ז' ניסן ה'תשס"ח

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל...



כתוב בפרשת בשלח שאחרי שהמצרים מתעשתים מיציאתם הבהולה של בני ישראל ממצרים הם מבינים את חומרת מתן האפשרות לעם ישראל לצאת ממצרים ואומרים (שמות יד ה'):


"מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:" ואז יוצאים לרדוף אחרי בני ישראל כדי להשיבם להשתעבד תחת ידם. וכלל לא ברור, וכי לא מבינים המצרים מדוע שלחו את עם ישראל?? וכי היה זה מתוך בחירתם לשלחם? והלא באונס גמור עשו זאת לאחר שהוכו בעשר מכות שכל אחת מהן קשה וכואבת מחברתה...


והנה בהודאה של בני ישראל על ההצלה ממצרים (שירת הים) נאמר: "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל" ולכאורה ג"כ אינו ברור כלל. שהרי ודאי הרדיפה וההשגה היו צורך חיוני כדי להשיב את עם ישראל לשעבוד מצרים ולכן אנו מודים לקב"ה על כך שלא עלה בידם למרות רצונם  לרדוף ולהשיג להחזירנו להשתעבד תחת ידם, אך מה ענין חלוקת השלל לענין השעבוד? הרי אם היו רודפים ומשיגים ומשיבים אותנו למצרים מה היה מועיל אם השלל היה נשאר בידינו אם סוף כל סוף היינו שוב משועבדים תחתיהם??


תמיהה דומה מתעוררת מנוסח "על הנסים" שאנו אומרים בפורים שם מוזכר אחרי בקשתו של המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים גם העובדה ש"ושללם לבוז". וכי מה חשוב מה יעלה בגורל השלל אחרי שח"ו תוכחד האומה היהודית על נעריה זקניה נשיה וטָפָּהּ?!


ונראה לבאר בס"ד שודאי שאלת המצרים לגבי שלוח עם ישראל לא היתה מצד מעשה השילוח שודאי היה מחמת המכות, אלא מצד עצם האפשרות של עם ישראל לצאת ממצרים שהרי הטומאה במצרים כל כך משכה אליה את הנמצא שם עד שאמרו חז"ל (מכילתא דרשב"י פרק ג' פס' ב'): "מעולם לא יצא ממצרים לא עבד ולא שפחה בן חורין" והנה לעיניהם יוצא עם שלם, וא"כ בטרם יוצאים לרדוף ולהשיג את עם ישראל על מנת להשיבו לשיעבוד יש לבדוק היטב כיצד בכלל הצליח להישמר מהיטמעות בתוך מצרים  שאם לא כן גם אם יצליחו להחזירו לעבדם שנית, ביום מן הימים יוכל שוב לצאת מקרבם. וכשבדקו מצאו שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בגלל שלא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם כי בכך שמרו על צורת ישראל ויכלו לצאת ממצרים כדי לתת צורה לעולם ע"י הורדת התורה לעולם במעמד הר סיני. המצרים הבינו כי שלושת דברים אלה: שמם, לשונם ולבושם הם שעמדו להם לשמור על צורת ישראל והם שהצליחו בריחתם, ולכן המטרה העיקרית של המצרים ברדפם אחרי בני ישראל להשיבם למצרים היתה: "אחלק שלל" דהיינו "אחלק שמם לשונם ולבושם". כלומר, עתה הבינו המצרים כי הדרך היחידה לשעבד את עם ישראל לבלתי תתגלה צורה לעולם היא ע"י ההפרדה בין חלקי הצורה של עם ישראל והיינו ניתוק הלבוש והלשון זה מזה ובפרט הפרדתם מהשם וע"י כן ביטול צורת ישראל בעולם לגמרי ח"ו (כי עיקר מטרת מצרים שהעולם ישאר לעולמי עד חומר ללא צורה אמיתית כמו שמובא בספר "אפיקי מים-פסח שיעורי מרן הגר"מ שפירא שליט"א) וכמש"כ בשו"ת אפרקסתא דעניא (לרבי דוד ב"ר ברוך קלונימוס שפרבר, חלק ב' יו"ד סי' קמ') דכל המשנה עצמו בג' הדברים שמם לשונם לבושם בזה הוא משתנה לגמרי ונעשה כמי שמתדמה אליו" ע"כ.  ואזי לא היה ח"ו גאולה לישראל ולכן עיקר ההודאה היא על זה שלא עלה בידם לחלק של"ל ונשמרה צורת ישראל. ונראה שגם בימי אחשורוש היתה מגמת עמלק כנגד צורת עם ישראל שרצו להשמיד (השמדה שייכת על החומר, החיצוניות, הלבוש) להרוג (על הרוח, כנגד הדבור שהוא ע"י הרוח, והוא הלשון) ולאבד (שהוא כנגד המהות הפנימית שאי אפשר לגוע בה אלא רק לאבדה דהיינו שלא תצא לגילוי ותהיה נעדרת ואבודה והוא השם) והיה זה מדה כנגד מדה כי בזה שנהנו מסעודתו של אותו רשע שלא באה לבטא כי אם את שלילת צורת ישראל מן העולם כיון שיותר לא יגאלו (עפ"י חשבונו המוטעה של אחשורוש) הראו כי מוותרים הם על צורת ישראל וניחא להם בהישארותם בגלות אחשורוש וא"כ אין עוד מקום לקיומו של כלל ישראל ולא נותר אלא להשמיד להרוג ולאבד וה"שלל" (שם לשון לבוש המהווים צורת ישראל בעולם) יעלם ח"ו מן העולם.


