חצי יובל לעליתו השמימה של מרן הגאון רבי יצחק הוטנר זצוק''ל

השבוע חל יום השנה העשרים וחמשה לעילוי נשמת מרן הגאון הגדול רבי יצחק הוטנר בעל סדרת הספרים הנפלאה -"פחד יצחק". כל מי שזכה לעיין בסדרת ספרים זו יודע כי היא אספקלריא מאירה לטעימה מוחשית של גדלות תורתנו וחכמיה ומעיין נובע של דעת תורה צלולה. לרגל ציון חצי יובל להסתלקותו החלטנו להביא כמה מרגליות מדבריו הנוגעים לנושאים הנידונים באתרנו.

זכות על א"י
"ארץ ישראל רק לציבור ניתנה, ומכיון שפריקת עול הוי פרישה מדרכי ציבור, בודאי שהיא מפקיעה את בעליה ממתנת הארץ. חלק בארץ ישראל, למי שמפקיע עצמו מכלל ישראל, הרי זה משפט הסותר את עצמו". (פחד יצחק, חנוכה, מאמר י"ג' אות ד').

אסור דירת מומר בא"י
"ורואים אנו מכאן (עיין רמב"ם הלכות ע"ז, פ"י ה"א) להדיא שלענין מחטיא את ישראל, האפיקורסים מישראל דינם יותר חמור מהשבעה עממים. ומכיון שכתבה תורה על השבעה עממים "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי", אנו למדים קל וחומר על המומרים מישראל, שבודאי הם עומדים להחטיא את ישראל ושפיר קאי עלייהו הלאו ד"לא ישבו בארצך" (פחד יצחק, אגרות וכתבים, מכתב נ"ז, ועיין אבני נזר יו"ד סי' קכו' וספר יראים סי' שט"ו שגם שם מפורש כן שיש אסור ישיבה בא"י על מומר או על מחטיאים)

בענין הרבנות הראשית
כשקרא מרן ה"פחד יצחק" על עובדת מחויבותם של רבני ודייני הרבנות החילונית הראשית להישבע אמונים למדינה אמר: "יש להאמין לי כשקראתי בבוקר על הנ"ל בכיתי כתינוק בן יומו ממש. כל הפרוצדורה של השבעת אמונים למדינה- וואס פאר אן אינשיקעניש איז דאס?. מי שמע מעולם על השבעת אמונים של דיין בישראל- לא רק למדינה, אלא לשום אדם, לשום גוף או לשום דבר- מלבד לדיני השלחן ערוך?! אין כאן אלא חיקוי זול להצהרה האנגלו-סקסונית כשאדם מתמנה למשרה ממשלתית" (ספר הזכרון למרן ה"פחד יצחק", עמ' מג')

בענין מצות כבוש א"י ע"י הציונים בזמננו (שבדו הציונים ורבניהם מלבם)
"אין מקום לדיבורים על מצות כבוש הארץ, כל זמן שאין כח לקיים את ה"לשרש אחריה" של עבודה זרה שבתוכה. דכל שאין הכיבוש יוצר את תקיפות היד לעקור עבודה זרה של נוכרים בא"י ביד רמה- אין זה הכיבוש האמור בענין; ואין שום הבדל בין אם מניעת האפשרות של עקירת עבודה זרה דנוכרים באה היא מצד השעבוד לטורקיא או לאנגליא ובין אם מניעה זו באה היא מצד השעבוד לאו"ם, או לאפיפיור ברומא, או לדעת הקהל העולמית. כל אלו המצבים נכללים הם בהביטוי ש"יד עכו"ם תקיפה על עצמן". ותקיפות ידם של העכו"ם בא"י בענין עקירת עבודה זרה כפי דין העקירה המיוחד לא"י דוקא, כידוע ברמב"ם פ"ז מהלכות עבודה זרה היא סותרת את מצב הכיבוש" (ספר הזכרון למרן ה"פחד יצחק", עמ' נב'-נג')

בענין ההשואה בין שלטון הערב רב בתקופתנו למלכי בית ראשון
"ובזמננו נמצאים לומדי תורה שהרגילו את עצמם להביא דוגמאות, והשואות, ראיות והוכחות למצבנו היום, מענינים של בית ראשון. ועל כן מוטלת היא החובה להכריז בראש חוצות כי בבית ראשון אין ציור של עבירה בלי תאוה. והרי הלכות שחיטה של מומר לתיאבון, נלמדים הם מאחאב. ואף על פי שהאליליות היתה עיקר חטאו" (פחד יצחק, חנוכה, עמ' פט')

