מה בין ישיבה לישיבה במרכאות כפולות

לפני כחדש, בכ"ג ניסן, במסגרת שיחה שמסר הגאון רבי דב צבי קרלנשטיין ראש ישיבת גרודנא באשדוד הוא התייחס גם לברית החדשה בין "הבית היהודי" ליאיר לפיד ומפלגתו ואמר: "אני שומע דיבורים שיש המתפלאים על אנשי המזרחי, מה קרה להם? איך הם התחברו לשונאי ישראל? איך הם נלחמים כנגד התורה? הם שוכחים את העבר, מי נתן יד לגזור את גזירת שירות לאומי על בנות ישראל? מי נלחם ברבותינו 'החזון איש' והגרי"ז מבריסק, אנחנו לא שוכחים זאת, מאז ומקדם תנועת המזרחי נלחמה בעמלי התורה ולומדי התורה, ונגד שמירת קדושת מחנה ישראל, הם מנסים לטשטש את זה, אבל הקב"ה גילה חרפתם למען דעת כל עמי הארץ מי הוא המזרחי".

במאמר שפרסם הר' דניאל שילה בערוץ 7 (רבה לשעבר של קדומים) בקש להגיב ולהפריך את הדברים שגרמו לדבריו לאחדים מחבריו, רבנים צעירים, מנהיגי קהילות וראשי ישיבות להתכרכמות פניהם מצער.

כהרגלם של רבני הצה"ד להפריך עובדות באמצעות דרשות הוא גייס את אחת הדרשות של הר' יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון מתוך ספרו: "חמש דרשות", בה נאמר בין השאר: "עובדה היא כי אנשי המזרחי ייסדו את הישיבות הגדולות בארצות הברית. הרב בר אילן היה נשיא ישיבת ר' יצחק אלחנן, הרב גולד היה אחד המייסדים של "תורה ודעת". בארץ ישראל – על אחת כמה וכמה. ....כי לולא ישיבות בני עקיבא , לולא כרם ביבנה, לולא הישיבות התיכוניות, לא היה קרן התורה נישא כל כך. הם עזרו לחזק את כבוד התורה על ידי זה שהכניסו את הישיבה ליישוב החדש. והוא מסכם:  האמת היא כי המזרחי כיום הוא מפיץ התורה ומרביץ התורה הגדול ביותר. המזרחי ייסד בארץ ישראל ישיבות ומוסדות תורניים, יותר מכל ארגוני הרבנים ביחד"[1]. 

אחרי שהוא מתמרמר ומוסיף כי "יש לדעת שבעיני החרדים לא נחשב כל זאת אפילו כקליפת השום, מפני שאין התורה נחשבת בעיניהם כלל אלא כאשר יוצקים אותה בכלים חרדיים" בא שילה ללמדנו פרק בהיסטוריה של שנות המנדט וראשית שנות המדינה ובנפלאות העשיה התורנית של המזרחי באותן שנים וז"ל: "בשנות המנדט הבריטי, וכן בראשית שנות המדינה, היה מצב היהדות בארץ בכי רע. החילוניות הלוחמת שלטה ברשות הרבים ורבים חללים הפילה. רשת בתי הספר שהקים ה"מזרחי" בארץ, היוותה רשת הצלה לכל שנפלו ממרום החברה החרדית אל תהום החילוניות[2]. עולמנו היה מלא מאות אלפים כאלו. אבי המנוח, בא ממשפחה חסידית חרדית בפולין, ומעולם לא עבר ב"מזרחי". כשבקש שבנו "ידע משהו", רשם אותי לבית הספר "בילו" בת"א. רבים כמותי למדו שם. רוב רובם של ההורים הללו לא היה רושם את ילדיו לבתי ספר אגודאיים. מתוך בתי הספר הללו הלכו אחר כך תלמידים לישיבות הקטנות והגבוהות. כן, על ידי ה"מזרחי הלוחם בתורה". בשנת ת"ש, הקים הרב נריה זצ"ל את  ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. שלוש עשרה שנים לאחר מכן, הלכתי ללמוד שם. זו לא הייתה אפשרות מקובלת אז. מדריכי בני עקיבא של אז, הם שדחפו אותי ואת חברי ללכת ללמוד שם. בראש כולם היה "חיימק'ה" אשר ברבות השנים הפך למרביץ תורה חשוב ביותר , שעיתונאים "חרדים" מכנים אותו ברשעותם בשם "חבר הכנסת דרוקמן"[3]. מן הישיבה בכפר הרא"ה הלכו רבים ללמוד בפוניבז', סלובודקה, חברון, והיו גרעין מרכזי בהקמת הישיבה  בזכרון יעקב, אשר עברה לאחר מכן לכפר חסידים. משם גם יצאה קבוצה, בעידוד הרב נרי'ה, אשר הקימה את הישיבה בנתיבות.

הרב נרי'ה, פעל כל אותן שנים, בבני עקיבא, בהפועל המזרחי, ולאחר מכן במפד"ל אשר מטעמה גם נבחר לכנסת. בשנת תשט"ו כתב חוברת בשם "תיקון יום העצמאות" אשר בה ביסס את חובת ההודאה על הקמת מדינת ישראל. באותן שנים, יזם את הקמתן של ישיבות "נתיב מאיר", "נחלים", שדה יעקב , מירון ועוד.

כל זה קרה בהשראת המזרחי ובעידודו, זה המזרחי "הנלחם בלומדי התורה". שנים לאחר לימודי בישיבה שאלתי את הרב נרי'ה , מדוע באו תלמידים ירושלמיים ללמוד שם. האם חסרו ישיבות בירושלים? השיב לי בפשטות, כי באותה עת הייתה עזיבת הדת נפוצה בירושלים, ולעומת זאת ידעו שהלומדים בכפר הרא"ה , נשארים שומרי תורה. דברים דומים שמעתי לאחר מכן על ידי שני מחנכים מפורסמים, ילידי ירושלים שאמרו זאת במוסדות בהם חינכו, הרב בהר"ן זצ"ל ויבלח"א הרב יוסף באגד בנחלים. ממשפחה ירושלמית אחת באו ללמוד בכפר הרא"ה שלושה אחים, זה אחר זה. פגשתי אחר שנים אחד מהם, אדם העוסק בתחום  הלכתי, מדוע הוא ואחיו באו ללמוד בכפר הרא"ה, והוא השיב לי באותה סיבה. יצויין בהקשר לכך, כי מוכרים לי שלושה מרביצי תורה חשובים בישיבות החרדיות, אשר למדו שם. אכן תפקידו של המזרחי בבניית "עולם התורה", גדול מכפי שחושב ראש הישיבה המקטרג. גם מדרשית נועם בפרדס חנה, אשר הוקמה על ידי "נוער המזרחי", ומזרחיים רבים למדו בה, אף היא תרמה רבות להגדלת הישיבות בארץ. ועוד לא הזכרנו את האולפנות אשר הביאו מהפכה בחינוך הבנות בארץ!

...ואתם וודאי תשאלו, אם כך הדברים, הכיצד ייתכן שתלמיד חכם מופלג ומרביץ תורה וותיק אומר כדברים הללו. והנה בהלכות כבוד תלמיד חכם, כותב השולחן ערוך, אודות ענישת מי שמבזה תלמיד חכם, כך: "ובלבד שלא יתחיל החכם במריבה לבזות בני אדם שלא כדין ויגרום בזה שיבזוהו ויתרסו נגדו (ג"ז שם). ומ"מ אף אם התחיל החכם קצת, אין רשות לכל אדם להחציף נגדו לענות לו בעזות.  (יורה דעה  סימן רמג) הנה מדובר כאן בתלמיד חכם גדול מאד, אשר גם הוא יכול בעידנא דריתחא לבזות בני אדם שלא כדין. ואני לא באתי אלא להילחם על כבודם של תלמידי חכמים שהם מן הנעלבים ואינם עולבים, על כבודה של תנועה אשר הרבתה תורה בעולם, והצילה רבים מעוון. ע"כ שיעורו, סיפוריו והצטדקותו ההלכתית של הר' דניאל שילה בתגובתו.

מכיון שלדבריו של דניאל שילה דברי ראש הישיבה נגועים במידת הקיטרוג ואין התורה נחשבת בעיניהם של החרדים כלל אלא כאשר יוצקים אותה בכלים חרדיים לא נגיב לדבריו  כי אם מפיהם ומכתבם של בוני "עולם התורה" של הציונות הדתית אשר יספרו לנו עד כמה גרמה תנועת המזרחי להגדלתה והאדרתה של תורה ועד כמה היתה שותפה בבנית עולמה של תורה והחזקתה.

ובכן, רשות הדיבור ל"מקים עולה של תורה"-ישיבות בני עקיבא בארה"ק, הר' משה צבי נריה המספר על היחס של המזרחי לישיבות ולעמל התורה וכתוצאה מכך למצב של נוער המזרחי אתו נפגש אחרי כשלושים שנות קיומה של התנועה: "הישיבות אף פעם לא עלו על ראש דאגותיה[4]. מבצרי תורה אלו לא פוסגו על ידה ולא חוזקו. הורים בודדים מאנשי "המזרחי" שלחו ושולחים את בניהם לישיבות[5]".

כששהה בדירת הרצי"ה קוק ראה שם מכתב מהר' אוסטרובסקי-המאירי, יושב ראש המרכז הארצי של "המזרחי" שדחה בקשת סיוע של ישיבת "מרכז הרב" בנימוק ש"ענין זה של תמיכה בישיבות זה לא בתכנית של "המזרחי"[6]

"לבני עקיבא היה אז אופי יהודי חיוור, ולא היתה תרבות יהודית עמוקה. לא היה עם מי לקבוע לימוד קבוע בסניף כי הצעירים היו רחוקים מזה. באתי להעמיק את היסוד הדתי ולקרב את הנוער לחיי תורה. צריך היה לעשות זאת לאט לאט. התחלתי לתת שיעורים בתורה, הרצאות ביהדות, חוגים ללימוד גמרא".[7]

"נפגשתי עם סקורטובסקי מפרדס חנה. בחור זה ותיק הוא ב"פועל המזרחי". דיברנו על המצב התרבותי בתנועה. המצב נורא. לשם מה כל הפטפוטים על "תורה ועבודה" ועל "יהדות שלמה", כביכול. סיפרתי לו על התמונה של "תורה ועבודה" שהציג הפועל המזרחי בתל אביב בשמחת בית השואבה. היתה זאת באמת תמונה חיה מהמציאות: אחד היכה בפטיש על גבי הסדן, השני עסק בבנין, השלישי זרע, הבחורה קצרה, ואחד עמד והחזיק בידו שלט ועליו היה כתוב "תורה ועבודה". זאת אומרת עבודה למעשה ותורה על השלט. ואם היה חסר משהו לבהירות התמונה החיה, בא הריקוד המשותף של בחורים ובחורות והשלים את החסר. אוי לאותה השלמה ואבוי לאותה תמונה"[8]. כשבקש הר' נריה תמיכה כספית לישיבתו מהר' מימון חבר הנהלת הסוכנות וראש "מוסד הרב קוק" קבל ממנו 3 לירות, סכום שהספיק אז ללחם ומרגרינה למשך שבועיים...[9]

נשיא המזרחי מאיר בר אילן במכתב לרמ"צ נריה כותב לו כי הוא טרוד מאד בימים אלה ולכן: "לא תתפלא אם לא אוכל לקבוע את זמן ביקורי "בישיבתך" אף על פי שנפשי חשקה בזה מאד מאד. ואל תתמה יקירי על המרכאות הכפולות כי הלא וולוז'ינאי אנכי ומתוך כך יש לי אמת מידה מיוחדת לישיבות[10]...". כן, כן, לא אחר מאשר נשיא המזרחי מחשיב את ישיבתו של נריה כישיבה במרכאות כפולות...

ומה גרם לר' נריה להקים את ישיבתו? האם עוּדָד לעשות כן ע"י המזרחי? את התשובה ניתן לראות גם כן בספרה של בתו: "התרשמותו מישיבת מיר עוררה התבוננות פנימית והערכת מצב מחודשת. בהשפעתה התגבשה התביעה לחזק את לימוד התורה בקרב הנוער הדתי בארץ ובגולה, והודגש הצורך להקדים להגשמה החלוצית השתלמות תורנית במסגרת ישיבה[11]".

דמות נוספת אשר משתייכת להנהגת המזרחי, הר' משה אביגדור עמיאל מלמדת אותנו ג"כ על דאגתה של המזרחי לעולם הישיבות וז"ל: "ודא עקא, שגם המזרחי שכל עיקרו לא בא אלא לשם הביצור הרוחני, שוכח ג"כ שעיקר תפקידו הוא להגביר את הרוחני המוחלט שבנו. ואם יש להם בתי ספר כלליים או שמאליים יש גם לנו בתי ספר מזרחיים, אבל מכיון שאין להם ישיבות גם לנו אין ישיבות"[12].

עוד הוא כותב (אחרי שהוא מציין כי אחוז תלמידי חינוך המזרחי ביחס לשאר המוסדות בישוב ירד מ-40 אחוז ל-24 אחוז) וז"ל: "אבל אם המספרים הללו, מספר האחוזים של ילדי ביה"ס של המזרחי כלפי בתיה"ס האחרים גלויים וידועים, הנה לא גלויים וידועים כלל וכלל, כמה אחוזים מהם נשארים אחר כך בתוך מחנה המזרחי? נדמה כי רק מתי מספר המה ורובא דרובא מהם גופא יוצאים ומתנפצים לכל הרוחות וממלאים את כל המחנות אך לא את המחנה של המזרחי ואף לא של הפועל המזרחי. אדרבא צאו ובדקו את הנוער בכל המחנות שלנו ותראו כמעט רק כאלה שזה מקרוב, כמעט תמול, באו מן הגולה, ואיפה המה הבני ציון היקרים שהורתם ולידתם בקדושה? החנוך המזרחי מונה כבר עשרות שנים לקיומו, והרבה קטנים נעשו כבר לגדולים, ואיפה המה הגידולים הללו, לאן הלכו? יש אולי איזו מאות "בני עקיבא" וכדומה בארץ, אבל הלא מכותלי ביה"ס של המזרחי כבר יצאו רבבות במשך הזמן, איפה הם כולם? והלא הורי הילדים הללו רובם או כולם בטח ממחננו אנו הם, והמורים בודאי ובודאי שהמה מאנ"ש ומדוע באמת "תולדותיהם לאו כיוצא בהם"?[13]

לסיכום, האמת והנסיון חזקים הרבה יותר מגיבובי הדרשות של רבני הצה"ד לדורותיה וסיפוריהם על דאגתם לתורה. מראשיתה של המזרחי נאמנותה לע"ז הציונית הלכה ונתחזקה והקשר שלה לתורה ולנושאי דגלה הלך ונתרופף אבל כבר הזהירה תורה"ק (בפר' בחקתי) כי החלפת עמל התורה בכל עמל אחר לא תוביל רק לעם ארצות כי אם לשנאת אלו המשמרים את עמל התורה כמסורת הדורות וכמש"כ שם רש"י (כו' טו'):"הרי שבע עבירות הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית ואלו הן. לא למד. ולא עשה. מואס באחרים העושים. שונא את החכמים. מונע את האחרים. כופר במצות. כופר בעיקר".