א' ניסן ה'תשע"ג

רשע מה הוא אומר?-דברים מאלפים ואקטואליים מהגאון רבי שמשון רפאל הירש זצוק"ל לקראת חג הפסח



לקראת חג הפסח הבעל"ט מביאים אנחנו בפני מבקרי האתר דברים מאלפים מחכימים וככל דברי תורה, אקטואליים מאד גם זמן רב מאד אחרי שנאמרו ונכתבו מאת גאון ישראל ולוחם מלחמת מצוה נגד המהרסים והמחריבים, הגאון רבי שמשון רפאל הירש זצוק"ל. קריאה מועילה ומחכימה ופסח כשר ושמח!

 

"תורת ה' אינה מתחשבת רק בשאלת החכם; אין היא מצפה רק לזמנים, בהם גדל הנער בהרמוניה בצד הוריו והוא מתקין עצמו לטרקלין חכמת התורה בכח הדוגמה והלימוד משלחן האב. תורת ה' חוזה גם את הזמנים, בהם ניתק הקשר בין אבות לבנים; זמנים, בהם הדור הצעיר לא רק שאיננו משתתף בחגיגת הזקנים ומצוותיהם, לא רק שהוא מסרב לקבל את הקודש מידם, אלא גם רואה מתפקידו לבקר את חיי המצוות של הזקנים ולהעבירם בלעג מר על נאמנותם לדתם; זמנים, בהם האב יושב אל הסדר מתוך שמחה של מצוה, ואילו הבן "המתקדם" עובר על יד השלחן בלעג ובוז, ומטיח את השאלה קורעת הלב: "מה העבודה הזאת לכם!" "מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה!" (ירושלמי).

"בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה שסוף התורה עתידה להשתכח. ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים" (מכילתא בא פרשה יב'). אולי בשורה טובה היא זו, המראה מעבר לקלקול הבנים את תשובתם של בני הבנים; אולי בשורה טובה נתבשרו כי אל לנו להתייאש בעתות השמד, באשר גם עתות אלו חזויות מראש, ואנחנו מוכנים להן, - וכך מובטחים אנחנו שעתידות גם הן לעבור, ואילו תורת ה' מתנחלת והולכת מדור לדור ברעננות שאין לה הפסק.

אולם מה יאמר לדור זה שקלקל, שקלקולו בעיניו התקדמות, ואילו נאמנות הזקנים-פיגור? להם אל תענה דבר! על התינוק שאינו יודע לשאול, על הילד השואל, על העלם החוקר, עליהם אומרת התורה: "ואמרת לבנך", "ואמרת אליו", "והגדת לבנך"; ואילו על הדור הלועג אין היא אומרת "ואמרתם אליהם", אלא, בפשטות: "ואמרתם". שכן לו-אין לך לומר דבר; אין הוא מבקש תורה מפיך; הוא כבר התקדם, ומבקש ללמד אותך; רצונו לגאול אותך מהשקפתך "הצרה" ו"המיושנת", הנראית לו כטורח וכמשא; ביהירות ובלעג הוא מנסה להעלות אותך אל פסגת האור והדרור של התקדמותו. מה יש לך לומר לו? הן אין הוא מדבר אתך כדי ללמוד מפיך, אלא כדי ללמד אותך. אין הוא סובלני די הצורך כדי לסבול בשקט את "השקפתך השונה"; עוד לבו נוקפו על בגידתו, ובנאמנותך לתורה הוא רואה אך תוכחת מוסר; יותר מדי הוא אוהב אותך משיוכל לראותך בשקט שבוי בידי "סכלות משפטיך הקדומים". – מה יש לך לומר לו?! לא בכח דבריך תחזיר אותו בתשובה, -אף לא בכח הסנגוריה המזהירה ביותר על התורה; הן עצם האמונה בתורה משמים, שלה אתה מוסר את נפשך, ובה אתה מוצא את אושר חייך, בלב לבו היא אבדה זה מזמן; והמפתח אל לבו הרי הוא מסור בידי שמים. רק הנסיון יחזיר גם אותו בתשובה; נסיון הריקנות וההבל הערטילאי, חווית האכזבה מכל אותו משחק תעתועים שהתמכר לו בקלות הדעת, עתידה למלא את לבו געגועים על אושר האמת שאבד מלבו; היא שתביאנו לומר: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה" (הושע ב' ט'). לזמן זה עליך להמתין. ועד אז – אל תאמר לו דבר; אל תען גם לאיולת לעגו.

אולם עוד פחות מזה מותר לך לשתוק. ככל שאין התורה מורה לך "ואמרתם אליהם", כן היא מצוה עליך "ואמרתם"! ככל שאין לך לומר דבר, כן, וביתר כח והחלטיות, בטא בדרך כלל מה הן מצווות ה' לך; כן, וביתר כח והחלטיות, העד על שמחת האושר שבעשית המצוות; כן תעמיד את אמונתך מול ספקותיו, את נאמנותך מול בגידתו, את החלטיותך מול היסוסיו, את רעננות חייך מול ניוון חייו, את גילך ברעדה מול הריקנות הקולנית של שמחותיו קלות הדעת; וככל שהדור מלהג בלעג: "מה העבודה זאת לכם" – כן "ואמרתם", בטאו זאת בכל עוז: "זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". בעוז ובתעצומות הפגינו את היסוד ההיסטורי האיתן, שעליו מושתתת כל הויתכם היהודית וכל התמסרות שמחתכם לעבודת ה' – שאין עמה לא הרהור ולא סתירה, ואשר עוד היום תעיד לו מציאותו ההיסטורית של כל יהודי וכל בית הבנוי בישראל.

ואמרתם! אם הכל מחרישים סביבכם, אם נותנים לכם להבין שיש להתבייש ביהדות, שאין לצאת עם המצוות לאור היום, שאין מעיזים לפתוח את הפה למצוות – כי אז "ואמרתם"! פצו פה, אל תחרישו, הפגינו, הכריזו בקול, שהמצוות שאתם מקיימים הינן לכם לערך עליון; הן הן הקשר הקושר אתכם עם ה'; בהן אתם מתקדשים ומקדשים את בתיכם לה', כאבותיכם אשר במצרים; בעשיית המצוות אתם עומדים לפני ה', ולא תשעו לאדם המשבח או מגנה. הכריזו בקול שאתם בעיניכם המתקדמים, ורק עשיית המצוות היא בעיניכם התקדמות; שכן הקב"ה בעצמו התנה את בחירתו בקיום המצוות; רק קיום המצוות הבדיל בין יהודי למצרי, בין בתי ישראל לבתי מצרים; רק בזכות עשיית המצוות פסח ה' על בתי ישראל בנגפו את בתי מצרים. הכריזו בקול, שהעושה את מצוות ה' נישא על כנפי נשרים, ואילו העובר עליהן יורד לתהומות מצרים, נסוג אחור אל חושך מצרים, שניצלנו ממנו ברחמי ה'.

בהכרזה זו תצילו את עצמכם ואת בניכם משחת הדור התועה; כך תציבו גם לדור זה תמרור של אור, שאליו ישוב בבוא עת התשובה".

 

(מתוך הגדה של פסח "נחלת השר", עמ' 60-62, ירושלים התשמ"ב)

מוקדש לחזרה בתשובה ורפואה שלמה של ולדימיר בן גולדה




למאמר זה התפרסמו 2 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  בדורות האחרונים אירע דבר חמור בהרבה   א' ניסן
הציונות הצליחה למלא את החלל הריקני שנוצר אצל רבים וטובים תוך שימוש נרחב בסימבוליקה יהודית וריטואלים שהיו מקובלים ביהדות. הרשעים של ימינו, שלא כרשעים בדורו של הרש"ר הירש זצ"ל, אינם מלעיגים על חגי ומועדי ישראל ואינם באים בטרוניות כלפי מי שכן מציין אותם. כלל וכלל לא. להיפך: רבים מהם חוגגים פסח, פורים, חנוכה וכד', כל זאת בתור מנהג עתיק ומעניין אך בלתי מחייב מבחינה פרטית או ציבורית. לפי השקפתם היהדות היא לאום ולא דת, אעפ"י שליהודים יש כמה מסורות ומנהגים פולקלוריסטיים עתיקים המבדילים אותם מעמים אחרים, בדיוק כפי שלסינים ולצרפתים יש מנהגים משלהם.
חסוי  
2.  שאלה   כ"ג תשרי
הרב הירש זצ״ל אכן קולע בכל מילה , ואין ספק שהיה משכמו ומעלה , אך עדיין קשה לי -
בד״כ נראה שגדולי ישראל לא נתנו הסכמתם לשילוב לימודי החול עם הקודש , דבר שמעמיד בסתירה את היחס לרש״ר הירש זצ״ל (שוב , שהיה קדוש עליון , אך מבערותי איני מבין את התמונה כולה...!)
אשמח להסבר ,
תודה ושבת שלום
יאיר