ד' כסלו ה'תשס"ז

סתירות בין הרצי"ה לאביו הראי"ה באשר ליחס להרצל...



 בספר דת הציונות הבאנו את התיחסותו של מי שנחשב בצבור הציוני דתי "גדול הדור" ויורשו של הראי"ה קוק-בנו הר' צבי יהודה קוק להרצל מתוך דברים שאמר לפני תלמידי מרכז הרב ונערכו ע"י אחד מתלמידיו הר' שלמה אבינר (שממנו קבלנו גם אנחנו את הדברים לראשונה) להלן מאמר שפורסם במדור "מגוון" של העיתון "יתד נאמן" בתמוז תשמ"ח כשבוע לאחר יום ציון פטירתו של הרצל המראה יחס אחר לגמרי של אביו של הרצי"ה – הראי"ה קוק באשר להרצל. תחילה נזכיר את דברי הרצי"ה כפי שמובאים ע"י הר' שלמה אבינר  ב"שיחות הרב צבי יהודה": "מציאותנו וסידור חיינו, כל אלה נמשכים מהרצל. אין להתחמק מהעובדה הזאת. הוא היה נשמה נפלאה פלאי פלאים, בעלת שליחות אלקית מיוחדת. נחה עליו הרוח שצריכה לקום מדינה יהודית... כתבתי רשימה קצרה ב"הצופה" בשם: "להצדיק צדיקים" על הרצל ונורדאו. אנשים כתבו על הרצל שהיה אפיקורוס. קראתי הרבה כתבים שלו, בגרמנית או מתורגמים לעברית, לא את כולם, אבל רובם, רובם ככולם, ולא מצאתי שהיה אפיקורוס. אין אצלו הבלטה בפירוש של עניני אמונה, אבל יש כמה ביטויים של אמונה, אבל לא מצאתי אפיקורסות בכתבי הרצל. כך העובדה. פרסמתי, שהיתה לו התקרבות ליהדות. ... הרצל גם היה סופר. קראתי ספריו ולא מצאתי שום דבר להיפך מן האמונה. אדם שרושם ברשימות לעצמו ולא בצביעות כדי להראות לאחרים, ש "אין אומתנו אומה אלא באמונתה" – חס וחלילה לומר עליו שהוא אפיקורוס, פרטי מעשיו והתנהגותו אינם ידועים לי. המגלח זקנו בתער עובר בחמשה לאוים והנה הרצל שמר על זקנו ולא עבר עליהם. הוא מתאים לגזע קודש מחצבו. ... נורדאו היה נשוי עם גויה, לא כן, הרצל היה יהודי הגון. ...המנהיג הגדול לעילא ולעילא הרצל... הרצל התקרב לשם שמים דרך הלאומיות והציונות. אמנם גם לכתחילה לא היה כל כך רחוק ... מצוה לראות את רשימת הזכרונות של הרצל. איזה מרץ, איזו פעילות! מתוך פנים מהלך התפתחות התגלותה של נשמת ישראל, הולכת ומופיעה גאולת ישראל, מתחילת הופעת הגר"א, והמשך בית מדרשו של רבי עקיבא איגר, ע"י תלמידיו רבי אליהו גוטמכר מגריידיץ ורבי צבי הירש קלישר וגם הרצל הוא המשך גילוי זה בתוך סדרי הדורות  של  "קורא הדורות מראש "... כשמתבוננים בזכרונותיו של הרצל, מדי פעם מופיעים דברים רוחניים אמוניים, שמביעים שיבה אל היהדות.. ". ע"כ.  (שיחות הרב צבי יהודה ,עמ' 35-39 , נשלח אלי ע"י הר' שלמה אבינר.)


להלן המאמר שפורסם ב"יתד נאמן" המראה כי עמדתו של "ממשיך דרכו" של הראי"ה קוק נגדה לגמרי את עמדת אביו כלפיו:


"יום השנה למותו של –"חוזה המדינה", תיאודור הרצל, שחל בשבוע שעבר, לא משך כבר תשומת-לב רבה כבעבר. מספר נציגים רשמיים הגיעו לטקס, נשאו נאומים נדושים והמשיכו לסדר-יומם, בשנים בהן מתמוטט החזון הציוני קשה לשוות כבוד והדר ליום זה, שבעבר היה יום מרכזי בתולדות הישוב החילוני.


לאחרונה צצה ועלתה שוב פרשה סוערת מנבכי ההיסטוריה, הקשורה למותו של הרצל. היה זה לפני 84 שניס, בכ' תמוז תרס"ד מת הרצל. והציבור הציוני ברחבי העולם התארגן לעצרות אזכרה והספדים המוניים ,אגב באותו יום, עשרים שנה לאחר מכן, כ' תמוז תרפ"ד, המיר הנס, בנו של הרצל את דתו והוטבל לנצרות).


גם ביפו תוכננו הספדים, והנציגים הרשמיים במקום פנו אל הראי"ה קוק בבקשה שישתתף בהספד. הרב קוק, שעלה כחודשיים קודם לכן ארצה, נעתר לבקשתם ונשא הספד. ,ההספד המלא מובא ב"סיני" מ"ז


ובמאמרי הראיה עמ' 94-99. ההספד נאמר אמנם בצורה מעורפלת, ללא הזכרת שמו של הרצל, אך עצם ההשתתפות בהספד, והרמזים שנאמרו בו לפיהם הרצל מהווה כביכול את דמות "משיח בן יוסף" - עוררו זעם רב בציבור החרדי באותה תקופה. הרצל, שהתרחק לחלוטין מן הדת, אף מן המעט שחילוניים מן השורה אוחזים בו, לא היוה -דמות אידיאלית" שרב בישראל צריך להספיד. הרצל היה האיש שהגה רעיון המרת-דת המונית לעם ישראל, שסרב לערוך ברית מילה לבנו, שחגג את החגאות הנוצריות ושלימד את ילדיו את תפילות הכנסיה (הדבריס הובאו בהרחבה במאמר "הבה נתבוללה", יתד נאמן, טבת תשמ"ו).


ביפו ובירושלים פורסמו כרזות מחאה בעקבות הספדו של הרב קוק. גם הגרצ"פ פראנק. ששהה באותה עת ביפו, מחה על כך בחריפות רבה. שנים רבות נותר הדבר בגדר תעלומה: מדוע ניאות הראי"ה קוק להספיק את הרצל? רבים מממשיכי דרכו, ובפרט בנו הרב צבי יהודה קוק, ראו בכך מעין "הכשר" על דמותו של הרצל, ואף פיארו את כותליהם בתמונותיו (אגב, מעשה שעומד בניגוד למשמעות דבריו של הרב קוק באחת מאיגרותיו). לפני כשנה וחצי, פירסם החוקר יוסי אבנרי, מאוניברסיטת כר אילן, בגליון "קתדרא". (37) מחקר על הרב קוק בתקופת שהותו ביפו, ושם גילה כי בידיו איגרת בלתי-ידועה שכתב הרב קוק ושלא פורסמה בספרי איגרותיו ובה מסביר את המניעים שהביאוהו לשאת את ההספד. המכתב לדברי החוקר, הינו "בעל נימה אפולוגטית" (התנצלותית). מר אבנרי לא פירסם את האיגרת כלשונה; זאת משוס שהיא נמסרה לו ע"י הרב צבי יהודה קוק, שהבהיר לו באופן חד-משמעי כי הוא אוסר לפרסמה ולהביא את תוכנה המלא לידיעת הציבור ומסיבות מובנות...) אך משום מה, פורסמה האיגרת לפני מספר חודשים בקובץ "גנזי ראי"ה- (שיוצא לאור ע"י תלמידים בישיבת "מרכז הרב.) באיגרת זו, שנכתבה מספר ימים לאחר האירוע (בתאריך כ"ט תמוז תרס"ד) פונה הרב קוק לחמיו, האדר"ת זצ"ל, במכתב ארוך בו מתמרמר הוא "שאחרים גילו פנים בדברי שלא ככונתי ושיערו שמשמעות דבריו היא סנגוריה חלילה לדברי רשעים", הרב קוק מנמק כי המניע העיקרי שהדריך אותו היה "למען השלום", מחשש שסירובו להשתתף בהספד יגרום "מחלוקת", וכך כותב: "אנוכי לא הייתי רשאי בשום אופן להתנהג באופן אחר, וחייביס כל יראי ה' באמת לדון אותי לכף-זכות וממילא לא יכולתי כלל לעכב מלהספיד, כי בזה היה ג"כ מחלוקת גדול ושנאה ניצחת", כדי להוכיח זאת מדגיש הרב קוק, כי "בדברי לא סיפרתי כלל בשבחו של ד"ר הרצל מצד עצמו", מכתב זה מקטין מאר את משמעות ההספד על הרצל, כפי שפירשוהו בנו וממשיכי דרכו של הראי"ה קוק. אין פלא איפוא שהרצ"י קוק אסר מלפרסמו, במסגרת המדיניות שהחדיר ב"מרכז הרב", לפיה אין לפרסם לציבור כל מאמר ואיגרת של הראי"ה, שאינה תואמת את הקו הרשמי שהיתוה הבן, (מאמר נרחב על מערכת צינזור כתבי הראי"ה קוק פורסם בשעתו ב"נקודה" וצוטט במדור זה) מדוע איפוא החליט מי שהחליט להוציא את האיגרת לפירסום ציבורי, בניגוד מוחלט להוראותיו של הרב צבי יהורה קוק? תשובה מדהימה על כך קיבלנו במספר שיחות עם אנשי "מרכז הרב", שהואילו לחשוף בפנינו טפח מן המאבק שמתחולל בישיבה בשנים האחרונות.


עם פטירתו  של הרב צבי יהודה קוק, ירש הרב הראשי הרב אברהם שפירא, את הנהגת "מרכז הרב", וכמו כן את השליטה בכתביהרב קוק. הרב שפירא נודע מאז ומעולם כמי שאינו מתלהב מדרכו המיסטית של הרב קוק ותלמידיו יודעים לצטט התבטאויות מזלזלות שלו, שהביאו לחיכוכים בינו לבין הרציה קוק. כשנפלה הנהגת "מרכו הרב" בידיו נקט הרב שפירא במספר צעדים, שהביאו לדחיקת רגליהם של כל אלו שנשאו את דגל תורתו המיסטית של הרב קוק. במסגרת זו נמנעה מהרב צבי טאו, מממשיכי דרכו של הרצ"י קוק, אמירת שיעורי מחשבה רשמיים בישיבה, ופעילות זו ירדה בהדרגה למחתרת. הרב שפירא ביקש להעלות את הישיבה על פסים "למדניים. יותר והוא ראה בעיסוק המופרז בנושאי מחשבה אבן-נגף במימוש תוכניתו זו, מתנגדיו של הרב שפירא האשימוהו בהחדרת"אוירה פוליטיתו"מחלוקת" לישיבה, ונוצר מצב בו שקלו עשרות בחורים לעזוב את הישיבה לאות מחאה, צעד שנמנע דווקא ע"י הרב צבי טאו עצמו, שהבהיר להם כי הוא מוחל על כבודו למען טובת הישיבה. בשנה האחרונה גברו החיכוכים, עקב עמדת הרב שפירא ומשפחתו, המצדדים בפירסום רחב ככל האפשר של כתבי הרב קוק, כולל כתבים שנאסרו לפירסום ע"י הרצ"י קוק! הרב שפירא נימק את עמדתו בצורך להרחיב את ידיעותיו של הציבור, אך מתנגדיו בישיבה טענו, כי המניע האמיתי שמדריך אותו הרצון להפגין כי לרב קוק היו גישות שונות ומנוגדות במשך שנות רבנותו, ומשום-כך אין אפשרות להפיק דרך חד-משמעית מכתביו. (הרב שפירא צוטט כמי שאמר: "הרב קוק היה אדם גדול, אךאי-אפשר להסיק דרך אבסולוטית מדבריו. הוא היה דרשן, וכמנהג דרשנים בישראל אמר פעם כך, פעם כך...") על כל פנים, פירסום האיגרת גרם למבוכה רבה בקרב ממשיכי דרכו של הרצ"י קוק, הללו הביעו חשש, כי פירסום איגרות מעין אלו, עלול לעורר ספיקות בקרב הדור הצעיר של 'מרכז"ביחס למסקנות שניתן להפיק ממעשי הראי"ה קוק: "לעולם לא נוכל להוכיח איזה מעשה נעשה מתוך גישה כנה ואידיאולוגית ואיזה רק מפני לחצים של גופים חילוניים וחשש מהימנעות שתגרור מחלוקת".      


עדות נוספת בלתי-ידועה על התלבטותו של הרב קוק בנושא עריכת אזכרה למנהיג הציוני, תיאודור הרצל, מצויה בספר זכרון שיצא לזכרו של אשר ארליך, אחר מבני העליה השניה: בן ישיבה ששנה ופירש והפך לאחד מעסקני התנועה הציונית, בעדות שמובאתבספר זה ("אשר היה", ת"א תשי"ט, עמ' 83) מספר אחד מידידיו  של אשר ארליך, כמשיח לפי תומו, על מאורע שאירע ברחובות בשבת שלפני כ' תמוז במלאת שנה למותו של תיאודור הרצל. (הרב קוק נהג להתארח ברחובות לעיתים קרובות). באותה עדות מסופר, כי כשנתבקש החזן לקרוא "יזכור" על המנהיג הציוני קם ממקומו הרב קוק ואסר את הדבר משם שהמנהיג הציוני "לא הקפיד ביותר על מנהגי ישראל", כלשון המספר. אותו עד מספר, כי למרות מחאותיו של הרב קוק, קם אשר ארליך ממקומו, טפח על הדוכן שלוש פעמים ואמר "קל מלא רחמים" למורת רוחו של הרב קוק.





למאמר זה התפרסמו 8 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  מה אתם בעצם רוצים לטעון ?   ה' כסלו
לרב יואל,
סוף סוף גם הרב קוק חשב שדרך הרצל מופיעה גאולה של משיח בן יוסף (אחרת הוא יכל לשאת הספד שלא יוצר מח' בלי להזכיר שדרך הרצל מופיעה גאולה)אע"פ שבתור אדם פרטי הרצל לא קיים תרי"ג מצוות.
ומה אתה חושב, שהרב צבי יהודה לא ידע שיש איגרות שבהם הרב קוק טוען שיש בעיות רוחניות גדולות עם הציונות החילונית ? אלא שהרצי"ה היה גם מחנך גדול וגם הבקי הגדול ביותר בתורת הרב קוק וידע מה הכי נכון מבחינה חינוכית לפרסם, ומה רק יבלבל ויטשטש.
אשמח לקבל תגובה.
צחי טרכטינגוט  מירוחם
2.  לא הבנתי.   ו' כסלו
החלק השני של המאמר פורסם ביתד? או שכל המאמר הוא עריכה של האתר?
אלעד  
3.  לצחי   ט' כסלו
הרצי"ה טען לגדולת הרצל מצד עצמו ובכך אינו מייצג את דעת אביו לפי המבואר במאמר שהרב קוק לא סבר כן ודיבר רק על התהליך (וכאן לא הנקודה לגבי הרב קוק אלא לגבי היצוג של דבריו על ידי בנו)
לפתור את הבעיה ב"הרצי"ה הבין הכי טוב" לא מסתדר עם מה שהובא במאמר והסובר כן עליו להביא ראיה

צלפחד  
4.  לצלופחד   י"ב כסלו
קשה לשפוט מה היתה דעת הרצי"ה לפי מאמר אחד. אני יכול לספר לך, שרצי"ה החרים את מוסד הרב קוק, רק בגלל שמוסד הר' קוק נתן ל-'אחד העם' (אשר צבי גרינברג) לכתוב את ההקדמה לספרי היד החזקה בהוצאת מוסד הרב קוק. כלומר אע"פ ש'אחד העם' היה מראשי הציונות, כיוון ששנה ופירש, תיעב אותו הרצי"ה כל-כך עד שלא היה מוכן לדבר עם מוסד הרב קוק (שקראוי ע"ש אביו של הרצי"ה) על שנתנו לו (לאחד העם) לכתוב דברים אודות הרמב"ם. ויש סיפורים רבים על הרצי"ה ברוח זו. כך שגם הרצי"ה ראה את הפגם הרוחני האדיר בכך שיהודי לא שומר תרי"ג מצוות גם אם הוא ציוני - מאידך רצה הרצי"ה ללמדנו שאם יהודי התאמץ כ"כ למען כלל ישראל יש בו הופעת נשמה מאוד גדולה וצריך ללמוד ממנו, גם אם בפועל אינו שומר תרי"ג מצוות (בפרט שהוא תינוק שנשבה) - ונדמה לי שזו כוונת הזוה"ק (תקוני זהר תיקון ס') במש"כ שבדור הגאולה יהיו בעמ"י הרבה שהם 'טוב מלגאו וביש מלבר'. וזו גם היתה דעת הרב קוק (עיין איגרת תקנ"ה) שיש בציונים הכופרים טוב גדול מבפנים וע"כ הם לא כמו כופרים בדורות שעברו.
צחי טרכטינגוט  מירוחם
5.  לציונות הדתית שתי דרכים נפרדות   כ"ט כסלו
ידוע שהציונות הדתית מפוצלת לשתי דרכים שונות : מצד אחד ה"ממלכתיים", אלה שמתייחסים למדינת ישראל כלערך עליון שעולה על ערכי היהדות. ומצד שני ה"חרדלים" שמקבלים את המושג "מדינת ישראל" כל עוד שהוא לא פוגע בערכי היהדות וההלכה.ה"חרדלים" מבינים כיום יותר ויותר שגישתם הייתה טעות. רובם שמרו על חופש המחשבה והמצפון ומוכנים להפוך את עולמם כדי למצאו את האמת.

לעומתם, הממלכתיים מסרבים לשמוע דעה אחרת שעלולה לשכנע אותם שהם טועים כי כך הם התחנכו : אסור לשמוע דעות שעלולות לעורר בליבם ספק כלשהו על "קדושת" הציונות כ"התחלתא דגאולה". יותר קל לשכנע יהודי חילוני לשמוע דעה אחרת מאשר יהודי דתי ממלכתי שדעתו סתום לחלוטין!

הרב טאו, הרב אבינר וכל רבני המפד"ל מייצגים את הציונות הממלכתית.
אני בעצמי יכולה להעיד שהרבנים האלה מוכנים לעבור על איסורים חמורים (כמו להטעות את הציבור ולהסתיר ממנו מדע חשוב שעלול להכשיל אותו) ע"מ לשמור על "קדושת" המערכת הממלכתית אליה הם משתייכים.
לאחר אירועי גוש קטיף, מספר "חרדלים" התחילו במאבק חריף נגד הרבנים ה"ממלכתיים" ובמיוחד נגד הרב אבינר כאשר הם גילו שבעצם תורתו היתה תעמולה שקרית וסתירה אחת גדולה.
אולי זה מסביר מדוע לאחרונה חשפו את דעותיו האמיתיות של הרב קוק לגבי אליל הממלכתיים: תאודור הרצל.
מרים  מיהודה ושומרון
6.  לצחי - הדברים פשוטים   ג' טבת
לא קשה לשפוט מה היתה דעת הרצי"ה לפי מאמר אחד. קשה לשפוט אם יש שני מאמרים סותרים (או יותר) ופוק חזי איזו מהתפיסות חזקות אצל תלמידי הרצי"ה (כוונתי להרצל).

ללמוד מרב שאינו הגון יכול רק אדם גדול (כמו רבי מאיר שלמד מ"אחר") עאכ"ו שללמוד מאדם שאינו שומר תרי"ג מצוות וחזונו הגדול ביותר כולל לשמור על הרבנים בבית הכנסת (שלא ישפיעו ח"ו על הרעיונות הלאומיים שלו) לא יכול אפילו אדם גדול. הרי מה שהנחה את הרצל לא היה "דאגה לכלל ישראל" אלא רצון להיות "עם ככל העמים" האם ידוע לך מה נאמר בספרי הנביאים על נסיון לעשות כזה דבר? (רמז:בחימה שפוכה)לגבי לומר שהוא היה "תינוק שנשבה" - זו טענה שאינה במקום מכיון שהוא הסית (ופעל רבות למען מטרה זו) של להחטיא את עם ישראל (ואכמ"ל) הרי שהוא מסית ואין מהפכים בזכותו (חוץ מזה שתינוק שנשבה לא שייך כאן לגבי ללמוד ממנו שהרי ללמוד אתה לומד ממעשים והנהגות ואם מעשיו והנהגותיו לא מתוקנים אין היתר "תינוק שנשבה" וכמו שהביא משל בתשובות והנהגות שחולה במחלה מדבקת לא מתקרבים אליו בין אם זה אשמתו ובין אם לא) לגבי הזוה"ק צר לי אך לא הבנת (ואיני רוצה לחזור על הדברים של הרמח"ל על מי שמבין את תיקוני הזוהר הנ"ל כמו שאתה מנסה להסביר) לגבי ש"יש בציונים הכופרים טוב גדול מבפנים וע"כ הם לא כמו כופרים בדורות שעברו". מה נעשה והטוב הגדול מבפנים לא קשור אליך כלל ואדם יראה לעינים ואם תלך אחרי הטוב הפנימי תגרר בלי יכולת לשלוט בעצמך אחרי הרע החיצוני שהוא גדול בהרבה מהדורות הראשונים (על ירידת הדורות שמעת?)
צלפחד  
7.  לצלופחד   כ' טבת
1. לפי היכרותי עם הרבה מתלמידי הרצי"ה, התפיסה שיש קודש - ושמי שלא שומר תו"מ רחוק מאוד מהקודש ודעותיו מעוותות - היא חזקה לא פחות, מהתפיסה שיש הרבה מה ללמוד מבוני המדינה החילוניים - אך 2 התפיסות הללו לא סותרות (כמו שאבאר בהמשך).
2.לגבי האיסור ללמוד ממי שלא הגון, מבאר המהר"ל (נתיבות עולם - בנתיב התורה) שהיינו בלימוד ישיר של רב ותלמיד שאז יש חיבור ביניהם, אך בנידון דידן הכוונה רק ללמוד ממעשיו הטובים. וכן מצאנו בגמ' במו"ק כח: שלומדת מהנהגותיו של אחאב (שהיה מעמיד פניו במלחמה כדי שלא להבעית את ישראל - ע"ש), אע"פ שבפרק חלק מבואר שאין לאחאב חלק לעוה"ב - ובנביא מבואר שהוא היה רשע ורוצח.
3. הרצל כתב ביומנו 'השיבה אל היהדות קודמת לשיבה אל מדינת היהודים', ו-'אין אומתנו אומה אלא באמונתה'. והרצל לא התכוון להיות 'עם ככל העמים' במובן של עם בלי תורה אלא במובן של עם בארצו ולא קהילות מפוזרות בכל העולם.
4. אומנם הוא לא חשב שצריך לשמור תרי"ג מצוות, אבל היה ברור לו שעמ"י זה שונה מעמים אחרים - ורק בשל היותו תינוק שנישבה חשב (בתמימות ולא מתוך רישעות) שהמצוות המעשיות לא חשובות [ובכ"ז הוא מעולם לא התכוון שבמדינת היהודים תהיה כפייה אנטי-דתית, אלא רק שלא תהיה כפייה דתית]. לאור הנ"ל הוא לא התכוון להסית ולהדיח - כי כוונתו היתה רק לעשות טוב (לפי עניות דעתו) לכלל ישראל.
5. זה נכון שאסור ללמוד ממנו איך להתנהג בכל דבר, שהרי הוא לא שומר תרי"ג מצוות, אך יש בו הרבה טוב שיש ללמוד ממנו - הדאגה לכלל ישראל (וזה קשור בכלל לתפיסה שהתורה זה משהו רחב יותר מפרטי מצוות ואכמ"ל) - וזה פשר הטוב מבפנים שיש בעקבתא דמשיחא - זה לא רק טוב נסתר אלא גם משהו שמתגלה - דאגה לכלל ישראל (והבנה פנימית שהתורה זה לא רק פרטי מצוות).
6. לגבי החשש להיגררות והרע החיצוני. ראשית, הרע היום לא יותר גדול מדורות ראשונים אלא פחות בהרבה כמו שמבאר הרב קוק באיגרות (של"ב) - וירידת הדורות היינו שכבר אין צדיקים גדולים כמו פעם - אך כלל העם דווקא עלה ולא ירד, וכשם שאין צדיקים גדולים כמו פעם כך גם אין רשעים כמו פעם (וע"ש באגרות). ומה שבפועל כופרים זה בגלל שלא מבינים בשכל ולא בגלל רשע כמו פעם - וגם מה שלא מבינים בשכל זה קשור לכך שהם רואים אצל הרבה דתיים תורה פרטית - שמתעלמת מכלל ישראל וע"כ נדמה להם שזה לא אמת (והם צודקים במידת מה שהרי התורה היא לא רק פרטים מעשיים ואכמ"ל).
ע"כ כמעט ואין שום חשש שתגרר אחריהם שהרי הם טובים ורוצים טוב ורק לא מבינים את האמת - ואם אתה מבין את האמת - אתה רק תצליח לגרור אותם למעלה ולא תיגרר אחריהם (כי מה שהם נמשכים למטה - זה בגלל שהם לא יודעים ולא כוח רע, ואתה הרי יודע...).
לסיכום:
החילונים היום - דעותיהם ביחס לתו"מ מעוותות, אך אין זה מתוך רוע אלא מתוך שחושבים שהתורה זה משהו גדול לכלל ישראל וע"כ מצאנו בדורות האחרונים המון 'כופרים' שפעלו למען כלל ישראל - ואת זה צריך ללמוד מהם - ואין חשש שתגרר אחריהם כיוון שאין רוע אלא שחסר להם דעת וכיוון שלך יש דעת - אתה רק תוכל להשפיע עליהם.
צחי טרכטינגוט  מירוחם
8.  ממש לא   ג' שבט
1. כתבתי מפורש שכוונתי להרצל ולא ל"תפיסה שיש קודש וכו'"
2.לגבי האיסור ללמוד מי שלא הגון: עיין קובץ מאמרים ח"א. לגבי לימוד של חז"ל (מאחאב) אינו דומה כלל, כמו שלמדו מלבן דין הקדמה בנישואין וכל התורה ניתנה להלמד
3. לגבי הרצל ראה כאן באתר במאמרים: "בעל התשובה" של הר' שלמה אבינר, תגובה לכתבה על הרצל ב"מקור ראשון" והראיה שלך, עם כל הכבוד לדיון, פשוט מראה על אי אפשרות של דיון שאתה מביע כאן (אתה מחייב לחזור להתחלת הדיון הכללי ויוצר "לולאה" של דיון שתחזור על עצמה בלי סוף ולזה איני מוכן כלל) שאתה חוזר על טענות שמתחילות את המאמרים הנ"ל מה גם שכבר ביאר ב"דת הציונות" את הטעות בדבריך ואם יש לך השגות על דברים אלו הצג את ההשגות ולא את השאלות הבסיסיות. (ואם בכלל לא קראת את דת הציונות אני מתפלא איך אתה מתחיל את הדיון בכלל)
4. לגבי התכוון או לא התכוון להסית אין נפק"מ אחר שהוא הסית בפועל וגם לנחש הייתה טענה "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים" וטענה זו לא נטענה ולא שייך תינוק שנשבה במסית אחר שהוא מורה לאחרים. הטענה "התכוון לעשות רק טוב" לא שייכת אחר שהוא עשה רע (גם היטלר ימ"ש התכוון לטוב (לנקות את העולם - לשיטתו) ואם מה שהיטלר עשה (בהריגה) פחות בעיניך מהחטאת הרבים שהוביל הרצל תבדוק שוב את ההגדרות שלך לגבי היחס לחטא (מחטיאו והורגו מי חמור יותר?) ואם אינך רואה בו חוטא (אחרי שקראת את ויואל משה הרי שיש לך השגות על ויואל משה ואם גם את ויואל משה לא קראת, מהיכן אתה דן בהגדרות אלו של פשעי הציונות בלי מקור?)
5. אין ללמוד דבר טוב מאדם רע (לבד ממקרא שניתן להדרש) כמבואר בשו"ת אהל יעקב סימן ע, ואסור לתת שום חיזוק על ידי לימוד מהם כמו שביאר ב"על הגאולה ועל התמורה"
6. פוק חזי אם לא נגררים אחר הרע כאשר בוגר מישיבת מרכז הרב חושב שיש טוב בלעשות "קולנוע דתי" (ואם אתה לא מבין את הבעיה אני לא מתפלא על שאלתך), יש בחינות שונות ואיני מתכוון להכנס כלל לדיון באגרות הראי"ה (אם יש לך השגה מדברי ש"ס ופוסקים הבא אותם, אם לא אין לי ענין להכנס ל"איך הראי"ה קוק הבין את הדברים" אחר שגדולי ישראל לא קיבלו את דבריו (כמבואר באריכות במרא דארעא ישראל ח"ב) לגבי ירידת הדורות פעם החטא היה בתאוה היום הוא בכפירה כמו שהביא ראיות על כך מבן איש חי ועוד בדת הציונות ושוב אם יש לך השגות על הנאמר שם אנא התחל מההשגות ולא מהטענות שנענו שם, אין לי שום ענין להתחיל כל דיון מחדש בלי מינימום של רצינות (וקריאת כל ספר דת הציונות לפחות מראה על מינימום של רצינות בדיון בנושאים אלו). לגבי ש"בפועל כופרים" זה בגלל שמחנכים לכפירה וזה הרשע (של ראשיהם) ואיני בא כאן לדון את כל מי שהוא חילוני כאילו אינו תינוק שנשבה. אם אדם עובר עבירה יש חשש שתגרר אחריו גם אם הטוב הפנימי שלו עצום (שוב, כמו שביאר בתשובות והנהגות חולה במחלה מדבקת לא מתקרבים אליו גם אם זה לא אשמתו) הרצון לטוב לא עוזר כיון שהמדד היחידי ל"טוב" מוגדר על ידם כך שאתה תגרר לרע על פי התורה שלפי שיטתם הוא טוב ואין בור ירא ולא עם הארץ חסיד ע"כ לגבי אם אתה תגרר הוא הם הקובץ מאמרים סותר את דבריך

נ.ב אם יענו כל שאלותיך תשנה את דרכיך? או שאחרי שכל השאלות יענו תחפש שאלות אחרות? תחשוב על זה (ואם כן איפה הגבול)
צלפחד