י"א אייר ה'תש"ע

האם מדינת ישראל היא מלכות ישראל?



כתב מרן החזו"א באגרותיו וז"ל (קובץ אגרות ב' עמ' קסב'): "ענין המלך על פי התורה הוא שיהיה המפקח על העם כי לא ילוז דרכיו ולא יטה מדרך החכמה, להרבות הדעת ביהודה ותורה בציון, כי יהיה עם חכם ונבון הגוי כולו. זאת היא תעודת המלך וחותם תוכניתו".


לשם כך באה ההגבלה העקרונית במינוי מלך או כל שררה אחרת על הצבור האומרת שכל שאין בו יראת שמים אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל (רמב"ם הלכות מלכים פרק א' הלכה ז').


ובשו"ת "יביע אומר" (חלק ו - חו"מ סימן ג)כתב וז"ל: (א) הרמב"ם (בפ"א מה' מלכים ה"ז), כתב: כשמעמידין מלך וכו' הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה היא, שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויים שבישראל הם ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראת חטא, היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדים אותו, וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין למנותו למינוי מן המינויים שבישראל. ע"כ. וכ"כ בס' החינוך (מצוה תצז). [והוסיף: ולא עוד אלא שראוי לשנאתו ולהרחיקו, ועליהם אמר דוד שנאתי כל פועלי און]. ומקור הדברים הנ"ל בגמ' כתובות (קג:). וע' בירוש' פאה (פ"ח ה"ו): א"ר יוסי בשם ר' יוחנן, אין מעמידין ב' אחים פרנסים. ר' יוסי עבד לחד מן תרין אחין פרנס, עאל ואמר קומיהון, לא נמצא לפלוני דבר עבירה אלא שאין מעמידין שני אחים פרנסים. ר' יוסי עאל לכפרה, בעי מוקים לון פרנסים, לא קבלו עליהון, עאל ואמר קומיהון, תנן (שקלים פ"ה מ"א) בן בבי על הפקיע, ומה אם זה שנתמנה על הפתילה זכה להמנות עם גדולי הדור, אתם שמתמנים על חיי נפשות לא כ"ש. ר' חגי כד הוה מוקים פרנסים הוה מטעין לון אורייתא, שנא' בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו. ע"כ. ומבואר שאדם שהוא בעל עבירה נפסל מלהיות פרנס על הצבור. וכן פסק רבינו הרמ"א בהגה בחו"מ (ס"ס לז) בזה"ל: טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים הרי הם כדיינים ואסור להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה. ומקור דבריו בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' ריד). ע"ש. ובשו"ת משפטי שמואל (סי' צג) כ', שאלה, מי שנשבע שלא לשאת אשה על אשתו, ואח"כ נחשד על שפחתו וגיירה והוא יושב עמה, ואין ידוע מי הטבילה לשם גירות, ומי בירך להם ז' ברכות, האם ראוי איש כזה להיות ממונה על הקהל? תשובה, הנה אע"פ שאין עדים כשרים שמעידים להוציאו מחזקת כשרותו, ולפוסלו לעדות ולשבועה, מ"מ למנותו ממונה על הקהל בודאי שראוי לבדוק אחר אנשים כשרים דוקא, הראויים להיות ממונים על הצבור, ואפילו לפי הסכמתכם להכשיר קרובים, מ"מ פסולים מחמת עבירה בודאי שאין להכשיר לכך. ע"ש. ובשו"ת מגן גבורים (סימן י), הובא במטה שמעון (סי' ח הגב"י אות ב), כתב, שמינוי פרנס או ממונה לקהל צריך להיות דוקא מחשובי הקהל, ולא ימצא בו שום פיסול מחמת עבירה, שאם יש בהם שום פיסול אפי' נתמנו צריך להעבירם. ע"ש. וע"ע בשו"ת מהר"ש ענגיל חלק ז' (סי' קצח אות ג), שנשאל, אודות ראש הקהל שהמרה את פי הרב המרא דאתרא, ועודד את החכם להרע לדרוש דברי דופי במקום תערובת של אנשים ונשים, ונסע לקראתו למרות איסורו של הרב מרא דאתרא, ופסק, שבכך נפסל לשמש יותר כראש הקהל, וכמ"ש הרמ"א בהגה חו"מ (ס"ס לז) הנ"ל, שהפסול לדון מחמת עבירה נפסל להיות ממונה על הקהל. אלא אם כן ישוב בתשובה שלמה ויפייס את הרב מרא דאתרא. ע"ש. ובשו"ת חתם סופר ח"ו (סי' מט) כתב, מי שסידר קידושין לאחד שנשא אשת אחי אביו, פסול הוא מלהיות מנהיג צבור ולקחת שררה בכל הנוגע לדת ישראל וכו'. והחרה החזיק אחריו בשו"ת לבושי מרדכי תליתאה (חאו"ח סי' נה). ע"ש. אתה הראת לדעת מכל דברי הפוסקים הנ"ל שגם בנ"ד האיש הזה נפסל בהחלט מלשמש כמנהל עניני הקהלה, אע"פ שהוא תפקיד אדמיניסטרטיבי, שעכ"פ הוא מינוי צבורי, ובידו להכריע בהרבה ענינים השייכים לדת ישראל לפי שיקול דעתו. (וע' בשו"ת מהרש"ג ח"ב ס"ס פא שראוי לגדור גדר באיש כזה לבל יעלוהו לספר תורה. וכ"כ בשו"ת זכרון יהודה (חאו"ח סי' מה). וע"ע בשו"ת מנחת יצחק ח"ג (סי' סה). ודו"ק).


