מאת: דוד
ד' אדר א'  ה'תשפ"ב  23:41 

אמונה


1.מבואר בראב"ד לגבי הגשמת הבורא שמי שטועה מחמת עיונו אינו נקרא מין ,א"כ למה החרדים אומרים שהציונים דתיים שטעו מחמת עיונם הם כופרים ומינים?(לדוגמא ידוע מה שאמר החזון איש ש"כל מי שאומר הלל ביום העצמאות הוא כופר",וכן בויואל משה קורא כל הזמן לציונים דתיים מינים אפיקורסים ושאר שמות וכן מבואר בעוד הרבה ספרים נגד הציונות).
2.ידוע  שבספר העיקרים שמי שאינו מאמין במשיח אינו כופר אלא חוטא כמו דעת הלל בגמרא ,שמעתי שיעור שלך שאתה אומר ש"נפסק הלכה בעם ישראל כדעת הרמב"ם",רצוני לשאול מי פסק כך?וגם אם נמצא פוסק אחד או שניים הרי סוף סוף דעת בעל העיקרים אינו כך ולמה שלא נחשוש לשיטתו?ועוד נדינהו להריגה(כמו שכותב הרמב"ם ש"מצוה לאבדו")בשם כך?

שאלותי הם אמנם קשות וארוכות אך מאוד יש לי ספק בהם אשמח לתשובה אמיתית לכך.
ד' ניסן  ה'תשפ"ב  23:17 

תשובה לשאלותיך...


לגבי שאלתך הראשונה: האפיקורסות שבדעות הציונות הדתית היא לא רק בדברים המצריכים עיון שאפשר לטעות בהם מחמת העיון אלא גם לגבי דברים פשוטים ומפורשים בתכלית וגם אם תאמר שהם בגדר טעו מחמת עיונם וכפי שכתב הראב"ד שציינת לגבי הגשמת הבורא סוףכל סוף הרי טועים הם, ובזמננו שממילא לא ניתן לקיים באפיקורסים את  הדין של להורגם ולאבדם הנפק"מ היחידה היא לשמור מהם ודיעותיהם מרחק ולענין זה לא נפק"מ אם הם טועים או מזידים בכפירתם וכמו שאמר מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל שגם אפיקורס בשוגג הוא אפיקורס וראה מה שהבאנו בזה בחלק ב' של דת הציונות ממרן האגרות משה זצ"ל. וראה במשנה ברורה בביאור הלכה בתחילת סי' א' שכתב שם וז"ל:
ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה
לגבי שאלתך השניה: בכל ספרי רבותינו האחרונים העוסקים בעיקרי האמונה ובשאלות הלכתיות הנוגעות להם תוכל לראות שמביאים להלכה את דברי הרמב"ם אם כי אין זה משנה כי גם את שלושת העיקרים שציין בעל העיקרים מכחישה הציונות הדתית ולשיטתה גם מי שכופר באלקים ובתורה מן השמים ובשכר ועונש הוא יהודי לכל דבר ואף יכול להנהיג את כלל ישראל ואם יחליף בשלטונו על א"י את שלטון הסולטן הטורקי או את הנציב הבריטי הרי זה 'גאולה' ו'עצמאות' לעם ישראל כך שגם את ג' העיקרים שמנה בעל העיקרים הם מכחישים כך שלענין האפיקורסות של הצה"ד אין שום נפק"מ אם לחשוש יותר לשיטת הרמב"ם או לשיטת בעל העיקרים.
מאת: יואל
ד' ניסן  ה'תשפ"ב  04:25 

תשובה בנוגע לראב"ד ולבעל העיקרים


1.נראה לי לדמות ענין הציונות לענין השבתאות והרי בענין השבתאות הרחיקו כל גדולי ישראל אחרי שראו את שיטתו של אותו טמא ונתנו לו כל שמות הטומאה וקיללום בכל הקללות ולכן גם כאן משום שצריך להרחיק העם מהם כדי שלא יפול למינות לכן הויואל משה והחזו"א ועוד צדיקים דיברו בלשון כזו.ועוד נראה לי שבענין הגשמת הבורא אינו כלל משנה למעשה והוא רק אמונה ולא שזה משנה דיני התורה אך כאן הרי יש שינוי דיני התורה שהרי עי"ז פורקים מעליהם עול גזירת הגלות ולכן דינם כדין מגלי פנים בתורה שלא כהלכה.ומה שאומרים שטועים בעיונם זהו הבל שהרי כל מי שקצת למד בספרים הקדושים ראשונים ואחרונים פוסקים וספרי דרוש כולם בלי יוצא מן הכלל כתבו על ענין השלוש שבועות וגזירת הגלות עד ביאת משיח והאיך אפשר לטעות בזה מחמת "עיון"?הרי זה דברים מפורשים!וחוץ מזה הראב"ד כתב שאינו ראוי לקראו מין כי טועה באגדות אך כאן אינו כלל אגדה והובא זה בפוסקים כמו הריב"ש הרשב"ש אגרת תימן כפתור ופרח ועוד ועוד הרבה והיה זה פשוט בכל ישראל עד שקמה המדינה הציונית(ואפילו המזרחי בעל כורחו הסכים שאסור לכבוש הארץ ביד חזקה)(ואחר כל זאת מנין שאין לחוש לדעת הרמב"ם ושיש ספק ספק דאוריתא לחומרא ושאני מינות דמשכי ומה יהיה איתו בשמים אין אנו בבית דין של מעלה ואין זה משנה).

מאת: יואל
ד' ניסן  ה'תשפ"ב  04:34 

המשך


2.בויואל משה הביא שלגבי השלוש שבועות זה כפירה לא רק במשיח אלא במה שאמרה תורה במפורש שאין גאולה בלי תשובה ובודאי גם בעל העיקרים יודה שמי שאומר הפך מפסוק זה הרי הוא מין כי מכחיש פסוק ועוד יותר מזה הביא שזה כפירה בהנהגת הקב"ה והשגחתו בעולמו וזה עיקר הראשון של האמונה שהקב"ה משגיח על כל ברואיו.ועוד לעצם הענין של כפירה במשיח יש חולקים על בעל העיקרים כך שצריך לחוש לדעתם(ובענין להרוג אין אנו מדברים)ויש לגדולי ישראל להחמיר אם רואים שהעם נמשך אחר המינות וח"ו אם רבי יואל ושאר צדיקים לא היו צועקים ככרוכיא נגד הטומאה הציונית שוב תשתכח התורה ח"ו.
3.אין אנו מדברים בלשונות כאלו מחמת שנאה בעצם אדרבה כואב לנו לדבר כך אבל זו המציאות ואנו אין מגלים אלא את המציאות.ואותם יהודים שרוצים לדעת האמת ודאי אנו רוצים לקרבם אל הקדושה ורבי יואל כותב בעצמו בהקדמה לספרו הקדוש שלהוציא אפילו יהודי אחד מטומאת הציונות "יקר הוא עד מאוד שאין לשער ערכו להוציא יקר מזולל" ועוד כתב "והעיד הניסיון שנמצאים בישראל אנשים תמימי לב שבאים לידי הבנה וע"כ חוב עצום לברר האמת גלוי לעין כל וימצאו עוד לבבות בכותלי בית המדרש וגם בחוצות ורחובות שיהיה להם תועלת מזה.
(יש עוד לדבר אבל זה מספיק לבנתים).