י"ג אדר א' ה'תשס"ה

התיחסות לחוברת ''המדינה היהודית''- סדרת מאמרים- פרק ז' (פרק אחרון)



במסגרת התיחסותנו לחוברת "המדינה היהודית" של הר' יעקב ברגמן (ישיבת מרכז הרב) מוגש לפניכם הפרק השביעי והאחרון בסדרת המאמרים העוסק בנושא בנושא: מצד אחד- אין מחלוקת מצד שני- האשמות על ה"חרדים". ושוב, תודה לת"ח המחבר שמסר לנו סדרת מאמרים חשובה זו ונקוה שהדברים אכן יהיו לתועלת (ובעז"ה גם אני אוסיף הערות על חוברת זו כשהדבר יתאפשר)...


פרק ז


מצד א' - אין מחלוקת, כל א' בדרכו עם רבותיו.


רק ה"חזקים" בדרך הציונות, אין רוב שלא כהשקפתם, והאשמות על ה"חרדים" מצד שני...


(עא) כלומר, עלינו להחליט, לקראת סוף הדיון, א"כ מי צודק? עם מי כדאי ללכת? היכן הדרך? ובזה נתחקה אחרי הדרכותיו של בעל החוברת.


ראשית: "א' מכללי היסוד אם הרוב אינו שומע ומנסה לבדוק את דברי המיעוט, אין דעת הרוב נחשבת כלל, במגזר שלנו קוראים את דברי הצד השני" (ציטוט מעמ' 133-134)


ושם בהערה: "שאף אם יקראו בכתב זה את דברי זה, לא מועיל, כל עוד לא ביררו הדין בדיון פנים אל פנים" – ויורשה א"כ לשאול - א"כ איך כתב שבמגזר שלו "קוראים"?!


וכי הוא ישב עם החזו"א, הגרי"ז, הדובב מישרים, הגרי"ש אלישיב, הגרש"ז אויערבאך, והביא מהם את מה ששמע? ודעות החזו"א על כל הנושאים שבחוברת ידועים לו? א"כ מדוע לא הביאם? וגם מהרב מבריסק לא שמע כלום?!


ומדוע לא עיין בד' כרכים של "עובדות והנהגות מבית בריסק" לשמוע משהו, על הרבנות, ועל הציונות, על המפד"ל, ועל המדינה?! ואיך הנהיג את הדור הרב מטשעבין לא ידוע ולא מוזכר בכל החוברת? לזה ייקרא שהוא "מכיר"?!


והוא יכול להוציא לעז שגדולי הדור הקודם כהח"ח, שהכיר היטב את ראשי תנועת המזרחי והביע דעתו עליהם, עם תלמידיו הגר"א ווסרמן ור' ברוך בער, לא ראו את דעותיהם של הציונים והמזרחי?


והרב קוק באגרותיו כשמגן על עצמו, ובמאמריו, מוצא לעצמו "חברים"? או חבר אחד? וכשכל הישיבות לא טובות בעיני הרב קוק, חוץ מהישיבה החדשה שרוצה לייסד, לא מצא לעצמו ישיבה א' טובה. ואם הוא שלא רצה להיות לבד, אעפ"כ מגלה שמוצא את עצמו מבודד לגמרי, וכולם לא צודקים ולא טובים, יכול לבוא בעל החוברת ולהפוך קערה על פיה ולשקר את כל העולם?


ועל דיעותיהם של:
הרב מפוניבז', הרב דסלר, הרב מבריסק, החזו"א, ר' שמואל רוזובסקי, ר' שמואל גרינימן, ושאר תלמידי הגר"ח, ור' שמעון שקאפ ששלח ספריו בהקדשה לישיבת "מרכז הרב" - האם יש ספק למישהו מה הם סברו?


האם בגלל שיש כסף לבעלי החוברות להדפיס ככל העולה על רוחם, נהיה אנחנו תינוקות? וכאשר נדע היטב יחסו של ר' שמעון שקאפ לר' ברוך בער בעל ב"ברכת שמואל", וזה יחסו לח"ח הקדוש, ולר' חיים מבריסק, ולגרי"ז בנו, יכולים לשכנענו שכל אלה או חלקם היו "ציונים"?!


ובעל הקהלות יעקב, והרב שך, והרב אלישיב, ורש"ז אויערבאך על כל בניו ה"שחורים" שבוודאי רצו לילך בדרכו, והגר"צ פסח פראנק, וראשי הישיבות ב"נתיבות", כפר חסידים, אופקים, תפרח וסלבודקה, האדמו"רים ותלמידיהם ישיבותיהם ובנותיהם, האם נמצא א' מהם שהודיע למעשה על הסכמתו לדרך הראי"ה קוק?


כשהנתון היחידי שהחוברת "רוקדת" סביבו הוא חתימותיהם של רבנים על מסמך שהיה "מוזכר" בו בתוך דבריו "אתחלתא דגאולה" בלי שום נ"מ למעשה, ושום הלכה מעשית, לא דין ולא הלל, הרי ברור שכולם חיכו וציפו וקיוו למשיח שיבוא בכל יום, ויותר מכל הדורות, אחרי השואה שעברה עליהם, ואנו מתפללים לגואל שיגאלנו בב"א, וכי אפשר לנצל את תמימות הדור הצעיר כמו שעושה הרב אריאל בהסכמתו ולהפוך את המציאות כאילו כולם הסכימו עם הרב קוק ובב"א לכתוב השלכות למעשה, שלא כדעת כל הת"ח וגדולי הדורות?


(עב) מחמת ש"הודו" כי אין תורת הרב קוק מיועדת לכולם (עמ' 127) רק לאמיצים באמונתם ובעצם אין כאן מחלוקת, ולכל צבור מתאימה ועדיפה דרך אחרת (עמ' 135) "ויש רבנים מעדיפים לצורך שמירה על רמתה הדתית של קהילתם להמנע" (126) "ויש שהקב"ה נותן שנאה בלבם כדי שלא יתקרבו" (אגרת תקנ"ה)


כלומר, כל הנוער של בנ"ע, ובחורים ובחורות של המזרחי, ובישיבות התיכוניות, כולם בעלי רמה גבוהה ולכן הם מודרכים מראש לילך בדרכו ה"מסוכנת" של הראי"ה; אבל החזו"א, והגרי"ז, ותלמידי הגר"ח מבריסק והגר"ש שקופ וראשי הישיבות והרב אלישיב, ובני ישיבות פוניבז' וסלבודקה וחברון - חלשים. אכן מה טוב ומה נעים. ולהסיר כל ספק - ציטוט: "הדרך הציונית הדתית - רק לאנשים חזקים מאד ברוחם"      (127)


ואכן, הזמן הראה שאלפי בחורים מהמפד"ל הורידו כיפותיכם בצבא ובמקו"א. (ראה "השבוע" מקץ תש"ס, 25% בתיכוניות מורידים כיפות "הצופה" ו' תמוז תשנ"ד - על יוצאי חינוך ממלכתי-דתי - פחות ממחצית מגדירים עצמם כדתיים, 12% מאוד לא דתיים, 40% לא כ"כ דתיים). ב"קיבוץ" הדתי יש יותר קיבוץ מאשר החלק השני. ובינתיים החרדים החזירו בתשובה את החילוניים, אבל ה"חוברת" טומנת ראשה בחול, ויש לה תשובות על כל השאלות.


קורא יקר, עצור - כך מחפשים דרך? כך ממציאים דרך חדשה כאשר אבותינו מסרו נפשם על הדרך ה"ישנה" שלנו שהיתה טובה מאד תמיד, ותמשיך להיות טובה גם לבנינו?


(עג) כיון שמאד מאד קשה לעוות את המושג "גדולי הדור" עד כדי שלא יימצאו "רוב" שחולקים על הדרך, וקשה עוד יותר לעוות את "הציונות הדתית" ולהציגה כשרה לכו"ע כך שהרבנים יסכימו לה, או שיהיה אפשר לומר שהסכימו לה. לכן אחרי כל התירוצים והיישובים צריכים בעלי הדיעה להתמודד עם חוסר הצלחתם ליישב את שיטתם עם עולם התורה וההלכה, מחוסר ברירה, ומפחד שיוכחשו כותבים ואומרים "אין מחלוקת בין הדרך הציונית לדרך החרדית" (כך כתוב כמה פעמים, עי' סוף פרק י"ז, ובפרק י"ט עמ' 135) "לכל ציבור מתאימה ועדיפה דרך אחרת, גם הרב קוק הסכים שיש רבים שצריכים לילך לדרך אחרת. ולפיכך, כשנמצא רב שלא נהג כדרכם של הציונים, אין זה אומר כלום, פשוט זוהי דרכו, לקהילתו - העדיף כך".


"רבים הסיפורים על הגאון ר' ש.ז. אויערבאך זצ"ל שאמר דברים מעין אלו לצעירים נבוכים ששאלו אותו..." (ציטוטים מהחוברת)


כך גם ניסה לענות לי א' מראשי "מרכז" לצעירים על מש"כ הרב קוק ששמאל דוחה, אך הוא עוסק בימין מקרבת... כי הדרכים לא פליגי... וסיפר שהלך לשאול את הרב שך זצ"ל על הנהגתם ללמוד כוזרי והשקפה בישיבה, וענהו "העיקר להיות ת"ח בש"ס ופוסקים, אנו לומדים כמו שלמדו אבותינו ורבותינו". האם אין זה עוורון לומר דלא פליגי?


(עד) ראשית, יענה כל בחור צעיר חריף אם אכן זוהי מסקנת החוברת שהכל מותר ונכון, ואילו הרבנים בישיבות לימדונו שיש רק צד א' אמת, הרי ברור לפי התורה שאין ספק מוציא מידי ודאי? ודאי שעדיף כלפי שמיא לילך בדרך שמותרת לכו"ע ולא להכנס למחלוקת?


ושנית, איך לא תתבייש החוברת לצאת בריש גלי חולקת וסותרת וטוענת כנגד החרדים בכל תשובותיה לשאלות הנוקבות ופתאום כשיש רוח סערה בדרכה והיא נתקלת בקיר האמיתי - היא "מורידה את ראשה" ואומרת "אין מחלוקת"?! היש כאן "אמת"?! העמקה בסוגיא? או רק רוצים להטעות את הצעירים... ולהטות אותם?!


ושלישית, כאשר רוצים לדעת מה דעתו של ת"ח גדול בדורו, בפרט כהג"ר ש.ז.אויערבאך זצ"ל וכי יפה הוא לטעון טענה שא"א לבדוק אותה "כי כך אמר לצעירים נבוכים". הרי ידוע לכותב שורות אלו שכאשר שאלוהו אם אסור או מותר לילך לישיבה ציונית מסוימת, אמר שאינו אומר איסורים, אבל כשחזרו ושאלוהו לעצתו, אמר מיד במאור פנים, ודאי, לילך לפוניבז', לסלבודקה, לקרית מלאכי. שומעים? ואם מישהו מטיל ספק בדעותיו, מדוע לא מביט הוא  בצאצאיו, בתולדותיו, וכי יש ספק שהוא רצה שילכו בדרך התורה וכי יש א' מהם שאינו חרדי? האם הבנים הגדולים והענקים הללו ציונים לאומיים? מה סבר הרב ומה דיבר בביתו בשולחן שבת לחנך ילדיו וכי תוכל החוברת להכחיש את החיים שנשארו "יעקב אבינו לא מת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"?!


ורביעית, הצגתו של הרב קוק כאילו הסכים והתיר דרכם של החרדים, כדי להגן עליהם מביקורת, וכדי לאפשר ולהתיר להביא בקהל את השקר ההפוך כאילו החרדים יתירו למי שחזק ואיתן באמונתו (יותר מהחזו"א, והגרי"ז, והרב מפוניבז') להיות ציוני לאומי - זוהי הצגה גרועה, כי מי שקורא את דברי הרב קוק (אגרת קל"ז בח"א, הובאה לעיל בס"ק ס"ו) ימצא לשון שאינה משתמעת לשתי פנים. הוא מתנצל בתשובתו לשאלות הנוקבות של הרידב"ז, ומסכים שיש רבים שדרכו מסוכנת להם,  והם כותבים שהרבנים לא ניהלו דיון רציני?! וכל הקורא רואה כמה הכירו הח"ח ותלמידיו, הגרי"ז ושאר גדולי הדור את דעותיהם, ולהיפך, מחוברת זו רואים אנו עדים איך אפי' פעם א' לא פגש המחבר ולא דיבר עם א' מהחרדים וגדוליהם...


כל הרוח הזו מזכירה לנו את החילונים בסמינר לתשובה, כשהם מרגישים שכבר אין להם שום תשובה, הם אומרים "כל אחד - והאמת שלו", וכך כל החוברת מתנדנדת, בין רצונה לכפות ולהכריח ולשכנע, ומאידך הרגשה ברורה שיש דעת תורה כנגדם, וקשה מאד לחלוק על התורה. וכדי שלא תתעוררנה תמיהות גדולות מדאי, הוא משאיר הכל פתוח, ליתר בטחון, הכל מותר, כולם צודקים, אין שום אמת מוחלטת ובנשימה א' מביאים על הרב טייכטל ש"חזר בתשובה" כשגילה את האמת בציונות (עמ' 134 בהערה) והרי כל א' ודרכו?


(עה) "הרב קוק לא היה מבודד כלל... הבאנו עשרות מהרבנים שהלכו בדרכו... השתדלתי למעט מציטוטים מדבריו כדי להמנע מהרושם שזוהי דרכו שלו לבד..." (131)


ובעניותי ספרתי ומצאתי כך: הרב הלל צייטלין (עמ' 47), הרב ש. טייכטל (עמ' 55), הרב גוטמכר (עמ'   63), הרב ש. ישראלי (עמ' 68), הרב חרל"פ (שם). בהנחה שאינו מתכוון לרש"י, חת"ס ונצי"ב, שאינם שייכים למחלוקת שהיתה כאן. ואם החוברת מנצלת קטעים מדבריהם הרי גם אמוראים ונביאים יצטרפו. ובהנחה שאינו מתכוון לתלמידי התלמידים בני זמננו... אלא כמובן מדובר על רבנים בני זמנו שראו את המחלוקת, והיו ברי פלוגתא. והנה זו הרשימה של 5 ההולכים בדרכו כנ"ל, והיכן העשרות?


ואולי ניתן לרב קוק להשמיע דבריו בזה (כיון שהחוברת "מיעטה" לצטטו, לדבריה, ננסה אנחנו לגלות את הסיבה לשתיקה. וד"ל). הנה כשהרב יצחק אייזיק הלוי פונה לרבנים בארץ לשמור על דרך ה', עונה לו הרב קוק כי אדרבא, רבני אה"ק הם שמרנים מאד, והוא לא ימצא מי אשר יסכים ללכת בדרך החדשה שלו, אפי' לא א'...


וז"ל: "אם נחפש בכל מלא רוחב הארץ, לא נמצא אנשים כ"כ עומדים על דעתם כמו רבני אה"ק. אנו חובתנו עתה היא לאידך גיסא, וזה א"א כי אם ע"י שנמשיך כוחות חדשים" (ח"א סי' קלז). "אמנם יימצאו בישיבות שבישוב הישן.. מ"מ הטיפוס הכללי הוא אשר ביארתי.. ומפני כך מוכרח שיצא תיקון מהצד החדש של הישוב..." (סי' קמו)


כותב הרב קוק לרידב"ז (תקנ"ה): "ואין ספק אם הדר"ג ועוד גדולי הדור שיחי' היו מחזקים את ידי, נלווים עמדי ונוהגים מנהגי... היה ש"ש מתקדש... ואני מלא תקוה בע"ה שכן יהיה, וסוף כל סוף ישובו לי יראיו ויודעי שמו, ויכירו את טהרת לבבי". ומסיים: "אנא, נלכה שלובי יד בדרך ה'". (כך כותב מי אשר "עשרות רבנים הולכים בשיטתו"?)


ר' צבי יהודה קוק כתב לנו במכתב אישי (כ"ד חשון תשל"ח) בהיותנו בחורים, בישיבת "כנסת חזקיהו"  וז"ל: "גדולי וגאוני וצדיקי ישראל היו בהבנה והערצה וידידות לד"ק אאמו"ר הרב זצ"ל" (וזוהי הצטדקותו, כי ידע את האמת...")


במכתבו לד"ר מ. זיידל צריך הרב קוק לעמוד מול "אותם חרדים תמימי לב" ולחלוק עליהם, "והפרוגרמה של אגו"י איני אחראי להם" ואיה עשרות הרבנים שהולכים בשיטתו? ההיו עשרות רבנים שחולקים על אגו"י?


ומכיון שעם בני הישיבות של עולם התורה ה"ישן" אינו יכול להתאחד, ואינו רואה שיצא מהם טובה, כי צריך משהו חדש, כותב הוא לבני עקיבא ("זרעים" שנה א' חוברת א', במכתב מי"א ניסן תרצ"ד, במאמרי הראי"ה) "אתם תדעו איך לשאוב ממעיני הישועה, תהיו אתם יודעים לקלוט את הזוך והטוהר, תהיו נוחלים אומץ עד כדי השפעה גם כן על סוגים שונים.. אהבת התורה עד כדי מסירות נפש (!!)" ועשרות רבנים הסכימו עמו שאהבת התורה לא תבוא מעולם הישיבות רק מבני עקיבא?!