ובשו"ת אגרות משה חלק יו"ד (חלק ב' סימן מ"ה וז"ל: "ובכלל הרי מינוי כופרים ורשעים ודאי אינו כדין התורה כמפורש ברמב"ם פ"א ממלכים ה"ז וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל ואף דוד לא זכה אלא לכשרים עיי"ש וכ"ש שכופרים ורשעים אין ממנים לשום מינוי ובזה כו"ע מודו ומפורש זה גם בחינוך במצוה תצ"ז תצ"ח ואין שייך לחלוק ע"ז דעיקר תכלית מינוי מלך הוא רק לחזוק התורה והמצות כדאיתא בספ"ד ממלכים וכן כל המינויין בישראל".


הדברים הנ"ל שלא מותירים כל מקום לפיקפוק אודות מהותה של מדינת ישראל, והמפקיעים ממנה בשל רשעותם, מומרותם וכפרנותם של העומדים בראשה ובהנהגתה כל אפשרות להיקרא מלכות ישראל סותרים למעשה את אחד היסודות הבסיסיים של הצה"ד שמדינת ישראל היא חזרה למצב של מלכות ישראל.


כדי לעקוף את דברי רבותינו הנ"ל הכל כך חד משמעיים בנושא זה שאין עליהם כל חולק, מנסה הצה"ד לטעון כי הדרישה המחייבת יראת שמים היא רק "לכתחילה" אך בדיעבד אם מינו העם אדם ללא יראת שמים יש לו דין מלך ישראל. במאמר זה נבאר האם יש מקום לטענה זו. (אגב, גם הר' שלמה אבינר כתב לנו טענה זו  שיראת שמים אין מעכב וזה רק לכתחילה, וכשבקשנו ממנו מקורות עליהם מבוססת טענתו אמר שאינו מכיר מקורות הטוענים כך).


והנה מקור כל איסורי פסולי מלוכה הוא מהפסוק בתורה(דברים י"ז ט"ו): "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך. לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא".


וכתב הרמב"ן שם וז"ל:  "אשר יבחר ה' אלקיך, על פי נביא. אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם":


אך עדיין ניתן יהיה לטעון כי אף על פי שיש אסור בדבר מכל מקום אם עשו כן והעמידוהו יש לו דין מלך. והנה בגמ' בתחילת מסכת תמורה ישנה מחלוקת עקרונית בין אביי לרבא לגבי תוצאת מעשה איסור אי מהני או לא וז"ל הגמ' (ד:):


"אמר אביי: כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד. אם עביד - מהני; דאי סלקא דעתך לא מהני, אמאי לקי? רבא אמר: לא מהני מידי, והאי דלקי - משום דעבר אמימרא דרחמנא הוא". ומובאים שם מקרים שמהני ומקרים שלא מהני ומסקנת הגמ' דלא פליגי אלא ברבית קצוצה והלכתא כרבא דלא מהני. אבל לענינינו (לגבי דין מלך) אין זה משנה כי גם אביי יסכים שאין לו גם בדיעבד דין מלך וכמ"ש בעל ה"הפלאה" בחידושיו לכתובות (דף י"ז.) וז"ל [בביאור טעם דברי התוס' שכתבו על אגריפס המלך שלא היה לו דין מלך גמור]: "כוונתם מהא דקאמר שם בסוטה שנתחייבו כלייה משום שחנפו לו. ולכאורה אין מזה ראיה שלא למנותו לכתחילה. וצ"ל דהתוספות לשיטתייהו שכתבו שם דמדאורייתא היה אסור למנותו דלענין מלך בעינן שיהיה אביו  מישראל מדאורייתא מדשנה עליו הכתוב מקרב אחיך והוא ממילא בכלל לאו דלא תוכל לתת עליך איש נוכרי וכיון דקיימא לן כרבא דאמר בריש תמורה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ אין לו דין מלך. ויש קצת ראיה לדבר מריש בבא בתרא (ד.) גבי הורדוס אמר ליה (לבבא בן בוטא כשטען שאינו מקללו בגלל דכתיב "גם במדעך מלך אל תקלל") : האי לאו מלך הוא אמר ליה ולהוי עשיר בעלמא משמע שהסכים בבא בן בוטא שאין לו דין מלך. ונראה דאביי נמי מודה בזה דאף דסבירא ליה אי עביד מהני מכל מקום לענין אימתו עליך מודה כיון דעשה דשום תשים עליך שיהיה אימתו עליך לא כתיב אלא גבי אחיך".


אך האמת היא שיש גם ראיה מפורשת בחז"ל (ראיתיה ב"דברי יואל" על התורה פר' שופטים) לכך שאין דין מלך אף בדיעבד למי שפסול למלוכה, דהנה בספרי (פר' כי תצא, פיסקא ו') אמרו חז"ל על הפסוק "לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבְּכֹר": "לא יוכל לבכר. מלמד שאינו רשאי לבכר. יכול לא יהיה רשאי לבכר ואם בכר והיה מבוכר ת"ל לא יוכל לבכר הא אם בכר אינו מבוכר".  ע"כ. אם כן רואים כי לשון "לא יוכל" משמעה כי גם בדיעבד לא מהני מה שעשה וא"כ גם במלך האיסור הוא בלשון "לא תוכל" ומשמע ממנה שגם בדיעבד אין לו דין מלך. ואם יסתפק המסתפק שמא רק לענין בכור הוא כן דלא מצינו בספרי דרשה זו בפרשת המלך יעיין בבקשה בדברי רבנו הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו "עמק הנצי"ב" על הספרי (שם) וז"ל: "ת"ל לא יוכל לבכר. ולא כתיב לא יבכר, וכן יש דרשה  בכל מקום דכתיב בלשון זה, ועיי' מה שכתבתי בפ' ראה על הפסוק "לא תוכל לאכל בשעריך וגו'. ואם שלא פירש הספרי בכל המקומות כגון לא תוכל לתת עליך איש נכרי, וכן לא תוכל להתעלם וכדומה, מכל מקום ודאי יש דרשה לשינוי לשון.


העולה מדברינו הנ"ל דלא שייך דין מלך ישראל בשלטון הנקרא "מדינת ישראל" ואין לשליטי המדינה ולא כלום עם ההגדרה "מלך ישראל" וליכא בזה פלוגתא בין הפוסקים ראשונים ואחרונים כדכתבו רבנו הרמב"ן, ומרן ה"אגרות משה" הנ"ל, ומרן הגה"ק מסאטמאר, ובעל ה"הפלאה", ורבנו הנצי"ב זיע"א.  והקב"ה ברחמיו יתן בנו כח לעבור תקופה קשה זו שהמלכות נהפכה למינות ויקים לנו את סכת דוד הנופלת ויחדש מלכותו עלינו במהרה- אמן.




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר