ט' אדר א' ה'תשס"ה

התיחסות לחוברת ''המדינה היהודית''- סדרת מאמרים- פרק ג'.



במסגרת סדרת המאמרים המתייחסת לחוברת "המדינה היהודית" של הרר' יעקב משה ברגמן (מישיבת "מרכז הרב") מוגש לכם הפרק השלישי העוסק בשאלה שמעלה המחבר בנספח שבסוף החוברת: "האם הציונות נכשלה"...


פרק ג'


האם הציונות נכשלה? או שהתוצאות מבחינתנו נפלאות, והמטרה הושגה!!


(נספח לחוברת עמודים 180-185)


(מ) בנספח הזה מבאר מחבר החוברת באריכות כי כל המטרות של קיום המדינה לא הושגו ולא התגשמו. "האם מדינת ישראל כיום שומרת על קיומו הפיזי של של העם היהודי? המציאות בשטח נראית הפוכה לגמרי" (לשונו, בעמ' 182)


"אם ההצלה הפיזית היתה המטרה, אזי נדמה שהחזון הציוני נכשל כשלון חרוץ" (183)


(מא) "האם מדינת ישראל מהווה היום "אור לגויים"?


כל מי שקורא את מהדורות החדשות בעולם מגיע למסקנה ההפוכה.


"המסקנה המתבקשת לכאורה מכל זה היא שהקמת מדינת ישראל היתה כשלון גדול" ( שם עמוד 183). "תמיד מדינת ישראל מוצגת כצד הרשע בעיני העולם אנו רוצחי אזרחים חפים מפשע... נראה שמדינת ישראל  היום אינה מהוה שום מודל מוסרי חיובי וגבוה בעיני העולם.. "אף א' מהמניעים של הרעיון הציוני לא התממש" (שם)


(מב) אולם היתה מטרה נוספת לציונות, שלא נאמרה בגלוי בפי ראשיה. "עלינו לשאת את דבר האלקים בעולם ולהפיץ אותו לשאר גויי הארץ" (183) "עם בעל תרבות דתית משלו" (184) "זהו הרצון אותו באה הציונות לרפא ולתקן" (שם).


(מג) ונעצור  את הציטוטים, ונמשיך ע"פ ההגיון שלנו איך היה צריך להיות כתוב כאן בהמשך: "הנה בלשונו של הרב קוק איך נראה החזון הזה, ירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, מוכרחת היא להעשות האכסניא של תורה היחידה בגדלה והמצוינת באיכותה בכל העולם כולו" (מאמרי הראי"ה ב' 345)


"להביא זרם חדש בכל ההליכות של תחיית האומה בארץ, באופן ששם ה' אשר על עמו ואור תורת חיים אשר בקרבו ילך הולך וגדל... מרפא לרוח העם... בתכונה של קודש, וצדדי הקודש שבתחיה הלאומית, ילכו ויתגלו בחיים... עד אשר אותו החלק הצעיר והרענן... ידע שצריך הוא לבוא להיכלה של הישיבה... והיה לנו גדוד שלם על בסיסה של תורה... למלא את אוירה של עיר הקודש" (עמ 346-347)


"תחית הקודש שתהיה מתבלטת... צריכה להיות החטיבה האחת שכל ישראל לכל שדרותיה של האומה יתעניין בה בשכלולה ובקיומה" (עמ' 349)


אפשר היה למצוא עוד כהנה וכהנה בכל כתביו, אבל די בזה עם כל הידוע לנו לומר שאם לא נכשלנו, הרי ברור שעדיין לא הצלחנו... הנה קמה לה מדינה שמתנגדת רשמית לקיום המצוות, ורק למרות התנגדותה יש נס, שבס"ד ממלכת התורה מתקיימת בקשיים ובמסירות נוראה ואין זה "הודות" למדינה.


גם בארה"ב קמה לה יהדות של תורה ועולם מופלא של ישיבות בניו יורק, ובלייקווד, בבלטימור ובמקו"א, וכי לכן יגידו הללו "הלל" על ארה"ב?! גם בפולין ובליטא קמו עולמות של תורה וחסידות פורחים ומתפתחים, אבל כולם ידעו שלא שלטונה של ליטא במהותה פורחת כאן, ואם הציונות באה לעולם כדי להגדיל תורה ולהאדירה. לע"ע לא עשתה זאת. וכי כאשר החרדים הצליחו בס"ד להקים ולרומם את כל תנועת התשובה והם הגשימו את חזונו של הראי"ה במקצת, למרות התנגדותם של המפד"ל לרוח חרדית קנאית זו, וכי יש לומר "הלל" על קיום המפד"ל?!


(מד) אבל בעל החוברת דמיונו מצליח לעלות מעל המציאות, ואינו מתבייש לכתוב: "אם זוהי מטרתה האמיתית של הציונות, הרי היא הצלחה אדירה..." (עמ' 184).


מי שרוצה לראות את שטיפת המוח שעושה לנו הכותב לשכנע אותנו במסקנתו, יקרא שם את ההמשך, אבל נדמה לנו שהכותב הרגיש שאין שייכות בין ה"מדינה" המפריעה לכל התהליך הדתי, ולבין "הצלחת" קיום התורה והדת.


ולכן חייב לבאר איה הם ה"ניצוצות" שמובאות בתוך ה"קליפות" וז"ל: "לכשלון של הציונות (!) יש פירוש כי בליבם הם ידעו את ההיפך... לכל יהודי יש רגש עמוק גם אם דיבורו החיצוני נראה כמלא כפירה בד', עוד יכול לבעור בעומק הלב המניע הדתי..." (עמ' 63, 185)


ממש נפלא, הריני מציע כי בשעה שהציונים באים לעקור התנחלות ומחזירים שטחים, יש להמשיך ולעודד אותם ולשמוח בהם, ולהצביע עבורם ולחזקם, ולא לריב עמהם, ולהודות לה' שהם באו, כי אע"פ שבידים הם עוקרים נטוע, הרי בלב נטועה העקירה, והעיקר שבליבם הם יודעים את האמת!


ובכן זוהי "הצלחה אדירה"! (ראה הקטע שהבאנו מ"נקודה" בס"ק ל"ד).


(מה) ישנו סיפור ארוך בחוברת סיפור האדריכל (עמ' 148-151) והיה אפשר לענות בליצנות ובהלצות על סיפור משעשע זה, אבל מן הראוי לענות בכובד ראש למי שטרח כ"כ והמציא סיפור כה ארוך, שיתאים לכל הפנטזיה שלו בדיוק... והרואה משתומם.


בסיפור - כל מטרתו של האדריכל, כל רצונו וכל מאווי נפשו היו רק בבנין הזה שתכנן, וכל העושה משהו אחר, אף נהרג במלחמה (עמ' 150 כהסבר לשואה, ונעסוק בזה במקו"א. ראה מכתב מאליהו ח"א עמ' 76).


(וראה שהיו שעברו לארה"ב, וחיים כדת וכדין... וראה תימנים שבאו לא"י ואיבדו דתם ואמונתם וילדיהם... וראה הקדמת "שבת הארץ" לרב קוק מה עלול לקרות למי שלא מתכונן היטב לפני בואו לא"י...)


אבל שכח ממציא הסיפור להתאימו ל...תורה.


הנה אם ה"ישות" הגדולה הזו היא לא רק אדריכל, אלא גם "רופא" (גוף ונפש) וגם "כלכלן" וגם "בורא" וגם "גואל", ונתן הוראות הרבה יותר חשובות מאשר עצם הכניסה לבנין, ובהם - איך להתנהג, לחיות, לאכול, לשתות, איך להתלבש, איך לדבר, מה ללמוד, מתי וכמה... וכל הנכנס לבנין בלי לקיים ההוראות הללו - כבועט בו, וכמורד בו, הוא מפסיד, מקלקל והורס... וכי יכנסו לבנין כ"כ בקלות ובמהירות? וכי יזלזלו ברופא הענק הזה? וכי ישכחו את כל ההוראות ויקלו בהם כאילו אינם, כשמתקרב היום בו יבוא האדריכל, הרופא, המטיב, העשיר. לבקר ולבדוק ולחלק שכר ועונש?


וכאן הבן שואל: המותר לוותר על כל התורה לכבוד "אתחלתא דגאולה"?


עד שצריך הכותב להתנצל (עמ' 120) "כמו כן נדאג גם לגדל ת"ח..." (תודה!) ועוד התנצלות: "אמת שמצוה גדולה להנהיג גם כשרות מחמירה" (122) כלומר, הוא מרגיש איזה מחיר כבד הוא היה מוכן לשלם, וכמעט וויתר על כל צורת הדת וקיום התורה בשביל ה"בנין" ואת זאת האדריכל שלנו לא אמר!!


כך שהסיפור, גם בתור משל-מתוכנן, "תפור" בעוות ובסילוף באופן יזום מאוד לא מתאים לנמשל האמיתי... ולא בגלל כשרוננו להמציא משל, נוכל להכשיר ולהתיר ולטהר את כל השרצים שרצינו להחביא בנמשל, כי את הנמשל א"א לשנות, והקב"ה יתבע - ולא יוותר!!


(מו) סיכום פרק ג'.


אל לנו לשכוח שהקב"ה הוא המצווה עלינו ללכת בדרך התורה, ומי שלא מכוון לזה, ולא רוצה בזה - א"א שלבסוף נטהר את מעשיו כמו שמטהרים שרץ...


תורתנו - תורת אמת, וחותמו של הקב"ה אמת, ועם "אמת" זו נגלה תמיד מי רצה לילך בדרך התורה, ומי לא. ואם נתגלה שהציונים לא רצו, אין שום סיבה לעקם את הכתובים או את האמת, ובוודאי שלא לעקם את דרכנו כדי שתתאים לדרך הציונים ח"ו.


ובדרך התורה נלך, עם כל מי שילך עמה, ורק אז נגיע בס"ד, במהרה, לתכלית שעבורה הגענו לכאן. ומי שמנסה לטהר דרכים עקומות, אל יתפלא לראות שבסוף הדרך גם מעשיו לא התקבלו לרצון לפני אדון-כל.




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר