י"א אייר ה'תש"ע

האם יש ערך ומעלה בשלטון של מומרים או רשעים ובלבד שיהיו מזרע ישראל?



הלכה ידועה וברורה ללא שום חולק היא שמי שאין בו יראת שמים (וכל שכן כופרים או רשעים) אסור למנותו לשום מינוי בישראל ואם עברו ומינו מלך שכזה אין לו כלל דין מלך ישראל וכמו שמסכם זאת מרן הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד (חלק ב' סי' מה') וז"ל:


"ובכלל הרי מינוי כופרים ורשעים ודאי אינו כדין התורה כמפורש ברמב"ם פ"א ממלכים ה"ז וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל ואף דוד לא זכה אלא לכשרים עיי"ש וכ"ש שכופרים ורשעים אין ממנים לשום מינוי ובזה כו"ע מודו ומפורש זה גם בחינוך במצוה תצ"ז תצ"ח ואין שייך לחלוק ע"ז דעיקר תכלית מינוי מלך הוא רק לחזוק התורה והמצות כדאיתא בספ"ד ממלכים וכן כל המינויין בישראל".





אך האם בכל זאת יש ממש בטענת רבים מרבני הצה"ד כי עצם העובדה שאדם מזרע ישראל יעמוד בראש העם גם אם מורד וכופר בקדשי ישראל ובאלקי ישראל היא חיובית ועדיפה על פני שלטון גויים?


את המענה לשאלה זו נותנת תוה"ק תוך שהיא מכחישה הן מן התורה ומן הנביאים והן מדברי חז"ל ורבותינו הראשונים והאחרונים את הנחת היסוד הנ"ל.


אחד מעיקרי האמונה הוא האמונה בשכר ועונש היינו שמצבו של כלל ישראל בכלל וכל אדם מישראל בפרט הוא תולדה ישירה של יחסו לתוה"ק וכמו שכותב הרמב"ן בסוף פרשת בא (פרק יג' פס' טז'): "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון וכו'".


ובפירוש אמרה התורה בפרשת כי תבא (אחרי אזהרתה המפורשת "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך") כי שום שלטון יהודי לא יגן ויושיע מפני הפורענות שתבוא בעקבות החטאים ואדרבה המלך יענש יחד עם העם כמו שכתבה ג"כ התורה בפירוש (דברים כח' לו'): "יולך ה' אֹתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן".


וכן מבואר בהדיא גם בדברי הנביאים לאחר שנתמנה שאול למלוכה בעקבות בקשת ישראל משמואל הנביא שימנה עליהם מלך שאמר להם שמואל הנביא בפירוש: "ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה' עליכם מלך אם תיראו את ה' ועבדתם אֹתו ושמעתם בקֹלו ולא תמרו את פי ה' והיתם גם אתם וגם המלך אשר מלך עליכם אחר ה' אלקיכם ואם לא תשמעו בקול ה' ומריתם את פי ה' והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם" (ועיי' פי' הרד"ק בישעיה מג' כז' דמש"כ ובאבותיכם הכוונה ובמלככם).


הרי ששלטון יהודי ואפילו יהא זה מלך ישראל אם לא ישמע בקול ה' או חלילה ימרה את פיו לא רק שלא יגן מפני הפורענות אלא שיענש אף הוא יחד עם העם.


ובספר העיקרים (לרבי יוסף אלבו) מנה שש תכונות הנצרכות למלך ישראל ובתכונה האחרונה כתב וז"ל: ""הששי והוא שיהיה ירא שמים וחרד על דבריו ויהיה נכנע לעובדי ה' יתברך וישמור מצוותיו שנצטוה עליהן מצד שהוא מלך או אחר שהוא מלך, ואף בשאר המצוות ראוי לו שלא יתגאה על אחיו לחשוב שהוא בן חורין מן המצוות יותר מהם אמר הכתוב לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, וזה כמאמר החכם המלך והדת אחים נאמנים ואם יראו העם את המלך מזלזל בתורה ובמלמדיה יבאו כל העם להקל בה ותפול התורה". ולפי הסברו של בעל העיקרים מלך ישראל המורד בתורה חמור יותר ממלך גוי מפני שממלך גוי לא ילמדו ישראל להקל בתורה דיודעים שלא נצטוה לשמור התורה אבל ממלך ישראל המצוּוֶה על כל התורה ככל שאר ישראל (ואף בתוספת סייגים כגון כתיבת ספר תורה לעצמו אשר חייב לקחתו עמו לכל מקום פרט לבית הכסא ובית המרחץ, עיי' ספר החינוך מצוה תקג') ומורד בה ילמדו ישראל להקל בה ולמרוד בה בעקבות מלכם ויגרמו בזה חורבן לעצמם ולעולם כולו וכמובא בחז"ל (מדרש הגדול על פס' (בראשית כ' ט') כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה") וז"ל: "לפי שהמלך במדינה כלב באדם, חלה הלב חלה כל הגוף. כך, חטא המלך- חטאת כל המדינה ונתחייב כלייה הוא והם, לכך נאמר "עלי ועל ממלכתי"". וב"העמק שאלה" (למרן הנצי"ב מוואלאז'ין על שאילתות דרב אחאי גאון, שאילתא קמב' עמ' קפד) כתב מפורשות דמורד בה' חייב מדין רודף כיון שגורם סילוק שכינה מישראל ומסכן את כלל ישראל וכמו שאמרו "הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף". ע"כ. ועל אחת כמה וכמה במרידה בכלל התורה כולה ובכפירה בנותנה, היש לך סכנה גדולה מזו לכלל ישראל?!


ובגמ' בבא קמא (נב.) מובא (אגב דיני קנין עדר בהמות) דבכל עדר יש עז חריף המושך ומנהיג את כל העדר אחריו (ונקרא משכוכית) ומביאה שם הגמ' מְשָלוֹ דההוא גלילאה ד"כד רגיז רעיא על ענא עביד לנגדא סמותא" ופירושו (עפ"י רש"י שם):כשהרועה רוגז על העדר מנקר עיני העז המושכת ומנהיגה את העדר אחריה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר נכשל ונופל אחריה" וביאר רש"י הנמשל וז"ל: "כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסים שאינן מהוגנין" ע"כ. א"כ רואים אנו בפירוש כי מסירת כלל ישראל בידי אנשים שאינם הגונים הינה פורענות מצד הקב"ה כלפי עמו צאן מרעיתו בעקבות החטאים והעוונות וכגודל חוסר הגינותם של המנהיגים כן גודל הפורענות והנה עפ"י תורתנו הקדושה אין לך חוסר הגינות גדול יותר מאשר הכפירה בבורא עולם אשר גם הערל והשפל שבגויים מחוייב שיאמין בבורא עולם, וק"ו באופן שלא רק שכופר לעצמו אלא מייסד שיטה שכל מטרתה להסית ולהדיח את הפרט ואת הכלל אחרי הכפירה היש פורענות גדולה יותר מאשר שימסר כלל ישראל בידי אנשים שכאלה?!


והרי הכופר באות אחת בתורה והפורק עולה ממנו הסיר מעליו יהדותו ויצא מכלל ישראל ואף לכלל גוי לא הגיע וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות עדות פרק י"א הלכה י') וז"ל: "המוסרין והאפיקורסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו"ם, שהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא, ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא" (ועיי' הלכות רוצח פרק ד' הלכה י', ובהקדמת הרמב"ם לביאור המשנה בפרק חלק מסנהדרין, ובפירוש המשניות להרמב"ם ריש פרק ראשון בחולין, ובהלכות ממרים ריש פרק ג').


וכן כתב מרן הנצי"ב מוואלאז'ין במאמרו הנפלא "שאר ישראל" (נדפס בסוף פירושו על שיר השירים) וז"ל: "עוד זאת טבע הענין נותן, שבהשחית ישראל את צורתו, היא היהדות, נעשה שפל ונבזה בעיני העמים, כי זה כלל בטבע, דכל בעל צורה גבוהה, כשנשחתת צורתו זאת, אז נעשה פחות הרבה יותר גם מאשר איננו בעל צורה גבוהה כמותו, כמו בדומם צומח חי מדבר, שהצומח בשעה שפסק כח הצמיחה הרי זה נובל וגרוע מדומם. וכן החי אחר שמת ופסקה חיותו הרי זה מבאיש וגרוע הרבה יותר מהצומח הנובל. האדם  כשמאבד  דעתו הרי הוא גרוע מחיה ובהמה, וכן אדם המזיק גרוע מכל חיה רעה.. והכי נמי ישראל, כשמאבד צורתו היא היהדות, נעשה גרוע מכל אדם חי, והרי הוא דומה אז כקוף בפני אדם, וחושבים אותו לבריה שאין עליה הצורה האנושית כלל".


ואף לגבי תינוק שנשבה והיינו שכופר מחמת טעות, כתב מרן הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק אבה"ע –א' סי' פב') ד"מאחר דחזינן דכפירה מחשיבה ליצא מכלל ישראל משום שאינו מחזיק בדת ישראל לכן כל זמן שטועה אינו בכלל ישראל" (ואע"ג דלגבי דינים מסויימים דיינינן ליה כישראל יעוי"ש)


וגם הראי"ה קוק לפני שהחל לומר על טמא טהור ולגלות פנים בתורה שלא כהלכה (כהגדרת גדולי הדור בדורו) כתב מפורשות וז"ל: "על ההחלטה שכפירה אינה מעכבת מלהיות יהודי עלינו לעורר כי לא יתכן, כיון   שאנו חיים ע"פ תוה"ק, וע"פ דין תורה נטלה מאפיקורסים כל חבת אחוה, לא יתכן להתקיים בישוב מדיני בהיתר כפירה ח"ו"


וא"כ, כיצד מתיחסים רבני הצה"ד לשלטון של אפיקורסים המבוסס כולו על מרידה בתורה ובנותנה לעיני העולם כולו ועל הסתת והדחת מליוני יהודים ללכת אחר כפירה ומרידה זו, הינו שלטון יהודי ואף עדיף על שלטון גויים בה בשעה שכפירה גרועה בהרבה יותר מהגרועה שבעבודות הזרות ובה בשעה שרבם הראי"ה כותב על שלטון כזה כי "לא יתכן להתקיים בישוב מדיני בהיתר כפירה חס ושלום".


התשובה לכך פשוטה: תפיסתם היסודית בכל הקשור להגדרות הבסיסיות ביותר ביהדות לקוחה מתפיסתם של האפיקורסים שייסדו תפיסות אלה דוגמת אחד העם וחביריו, הן שקדמו לו, והן שהמשיכו דעות אפיקורסיות אלה אחריו. על כן גם אפיקורוס הוא יהודי וודאי שאם אפיקורוס זה הופך למנהיג של כלל ישראל הרי שזכינו ל"תקומת מלכות ישראל" ולא נותר אלא להלל ולשבח על "זכות" גדולה זו (שעל פי חז"ל היא ראיה לפורענות רח"ל) ולהביא לזה "ראיות" מהרמב"ם (ריש פ"ג מהלכות מגילה וחנוכה) וזאת למרות שהרמב"ם (ריש הלכות תעניות) מגדיר התנהגות המתעלמת מהתורה ומהקב"ה כ"דרך אכזריות" וכהליכה בקרי עם הקב"ה אשר לא רק שלא תפחית מהצרות אלא תוסיף צרות גדולות ורבות מהצרה הנוכחית, על אחת כמה וכמה שמקימים שלטון על בסיס של הליכה מתמדת בקרי עם הקב"ה ע"י מרידה בו ובתורתו אין לך אכזריות גדולה מזו וגלות קשה מזו וכמו שכתב הג"ר יוסף יצחק שניאורסון (חב"ד) "כאן אנו בגלות בין אומות העולם, אף בארץ ישראל נמצאים בגלות בין יהודים שהיא קשה הרבה יותר. להיות בגלות אצל רשעי ישראל קשה מאשר אצל רשעי אומות העולם. הגלות בין גוים טובה יותר מהגלות בין יהודים. הגוי מחזיק את הגוף בגלות אבל עסק אין לו עם הנשמה היהודית, אבל הרשע היהודי מכניס את הנשמה היהודית בגלות ומבקש לטמא את הנשמה" (ליקוטי דברים תשי"ג)


 


והקב"ה יפקח עיני עוורים ויחוס על עמו ישראל וישלח לנו מהרה את מנהיגנו האמיתי משיח צדקנו אכי"ר.




למאמר זה התפרסמו 1 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  מאמר יפה וחשוב ביותר!   י"ב סיון   ללא תוכן  
יעקב פאר