מאת:
ישראל קרמר
12:28 | 1/2/2005
בעניין ההשקפה הציונית
בס"ד
הריני להודיע בתחילה שאני מקבל את הכללים שכתב לי יואל לגבי כתיבת ההודעות.
חרדים רבים מתייחסים להשקפה הדתית-לאומית, כהשקפה לא לגיטימית מבחינה תורנית, ואף ככפירה. זה בדיוק חטאם של צדיקי בית שני כפי שאומר הגאון הנצי"ב זצוק"ל, שכל מי שלא כדעתם, היו רואים בו צדוקי ואפיקורס וזה היווה את היסוד לשנאת החינם שחתמה את גזירת החורבן.
כל עוד ההשקפה מבוססת על אמונה בקב"ה, בתורה מן השמים ובעיקרי האמונה של הרמב"ם, כל השקפה היא שייכת לעניין 70 פנים לתורה. לא ההשקפה עצמה קובעת אם מדובר במאמין או כופר, אלא מה הבסיס עליה מבוססת ההשקפה.
אני אראה על פי דברי הרב יששכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד בספרו "אם הבנים שמחה", שההשקפה הדתית-לאומית מבוססת לא פחות מההשקפה החרדית.
בפרק הפתיחה, עמ' ס"א-ס"ג בהדפסת הוצאת "קול מבשר" (ירושלים תשנ"ח), מביא הרב טייכטל את מה שכתוב בסנהדרין ק"ב, ע"ב שעמרי זכה למלכות מפני שהוסיף כרך אחד על ארץ ישראל, ואת מה שכתוב במדרש
"ילקוט שמעוני" ח"ב, רמז ר"ז שעמרי זכה להושיב שלושה מלכים על כסאו
מפני שהוסיף עיר גדולה בישראל. ואומר על זה הרב טייטל שבוני הארץ בזמננו בוודאי אינם רשעים יותר מעמרי שכתוב עליו שהרשיע מכל אשר לפניו (כולל ירבעם בן נבט) ובנה לא לשם שמים אלא לשם עצמו, ולמרות זאת, מה שבנה עיר בא"י זה היה לרצון ה' ונחשב לו שקיים מצוות א"י כתיקונה וזכה לשכר על כך. לכן גם בוני הארץ עוברי העבירה שבזנמננו, בניינם הוא לרצון ה' ומקיימים מצוות א"י כתיקונה.
ומוסיף על זה הרב טייכטל, שבמה שהם בונים בפועל את הארץ, הם מתקנים בזה יותר ממה שמתקנים הצדיקים הגדולים ביותר בתיקון חצות שלהם, שאף שתקנים בזה תיקון גדול, לא הגיעו למה שמתקנים בוני הארץ במה שבונים בידיהם בפועל. הוא מבסס דבריו אלה על ה"ראשית חכמה" בהקדמה שכתב שעיקר התיקון הוא במי שעושה בפועל את המצווה, ועל ה"ישמח משה" בפרשת "וישב" (ח"ב, דף ל"ג, א', עמודה א') שכתב שמעשה המצווה בפועל גם ללא כוונה, מועיל יותר ממצווה בלי פעולה אך עם כוונה יתרה. לכן בוני הארץ בזמננו מתקנים במה שבונים בפועל ללא כוונה לשם שמים יותר ממה שהצדיקים מתקנים עם כל כוונותיהם לשם שמים בבכיות על השכינה והגלות בתיקון חצות.
ובנקודה זו מוסיף הרב טייכטל שידוע בפוסקים (בהערה בספר מפנים למשל לתר"י, סוף פרק ראשון בברכות בדף ו', ע"א מדפי הרי"ף; ל"חכמת שלמה" סימן ס'; ל"ערוך השולחן" סימן ס', סעיף ו' וסימן תקפ"ט, סעיף י"ג; ל"שדי חמד", מערכת "מצוות צריכות כוונה") שמצווה שיש בה מעשה אינה צריכה כוונה ומתקיימת בלעדיה. עיין ברשב"א (בהערה מציינים שזה ביבמות ק"ג, ע"ב ד"ה "אחד" ומפנים לשד"ח מערכת המ"ם כלל ע"ז
["מצווה הבאה בעבירה"], סעיף י"א) שבמעשה מצווה שא"א להחזיר המעשה, המצווה היא מצווה גם אם נעשתה בעבירה. כך גם בבניין הארץ בימינו, כיוון שהיישוב נתרבה ונתגדל ע"י מעשיהם, וא"א להחזיר המעשה כאילו אינו, אף אם נעשתה בעבירה, נתקיימה המצווה בכל תוקף ועוז. לכן ברור שבניין הארץ שלהם רצוי לפני ה' באהבה ובחיבה יתרה.
ראייה נוספת שבניין הארץ של עוברי עבירה רצוי לפני ה' ולכן הוא יכול להיות אתחלתא דגאולה וצריך להשתתף בזה עם הבונים מביא ממה שהיה בימי עזרא. הוא מביא את בראשית רבה פרשה ע"א, אות ג' שאמרו שם על בני הגולה ש"ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים", והם ש"זכו ועלו ובנו בית המקדש", וכן כתוב בבמדבר רבה פרשה ט"ז, אות י'.
"שמותיהם כעורים", כיוון שהיו לכם שמות של גויים והם היו במצב ירוד כל כך שאפילו לא ידעו אם מזרע ישראל הם (ראה עזרא ב', נ"ט ונחמיה ז', ס"א ופירוש רש"י). וכן ידוע עליהם שהיו מעשיהם רעים וחטאים מאוד שלא ידעו תורה כלל והיו מחללי שבתות, נושאי נשים נוכריות ועשו כתועבותיהם של הכנענים ויש על זה מקורות שונים בעזרא ונחמיה, בחז"ל ובפרשנים (למשל, עזרא ט', א-ב והמצודות שם; שם, פסוק י"א; נחמיה ט', ל"ה; שם י"ג, י"ז-י"ח; רד"ק במלאכי א',א'; דברי חז"ל בקידושין ע"א, א' על הפסוק "ואלה העולים מתל מלח" [עזרא ב', נ"ט; נחמיה ז', ס"א ועיינו שם ברש"י]; הספורנו על "גינת אגוז ירדתי" [שיה"ש ו', ד']).
מכל זה נשאלת השאלה כיצד אמרו חז"ל עליהם ש"מעשיהם נאים", הלוא רואים מכמה וכמה מקורות שמעשיהם היו רעים ביותר? אלא שנאותם הייתה במעשה העלייה והבניין, ואף שעברו מלבד זה על כל התורה, היה בניינם רצוי מאוד לפני ה', ומצוות יישוב א"י ששקולה כנגד כל התורה הכריעה את כל עבירותיהם עד שאמרו חז"ל עליהם ש"מעשיהם נאים". וכן רש"י על הפסוק "יפה את רעייתי כתרצה נאווה כירושלים" (שיה"ש ו', ד') מפרש שזה על בוני ירושלים והמקדש בימי עזרא. כלומר, שהקב"ה ראה בהם יפים ונאים למרות שהיו בעלי עבירות רבות. שבגלל מעשה הבניין שלהם בלבד, הם ראויים להיקרא יפים ונאים וכמו שאמרו חז"ל ש"מעשיהם נאים". כך גם בוני הארץ בזמננו קיימו במה שבנו והפריחו את הארץ במסירות נפש, אף בלי ידיעתם את מצוות העשה הגדולה של "וירשתה וישבת בה", בכל התיקונים שיש בזה בנגלה ובנסתר, ומעשיהם נאים לפני ה' ושכרם הרבה מאוד.
אמנם עדיף שיקיימו תורה ומצוות, והכל יהיה ברוח התורה, אך גם בלי זה מעשיהם נאים.
(ראו ב"אם הבנים שמחה" פרק שלישי, אות ל' בעמ' ר"ו-רי"א בהדפסת
"קול מבשר", תשנ"ח [הדפסה של מהדורת מכון "פרי הארץ", תשמ"ג])
ראייה נוספת לעניין זה מביא הרב טייכטל מפסוקים בזכריה המדברים על גאולה ובניין א"י ומדברי פרשנים עליו, ולמשל נביא מדבריו על זכריה ג', ו':
"על אבן אחת שבע עיניים" - "שמירה תהיה מאת הקב"ה על הבניין ההוא."
"הנני מפתח פיתוחה נאום ה' צבאות" - "המקום בעצמו יחקוק צורות האבנים ליפותם. רצונו לומר, ה' ייתן כח ועזר על המלאכה."
"ומשתי את עוון הארץ ההוא ביום אחד" - "רצונו לומר, בפעם אחת אסיר את עוון הארץ ההוא ביום אחד, כי אחדש בקרבם רוח נכון ולא יחטאו ולא ימצאו עוד עוון." (הרב טייכטל מפנה לעיין במפרשים)
כוונת הנביא, אומר הרב טייכטל, שלא לקטרג על הבניין ולומר שבוני הארץ לא טובים ומלאים עוון, ולכן לא ירצו להשתתף עימם. על זה אומר הנביא שה' הבטיח שימוש עוון הארץ ביום אחד, כלומר, שפתאום ביום אחד יהפך לבבם לטובה (של הדור שלפני בוא הגאולה השלמה) ברוח חדש לעשות רצון ה'. ואין לתמוה, מוסיף הרב טייכטל, איך דור מלא חטאים ועוונות ייטיבו מעשיהם, שזה בכוחו האין סופי של הקב"ה לעשות דבר כזה ועל זה בדיוק באה ההבטחה: "ומשתי את עוון הארץ ההוא ביום אחד".
ומוסיף הרב טייכטל שמפני שכך הבטיח הנביא בשם ה', אין לנו להתחכם ולומר כי בוני הארץ אינם נראים לנו, ואיננו רוצים להשתתף עימהם, כי הם עוברים על רצון ה'. 'זה מסימת עיניים של הס"ם' למנוע מלעשות הבניין בהסכמת כולנו או למנוע את המצב של "מרובים העושים את המצווה", "שאינו דומה מועטים העושים את המצווה למרובים העושים את המצווה". עלינו לעשות את שלנו שלא להתרשל בזה, ולהשתתף בבניין הארץ עם כל הבונים אותה, והקב"ה יעשה את שלו לקיים "ומשתי את עוון הארץ ההוא ביום אחד". (פרק שלישי אות ג', עמ' קנ"ח, 5 שורות מלמטה בהדפסת "קול מבשר")
עוד מביא בעניין זה הרב טייכטל שהפסוקים בויקרא שהארץ תקיא את המטמאים אותה בחטאיהם שייכים למצב לפני הגלות, כשעם ישראל ישב בארצו עם סנהדרין, וידע את חוקי התורה ודרכי התורה, חומרת העובר על מצוותיה ועונשו. במציאות כזו, כישראל חטאו, הארץ הקיאה אותם וישראל גלו מארצם. אך מה שבוני הארץ בזמננו הם עוברי עבירות זה כי נשחרו ממעשיהם הגויים מתוך מצב הגלות וחטאו מבלי הכרה ודעת. לכן אין עבירותיהם פוסלות את בניין הארץ שלהם, ועל זה נאמר ב"ילקוט שמעוני" ח"ב, רמז תתרל"ח לגבי הפסוק "ובית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה" (יחזקאל ל"ו, י"ז): "'ורבותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה'. אמר הקב"ה: 'הלוואי יהיו בני עמי בא"י אע"פ שמטמאין אותה'. לכן אע"פ שהם עוברי עבירה בארץ מחבבת אותם ולא מקיאה אותם ובניין הארץ גם של עוברי עבירות רצוי לפני ה' (ולכן אומר המדרש שהקב"ה רוצה שבני עמו יהיו בא"י אע"פ שמטמאים אותה בחטאיהם).
וכמובן אם גם בניין הארץ של עוברי עבירות זה לרצון ה' אז חובה להיות שותפים לבניין הארץ שבונים, כיוון שאין להתנגד לרצון ה'.
(הרב טייכטל מדבר בעניין מדרש זה והיחס בינו לפסוקים שבויקרא בפרק שני אות ט', עמ' קכ"א בהדפסת הוצאת "קול