים ולא ע"י מלחמה נגד הבריטים או נגד הערבים שזה איסור גמור מדין תורה וגם עברה על השבועה "שלא ימרדו באומות". ומה שכתב: "סר פחד השבועות", יש לדייק שאמנם השבועות לא נתבטלו, אך כרגע הפחד של איסור העברה על השבועות אינו מרחף על ראשנו כי הוא באשור המלכות השלטת. לכן אתה יכול גם להוסיף את ה"אור שמח" לרשימת הפוסקים שמזכירים את חיוב השבועות (וראה מאמר בנושא בקישור הבא: http://www.yoel-ab.com/katava.asp?id=91 ). ולענין הסכמת ה

לגבי דעת מרן הגה"ק מסטייפלא זצ"ל בשבועות

תודה הרב יצחק על המקור...

שלושת השבועות

לא נאמר מתי הושבעו ישראל שבועות אלו, ולא היכן הושבעו. חשוב מכך, לא כתוב שישראל קיבלו על עצמם את השבועות.

האם אין מכך ראיה שהשבועות אינן איסור (וודאי לא כחומר שבועה), אלא הדרכה לעם ישראל?

לא שאני סבור שאין מעשה יותר נואל מלעבור על הדרכת הנביאים הנאמרת בשם ה', אבל מ"מ אולי אין זה איסור, ומובן מדוע השמיטו את השבועות הרי"ף, והרמב"ם בספר היד. 

את כל שאלותיך תוכל לראות בספר ויואל משה

במאמר "שלש שבועות" כשבצידן תשובות מנומקות ומפורטות שיניחו את דעתך.

בברכה, יואל.

ליחיאל היקר

עיין בהודעתי לעיל תחת הכותרת "לזלמן היקר", ותמצא שם תשובות לשאלותיך ומראה מקומות להקל על הבירור. ודרך אגב, בספר ויואל משה המקוצר (הרב יואל אלחנן יוכל לשלוח לך אותו בחינם) יש אינדקס שמאוד נח ללמוד איתו.

בהצלחה, אליהו.

ומה בכך?

גם רב אשי ורבינא הביאו את האיסור של שום קלוף. ומדוע לא יביאו אותו שו"ע הרב וערוך השלחן. אבל השמטת הפוסקים (רמב"ם, רא"ש, שו"ע) מלמדת אותנו כי אין זה כשאר איסורים דרבנן והעובר עליו אינו נקרא עבריין.

בשלושת השבועות ישנו כמובן חומר מיוחד כיון שהעובר עליהן אין זה נוגע רק לעצמו, כמו האוכל שום קלוף, אלא לכלל ישראל.

ומ"מ אין נביא רשאי לחדש דבר מעצמו ולכן לא נראה שאפשר להגדירן כאיסור.

לאליהו

עיינתי בדבריך אבל לא מצאתי תשובה לשאלותיי. זאת אומרת, ודאי שחכמי הדורות התייחסו לשבועות כדבר שיש מאד להיזהר בו, אבל עדיין אין זה אומר שניתן להגדירן כאיסור.

דוגמא לדבר, הגמ' (נידה יז.) מביאה את רשב"י שאומר שהאוכל שום קלוף וכו' מתחייב בנפשו ודמו בראשו. ברור שאיוולת היא להתעלם מאזהרה זו, ואעפ"כ אין איסור לאכול שום קלוף, ולא מביאו השו"ע.

מדברי הרמב"ם באיגרת אין כל הוכחה שלא כמו שכתבתי.

הייתי שמח לקבל את הספר 'ויואל משה' וללמוד בו ולחפש תשובות לשאלותי. כיצד עושים זאת? 

שום קלוף

האיסור של שום קלוף נפסק בשו"ע הרב (חו"מ הל' שמירת גוף ונפש סעיף ז) ובערוך השולחן (יו"ד קטז,כב).

ליחיאל

אם הוזהרנו - זה אומר שזה מנוגד לרצון ה'. וראית בדברים שכתבתי שהיו נפקא-מינות הלכתיות אצל הפוסקים, וגם מדברי האבני נזר משמע שיש נפקא-מינה רק שהתקשה לעמוד על זה,   

וגם אם תשווה את זה לדוגמא שהבאת, וכי תימא שמותר לאכול דבר שמזיק?? או לפי דברי ה"אבני נזר" בעניין העבירה על השבועות: האם מותר לנתק את הנשמה ממקורה??  

לגבי הספר, תבקש מהרב יואל אלחנן ותשאיר ותתן לו את הכתובת...

בברכה, אליהו.

לאליהו

אכן זה מנוגד לרצון ה' וגם אכילת שום קלוף שעבר עליו הלילה מנוגדת לרצון ה'.

אבל בהלכה יש הגדרות לכל דבר, ולא כל דבר המנוגד לרצון ה' מוגדר כאיסור. (נבל ברשות התורה, למשל, ודאי עשה דבר המנוגד לרצון ה', אבל ע"פ ההגדרה ההלכתית הוא לא עבר איסור)

אפשר לשמוע שהעבירה על השבועות אינה מוגדרת כאיסור ולכן השמיטוה הפוסקים.

בברכה יחיאל 

ליחיאל...

חבל על כל ההשערות...ציין את הכתובת אליה אתה רוצה שנשלח לך את "ויואל משה" ותוכל לעיין במקורות הרבים שישנם שם.

כ"כ אני מציע לך לעיין במאמר הזה.

בברכה, יואל.

שמחתי לשמוע...

שהם מרשים לך להכנס לאתר ולהחכים ורק לענות לשאלות שהם בעצמם אינם יודעים את התשובה להן הם אינם מרשים.

בברכה, יואל.

מצטער, הרבנים שלנו אוסרים לנו לענות לך.

זכותך לשבת ולא לעשות...

אבל אם יש לך טענות כלפי אחרים העושים חובתך לבסס אותן ולא לדקלם משפטים חסרי ביסוס. אם יש לרצי"ה "ראיות מפוסקים שונים" אתה מוזמן להציג אותן. עד שתעשה זאת אין שום ראיה!.

שנית, זה לא משנה מה אני יודע או לא יודע מתורת הר' קוק. אתה חושב שזו "שטות" לומר שלא הזכיר כיבוש בדבריו? שיערב לך, רק תפנה אותנו למקור שיוכיח כי זו אכן "שטות". עד שתעשה זאת אין ערך לטענתך. ואכן ידוע לנו מה כותב הר' קוק על בנו בהיותו בסה"כ בן 17 וז"ל: ""צבי יהודא שי' נשאר זה הזמן פה, מפני רוב תשוקתו להיות לעזר ולמעורר להוצאת דברים טובים ונכבדים אל הפועל. אמת שתשוקתו הציבורית מבטלת אותו משקידה ועשיית חיל בגפ"ת לפי ערכו, אבל לא אוכל לעצור בעד לבבו   הטהור ורעיונו הנלבב והנאמן לד', לעמו ולארצו, בשכל טוב וברב כשרון ב"ה...". ע"כ. (אגרות הראי"ה ח"א אגרת קכו').

אפילו לשכנע אותו לשבת ללמוד הוא לא הצליח...(להתכתב עם י.ח. ברנר בנסיון לשכנעו כי יסכים לקבל את מאמרי אביו לעיתונו עניין את הרצי"ה הרבה יותר מגפ"ת...)

בברכה, יואל.

שב ואל תעשה, עדיף.

הוא כן הזכיר השבועות

אלו דברי הרא"יה קוק: התפרסם ב"הדביר" קובץ ז-ט ירושלים ת"ו, ניסן-סיון תר"פ:
 
"עלינו לקחת מעט דברים על עצם הדעת של השתדלותינו לתחיית עמנו, הנה כפי אשר כבר נתברר לנו שאין דבר בעקרי האמונה ולא בסעיפיה שיניא אותנו מן הרעיון שתהיה התחלת התנערותנו מעפר גלותנו על פי השתדלותנו בדרכי הטבע, והליכות ההיסתוריה מאיליה תולד ההחלטה שהחובה קדושה להשתדל בזה בכל אשר תשיג ידינו, לבד האמצעי האחד שגם הטבע עצמו ילמדנו שהוא פיגול לנו, והוא שלא יעלו בחומה ושלא ימרדו באומות העולם, מובן הדבר שהם שתי שבועות, המרידה באוה"ע גם מבלעדי א"י היא פיגול לנו, וצריך שבועה אחרת שלא לעלות לא"י ביד חזקה זולת ע"פ רשיון הממלכות כמו שהיה בימי כורש."

המשנה למלך בהלכות מלכים

מינוי שופטים

חכם עדיף מנביא...

יישר כח גדול צלפחד על הבאת דברי רבן של ישראל זיע"א. בדיוק השבוע, דבריו של מאיר דגן ראש המוסד לשעבר עוררו סערה בתקשורת. הוא במיוחד הצליח לעורר את זעמם של ביבי וברק משום שהוא פגע ב"כח ההרתעה" של מדינת ישראל. השניים האחרונים כל כך התרגלו לעשות שרירים ולהרדים את הציבור על ידי הצגות ונאומים, והנה בא מאיר דגן ומגלה לכולם שהכל בעצם אחיזת עיניים!! בעניין הפלשטינאים - טבעת החנק העולמית מתהדקת והזמן פועל לרעתינו, ואין פיתרון לאיום האיראני!!!

זה בדיוק מה שאמר מרן הגרא"מ שך זיע"א בסוף הדברים שציטט צלפחד. לא רק שמדינת ישראל לא יכלה למנוע את השואה, אלא שהיא לא יכולה להבטיח את קיומנו, ועם ההתפתחות הטכנולוגית המהירה - באפשרות של מלחמה המדינה מעמידה את עם ישראל בסכנה קיומית לא פחות מאשר בזמן השואה רח"ל. ה' ישמור ויציל...

בברכה, אליהו.

מדברי הרב שך בנושא (והערה בג' השבועות)

פלאי פלאים

אומר מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד וזי"ע כי מכיון שקוו ישראל למצרים הרי עשוה עבודה זרה. ואחת דינה של עבודה זרה להיבטל שנאמר והאלילים כרות יכרתון.ולכן נתקיים בהם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.עכד"ק.

ראוי להדגיש כי ההתבטלות תתקיים תמיד בדרך בזויה ונלעגת דוקא כפי שכתב רש"י שם:  של עץ נרקבת, ושל מתכת נמסת ונתכת לארץ: כך היה לאורך כל ההיסטוריה,כל העבודה זרות אשר גבו מיליוני קרבנות התבטלו והפכו ללעג בין לילה.

עד שקיימו ישראל ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר גם אם אלה ברכב ואלה בסוסים, התקיים ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלשתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו ארצה: ויחזק דוד מן הפלשתי בקלע ובאבן ויך את הפלשתי וימיתהו וחרב אין ביד דוד:

משאמרו הס מלהזכיר שם ה',רח"ל,מתקיים לעינינו אנו ברכב ואנו בסוסים ומולם פרחחי ישמעאל הלועגים להם בידים ריקות,ואין עצה נגדם.

אוי רבנו הגדול!!!

הרב שך דיבר על החזרת שטחים כשאף אחד עוד לא חלם על זה.

כשבנו את הערים החרדיות בשטחים הוא לא הרשה לבנות יותר מקילומטר או שניים מהקו הירוק.

באותה תקופה זה היה נשמע הזוי לגמרי, אבל היום...

עכשיו תנסו לראות את ההבדל בין ההנהגה המנוסה ואחראית, על ידי רבן של ישראל, שרוח הקודש שרתה על מעשי ידיו, והוא ראה תהליכים הסטוריים עשרות שנים מראש, לעומת ההנהגה ההזויה והמשיחית של רבני הציבור הדתי לאומי.

"ציון במשפט לכי לך עם מעונניך".