 זהירות בצורת הלימוד של דברי ימי ישראל
"כבר נקבעה הדעה בבית מדרשנו, כי מכיון שישראל ואורייתא חד הוא, ממילא, כשם שבתורה עצמה נמצא אופן של גילוי פנים בתורה שלא כהלכה; כמו כן גם בדברי הימים של ישראל, שפיר יתכן גילוי פנים שלא כהלכה. ואדרבה, הלא כל לומד גמרא יודע, את ההבדל בין לימוד מסכתא שיש עליה פירוש רש"י, ובין לימוד אותן מסכתות שאין עליהן פירוש רש"י. מבלי רש"י אנו מגששים כעור המטייל בשוק בלי מורה דרך, אשר כשלונו בטוח, ונפילתו ודאית. ואם כן, הגע בעצמך, מה נאמר ומה נדבר בדברי ימי ישראל, אשר כל תקופה היא סוגיא שלמה סבוכה ומסובכת, עם מקורות יניקה מלמטה, וטללי שמים מעל. וכל זה מבלי פירושו של רש"י! ומה גדולה הסכנה, ומה רבו המכשולים והנפילות. וכבר אמרנו, שהמכשלה והנפילות בהבנת תקופה בדברי ימי ישראל, הן כגילוי פנים בתורה שלא כהלכה. ישראל ואורייתא חד הוא".("פחד יצחק"-אגרות וכתבים, עמ' קס"ב, אגרת פ"ו, נדפס גם ב"תולדות עם עולם" חלק ג' להרב שלמה רוטנברג,ירושלים, התשל"ט). ראוי לציין כי אחת הבעיות הקשות של הסברת דעת התורה כלפי הציונות לצבור הדתי לאומי היא העובדה שאת ההיסטוריה של המאורעות הקשורים לסוגיא זו הם מכירים דרך מבט חילוני מובהק של ספרי ההיסטוריה החילוניים הכפרניים הנלמדים בישיבות התיכוניות והאולפנות בכל הארץ.)

יחס מרן ה"פחד יצחק" למרן הגה"ק מסאטמאר
לאחר חורבן יהדות אירופה, זמן קצר לפני הקמת המדינה הציונית נערך בארה"ב כנס של גדולי הרבנים וראשי הישיבות בו נכחו בין השאר מרן ה"פחד יצחק" ומרן ה"ויואל משה" מסאטמאר זצוק"ל.

הרבי מסאטמאר דבר קשות על הסכנות הצפויות לכלל ישראל באם חלילה תצליח מזימתם של הציונים לייסד מדינה בא"י. באמצע דבריו הפסיקו אחד מראשי הישיבות ואמר: "כבוד הרב, איננו רגילים כאן באמריקה לדיבורים תקיפים שכאלו". מרן ה"פחד יצחק" קם על רגליו ואמר: הנה מצינו בזמן המבול שנֹח נענש על כך שפעם אחת בלבד אחר בהספקת מזונותיו של האריה והדבר תמוה. במשך כל זמן המבול מסרו נח ובני ביתו את נפשם למען כל החיות בתיבה. כל חיה האכילו בזמן שונה ועד שנחו מעט מהאכלת החיות היה עליהם לדאוג מהר לפינוי הפסולת שבתיבה והרי לא היה להם לא יום ולא לילה. אם כן מה המקום להעניש את נח על איחור חד פעמי שבודאי לא נבע מבטלה חלילה או מהזדה. השיב מרן ה"פחד יצחק"- הכל נכון, לא היה ספק בכונותיו הטובות של נח או פקפוק בגודל מסירות נפשו ובזמנים רגילים ייתכן שלא היה כלל מקום לתביעה כלפיו אבל שאני הכא!!

כאן לא מדובר בהאכלת אריה גרידא, אלא בהאכלת האריה האחרון!! לו ימות האריה לא ישאר זכר בעולם למעשה ידיו של הקב"ה הנקרא "אריה" ונמצא נח מחריב את העולם (כי עולם ללא פרט אחד אינו עולמו של הקב"ה).

ואז פנה מרן ה"פחד יצחק" אל אותו ראש ישיבה ואמר לו כל ענקי התורה אריות הדור הקודם עזבו אותנו בחורבן הנורא באירופה. אריה שואג אחד בלבד נשאר שריד מאותו דור דעה הלא הוא מרן האדמו"ר מסאטמאר!! ואת האריה האחרון אתה רוצה להשתיק....?! (מתוך הספר "עולמות שחרבו")