ג' שבט ה'תש"ע

על שותפותו של הראי"ה קוק בהונאתם של יהודי תימן ובהולכתם שולל תוך נישולם מרכושם וממורשתם והפיכתם לעבדים נרצעים של חלוצי המושבות הכופרים



השנה - תרע"א. המקום- ארץ ישראל. התנועה הציונית מתחילה להניח את התשתית להגשמת חזון התנועה-השתלטות על א"י. השלטון התורכי בארץ עוין לכל נסיון של התארגנות לאומית כלשהיא והפעילות מתרכזת בעיקר בהשתלטות על שוק העבודה באופן שהעבודה תעבור מידים ערביות לידיהם של החלוצים הציונים. השתלטות זו אינה קלה משום שלפועלים הציונים שמגיעים בעיקר מאיזורי רוסיה השונים קשה מאד להתחרות בעבודה הערבית הזולה ולהתרגל לעבודה חקלאית מאומצת באופן שיתקרב באיכותו לעבודת הפועלים הערביים, מה גם שמדיניות התורכים החשדנית כלפי כל נסיון של התארגנות לאומית מקשה להביא נתינים זרים רבים לארץ. במשרד ה"ארץ ישראלי" של ההסתדרות הציונית בראשותו של ד"ר רופין מתקבלת החלטה: "יש להביא יהודים מתימן שיתחרו בעבודה הערבית ויכשירו את הקרקע לקראת חיים ציוניים לאומיים חופשיים". רופין כותב בספרו כי רדלר פלדמן (הידוע יותר בכינויו הספרותי ר' בנימין) הביאו לכלל מחשבה לשגר שליח לתימן ולביצוע המשימה מוזמן שמואל יבנאלי (ורשבסקי) שישמש שליח לתימן. בידעם כי כמיהתם ומשיכתם של יהודי תימן לציון מבוססת על דתיותם ונוגדת לגמרי את מניעיהם של החלוצים המומרים מוחלט להסוות את השליחות תחת מעטה של שליחות דתית במתכונת המוכרת של שד"רים (שלוחי דרבנן) מארץ ישראל. מתחילה רצו לצרף ליבנאלי גם יהודים תימנים מא"י אלא שהללו סירבו לשתף פעולה משום שידעו היטב כי מדובר בהטעיה מכוונת וכי המטרה האמיתית של השליחות היא להביא פועלי דחק תימנים נוספים אל שוקי העבדים של ההתישבות העובדת וכן מהסבה שחששו מהתדרדרות רוחנית של הפועלים שיגיעו לארץ הן מחוסר אמצעים בסיסיים כמו בתי כנסת בתי מדרש ומוסדות חינוך לילדים והן מחמת תנאי העבדות הקשים שבקושי התירו זמן למנוחת הגוף והנפש וכל שכן להתעלות רוחנית או אפילו שמירת הקיים.


לבסוף הוחלט שיבנאלי יסע לבדו. כחלק מהכשרתו לשליחות גידל יבנאלי זקן ופיאות ואף למד את ארחות חיי התימנים. כ"כ למד לשונו לדבר בשפת מליצה המתובלת עם פסוקי תנ"ך כדי לחזק את תוקף דבריו. כדי לרכוש את אמונם של יהודי תימן שינה יבנאלי גם את שמו לשם מזרחי יותר "אליעזר בן יוסף". עם כל זה היה חסר ליבנאלי דבר עיקרי וחשוב להשלמת ההטעיה. כמי שמתיימר להציג עצמו כמגיע בשליחות דתית מא"י היה זקוק יבנאלי לכתב שליחות מאישיות רבנית מוכרת בא"י המגבה את פעילותו וממליצה עליו כעל רב ותלמיד חכם. כאן נכנס לתמונה הראי"ה קוק.


יחד עם הסופר ר' בנימין הוא מחבר אגרת לרבני תימן בה הוא אינו מסתפק בהצגה שקרית של יבנאלי כ"הנכבד החכם החשוב מר אליעזר בן יוסף" וכ"איש יקר" אשר "יש לו ידיעה מתוכן מנהגים של כללות אחינו הספרדים והאשכנזים עפ"י שמועה ועפ"י למוד" אלא מוסיף להסוואת שליחותו של יבנאלי בהציגו כמי שמטרת נסיעתו היא לדרוש ולחקור את מנהגי תימן אצל חכמיהם כדי לדעת כיצד להתייחס ליושבי הארץ מקרב התימנים התולים מעשים כאלה או אחרים ב"מנהגי עדתם". [כנראה שאגרת זו של הר' קוק היא המטעה גם את הר' בן ציון עוזיאל (אז חכם באשי ביפו ולימים רב ראשי מטעם הרבנות החילונית הראשית) וגורמת לו לתת מכתב המלצה נוסף מטעמו בידי יבנאלי בו הוא כותב אודותיו כי הוא "איש נאמן ולא ימצא בשפתיו עולה ורחוק הוא מן השקר הרחק כמטחוי קשת ואך אמת יהגה חכו"].


לפני צאתו לתימן נפגש בחברון עם החכם באשי- הרב מאני. הלה מרגיש בתוכן המוזר של  אגרת הר' קוק ומציע לענות לכל שאלותיו של הר' קוק אודות מנהגי תימן בו במקום כשהוא תמה על הצורך להתגלגל לשם כך עד לתימן כשכל מנהגי תימן היו ידועים בא"י. כשספר לו יבנאלי כי זה רק חלק מהשליחות  חקר הרב מאני ושאל את השאלה המתבקשת מאליה - מדוע אם כן לא כתב זאת הר' קוק באגרתו??


כשהגיע לתימן בקש להתקבל אצל רבה של עדן מארי יצחק. הלה לא שש לראותו ומתוך אכזבה כתב אז יבנאלי במכתב: "אין לקוות מכאן ליותר ממה שאפשר למצוא בא"י גופא, כיצד מתיחסים החכמים הספרדים עם עסקננו". אך גם כשמציג מארי יצחק את עמדת התורה הברורה כי מוטב שימותו היהודים בתימן ברעב מאשר שיבואו לאכול טרף ולחלל שבת בא"י יודע יבנאלי כי יש רק דרך אחת לקרר את דבריהם של רבנים כמו מארי יצחק שדבריהם לא שירתו את תעמולות הכזב של הציונים. הוא פונה למשרד הא"י ביפו במכתב: "שיבקשו את חַוַת דעתו של הרב קוק, שיכתוב לרב מארי יצחק את השקפתו האם רשאי אדם למנוע עצמו מלעלות לא"י, בגלל הסבה הזו". יבנאלי יודע היטב כי תשובה הנוגדת את דעת התורה הברורה והפשוטה אודות העליה לא"י  כפי שבטא רבה של עדן מארי יצחק יוכל לקבל רק מהרב קוק...


שליחותו של יבנאלי הצליחה אם כי לא באופן מלא וגרמה ליהודים רבים ותמימים לעזוב את כל אשר להם בתימן וללכת לא"י מבלי שידעו כי מה שמחכה להם בארץ הם חיי עבדות בתנאים קשים ויחס משפיל ומבזה מצד "אדוניהם" אחיהם וגרוע מכך, מבלי שהעלו בדעתם כי גם ידיהם של רבנים מא"י תהיינה שותפות מלאות להונאתם ולנישולם מכל עמלם הרוחני והגשמי. [על פרשיה זו של שליחות יבנאלי ראה ביתר הרחבה בספר "על צפרני נשרים", הוצ' תורת אבות, בני ברק, תשמ"ח משם לקחנו גם אנחנו את הדברים].


 




למאמר זה התפרסמו 8 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  מזעזע   ד' שבט
פשוט לא להאמין!!!! תודה לכם שהוצאתם את האמת לאור
 
2.  אל תזרוק רפש   ו' שבט
זה נכון שהכרעתו הדתית של הראי"ה קוק היתה לשתף פעולה עם הציונים - אולם מכאן ועד להתנהג כגרועים שבציונים הדרך רחוקה. הרחקת לכת הפעם והטלת רפש בגאון וצדיק. איני יודע אם יש לך כתפיים רחבות עד כדי כך לקבל עליך את כל משמעות הדבר.
אסף  מדרום
3.  לאסף...   ו' שבט
הכרעתו של הר' קוק לשתף פעולה עם הציונים לא היתה הכרעה דתית כי להכרעה דתית ישנם מקורות בדת היהודית ובראש ובראשונה במקורות ההלכה של דת זו. הכרעתו היתה הכרעה רגשית המבוססת על הרבה דמיון ועוד דברים אחרים שביניהם ובין הדת אין שום קשר ואם היה משהו מן הדתיות בהכרעתו היה זה מדתות נכריות.
לגבי סוף דבריך אין צורך בכתפיים רחבות אלא בזוג עינים בריאות ובספר "על צפרני נשרים" אותו תוכל לרכוש בחנות "נוסח תימן" ברח' השומר (בירנבוים) בבני ברק. קריאה מועילה ומחכימה.

בברכה, יואל.
יואל אלחנן  
4.  לפני שאני נוסע במיוחד לבני ברק   ד' תמוז
מי חיבר את הספר החשוב הזה ומה מקורותיו?!
משה  מצפת
5.  יהודה   ז' אב
ידענו על מעשהם מספורי זקננו בחרנו להתעלם וכעת אני מבין עד כמה הממסד הדתי האשכנזי חמס ורמס את יהודי תימן אני יושב ובוכה והמילים נעתקות
 
6.  עובדה היא שחכמי תימן בירושלים התייחסו אליו בהערצה!   ט"ז אב
בס"ד

רבני תימן בירושלים כיבדוהו מאוד וכשכתבו את ספר "אמונת ה'" (ומדובר כבר לאחר פטירתו) החתימו עליו את גדולי הרבנים בירושלים, והרב קוק תואר כך: "רבנו הכהן הגדול, נר ישראל וקדושו, גדול הדור ונזרו מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל וכו'".
ישראל קרמר  מקריות
7.  מדהים מזעזיע כמה רישעות בשם תורת ישראל   י"ב תשרי
הרשעות לא ידעה גבולות גם בשם תורת ישראל ניצול האמונה היוקדת שהיתה ביהודי תימן
ישראל לנדו  מחדרה
8.  הונאת יהודי תימן   ח' שבט
רשעות לשמה ועוד מחוברים אליה רבנים
השלכות הפרשה מורגשת גם היום ביהדות המזרח
גרבי יעקב  מעלמה ד/נ מרום הגליל