אנא תקראו,ותפרסמו

שלוש הערות לבת של מלך

א. מבחינה הלכתית, רק מי שמאמין בעיקרי הדת נכלל בתוך הקטגוריה "ישראל".

ב. אהבת ישראל היא לא אהבת הערב רב.

ג. מה המקור לדברים שציטטת ?

אענה בהדרגה בס''ד..תשובה ל-יהודי

א.לא ידעתי שאנטי ציונות זה חלק מעיקרי הדת.

ב.הערב רב שכנראה את מדבר עליהם הם לא ערב רב הם- תינוקות שנשבו!

ג.המקור לדברים הוא מסילת ישרים, יט'.

את כנראה מגיעה לאתר זה רק כדי...

תקראו,אפילו שזה ארוך ,זה חשוב.

אתה טועה. אני נכנסתי לאתר הזה מלכתחילה כדי לברר את האמת.

ותתפלא,אני עדיין ממשיכה לברר אותה.לא הזכרתי שום מילה על ההשקפות שלי חוץ מזה שאני דוגלת באהבת ישראל. ואני עדיין לא הגדרתי את עצמי בקשר להשקפות הציוניות/ האנטי ציוניות.

אז למה בכל זאת כתבתי את מה שכתבתי מתוך מסילת ישרים?

נדבר קודם על הדתיים הלאומיים- אני באה מציבור דתי לאומי, ואני רואה ומדברת עם אנשים כאלה המון, והבנתי שיש אנשים שחיים ככה כי הם מאמינים באמונה שלימה שזה רצון ה'.ולא חלילה מתוך כפירה ולא מתוך משהו דומה בכלל!! אז איך אתם יכולים לבוא ולומר במפורש שהם כופרים וכו'? אם הם לא היו רוצים לעשות את רצון ה' אז הם לא היו שומרים תורה ומצוות בכלל.

לגבי האנשים שאינם שומרים תורה ומצוות- יש 2 סוגים. סוג אחד-אנשים שבאמת רוצים ללכת נגד ה' ונגד התורה. לפי הבנתי, האנשים האלה הם מיעוט. ולא עליהם אני מדברת.

והסוג השני- הם תינוקות שנישבו! לחלוטין. בפרט בדורנו שהאנשים גדלים בבתים ובבתי ספר שלא מאפשרים להם לדעת את האמת, והם גדלים ומתחנכים כך, עד שבגיל זה או אחר הם מתוודעים לאיזו הרצאה או משהו בנושא יהדות ואז בע''ה הם חוזרים בתשובה. אז לא צירך ישר להגדיר אותם בתור אפיקורסים או כופרים, כי אין להם שום עניין ללכת נגד התורה-הם פשוט לא יודעים! ובשביל זה אנחנו פה-בשביל לעזור להם להכיר את האמת!

ולמה הבאתי את הפיסקה ממסילת ישרים? כי היא הזכירה לי את גדולי גדולי עם ישראל ופרט את משה רבינו ע''ה- שמה שעשה אותו עוד יותר גדול זה כוח הסנגוריה שלו על עמ''י, אני לא צריכה לפרט לכם את כל ה''בעיות''  שעשו עמ''י בתקופת המדבר. וכל פעם מחדש משה רבינו עמד והתפלל עליהם לבטל את הגזירות, אפילו שלכאורה לא היה מגיע להם! ולמרות שהקב''ה הרבה פעמים רצה לגזור עליהם גזירה קשה. ומשה רבינו כביכול ''התווכח'' עם הקב''ה שיבטל את הגזירות. וזה בדיוק מה שריבונו שלע עולם רוצה. שיהיו את המנהיגים הגדולים האלה שיבואו ויסנגרו בכל כוחם על עמ''י! ובפרט בדורנו! שהרי בדור המדבר היו ניסים גלויים ועצומים ואף אחד לא היה יכול להתווכח עם העובדה שה' הוא האלוקים ושהתורה היא אמת, ולמרות זאת הם חטאו. ומשה סיגנר עליהם.