(עו) וכדי להשלים את "מילי דבדיחותא" שבחוברת נענה חלקנו, כי "מעט" המקרים שציטט את הרב קוק, כי כנראה לא מצא אחרים שיגידו כן, הם למשל:


בהקדמה - תורת הרב (19)


שיטתו בקירוב (47)


ראייתו את החלוצים (52)


המניע לגישה הלאומית (89)


סמכות ממשלת ישראל (97)


צורת ביאת המשיח (125)


תורתו של הרב - למי (127)


חזונו בהקמת הרבנות (136)


דעתו ב"אורות" על שני החורבנות (147)


מנהגו בעטוף (157)


אבל זה רק "מעט" ודו"ק.


(עז) הדין של "אחרי רבים להטות" נאמר רק בזמן שהיתה סנהדרין, נמצא אפוא שאין שום טענה כלפי מי שגדל במשפ' דתית לאומית, או למד במוסדותיה. אין שום חשיבות לברר מה דעת רוב הגדולים. טענת "רוב הגדולים" שייכת רק למי שאין לו מנהג מסויים, ודרך מגובשת, אדם כזה, דעת הרוב יכולה להכריע לו". (132)


יורשה לנו להעיר:


מדוע הב"י בחיבורו על הטור הלך אחרי "רוב" דעות בראשונים? (מתוך הרי"ף, רא"ש ורמב"ם - כידוע). ומדוע כל הפוסקים כהש"ך, ט"ז, מג"א, והח"ח במ"ב - הלכו במקומות רבים מאוד אחרי רוב דיעות בראשונים או באחרונים אם אין כזה דבר בלי סנהדרין? ה"חינוך" כותב (סי' תצ"ה-תצו) לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן לעצת הגדולים שבדורו. ובכל דור ודור נשמעים לחכמים שקבלו דבריהם, שצויתים לשמוע אל הרוב לעולם" ועי' דרשות הר"ן (דרוש שביעי) ועוד. ובשו"ת הרב"א (ח"ב שכ"ב) שיש לאו ד"לא תסור" גם בימי האמוראים...


וכל אלו לא ידעו "תורתה" של החוברת?


 הב"י והח"ח התכוונו לפסוק רק לבנ"א שאין להם משפחה מגובשת? לא צריך לברר מהו "מנהג" ומהו "איסור והיתר"? אפשר לכתוב בחוברת גדרים חדשים שסותרים את כל דרכו של המחבר והרמ"א? ואח"כ להתגאות שמצד א' אין רוב כי כל הרבנים החרדים לא ידעו מה כתוב בחוברת הזו, (בדיחה זו כתובה בעמ' 134) ומצד שני שלא אכפ"ל היכן הרוב?!


(עח) אצטרך לסיים בחשבונו של עולם, והם דברים חמורים, ולא אתאפק: החוברת מתיימרת לקחת תפקיד בנהול העולם, ולהאשים חד משמעית את אלה שגרמו למצב הקשה ביהדותה של המדינה. אע"פ שיש מקומות שכתוב בחוברת שהמצב די טוב, ובעליה מתמדת, והצלחה גדולה לדת... אבל זה רק כשרוצים לומר הלל: אבל בפרק של האשמת החרדים, כתוב שהמצב גרוע מאד, רוחנית "שאלה נוקבת - מי אשם בכך שהמשטר בארץ אינו דתי? הרבנים קראו לעליה לארץ, אילו היו משכילים אז, היתה היום כל ההנהגה הציונית בידי הדתיים. מי כעת האשם העיקרי בהשפעה ובעזיבת הדת? (עמ' 101, 71, 60-61, 58-59) וביתר תוקף במכתב שנכתב בלשכת הרב הראשי דרמת גן (עמ' 14).


אעיר משהו, כדאי לעי' היטב במכתביו של הרב דסלר בח"א עמ' 76 כיון שדבריו של ה"מכתב מאליהו" מנוצלים יפה בחוברת זו  במקום שהוא מתאים לדעותיהם, נעיז להביא דבריו במקום שהחוברת מעלימה אותם, יעויי"ש איך ייחסינו לאלה שמאשימים את הרבנים...


(עט) מצו"ב תגובתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג למאמר "החברה הדתית בישראל" כאשר מישהו שם טען דברים דומים לחוברת זו "שבעקבות דרך זו נשארו רבים באירופה ונפלו קרבנות לטבח הנוראי". ראה את התשובה המצו"ב.


"בעקבות דרך זו נשארו רבים באירופה עד לכיבוש הנאצי ונפלו קרבנות לטבח הנוראי. דברים אלו, היה מקום לאומרם אילו בדרך הטבע היתה ארץ ישראל בטוחה להנצל בה מגזירת היטלר ימ"ש יותר משאר ארצות. וכל מי שיש לו קצת הבנה מבין, שבארץ ישראל לא היה שום צד בדרך [בטבע] להינצל מלהכבש על ידי היטלר יותר משאר ארצות שכבש. ואני עד ראיה, שהיטלר ימ"ש עמד סמוך לארץ פעמיים. פעם בשנת ת"ש, אחר שצרפת נכנעה לאותו רשע, נעשו סוריה ולבנון ארצות בעלי ברית גרמניה, וכבר היו שמועות שצנחנים של האויב נחתו במטולה. בפעם השניה עמד רומל בשערי אלכסנדריה, אחר שכבר עזב את אל-עלמין וכל ארצות אפריק לוב טוברוק, והאנגלים כבר ארזו חפציהם לעזוב הארץ. זה היה בחודש תמוז תש"ב, ורק בדרך נס הצליחו האנגלים, מונטגומרי בראשם, להדוף את רומל. ואיך בר דעת יכול לומר שארץ ישראל היתה בטוחה בדרך הטבע יותר מרוסיא וליטא, וק"ו הונגריה. ואדרבה הרבה בעלי דעת חשבו שליטא היא מקום פחות מסוכן, וגורל ליטא יהיה כגורל שוויץ או פינלנד, ששם ניצלו היהודים. או שכולם הניחו שאין מקום שהיטלר יפתח חזית שניה וילחם גם עם רוסיה, שזה היה טעותו הגדולה של היטלר ימ"ש. ואם לא היה טועה היה בודאי כובש את אנגליה וכל המזרח התיכון, ולא היה כובש את רוסיה ומחצית פולין וליטא, ואם ח"ו היה מצליח לכבוש ארץ ישראל, הסיכויים שישאר יהודי אחד היו פחותים מכל מדינה אחרת, אחר שהמופתי היה בעל העיצה להיטלר. ואם נבוא לטעון, מ"מ סוף סוף ניצלו בארץ ישראל, ואילו הלכו בדרך אחרת לא היו ניצולים, הרי זה דומה כאילו היינו טוענים, למה לא קבלו הצעת אוגנדה, שאילו קבלו היתה אולי קמה מדינת יהודים לפני השואה, והיו יכולים להציל. וביותר שכל הענין לעלות לארץ ישראל לפי האמת, אם נבוא לחשבון סך הכל, היה המנדט עד השואה עשרים שנה, ובשנתים האחרונות היה קיים הספר הלבן, וכבר לא היו יכולים לעלות לארץ. ובשמונה עשרה שנים הנותרות היו שנים רבות שלא יכלו לעלות אלא עשירים שהיה להם אלף לירות. והרבה שנים שהציונים ברוב טפשותם פעלו, שלא תינתן רשות לעלות רק לחלוצים, ו"אגודת ישראל" לא קבלה סרטיפיקטים רק ששה אחוז. והיתה תקופה שלרבנות הראשית היה אפשרות לעלות, אם הרב קוק היה מאשר שהעולה רב, וכך עלינו אנחנו בסרטיפיקט מהרב קוק זצ"ל. ושמעתי מאדם נאמן, שגרינבוים הלשין על הרבנים שמשקרים, ואומרים גם למי שאינו רב, ובאמת כך היה, שאמרו לכמה שלא היו רבנים. ועיין בספר שחיבר ידידי ר' דניאל סירקיס ז"ל, שהיה ראש הקהילה העברית בתל אביב ומראשי המזרחי, מה שמתרעם בחוזק על הנהלת הסוכנות, שפועלת נגד העליה. ובסך הכל היו כמה שנים [בלבד] בהן, אילו היו הרבנים בפולין מעוררים לעליה, היו עולים יותר. ולפי השערתי לא היה מספר רב, אם נקח בחשבון, שהיו כמה שנים של משבר גדול בארץ, והיו הרבה מחוסרי עבודה. ואם הטענה על הרבנים, שלא ניחונו ברוח הקודש להזהיר את העם לעלות לארץ ישראל, כל זה טענה אם נקבל שעוון חו"ל גרם לשואה, אבל לפי אמונת היהודים, השואה כתובה בתורה "ואכלה אתכם ארץ העמים", ובגמ' מכות (כד): "אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואכלה אתכם ארץ העמים. מתקיף לה מר זוטרא דילמא כאכילת קישואין ודילועין". ושמעתי מאבי זצ"ל, שפירש שדרך קישואין ודלועין שמשאירים קצת שדות שאין אוכלין אותם, אלא משאירים אותם עד שגדלים הרבה, כדי שיהיה זרע להזריע שיצמחו קישואים ודילועין. וזה כוונת מר זוטרא שישארו קצת ישראל שמהם יצמחו עם. ובעוונותינו נתקיים פחד רב, ותשובת מר זוטרא שנשארו קצת המטרה שלא יאבד שם ישראל, ותהיה מהם תקוה לאחריתם, וכבר נבאו את השואה החכם ר' מאיר שמחה בספר "משך חכמה" שנדפס בשנת תרפ"ז, וזה שש שנים לפני עלות היטלר, והדברים נכתבו עוד הרבה שנים לפני כן, ואעתיק לשונו פרשת "בחוקותי":


