---

המושג "גדול הדור" בציונות הדתית:

---

תוך כדי קריאה בספר "דת הציונות", בפרק המוכיח שאין דין מלחמת מצוה בזמן הזה, ראיתי דבר מענין ורציתי לשתף אתכם קוראים יקרים. הרב המחבר מוכיח שלכו"ע לא שייך דין מלחמת מצוה וז"ל: "ובפרט בתשובת הר"מ ראטה (שו"ת קול מבשר חלק א' סי' מ"ז) להרב הראשי הרצוג ששאלו לגבי אפשרות לחייב אנשים בגיוס ע"מ לסייע לחבריהם הנמצאים בקרב מדין "לא תעמוד על דם רעך" והשיבו שודאי אי אפשר לחייב אף אדם בכך. (ומכאן ג"כ ראיה דלא שייך הלכות מלחמה בזמננו דא"כ מדוע צריך לחייב מדין "לא תעמוד על דם רעך", והרי יש לחייב בגיוס משום מלחמת מצוה דדוחה פקוח נפש". (דת הציונות א' עמ' ק"נ).

וכשראיתי את זה נזכרתי במעשה ששאלו את  הרצ"י קוק מיהו גדול הדור אחר פטירת אביו (שלשיטתו היה גדול הדור) אם לא מרן החזון אי"ש, וענה שבשבילו גדול הדור הוא הר' משולם ראטה (מובא בספר "גדול שמושה"). ונפלא בעיני! איך יתכן שהרצ"י קוק אשר מימיו לא פסיק מפומיה צמד המילים "מלחמת מצוה", עד כדי כך שהתחבט בשאלה אודות גיוס בנות, והקים בישיבתו את מסלול - "הסדר מרכז", פעל בניגוד לדעת מי שהוא עצמו הגדיר "גדול הדור". ראיתי גם שהר' אליעזר מלמד במאמרו "להודות ולהלל על גאולתנו" הזכיר את דברי רבו הרצ"י קוק, והרבה לכתוב על גדלותו של הר"מ ראטה תוך שהוא מאשים את "כותבי תולדות הרבנים" בכך ששמו לא נודע כל כך.

ותמה אני מאוד: אם דעתו של מי שהוא ורבו מגדירים "גדול הדור" אינה מתקבלת אפילו אצל חסידיו איך מצפה הר' מלמד שכולם יכירו וידעו את שמו? ויתרה מזאת, על חייו של מרן החזו"א נכתבו כבר ספרים רבים כגון: פאר הדור, מעשה איש, החוזה מליטא, החזו"א בדורותיו, במחיצת החזו"א, ותלמידיו ממשיכים את דרכו והולכים לאורו, ואילו הר"מ ראטה כמעט נשכח כמת מלב אפילו בקרב הציבור הד"ל, אז אל מי אמור הר' מלמד להפנות את האצבע המאשימה על חוסר הערכתו בציבור אם לא לעצמו ולציבורו אשר המושג "גדול דור" מבחינתם הוא לא יותר מאשר חיקוי עלוב של החברה החרדית בנסיון להראות שגם להם יש הערכה לגדולי תורה? ולפני שהוא מטיח האשמות ב"כותבי תולדות הרבנים" אם מותר לשאול: מדוע הר' מלמד עצמו בספרו "גדולי ישראל ודמויות מופת" אשר לא שכח להקדיש בו פרק להרצל ופרק לז'בוטינסקי, לא יכול היה להקדיש כמה מילים למי שהוא ורבו מגדירים - "גדול הדור"?

אבל אז נזכרתי שהמושג "גדול הדור" בציונות הדתית הוא איננו מושג מחייב אלא בעצם כלי שימושי כאשר רוצים להיאחז בשיטה מסוימת ומוכרחים למצוא לה עלה תאנה. כך לדוגמא כאשר רוצה הר' מלמד להצדיק את דרכו בענין אחד הוא מגדיר את ה"ציץ אליעזר" - "מהפוסקים החשובים שבדור", וכשהוא רוצה להכפיש את מי שלא אומר הלל ביום העצמאות ולומר שהוא כפוי טובה הוא שוכח ש"הציץ אליעזר" היה ביניהם. וכשרוצה להאדיר את שמו של הר' קוק על ידי ציטוטים שנאמרו משמו של הגרש"ז אויערבך, מגדיר את הגרש"ז כאחד מגדולי הפוסקים שבדור, אך יחסו של הגרש"ז לאחד מ"דמויות המופת" של הר' מלמד – הר' גורן אינו ולא כלום בעיניו. וכשרוצה לערוך רשימה של פוסקים שסוברים לומר הלל ללא ברכה, מכניס לרשימה גם את הגר"ע יוסף שבעצמו לא אומר הלל (עיין בילקוט יוסף ג' – ברכות, בהערה למטה בברכות על ניסים שם הבהיר הגר"י יוסף את דעת אביו בענין).

בברכה, אליהו.