אז קל וחומר בדורנו, שיש הסתר פנים גדול, ואין ניסים כ''כ גדולים כמו קיעת ים סוף לדוגמא, ויש את כל האומות שמאיימים עלינו כל הזמן, ויש כל כך הרבה גויים ומדענים שמנסים להכחיש את מציאות ה', ככה שזה לא כל כך פשוט להיות אדם מאמין בדורנו.

ולכן אנחנו צריכים להרבות סנגוריה על עם ישראל, להתפלל עליהם שיזכו לדעת את האמת, ולקרב אותם לקב''ה.

מיהו אפיקורס ומהי סנגוריה...

שלום בת מלך...

ראשית, יש לך טעות בסיסית לגבי ההגדרה של "אפיקורס". את תופסת הגדרה כזו כ"האשמה" ולכן מתפלאת על השימוש בהגדרה זו כלפי הדת"לים ה"חיים ככה כי הם מאמינים באמונה שלמה שזהו רצון ה'" או כלפי חילונים מהסוג השני שהזכרת והגדרת כ"תינוקות שנשבו".

לאמיתו של דבר  אין הדברים כך כלל. הגדרת אדם כ"אפיקורס" מבטאת בראש ובראשונה התיחסות ישירה לתפיסת הדעת שלו ואם דעתו מסכמת לכל דבר המנוגד לתפיסת התורה או שכופר או מטיל ספק באחד מיסודות התורה הרי הוא עונה להגדרה "אפיקורס" גם אם הוא עונה בצורה מלאה לכל הגדרים של תינוק שנשבה וגם אם הוא עומד וצווח כל שעות היממה כי רצונו הוא רק לעבוד את ה'. גם החילוני מהסוג השני שברור לנו במאת האחוזים שאחרי שישמע הרצאה אחת על מהות היהדות יחזור בתשובה שלמה שייך להגדרת "אפיקורס" עד שיגלה דעתו כי זנח את דעותיו הכפרניות ואמץ תחתן את יסודות האמונה. ההבדל בין תינוק שנשבה לכופר בזדון גמור הוא לא בהגדרה אלא ביחס ההלכתי כלפיו בענינים מסוימים (כמו למשל שבתינוק שנשבה לא חלה גזירת חז"ל שהורגים אותו מיד בשל כפירתו וכד'). ורק כדוגמא לכך: הרדב"ז בהלכות ממרים ריש פרק ג' (שם מביא הרמב"ם ענין תינוק שנשבה והחילוק בינו לבין כופר מדעת לגבי דין "מורידין ואין מעלין") כותב כי כוונת הרמב"ם בדברו על "תינוק שנשבה" מתייחסת לקראים ואעפ"י כן כשנשאל הרמב"ם לגבי צירוף קראי למנין עשרה הוא משיב כי ודאי שאין לצרפו. כלומר אעפ"י שהינו תינוק שנשבה ואוחז בדרכי הקראים מחמת טעות או מאונס אינו יכול להצטרף למנין משום שתפיסת דעתו סותרת את אפשרות צירופו למנין כך שההגדרה "אפיקורס" לא באה להאשים אלא להגדיר מציאות של תפיסת דעת.

ב. לגבי סנגוריה- פירושה של סנגוריה אינה התעלמות מהמציאות ובטח לא הגדרת אדם או מעשה בניגוד גמור למציאות. אם אדם העומד מולי מגלה כי דעותיו כפרניות או כי מעשיו הם עבירות על חוקי התורה ולמרות זאת הנני מתייחס אליו כ"מאמין" או כאדם ישר והגון אין בהתיחסות זאת סנגוריה כלל כי אם עוון חמור של חנופה לרשע או חמור מכך הילול רשעים (ראי שערי תשובה לרבינו יונה חלק שלישי סי' קמח' חומרת עוון זה והשלכותיו על החוטא בכך). סנגוריה פירושה נסיון להפחית בעצמת הזדון של החוטא כשיש פתח לכך אבל לא התעלמות מהחטא. מעבר לכך, נסיון זה במימד החיובי שלו הוא אך ורק בין האדם למקום. מי שבא לחוטא בשעת חטאו ופורס לפניו כשמלה את הסבות מדוע חטאו אינו חמור כ"כ אינו סנגור וקרוב הרבה יותר לדרגת קטגור כי בהקטינו את חומרת החטא בעיני החוטא מרחיקו מהכרתו בחטאו, מהחרטה על חטאו, ומתשובתו מחטאו, ואם עושה כן לעיני אחרים חוטא בכך גם כלפיהם. ולכן, משה רבנו ושאר רועי ישראל הנאמנים לדורות דברו סנגוריה בינם לבין קונם (וגם אז לא העלימו את חטאי העם אלא אדרבה "חטא העם הזה חטאה גדולה") אך כשפניהם אל העם הוכיחו אותם על חטאיהם ופשעיהם ללא כחל וסרק. רבני הצה"ד הפכו את ה"אפיקורסים" למאמינים, את רודפי ישראל ומשמדי ילדי ישראל ל"חפצים בטובת האומה" את הרצל ונורדאו ל"צדיקים" המזכירים בהתנהגותם את יוסף הצדיק ומשה רבנו, את התקופה הקשה ביותר של הגלות ל"גאולה" ואת המצב השפל ביותר של עם ישראל ל"תחיה". וההשלכות ההרסניות של דבריהם לא אחרו לבוא. שאיפותיהם וצעדיהם של חניכיהם ושומעי לקחם היו בבחינת "מי יתנני צדיק כהרצל או נורדאו" "מי יתנני שר צבא כאריק שרון" "מי יתנני משורר עברי כמו חיים נחמן ביאליק" "מי יתנני מפיק קולנוע כסטיבן שפילברג" "מי יתנני מדען כמו אלברט איינשטיין" ו"מי יתנני מזמר כשלמה ארצי" וכן על זה הדרך... כך שדרך הצה"ד אינה בבחינת סנגוריה על הרשעים כי אם הילול רשעים וחיקוי דרכיהם ודיעותיהם בכל תחומי החיים כולל בתחום של "חיי התורה".

בברכה, יואל.

בין שלום אמיתי למחלוקת - דברי הגרי"ז:

דברי הגרי"ז אלה הובאו בספרו של הגר"ש שוודרון, והעתקתי אותם מאתר שופר כי לענ"ד יש להם חשיבות בדיון הנוכחי:

פעם בעת דיון ציבורי סבוך אחד, ניסה עסקן אחד לומר לפני הרב מבריסק זצוק"ל, שאולי כדאי לוותר מעט ולא להיכנס למערכה גדולה, שכן "גדול השלום"... נענה הרב והשיב, וכי מהיכן קבעת במה עוסקים אנן, ב"שלום" או במחלוקת??

כעבור שעה קלה המשיך הרב ואמר: פנחס בהרגו את זמרי, הלא גם שעשה כדת וכדין אבל הרג אנשים! ומכיוון שכך אין יותר לכנות את פעולתו בשם "מחלוקת"; "מחלוקת לשם שמים;נכון ואמת; מחלוקת ע"פ הדין, וכפי שצריך עם כל המעלות. אבל שם הפעולה של הרג אנשים תואם והולם את הכינוי "מחלוקת לשם שמים". מדוע איפוא- המשיך הרב תוך כדי שהוא מרים את עיניו ונועץ אותם באותו עסקן 'בעל השאלה'- מדוע לא כתוב ,הנני נותן לו את בריתי ברית המחלוקת האמיתית"?? הכיצד מעשה שכזה, דווקא הוא, הורם על נס והפך לסמל "ברית שלום"!?!

ללמדנו שה"שלום" שלנו, לא זהו הנקרא "שלום" בתוה"ק!!

שכאשר מתמצה הדין וכל אחד מגיע אל מקומו ודינו השלם והראוי כפי רצון התורה, גם אם אצלנו זה "מחלוקת" שכן היה זה כרוך בהרג של אנשים. אצל התורה, זהו "שלום"- ואפילו סמל ודוגמא ל"שלום"!!!- - - ברית שלום!

אחד מן הנוכחים שהיה כנראה יותר מקורב מעט אצל הרב, ניצל את השעה בה הרב רואה לנכון להסביר נקודה סבוכה זו, והקשה, האיך נסביר את המשנה "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום"? (אבות פ"א מי"ב).

נענה הרב והשיב מיניה וביה, וכי תעלה על דעתך שבהיות משה רבינו מקבל התורה חי לפני העם, היו בעם ישראל שתי בתי מדרשות? כלום חושב הינך שמצד אחד היה ביהמ"ד אותו הנהיג משה הרודה בעם ומוכיחם, ומצד השני היה ביהמ"ד של אהרן, ביהמ''ד נעים ונינוח של 'אהבת השלום ואהבת ישראל'??

ועוד שעל מצב בלתי יתכן שכזה מצווה התנא ובוחר בשבילנו 'הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום'! - - וכאילו מצביע לנו התנא אל עבר ביהמ"ד ה'נכון' ואומר לנו לכו לשם??!...

אלא, המשיך הרב, שפיל לסיפא דמשנה וכרוך הכל זה בזה.

"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" כלומר שהבימ"ד של אהרן היה רק פרוזדור אל הטרקלין של משה! לקרב את הבריות לתורה.

וממילא, אם דרך השלום הגעת והשגת את המטרה הסופית של "מקרבן לתורה" ולהכניס עוד אנשים לביהמ"ד של משה, הרי שהלכת בדרך השלום של אהרן אוהב השלום ורודף השלום.

אבל, אם השלום המדומה ידחק מלקיים אפילו קוצו של יו"ד מדיני התורה, וכפי שהיה במעשה של זמרי, הרי שאז דווקא ''פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" המיוחס במעשה זה אחר אהרן בדווקא כדברי חז"ל, לוקח רומח ו'עושה הרג'... וזוכה על כך כנכדו של אהרן ב"ברית שלום"!! סיים הרב את דבריו.

עוד אמר הרב מבריסק זצ"ל בהזדמנות את הדברים שלהלן: "על שלושה דברים העולם עומד על האמת על הדין ועל השלום" כולם יודעים את המשנה וכולם רוצים כמובן לקיימה, אולם כאן נפרש חילוק רב בין הת"ח לבין העם הארץ.


הת"ח ש'יודע ללמוד' קורא נכוחה. דבר ראשון ה"אמת" שהוא הכלי, אח"כ שלב שני- ה"דין" שהוא בא לברר ולהעמיד את ה"אמת", אח"כ מגיע ובא ממילא השלב השלישי של ה"שלום". וכלומר: שכאשר חיפשנו את ה"אמת" וביררנוהו עד עומק ה"דין", הוא הוא התוצאה הברכה של "שלום" שכן כל אחד קיבל את חלקו כפי הדין והגיע לאמת. והוא הוא השלום.

העם הארץ- המשיך הרב ואמר- גם הוא לומד את המשנה 'בעיון'... אבל מפאת שלא שימש חכמים ואינו יודע ללמוד, לומד 'קצת' אחרת... וממילא מתחיל להבין ומפרש לעצמו כך: אם האחרון בסדר התנא זהו ה"שלום" הרי שזו המטרה וזוהי פסגת הכל. ומעתה כך היא הבנת המשנה: דבר ראשון זהו ה"שלום", שזהו יסוד הכל, לא לעשות מחלוקת! לא להתווכח על כל דבר... רק ראשית כל "השלום". אח"כ בא ה"דין", שבא לחפש האיך לעשות את השלום והשלווה, וממילא מכאן מתנדנד לו הע"ה (=העם הארץ) מתוך התעוררות למוסר וליראה, רואים אנו עד כמה גדול ה"לפנים משורת הדין", שהרי הכל למטרת ה"שלום" כאמור. ומכיון שחיפשנו את השלום והסתייענו ע"י ה"דין" הנה הנה הגענו אל ה"אמת"!!.. שהאמת הנקיה, לדידו של הע"ה (= העם הארץ) הוא, לבנות פסק ולחרוץ דין שיכוון למטרות ה"שלום"!!... (לב שלום- ויקרא- פר' צו). ע"כ.

בברכה אליהו

המושג סנגוריה לא חל על חרדים

להיפך, הצה"ד תהפוך עולמות כדי להרשיע את החרדים בבטלנות, באי רצון לעבוד ולתרום דבר למדינה.

סנגוריה או סגי נהוריה?

סנגוריה על עם ישראל את צריכה להפעיל כשאת מתפללת לקב"ה. בשקט. בינך לבין המקום. לא כשאת רואה את חברתך מחללת שבת, לא כשאת רואה את חברתך מתגייסת לשירות לאומי בניגוד לרצון הקב"ה, לא כשאת רואה את חברתך מתלבשת בחוסר צניעות בניגוד לרצון הקב"ה...... וכו'. במקרים כאלה את מצווה במצוות תוכחה ולא בסנגוריה.

וגם אם נכונים דברייך שבחלק מהמקרים מדובר בתינוקות שנשבו, האם מצוות פדיון שבויים קלה בעינייך?

אשיב לך על כל טענותיך

א. היכן בטקסט דיברתי על אנטי ציונות ? כל מה שכתבתי היה שבמישור ההלכתי מי שאינו מאמין בעיקרי הדת איננו נכלל בקטגוריה "ישראל". ועם כל הכבוד, לפני שאת מטילה עלינו חובות דתיים שאיש לא שמע עליהם קודם כפי שעשתה בשעתו הנצרות ("ואהבתם לכל אחד גם למסית ולמדיח") עליך להוכיח כי יש לכך מקור בתורה, בהלכה ובפוסקים.

דרך אגב, מנין לך כי התנגדות לתנועת שמד המונית איננה חלק מעיקרי הדת ? הרי שקולה נפש אחת מישראל לעולם ומלואו וכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא. קו"ח ב"ב של קו"ח כאשר מדובר בענייני נשמות ועוה"ב.

ב. מנין לך שהם תינוקות שנשבו ולא ערב רב, מסיתים ומדיחים ?  מניך לך שהם אינם מכירים את היהדות טוב יותר ממך ? אחרי הכל, מרבית ה"תינוקות" האלה שונאים את היהדות יותר מאשר גויים..  

אבל אדרבא, נלך עפ"י שיטתך העקומה ונניח כי הם בעצם תינוקות שנשבו (כלומר, יהודים שנשבו בדעות כפרניות או שאינם מכירים כלל את יהדותם). טוב ויפה. אבל ממתי ממנים אנשים כאלה לתפקידים ציבוריים, קו"ח להנהיג את כלל האומה ?? ממתי נושאים אנשים כאלה על כפיים ומהללים אותם ??

ג. תודה על המקור שהבאת אבל ספר המסילת ישרים עוסק באהבת ישראל ולא באהבת הערב רב, כפי שהערתי לך קודם.

הלנו את אם לצרינו?

אמת, אבל הויכוח והדיון הם מה היא אהבת ישראל אמיתית, מהי מסירות נפש, דרישה והשתדלות אמיתיים של הרועים הנאמנים של צאנו של הקב"ה המועילים לטווח רחוק..

למשל, הורים "נחמדים", אוהבים ומסורים המפנקים את ילדיהם פינוק יתר ונכנעים לכל גחמה שלהם, אינם מונעים מהם כל חפצם ומאויהם בלי להביא בחשבון ההשלכות עתידיות על בריאותם הגופנית והנפשית וכן קלקול המידות וכיוצא בזה, האם הם ההורים הרצויים והאידיאלים? או הורים הפועלים מתוך שיקולים שכליים ומרחיקי ראות, אשר מעשיהם ויחסם לילדיהם נראים זמנית לעין של קלי הדעת כ"אכזריים" ובלתי מתחשבים, אך בחלוף השנים כשנראים התוצאות בדמות הרוחנית של הילדים שבגרו, מתגלה לעין כל עם מי היה הצדק.

מצוה לאהוב כל אחד מישראל

בתנאי שלא יהיה חרדי או יהודי גלותי.

וכאן צריכה לבוא השאלה, מי נקרא אוהב?