---

לגבי הסכסוך עם העולם הערבי

---

אין לי ספק שאם היה מצב של שקט ושלום הרי שאז היו ראשי הציונות מתנכלים לעולם התורה ככל יכולתם וגזרים גזירות כמלכות רומי הרשעה ואף קשות יותר( שהרי זוהי המטרה לשמה הקימו את המדינה). לא לחינם התפלא מרן החזון אי"ש על כך שהם עדיין לא אסרו לאפות בפסח מצות. לכן, יש כאן חסד עצום מצד הקב"ה שחמל וחס על לומדי התורה וראוי לזכור ולהזכיר זאת בכל יום ויום...

---

סכסוך ערבי

---

---

דעת תורה על ה"שלום"..

---

מרן הרב ש"ך זצ"ל כותב:

"ואגלה לך את כל מה שיש בלבבי.

אם כי כולנו חפצים שיהיה שלום ביננו עם שכנינו כדי למנוע הרבה שפיכת דמים במצב של אי-שלום,אבל מאד מאד אני חושש משלום הזה.

כי במצבינו כעת אנחנו בטוחים שצעירים וצעירות ממצרים ומארצות ערב לא יבואו לירושלים ללמוד באוניברסיטה,ונמנע בזה הרבה מהתבוללוות.

אבל כשיהיה שלום עם שכנינו בטח שצעירים וצעירות מישראל יסעו לבירות ולקהיר ללמוד שם,וכן יבואו משם ללמוד באוניברסיטא בירושלים,ומה יהיה המונע שלא יהיה התבוללות.

חז"ל גזרו על פיתן משום יינם,ועל יינן משום בנותיהן.ואם אוכלין ושותין ביחד,ואין שבת ואין תפילין,ואין כשרות,ואין טהרת המשפחה,מדוע תהיה הבת שלהן אסורה?"

(מתוך מכתב ב ב'מכתבים ומאמרים' חלק א).