אודות הענין של "מיהו יהודי"

התשובה פשוטה...

וכמדומני שנאמרה בשיעור. כל המקורות המדברים על כך שהולד כשר וכד' מחמת המשכותו אחר אמו היהודיה נכון עד הגיעו למצוות. בהגיעו למצוות כיון שהגיע לכלל דרגה של בר דעת האחראי לכל מעשיו הרי שגם החיבור ליהדות תלוי מעתה בדעתו ואם בדעתו אינו מכיר באחד מעיקרי האמונה מפקיע עצמו מכלל ישראל גם אם אמו הכשרה שבאמהות ישראל משום שתו לא מהני לו מה שאמו מישראל דמשהגיע לכלל מצוות בראש ובראשונה בכל ענין הולכים אחר דעתו.

בברכה, יואל.

חזק וברוך

כיצד פועל הראש של ה'שופטים'

נזכרתי במקרה אחד משנות ה-60' עליו סיפרו לנו בהרצאה בבית הספר התיכון: באותו מקרה דובר על רופאייזן, כומר קתולי אשר ביקש להתאזרח מכוח חוק השבות בטענה כי הוא מרגיש עצמו 'יהודי' ו'שותף מלא' למדינה ולעם ולכן, לטענתו, על המדינה להכיר בו כחלק מעם ישראל. כאשר משרד הפנים סירב לבקשתו הוא הגיש עתירה ל'בית המשפט' העליון. ושם [כמה מפתיע] כמעט כל ה'שופטים' הסכימו עם דבריו ו'קבעו' שאכן הגדרת מיהו יהודי צריכה לקחת בחשבון גם את 'הרגשתו הפנימית' של האדם ויש מקום לבדוק בין השאר מהי זיקתו למדינה וללאום ה'יהודי'. עוד 'קבעו' ה'שופטים' כי הגדרת מיהו יהודי תיבחן עפ"י הלאום וכי זה שהכומר רופאייזן לא נולד לאם יהודיה פשוט אומר שהוא לא בן הלאום ה'יהודי' ולכן חוק השבות לא חל עליו.

כתבתי את האמור לעיל כדי להדגיש שהמדינה וראשיה רואים ביהדות לאום ולא דת וגם אם 'שופט' כזה או אחר 'קובע' שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה הרי שעושה זאת מכוח מבחן הלאום וחוקי הכנסת [לא חלילה מאהבת התורה] ואם מחר ישונה החוק וייקבע בו שגם כומר נוצרי ליהודי ייחשב, אזי כך יוגדרו 'יהודים' לשיטתם מאותו מועד ואילך.