ודבר נפלא הוא שהתענית שנקבעה ע"י אסתר ומרדכי היהודי כדי להציל את כלל ישראל מגזירת המן נקבעה דוקא לימי הפסח (מגילה טו.) ומובן היטב על פי דברינו לעיל דדוקא הזכרת הזכות של גאולת מצרים ששמרו על ה"שלל" ולא שינו את שמם את לשונם ואת לבושם היא שהועילה לכפר על כך שהפקירו את ה"שלל" בכך שנהנו מסעודתו של אחשורוש.(ובזה שהתענו ומנעו עצמם מאכילת מצה הראו כי מבינים הם כי אינם ראויים לאכילת מצה אחר שנהנו מסעודתו של אחשורוש ובזה הראו כי הבינו את חטאם...)


ובימינו שהוא דומה לתקופת החשיכה שטרם הגאולה צריכים אנו לשמור מכל משמר על שמנו לשוננו ולבושנו מול בני אדום והערב רב אשר מתוכנו הרוצים לעקור מהותם האמיתית ולהמירם בשם, לשון, ולבוש אשר מקורם הוא בנכרים ואעפ"י שמנסים לעוטפם ב"שם" ישראל אין ביניהם ובין צורת ישראל ולא כלום ולא הובילו כי אם לשפיכת דם אחינו ואחיותינו כמים באה"ק והקב"ה יהי בעזרנו ובעזר אחינו ואחיותינו הנגררים אחריהם ויצילנו מידם ויחזיר כל עמו ישראל בתשובה שלמה ויאמר די לכל צרותינו ויגאלנו גאולת עולם  במהרה בימינו אמן.


(נערך מתוך שיעורו של הרב אברהם חזן לתלמידי המרכז הרוחני "פסגות" בפ"ת ח' בניסן התשס"ו. להצלחה ולזווג הגון של נועה בת עציונה יענטא, שירן שרה בת אילנה, ברנה בת טלי, ליאת בת זינת, ברכה בת חוה, עינב בת חוה, ולחזרה בתשובה ורפואה שלמה ללנה בת רימה בתוך שאר חולי עמו ישראל).




למאמר זה התפרסמו 2 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  תגובה   כ"א ניסן
המאמר יפה ומחזק להפליא! יישר כוח לר' חזן שליט"א ושנזכה באמת לגאולה השלימה והמהירה בע"ה ללא קשיים נפשיים רוחניים או גשמיים כאחד.
אלה  מנתניה
2.  יישר כוחכם!   א' אלול
אכן נושא זה שעליו כתבתם הוא נושא יסודי מאוד, והוא בעצם מסביר את ההיבדלות של הציבור שומר מסורת ישראל בלי שום פשרות ואף מקפד על לשון בית אבותיו (אגב הפסקת הדיבור בלה"ק לא היתה מהיחלשות האומה אלא מתוך כוונה תחילה ועי' הגהות חת"ס על המג"א ס' פ"ה סק"ב) שהוא לשון ה'אידיש' (עי' שו"ת דברי יצי"ב יו"ד סי' נ"ב ותשו' חת"ס אה"ע ח"ב סי' י"א) וכן על הלבוש ועל שמות אבותיו אכן יש עוד הרבה מקום להרחיב אך עכ"פ אשריכם שהינכם עוסקים בענין חשוב זה

חילכם לאורייתא
מאיר שפרעכער  מאשדוד