א' טבת ה'תשס"ח

בענין שלש השבועות ובביאור דעת המהר"ל לגביהן



בענין שלש השבועות-פרשת וישלח


בפרשת וישלח מבואר שיעקב אבינו חשש מאד מהמפגש עם עשו  הרשע ("וירא יעקב מאד וייצר לו)". והנה ידוע שעיקר הכח של כל אומה ואומה מע' האומות הוא מן השר השולט עליה והמשפיע עליה והוא מקור כחה של כל אומה ואומה וא"כ גם כחו של עשו היה מהמלאך אשר כנגדו הלא הוא שרו ואם מוצאים אנו כי יעקב אבינו חושש מעשו עצמו על אחת כמה וכמה שעליו לחשוש ממפגש עם שרו וכל שכן ממאבק עמו ואדרבה מוצאים אנו ההיפך שהמלאך הוא  זה שמתחנן אל יעקב ומבקש ממנו כי ישלחהו כי עלה השחר לאחר שיעקב נאבק עמו במשך כל הלילה. אך האמת שהם הם הדברים ואותו החשש המביא את יעקב לעשות את כל ההשתדלות בכל הקשור להימנעות ממאבק עם עשו הוא המקור למלחמתו האמיצה כנגד שרו של עשו וכפי שיתבאר.


התורה מעמידה אותנו על ההבדל הקיצוני שבין שני התאומים הנולדים ליצחק ולרבקה, הבדל המלווה אותם עוד בהיותם זה לצד זה ברחם אמם. "שני גויים בבטנך ושני לאמים ממעייך ייפרדו ולאום מלאום  יאמץ ורב יעבד צעיר". גם מה שמביא להבדל זה מוסבר בתורה: "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים". מהותו של יעקב אבינו-איש תם- איש המבקש לקנות השלמות האמיתית בעולם המצויה אך ורק בתוך האהל בלימוד התוה"ק המחבר יחדיו את העליונים והתחתונים למציאות אחת שלמה. עשו הוא ההיפך המוחלט. הוא בז לבכורה תמורת נזיד עדשים וכל עניניו מתחילים ומסתיימים בעניני העולם הזה על חומריותו ועביותו.


מאבק יסודי זה בין יעקב לעשו הוא מאבק אישי מחד גיסא, אך מאידך גיסא ומתוקף מה שלימדונו רבותינו זכרונם לברכה דכל מעשיהם של אבות הם לנו בבחינת "סימן לבנים" הרי שתולדותיו של עשו הינם הניגוד המוחלט לצאצאי יעקב- עם ישראל!


והנה כשיעקב אבינו הולך לקראת המפגש עם עשו הוא עושה כל שביכולתו להימנע מעימות מעמו והסיבה לכך פשוטה. עשו מגיע עם ארבע מאות איש ויעקב חושש מאד מפני התפיסה השגויה והנוראה שעלולה להיוצר בעולם בעקבות מאבקו עם עשו. אוי לו לעולם שבו נתפס המאבק בין יעקב לעשו כמאבק כוחני על "צאן" או על "שליטה" כזו או אחרת על שטח כל שהוא, ויעקב מנסה בכל דרך למנוע היוצרות של תפיסה נוראה זו. אך שונים לגמרי הדברים כאשר מדובר במאבק עם שרו של עשו. כאן המלחמה היא כנגד שרשו הרוחני של עשו ואין מקום לחסוך כל כח אלא לצאת במלחמת תנופה על מנת למגר את הכח הרוחני אשר ממנו יונק עשו את הכח להרשיע ולחטוא. כאן אין מקום לא לדורון ולא לכניעה וגם לא לברוח ולהינצל אלא רק לצאת למלחמה בכל הכח עד עלות השחר עד אשר יוכח כי כל כחו ומהותו של יעקב היא "שרית עם אלקים" והיא המקור היחיד ל"ותוכל"-להתגברותו על כל כחות הטומאה ובראשם שרו של עשו, וגם כאן מהדהדים הדברים –"מעשה אבות סימן לבנים".


מהותו של עם ישראל מאז היותו לגוי למרגלות הר סיניועיקר מטרתולהראות קבל עם ועולם כי הקב"ה שורה בתוכנו ע"י תורתו ועבודתו (בביהמ"ק) וע"י הפלא המתמיד של הנהגת ה' את עמו בארצו. אך את כל אלה מאבד עם ישראל בחטאיו ונאלץ לצאת לגלות ארוכה של אלפי שנים כשבמשך כל הגלות עליו להעביר מסר לכל העולם כולו. אם מהותו של עם ישראל היא השראת השכינה בתוכנו הרי שכשמסתלקת השכינה מאיתנו הרי מוכרח הוא שמשהו בתואר "כלל ישראל" נפגע קשות ויש לתת לכך ביטוי. ומהו הביטוי לכך? "השבעתי אתכם בנות ציון"-באות ג' השבועות ומזכירות: ללא שהקב"ה שורה בתוכנו אל לנו להתנשא ולהתרברב כי אומה אנחנו, כי עדיין במעלת "כלל ישראל" הננו או כי אדוני ארץ ישראל אנחנו. כל אלה מראים חלילה קבל עם ועולם כי לא בקשר עם אלקים תלוי גורלנו כי אם בקיבוץ כזה או אחר או בעמדנו בתוקף על זכויותינו או גרוע מכך בהסתמכותנו על גבורתנו ולא יובילו כי אם ח"ו ל"הנני מתיר את בשרכם" על מנת שיראו כולם כי לולא החיבור של כלל ישראל לקב"ה הרי שאין כאן שום כלל אלא אדרבה יש כאן הפקר כאילות השדה.


והנה כתב המהר"ל בספר "נצח ישראל" פרק כד' שאיסור השבועות הוא ביהרג ואל יעבור  [ובספה"ק ויואל משה תמה על דבריו ועיי"ש מה שתירץ] ולכאורה מדוע דין זה כ"כ חמור עד שצריך להיהרג עליו ולא לעבור עליו?! וכן מדוע העונש על עוון זה הוא חמור עד כדי "הנני מתיר את בשרכם כצבאות או כאילות השדה"?! ולענ"ד הדבר מבואר עפ"י דברי המהר"ל במקום אחר. דהנה כתב המהר"ל בחידושי אגדות על מסכת זבחים הטעם שנתנה תורה דין יהרג ואל יעבור על ג' העבירות הידועות וכתב וז"ל: "שבאלו החטאים אם חטא נחשב כאילו אבד ובטל מן העולם וממילא לא שייך לעבור עליהם כדי לקיים עצמו כי החטא באחת מהן הוא איבוד וביטול עצמו וממילא לא יתקיים.


והוא הדין והם הם הדברים בנידון דידן. כל קיומו של כלל ישראל הוא כל זמן שמגלים כי כל מהותם וקיומם הוא בקשרם עם הקב"ה ואם מראים [ע"י עבירה על אחת מג' השבועות] כי מעלת כלל ישראל עודה עלינו גם ללא הקשר עם הקב"ה אזי מעוררים חלילה את מידת הדין להוציא לפועל את אזהרת "הנני מתיר את בשרכם" וזאת למען יוכח ויובהר לעם ישראל כי קיבוצם לבד אינו אלא הפקרם ואיבודם ולא יצלח שום נסיון לאחד את עם ישראל ולחזור למעמד הנשגב של "כלל ישראל" ללא שיהיה הקב"ה המקבץ והמאחד.וזה מה שרצה יעקב לרמוז לדורות הגלות בהכנעתו כלפי עשו וכמו שכותב מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" [ס' הדע"ה חלק ב' דרוש ה' ענף ד' סימן ה'] וז"ל: "והיה היראה ופחד אשר נפל בלבו של יעקב על דרך שכתוב באברהם אבינו ע"ה והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. כי נרמז לו כל הגלות המר והנמהר שסובלים ישראל מעשו עד ביאת המשיח...והרי ראה והבין מה שעומד לפניו מחמת עכשוב אחיו עשו איש חמסים ולכן עשה כל מה שעשה בהמנחה וההכנעה לפניו כדי להיות סימן לבנים איך להתנהג בכל משך ימי הגלות שלא לדחוק את השעה ולהתנהג במנחה והכנעה עד שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכמו שאמר עד אבא אל אדוני שעירה" עכ"ל.


והקב"ה ברחמיו ישלח לנו מהרה את משיח צדקנו ויגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו אכי"ר.  




למאמר זה התפרסמו 0 תגובות. הוסף תגובה למאמר