"והנה מעת היות ישראל בגויים ברבות השנים אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבות אדם משכיל היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים (אשר זה לבד ג"כ מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלוקית אשר נתנבאו עליה הקדמונים). הנה דרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתים, ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו, וכלה בלה יהרוס וישטוף לא יחמול, עד כי נפזרים בדודים ירוצו יברחו למקום רחוק, ושם יתאחדו והיו לגוי, יגדל תורתם חכמתם יעשו חיל עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה, יחשוב כי זה מקום מחצבתו, בל יצפה לישועת ה' הרוחנית בזמן המיועד, שם יבוא רוח סערה עוד יותר חזק, יזכיר אותו בקול סואן ברעש, יהודי אתה ומי שמך לאיש לך לך אל ארץ אשר לא ידעת. ככה יחלוף מצב הישראלי וקיומו בעמים, כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים. וזה לשתי סיבות: לקיום הדת האמיתי וטהרתו לקיום האומה, כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפרח ויגדל תורתו ופלפולו, ובניו יעשו חיל, יתגודדו נגד אבותיהם, כי ככה חפץ האדם אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן, וזה בחכמת האנושית אשר מקורן מחשבת שכל האנושי, והנסיון בזה יתגודדו האחרונים יוסיפו אומץ כאשר עינינו רואות בכל דור. לא כן דת האלקי הניתן מן השמים ומקורו לא על ארץ חוצב, הלא אם היה בארץ ישראל מלפנים הלא היה הלן להתגדר בתיקון האומה כל אחד וכו' מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדש, יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו, ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים התלאות, ויהיה מה, עוד מעט ישוב לומר, שקר נחלו אבותינו, והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן, יעזוב לימודי דתו ללמוד לשונות לא לו, יליף ממקלקלתא ולא יליף מתקנתא, יחשוב כי ברלין היא ירושלים, ומקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם, ואל תשמח ישראל אל גיל בעמים, אז יבוא רוח סועה וסער יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קדשנו ולשונות זרים הם כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ד' אשר נבאו על גזע ישי באחרית הימים וכו'". עכ"ל.


ולא תועיל לחוברת שלנו ההתנצלות שכתבו בעמ' 58 - "אילולא שהרב טייכטל כתב בפירוש האשמה זו לא היינו מעיזים לאמרה" ימחלו לי הכותבים - לא העלתם את נשמתו של הרב טייכטל בהעתקת דבריו הנוראיים, ברור שבעוה"ב היה הוא מעדיף שתעלימו את דבריו שנכתבו כאן בטעות, וכעת אולי הועלנו לע"נ כאשר הראינו לדור הצעיר שלא כך כותבים!


ולא זו הדרך!


ובדרך התורה נמשיך ללכת, לאור רבותינו, וד' יהיה בעזרנו.




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר