י"ג אדר א' ה'תשס"ה

התיחסות לחוברת ''המדינה היהודית''- סדרת מאמרים- פרק ו'



במסגרת התיחסותנו לחוברת "המדינה היהודית" של הר' יעקב ברגמן (ישיבת מרכז הרב) מוגש לפניכם הפרק הששי בסדרת המאמרים העוסק בנושא בנושא: "יחסנו לחילוני- רשע- צדיק- פנטקקה"....


פרק ו


יחסנו לחילוני - רשע - צדיק - פנטקקה


(סא) כהוכחה ליחס החיובי, האוהד, לכל היהודים, ומחמת זה אף לפעול בחיוב כגון להעלותם ארצה, ולהסתכל על מעשיהם של החילוניים כמקרבי גאולה, ולהסתפק אף שמעלתו אולי גדולה משומרי תורה ומצוות הכל תלוי בקריטריונים, ובסולם הערכים ע"פ הוא התחנך ועמל ע"ע.


מביאה החוברת מעשה בירושלמי תענית פ"א ה"ד על פנטקקה, שהיה נראה בעל עבירות עד שנגלה לר' אבהו בחלום שרק תפלתו תציל אותם מבצורת, והתברר שהוא בעל זכויות מיוחדות ובכתבי הרב דסלר מבואר שאף הוא עצמו לא הכיר בהם וחשב א"ע לחוטא. (עמ' 70-84)


(סב) המעיין בדברי הרב דסלר (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 116) ומחפש את האמת, מוצא כך:


באמת צדקו בני הדור ור' אבהו אם היו דנים את השומר לחובה, כי הלכה ניתנה למה שאדם רואה בעיניו. ולולא החלום לא היו צריכים (וכנראה לא היו מותרים!) להתייחס אליו כצדיק, או שלא כעבריין...


ומברר הירושלמי שהיתה לו זכות של הצלת נפשות רוחנית, ולכן היה כדאי שיתפלל על הדור, ושמא נלמד מכך שכל מי שזכות א' בידו, איננו מתחשבים בכל עברותיו? (כשם שעשה בעל החוברת כאן ובמקו"א). על כן בא הרב דסלר ומפרש כי לר' אבהו נתברר שכל מעשיו היו לש"ש וכל מעשיו - מצוות היו, אלא שבהצנע לכת שלו סבר עצמו לעבריין. (ציטוט מכתב מאליהו שם, ח"ג עמ' 117)


א"כ מיהו זה שיעז ללמוד מכאן על כל הנראה חוטא ועבריין, וגם תמצאנו עושה מצוה או מצוות (צ"ע אם מתוך כוונה ואמונה עושה אותם...) נימא בזה שהוא "בחזקת צדיק?!" (חוברת עמ' 84). ואולי נלמד משם למי שלא קבלנו עליו בחלום, ולא הוראה משמים, ולא מכוון לשם מצוה, ואין סיבה שעברותיו גם אינם עברות... שנזמינהו לבוא ולחיות עמנו בהמונו...


כך מעוותים הלכה ומוסר, ומגייסים לשם כך ירושלמי ו"מכתב מאליהו".


אבל עוד יש לעיין, גם כשיש לימוד זכות על האדם הלזה, וכי בגלל זה נבחרנו שיבוא לגור עמנו, להשתתף עמו בחייו, לימודיו, אולי יהא מורה של ילדינו? לא יעלה על הדעת, ואין לכך שום מקום, אבל בעל החוברת מציע: "טוב להעלות אותם לארץ" "טוב להשתתף אתם" וכי זה נלמד מהוראת החלום לר' אבהו שיתנו לו "להתפלל"?!


(סג) בעל החוברת מוסיף: "להזהר מלאו ד"לא תשנא" ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"ם לובלין לשנאותו". וכי מסוגלים אנו לדעת באמת מי צדיק ומי רשע... חייבים לשלול ולגנות את המעשים הרעים אך לא את האדם עצמו... לאיש מאיתנו אין זכות להתייחס בשלילה ל...הרצל למשל..." (ציטוטים מהחוברת עמ' 84-86).


בסופו של דבר רוב אלה שעלו לארץ יעשו תשובה... אנו בטוחים שכל א' מהם יעשה תשובה לפני מותו, או זרע זרעו יזכהו... (121)


וכאן נשאל כמה שאלות "תם":


כל ההלכות שברמב"ם ביחסנו לרשעים, מינים, אפיקורסים, כופרים... (כגון תשובה פ"ג-פ"ד) בטלו? אולי יש למחוק אותם לפי בעל החוברת? וכל יחסנו למחלל שבת בפרהסיא ושאר המומרים (כגון שלא ימול או שיינו יין-נסך) להלכה ולא למעשה?


בנ"א שגם אספו זכויות, שינו את דינם בעוה"ז, או שאין להם אלא חשבון "שמור", אבל האדם שיראה לעינים וחייב לדון ע"פ המעשים, וכי יפטרו סנהדרין מלהמית על חילול שבת כיון שיש לו גם זכויות? או בגלל שעתיד לעשות תשובה, וכי בגלל זה כעת אין יינו יין-נסך? ולהביא לארץ, או לביתנו רשעים כיון שעתידים לעשות תשובה אחרי שיקלקלו את המשתתפים עמהם?


והראי"ה קוק כשכתב (על במותיך חלל, מאמרי הראי"ה ח"ב עמ' 93) "ידעת את מרביתו של הפועל הצעיר בא"י... ייחוסו לכל קודש... הפורש מדרכי ציבור..." ולא מצא נוחם אלא רק: "בני מזל אנו הללו נהרגו בידי נכרים, שבים אנו אל ההלכה כשנהרג ע"י נכרים מתאבלים גם על הנבדלים הגמורים... אחרי אשר נהרגו בידי זרים (יו"ד ש"מ ה' בהג"ה) אוי לנו אם באושר כזה עלינו להשתמש" "וכי לא ידע את כל הזכויות שלהם, שבעל החוברת כן יודע?


בחייהם אינו מרשה להתקרב וללמד עליהם זכות, רק במותם ע"י נכרים בלבד?!


(סד) וברגשות ה"אהבה" של כותב החוברת לישיבות הקדושות נותן הוא עצה ע"פ מסקנותיו: "הדבר משפיע על "מינון" האמונה הנלמדת בישיבות" (עמ' 121). "ואכן, עשו מינון בישיבות הקדושות כמה יש להרבות בת"ת כדי שימצאו ת"ח בעולם כשמשיח יבוא! ואכן, לכן הצליחו בישיבות הקדושות להחזיר בתשובה ולהעמיד את כל עולם התשובה, כאשר תנועת  "מרכז הרב" והציונים הדתיים לא עסקו ולא הצליחו בזה..." (עי' ציטוטים בזה, לעיל ס"ק כ"ב]


(סה) ובכלל יש להבין - הרב קוק כתב עליהם: "פושעי ישראל... ולא את כל הפושעים אני מקרב... ואותם שאבדו גם את הסגולה הפנימית הלא משנאיך ה' אשנא... והמינים והכופרים ע"פ רוב אבדו גם את הסגולה הפנימית... אבל דור עקבתא דמשיחא הם יוצאים מכלל זה... ולהם יש תרופה, אע"פ שיש בהם סרחון גדול, וחושך רב וכבד מאד..." (אעפ"כ, רב יוסף או משה רבינו ע"ה יכלו לקרב רחוקים כאלה... אבל אברהם אבינו לא...) (אגרות תקנ"ה עמ' קפז-קפח)


ובעל החוברת שלנו כותב במקומות אחדים "על כל אדם פרטי להתייעץ עם מורה הוראה לגבי יכולתו לעמוד במצוה כזו" (שותפות והתחברות להם...) (עמ' 97) "הדרך לציונות הדתית יכולה להתאים רק לאנשים חזקים מאד ברוחם, היכולים להתערב בחילונים מבלי לאבד את הדרך הדתית. וישנם כאלו שדרך זו מסוכנת להם..." (עמ' 127) "נדרשת כאן רמה גבוהה מאד לא כל א' מסוגל" (עמ' 128). כלומר, לדעתו כל חברי בני עקיבא, המזרחי, ובהסדרים, שנתחנכו על דרך החוברת "המדינה היהודית" (כפי שמתאר שבהזמנות חוברת באו ע"י "תנועת בני המזרחי העולמי" הם בדיוק מתאימים לקריטריונים הללו, עברו "סינון" ונבדקו, והם הנחשבים בעלי הדרגה הגבוהה כהיום...


אבל ה"שחורים" שנמצאים בפוניבז' וב"חברון", בכפר חסידים ובסלבודקה, תפרח וחדרה - הם החלשים בתורה וביר"ש, ולהם יפה דרכם...


ורק הרב קוק שבקושי סומך על עצמו, לא ידע שהוא מוקף בעשרות אלפי "חזקים" ו"גבורים" שיוכלו ללכת בדרכם של ר' יוסף ומרע"ה, שלא כאברהם...?!


מאידך, ידוע לנו שהחזו"א דוקא כתב להתיר ולחייב את הגישה של פניה באהבה ולהחזרה בתשובה של החילוניים בלי הסתייגויות כה רבות ונוראות כפי שהזהיר הרב קוק (עמ' 84 הערה 13)


נמצאנו למדים, שתורת האדמו"ר מסטמאר (עמ' 121 הערה 8) על איסור התחברות לחילוניים ושאין סיכוי להחזירם בתשובה, וח"ו יצמח מזה קלקלה. עש"ה - מתאימים מאוד, ויסודם מביהמ"ד של הרב קוק באגרותיו ומאמריו, כהנ"ל (כל זמן שהחילוני לא נהרג ע"י נכרי!)


ודברי הרב הרפנס (כפי הציטוט מעמ' 121 הערה 8) לדון חלק מהחילונים (ולא את כולם!) כמומרים, ולכן אין לחלל שבת, בלי שראיתי דבריו בפנים, הרי הם מפורשים במ"ב סוף סי' שכ"ט ע"פ הכתוב בשו"ע יו"ד קנ"ח עש"ה, ואם אינו תינוק שנשבה (שגם הרב הרפנס מודה להלכותיו) וכי רוצה החוברת לחלוק על הרמב"ם, ושו"ע, מ"ב ושאר ת"ח של כל הדורות? ולזלזל בהלכות ובפסקים?


ודוקא החזו"א הוא זה שכתב לראות רבים מהחילונים כתינוקות שנשבו וממילא שיש לקרבם, ולכן זכו תלמידיו דוקא (לא מתוך שאחזו את עצמם ל"חזקים" יותר...) לקרב כ"כ הרבה!


(סו) ונוסיף עוד שאלת "תם" קטנה:


הרב קוק כותב באגרותיו על בני הישיבות הקדושות שבא"י החרדים וה"שחורים", וז"ל: "כל הפחדים הדמיוניים שמפחדים מנהלי המוסדות הישנים, מפני כל שינוי לטובה, אע"פ שהוא מוכרח מן התורה, ולהיפך, ע"י שוא"ת שלהם הסכנה היא בולטת, שכיון שכל המתחנכים תחת ידי בעלי התורה והיראה אינם מתכשרים ללכת עם החיים, לא מצד ידיעותיהם ולא מצד הנהגתם ונימוסיהם, ממילא נעשים הם בגדלם לאנשים חלשים, נמוגי רוח, מוטלים על הצבור, ההולכים בדרך הרס.. אע"פ שסופם הריסה מוחלטת, המורגש יפה למי שיש לו עין צופיה..." (אגרות ח"א קל"ז)


"הגיע הזמן שכל החרדים באמת לאהבה שם ד'... יצאו חוצץ לכבוש את העולם המעשי באה"ק, לא בתגרות ומריבות לא בדברים שוללים כ"א בדברים חיוביים..." (שם סי' קל"ט)


כך נראה מי שמלמד זכות על הרצל, ועל החילוניים שאינם רשעים, וח"ו יש לומר שכולם צדיקים (וידועה לנו גם אגרת קל"ח "הם אנוסים גמורים... א"א לדמות אותם לרשעים... ע"ש ובמקו"א רבים, רק הדגשנו את הצדדים הלא ידועים בתורת הרב קוק, שאותם נוהגים להעלים. ודי למבין).


ויש להביאם לארץ, להשתתף עמהם, אבל כאשר באים לדון על אחינו ה"חרדים" שלומדים תורה יומם ולילה, ע"פ רבותיהם-רבותינו שבכל הדורות, ושומרים על גחלתם, לילה ויום ביגיעה אין קץ ועליהם עומד העולם, החליטו שאין סיכוי לתקנם (כלשונו באגרת קל"ז) "עד שנפזר כוחותינו ללא הועיל על דרישה של תיקון עם אחינו יחידי סגולה האורתודוקסים האשכנזים, על המוסדות והישיבות העומדים בצביונם, טוב יותר שנחל בתחילה לייסד את המוסד החדש".


אכן משפט צדק! כך היא משפטה של ה"חוברת" ורבניה, ואנו נלך אחרי רבותינו תופסי התורה שבכל הדורות, גדולי הדור, חכמי ישראל,  והתורה התמימה שניתנה לנו בסיני - ולא תשתנה.


(סז) "הם אמרו בליבם דבר א', אך בליבם ידעו את ההיפך, לכל יהודי יש רגש עמוק גם אם הוא ניסה לכסות אותו ולהצהיר את ההפך" (עמ' 63 - לימוד זכות שתוצאות פעולות הציונים טובות).


רבים מיהודי תימן שנשארו שם התאסלמו לבסוף (שם, ולכן ברור שיהודי תימן היו צריכים לעלות לא"י). נדמה שכל איש ואשה יודעים שיש הבדל בין השכלה ציונית ומדינה ציונית שבאופן רשמי בכח הזרוע מעבירים את יהודי תימן על דתם, ואת ילדיהם חונקים רוחנית עד שמנתקים אותם מכל זיק יהדות, לבין אונס שקורה להם בין הגויים. ומי שלא מבין את ההבדל, ומלמד זכות על הציונים הללו במה שהיה להם לאבד פיאותיהם וילדיהם של התימנים, כיון שגם הנשארים בתימן נאנסו וכדו', נדמה לנו שהוא חשוד שגם הוא מסוגל לעשות זאת.


(סח) כדאי להזכיר כאן כי בעמ' 47 מביאה החוברת את טענת הרב ר' יוסף חיים זוננפלד שיחסו של הראי"ה לחילוניים לא היה ע"פ ההלכה, וליתק דיוק, הרב זוננפלד מדגיש שהוא מתייחס אליהם ע"פ ההלכה. מתריס כנגדו בעל החוברת שהרב זוננפלד "סבר" שיחסו של הרב קוק שלא ע"פ ההלכה "ויש להוציא מהלב מחשבה זו".


ולעיני הקורא התמים, נתגלה מחזה מענין, החוברת לא מנסה אפי' להראות כנגדו שום מקור הלכתי לבסס את היחס לחילוניים, ואת השטויות שאע"פ שכלפי חוץ הם מתגלים ככופרים, כלפי פנים בליבם הם נפלאים, כאשר ציטטנום כאן. מהו מקור הלכתי לכך? זוהי ההלכה, שאדם כזה הוא "צדיק"? לא הורגים אותו בב"ד על היותו מחלל שבת בפרהסיא? ויינו? ושחיטתו? ואם יש גדרים מתי הוא תינוק שנשבה, ולאיזה השלכה בדיוק, נמצאם בחזו"א יו"ד סי' ב' אבל בחוברת לא מצאנו כלום? וכי יש ספק שריוח"ז צדק?


(סט) לסיכום - הערה חשובה:


אמת, ורמזנוה בסוגריים בס"ק ס"ו, כי רבים אגרותיו ומאמריו של הרב קוק למשל, בשבח החילוניים, רבים רבים, אבל אנו לא צטטנוהו בזה, כי הדברים הללו ידועים. בכוונה תחילה הבאנו מעט מהציטוטים הבלתי ידועים, כשכותב בכוון אחר לגמרי, ולא להביך את הקורא באנו, אלא לגלות את עיניו ואזניו להביט נכון על הוגי הדרך, ולחפש את מוסרי התורה שלא היו נבוכים ומסרו לנו במסורת ברורה את דרכנו ותפקידינו.


וכאן כדאי לספר כי בעתון "נקודה" 113 כתבו באריכות על הנושא "מדוע מסתירים עשרות אלפי כת"י של הרב קוק, מדוע אין מאשרים לת"ח גישה אל הכת"י" גם כדאי לספר כי בספר "חזון הגאולה" מאמר "נחמו עמי" לראי"ה קוק (עמ' מב-צד) כתוב:


"יגון קודר מתייצב למולנו עם שיבת ציון, על כל שור וחמור שאומר לבוא לארץ החרבה ולומר שאת ארצו הוא בונה, עם רוח מהרסת ובפיו מרמה?" ("חילוני" אסור לומר, וראה לשונו הנקיה של הראי"ה...) ומתנחם שם: "קרוב היום שיקיצו כולם וישובו אלינו... ואז ישובו כל הבנים אשר רחקו".


ודע, כי לא חזר בו מהדאגה, ולא התיר להביאם ולא המליץ לקרוא להם כעת "צדיקים" , ולא ביאר שכעת אנו טועים בהם, רק אמר שיש נחמה כי יום א' הם יחזרו, ובעל החוברת טעה, וחשב שבתנחומים אלה הם הופכים מ"שור וחמור" לצדיקים ולישרים אשר מצוה להשתתף ולהתחבר עמהם כבר כעת... וצר לנו שטעה, כדאי ללמוד. ודי למבין.


(ע) סיכום:


נאהב אותם, כל זמן שלא יעשו מה שמחייב שנאה, נקרב אותם, עד כמה שידינו משגת, אבל ח"ו לא ניטע בלבבנו רגשות הערכה או הערצה כאילו יש בהם משהו מהאמת, ולא נטשטש את הגבולות הברורים ע"פ הלכה בין ה"תורני" ל"מומר", וגם "תינוק שנשבה" נזכור שאינו יכול להיות מורה דרך של ילדינו, ואז באהבתנו אותו, עם זהירות נוראה שלא נהיה אנחנו שבויים כמוהו בס"ד, נזכה שיצאו הם מהגלות, ויגדלו בדרך התורה והמסורה, בב"א.




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר