י"א אייר ה'תשס"ו

האם השבועות הן אגדה ולא הלכה?



כידוע, מאז יצא לפועל הרעיון הציוני עשתה הציונות הדתית הכל כדי לספק תמיכה הלכתית לאופני הפעולה השונים של התנועה הציונית כדי לנסות ולהראות כי יש כאן תנועה יהודית עם מטרות יהודיות (גם אם לא כולן אבל רובן או לכל הפחות חלקן).


אחד הנושאים ההלכתיים הקשורים ליחסי ישראל והעמים בתקופת הגלות הוא ענין שלש השבועות המוזכר כמעט בכל מקור הלכתי שעסק בהרחבה בנידון של עליה לא"י בזמן הזה אשר מקורו הוא בגמרא בכתובות (קיא:)ובמדרש שה"ש. (הן לגבי השבועה שלא יעלו בחומה שהיא קשורה ישירות לא"י והן לגבי השבועה שלא ימרדו באומות (כרגע לא נעסוק בשבועה השלישית שלא ידחקו את הקץ)).


 בשנים הראשונות של הפעילות הציונית דובר על השגת הרשיון להקמת מדינה בדרכים מדיניות. כשהועלו בקונגרסים הציוניים הראשונים בעיות עמן יש להתמודד בא"י היו אלה בעיות של מקורות תעסוקה, או הכשרת שטחים למגורים או לחקלאות וכד'. על התנגדות של ערביי הארץ להקמת המדינה לא חשבו אז. ראשי התנועה הציונית היו בטוחים כי הערבים יברכו על  הקדמה המערבית שיביאו לא"י העולים היהודים מחו"ל וישמחו יחד עמם בהקמת מדינת היהודים.


 לכן, לא היתה אז בעיה לרבני הצה"ד והרב ריינס בתוכם לומר חד משמעית כי אנו מחוייבים לשבועות וכי לא תעשה ע"י התנועה הציונית שום דבר הנוגד שבועות אלה.


 משנכבשה א"י ע"י הבריטים וגלגלי התנועה הציונית החלו לנוע בחזקה עם הצהרתו של הלורד בלפור אודות בית לאומי ליהודים בא"י החלו לנוע בחזקה גם גלגלי ההתנגדות הערבית לשלטון הציונים על א"י. בין היתר רככה התנגדות זו את העמדה הברורה של הצהרת בלפור (והטרור הציוני והערבי רק הלכו והקשיחו את העמדה הבריטית).


 עכ"פ דבר אחד היה ברור לראשי התנועה הציונית- "רק בדם תהיה לנו הארץ". אם זה הדם של המאבק בבריטים ואם זה הדם של המאבק עם הערבים.


לתנועה הציונית לא היתב שום בעיה עם המצב החדש. אדרבה, התגאו הם כי אחרי אלפיים שנות גלות נלחמים הם על חירותם, נאבקים הם על מולדת משלהם, ככל הגויים...


 אבל כאן כבר נכנס לתוקף האיסור של השבועות (מעבר לבעיה החמורה של הכנסת יהודים רבים בסכנת מיתה) ובפרט השבועה שלא ימרדו באומות.


כיון שהתנועה הציונית דאגה לעבור על כל התורה כולה החל מהתכחשות גלויה בפרהסיא לקיומו של מי שאמר והיה העולם ועד להתכחשות לתורתו על כל פרטיה וסייגיה, מהלכה למשה מסיני ועד לקטן שבמנהגי הקהילות היה אסור שלשת שבועות אסור אחד בתוך קבוצה של איסורים כה רבים עד שהלך ונזנח בלי שאיש שם על לב.


עם קום המדינה הלך ונזנח נין זה עוד יותר הן מחמת הבעיות החדשות והקשות שצצו חדשים לבקרים כתוצאה מהמצאות יהודים בא"י תחת שלטון כפרני אשר אף הוא מתיימר לכנות עצמו "ישראלי" בלי לשים לב  לעובדה הכל כך פשוטה שכפירה במי שאמר והיה העולם מפקיעה כל שייכות לתואר "ישראל".


 בשנת התש"כ יצא לאור לראשונה חבורו המפורסם של מרן הגה"ק מסאטמאר רבי יואל טיטלבוים – "ויואל משה". אז, כלל החבור מאמר אחד בשם שלש שבועות. מאמר מקיף ועיוני בסוגיה מורכבת זו היוצאת מתוך דברי אגדה בש"ס ובמדרש. האדמו"ר מסאטמאר יגע יגיעה עצומה כדי להוציא חבור זה לאור על אף טרדותיו העצומות. חבור זה הוא היחיד מסוגו בנושא זה הן בכמותו והן באיכותו. תשובות הלכתיות,ספרי מחשבה, אגרות, ועובדות היסטוריות מקהילות ישראל לאורך הגלות באות לרוב בספר ומבססות את גודל האסור ואת  התוצאות הקשות של התעלמות ממנו (וכש"כ כשהיא באה בכוונה ובזדון) המיוחדות דוקא לאיסור זה כפי שהן באות לידי בטוי בלשון הגמ' בכתובות (קיא.) "אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה".


 ספר זה היה לצנינים בעיניהם של רבני הצה"ד שנסו לעטוף את כל המהלכים של מדינת ישראל בעטיפה של לגיטימציה הלכתית מובהקת. אלה שהפכו מרידה באומות תוך הכנסת רבבות יהודים בסכנת מיתה רח"ל ל"מלחמת מצוה" של כיבוש הארץ, היו חייבים למהר למצוא לעצמם מחסה מפני ההאשמה הקשה מאד המופנית אליהם מתוקף חיבורו של האדמו"ר מסאטמאר על מקורותיו הרבים, וכהרגלם ניסו לבטל את דבריו בעזרת סילופים שונים ומשוניםהן של דבריו והן של מקורותיו. ואמנם כבר הבטיחה התורה כי "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי" וכל בעל שכל ישר המעיין בויואל משה יראה מאליו כי אין מקום כלל לטענות השונות המופנות נגדו בהתיחסויות שונות של רבני הצה"ד לדורותיה כלפיו אבל היות וחלישות הדעת ירדה לעולם והצה"ד דרך מערכת החינוך שלה מהגן ועד ישיבת ההסדר פגעה פגיעה אנושה ביקר ליהודי מכל-שכלו הישר בעזרת ערבוביא הרסנית של קודש וחול ללא חיץ וגבול ערבוביא שתוצאותיה המובטחות הן שלילת האפשרות לבחון בשכל ישר את המציאות וכל שכן את התורה הקודמת אליה.


בסדרת מאמרים נתייחס בעז"ה כאן באתר לטענות שונות המועלים בנושא שלש השבועות ע"י רבני הצה"ד (בפרט נתייחס לשני קונטרסים שיוחדו לנושא זה: האחד- קונטרס "שלא יעלו כחומה" של הר' שלמה אבינר (יצא לאור בירושלים כתדפיס מתוך "נועם" כרך כ', בשנת התש"מ) והשני- "נפש עדה" יצא לאור ע"י הר' יעקב זיסברג (ר"מ בישיבת ההסדר קרני שומרון) בשנת התשס"ג.


 המאמר הראשון יעסוק בדעת מרן האבני נזר באשר לתוקף ההלכתי המחייב של השבועות.


 בקונטרס "שלא יעלו כחומה" של הר' שלמה אבינר ציין שישנן יג' תשובות באשר ליחס שבין השבועה שלא לעלות כחומה ובין (כלשונו שם) "מעשינו לתקומת ארצנו במפלאות ה' אלקים". בתשובה היב' כתב: "ג' השבועות הם ענין אגדה ולא הלכה" הוא הביא את דברי הפני יהושע שמכנה את הגמ' בכתובות אגדה וכן את לשון הרמב"ם באיגרת תימן ש"השביע האומה על דרך משל" וכן הביא ראיה מדברי האבני נזר בשו"ת יורה דעה סי' תנ"ד כשהוא מצטט את לשונו באופן הבא: "וקשה מאד לעמוד על הבירור כי תלוי בדברי אגדה בגמרא ובמדרש שיר השירים בפסוק השבעתי". ע"כ  ציטוט הר' אבינר משו"ת אבני נזר.


גם ב"נפש עדה" (בחלק ב') התייחס הר' יעקב זיסברג לכך שיש סוברים שהשבועות הן הלכה ולא אגדה כשהוא מסתמך על שו"ת אבני נזר הנ"ל אלא ששם לא ציטט כלל את דברי ה"אבני נזר" ונסח את דעתו כפי שהוא הבינה וז"ל(עמ' 24):


 "לכן אומר האבני נזר, שהשבועה כאן היא ביטוי מושאל שאין לו משמעות הלכתית אלא רעיונית" וכן בהמשך דבריו (עמ' 30) וז"ל: אם כן השבועות אינן מחייבות בתוקף של שבועה, ולכאורה אין כאן כל ציווי ואזהרה. כך אכן נראה מדברי האבני נזר..."


 הבה ונראה את לשונו של מרן ה"אבני נזר" ונראה האם יש מקום לטענות הר' אבינר והר' זיסברג.


 וז"ל ה"אבני נזר"(שו"ת אבני נזר חלק יו"ד סימן תנד): 


 "אך עוד יש מקום עיון בעיקר ישיבת א"י בזה"ז וקשה מאד לעמוד על הבירור כי תלוי בדברי אגדה בגמ' ובמדרש שה"ש בפסוק השבעתי אתכם. ובדברי אגדה העלימו הדברים כי באגדה גנוזים רוב הסודות כמ"ש האר"י ז"ל ע"כ לא רצו לגלות הדברים. וגם אגדה זו מוקשה מאד. ומד' אשאל עזר לעמוד על אגדה זו כדי לעמוד על ההלכה התלוי' בה" ע"כ.


 ובכן- בפירוש אומר האבני נזר כי מאגדה זו בגמ' ובמדרש יוצאת הלכה אלא שהעובדה שהלכה זו גנוזה בדברי אגדה שבהם גנוזים סודות והדברים באים בצורה המעלימה סודות אלה מקשה על הבירור ההלכתי ולכן צריך עזר רב מה' לעמוד על ההלכה.


 בקובעם כי השבועות הן אגדה ולא הלכה שגו (ושגגת תלמוד עולה זדון) הר' שלמה אבינר והר' זיסברג בשתיים ביחס לדברי ה"אבני נזר":


 א. בעצם ההגדרה "אגדה ולא הלכה" שיש בה מקום להבין כי אגדה והלכה הם שני דברים שונים המובדלים ביניהם בתכלית וכמו שמסביר הר' זיסברג (שם עמ' 23, הערה 60) וז"ל: "קיים הבדל יסודי בין אם נאמר שהשבועות הן הלכה או שהן אגדה. אם הן הלכה הרי שהן בגדר איסור מחייב, אך אם הן אגדה, למרות שלפנינו הדרכות חשובות של חז"ל אין הן איסור מחייב". להבדלה זו בין אגדה להלכה של הר' זיסברג אין ולו רמז בדברי ה"אבני נזר"


 ב.לעומת קביעתם כי השבועות הן אגדה ולא הלכה אומר האבני נזר כי השבועות הן הלכה מתוך אגדה. כך שקביעתם שהשבועות הן אגדה ולא הלכה לא רק שאינה נתמכת ע"י האבני נזר אלא עומדת בסתירה מורגשת וברורה לדבריו (ושימו לב לציטוט החלקי של הר' אבינר כשהוא מביא את דברי האבני נזר הבא להעלים קביעתו הברורה של האבני נזר כי מדובר בהלכה).


 בנוסף, לדעת הר' אבינר והר' זיסברג שלפי דברי ה"אבני נזר" השבועות הן רק רעיון או "הדרכה חשובה" ותו לא בודאי נדחות השבועות בפני מצוה מן התורה של ישוב א"י ולעומתם מספר נכדו של ה"אבני נזר" (הר' אהרון ישראל בורשטיין בנו של ה"שם משמואל" בספרו "מראה הדשא" ירושלים, תשס"ד) כי משלחת ובראשה ה"שם משמואל" בנו של ה"אבני נזר" יצאה בשנת תרנ"א במטרה לרכוש קרקעות בא"י למושבה חסידית ראשונה בעידודו ובברכתו של ה"אבני נזר" וז"ל: "לבסוף שמו עיניהם בשטח אדמה בגליל שהיתה יכול להתאים למטרתם, אלא שנפלה עליהם כמהלומה גזירת השלטונות האוסרת על נתיני חוץ (הכונה לנתיני רוסיה) לרכוש נחלאות בא"י, וכן הגבילה להם את הרשות לשהות בא"י למעלה מג' חדשים. אמנם אנשים שונים הציעו להם לרכוש את האדמה ולרשום אותה על שמו של תושב מקומי, אך המשלחת לא הסכימה לכך ואפשר להבין זאת, אחרי שהסכמת השלטון היתה אבן פינה בכל המבנה ההלכתי..."


 כלומר- הלכה למעשה!! מבטלת המשלחת רכישת קרקע בא"י והקמת מושבה חסידית עליה שהיא מצות עשה דאורייתא וההסבר לביטול הוא לא אחר מאשר אותן שבועות שלדברי הר' זיסברג והר' אבינר הן "רק" אגדה לשיטת האבני נזר ואין בהן כל איסור מחייב ואצל ה"אבני נזר" כפי שמספר נכדו הן "אבן הפינה בכל המבנה ההלכתי"


 מאמר זה הוא הראשון בסדרת מאמרים בנושא שלש השבועות. נזכיר כי ארגון "אזמרך בלאמים" שמח בזכות, בחובה, ובאפשרות שנפלה בחלקו לחלק חינם לכל דורש את הספר "ילקוט אמרים ויואל משה" שהוא מאמר "שלש שבועות" של מרן הגה"ק מסאטמאר מתוך ספרו "ויואל משה" ללא שינוי מלשונו (אלא שהושמטו הפלפולים הארוכים כדרכה של תורה כדי שיובן גם לאלה אשר אין תורתם אומנותם). אנשים או מוסדות המעונינים לקבל את הספר (וכן את ספרו של מרן הגה"ק מסאטמאר "על הגאולה ועל התמורה") מוזמנים ליצור אתנו קשר ונשמח לשלוח אליהם (שוב, ללא תשלום!!) את הספרים.


בנוסף, אם יש לכם שאלות מיוחדות בנושא השבועות שאתם רוצים שנתייחס אליהן בסדרת המאמרים אתם מוזמנים להציגן (אין צורך לחזור ולהציג שאלות או טענות שכבר מופיעות בספרים הנ"ל של הר' זיסברג והר' אבינר אלא רק שאלות שאינן מופיעות. במדה וראיתם שאלה או השגה או ראיה לסתור את ענין השבועות וחומרתן במקור כלשהו ואתם רוצים להציגו אנו ממליצים לבדוק אתנו קודם אם המקור ברשותנו כדי לחסוך מעצמכם את טרחת הקלדת הדברים כי קרוב לודאי שהחומר נמצא ברשותנו).




למאמר זה התפרסמו 7 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  תגובה לקטע הספיציפי הזה.   י"ג אלול
יש לי הרבה הרבה מה לומר על מה שנכתב כאן, אך רוב הדברים מוזכרים בספרים שהבאת ("נפש עדה" ו"שלא יעלו כחומה"), אז לא אביא אותם, אלא רק אתייחס למה שנאמר כאן, (בתקווה ששאר הדברים הכתובים בספרים יקבלו תגובה הוגנת ממך):
ראשית, אם אפשר לשאול שאלה: האם קראת את הספר "נפש עדה" עד הסוף, או שאחרי שראית שמוזכר שם שאולי השבועות הם אגדה- ישר מהרת להגיב כאן, באתר? מהדברים שכתבת ניכר כי לא קראת את הספר עד תום.
בעקבות הציטוטים שהבאת מהספר "נפש עדה", אתה מסיק שהרב יעקב זיסברג אומר שהשבועות הינם אגדה ותו לא, ואין להם שום תוקף הלכתי. כתגובה לדבריו אתה מביא את דברי האבני נזר שבפסקיו מתייחס אל השבועות כאל דבר הלכתי, וכן את הסיפור על בנו- כסתירה לרב זיסברג.
אם תקרא את הספר עד תום (דבר שככל הנראה לא עשית)- תראה שהרב יעקב זיסברג אומר בדיוק מה שאתה אומר, ובעצם הינך תוקף אותו על דברים לא נכונים:
ראשית, אתה מתייחס רק לפרק שדן בשאלה האם השבועות הינם הלכה או אגדה- ולא מתייחס כלל לכל שאר הפרקים שאחריו, המראים שהכותב סובר שלשבועות יש תוקף הלכתי (כגון הפרק הדן בשאלה- האם השבועות תלויות זו בזו, הפרק שדן בזמן של השבועות, ועוד...).
שנית, מסקנת הפרק עצמו- בו אתה דן במאמרך, הוא כדלהלן:
יש האומרים שהשבועות הינם אגדה, הדרכה חשובה, וכדו'..- אך גם לפי דעה זו יש לדון מדוע איננו עוברים על אגדה\ הדרכה זו- ואח"כ מגיעים כל הפרקים המוכיחים זאת!
ישנה דעה נוספת והיא שהשבועות הינם הלכה, וזוהי גם דעתו של הכותב (!!!), מכיוון שהשבועות מוזכרות בפוסקים, ולכן קשה לומר שהן רק אגדה- ולכן, מגיעים אח"כ כל הפרקים הדנים מדוע איננו עוברים על השבועות.
(הספר אינו נמצא כעת תחת ידי, אך אם תעיין במסקנת הפרק שדן בשאלה האם השבועות הם אגדה או הלכה למעשה, תראה שהדברים שהבאתי כתובים שם במפורש.)
לאור מסקנת הכותב, יוצא שלפי שתי הדעות שהובאו- הדברים במאמרך כלל לא מייצגים את דעת הכותב.

לאור כל הדברים שהבאתי כאן, יוצא שמאמרך תוקף את מי שאינו ראוי כלל לקבל התקפה! ואת זה אתה עושה לאור ציטוטים חלקיים בלבד (כמו רוב הדברים הכתובים כאן), ובכך מטעה את מי שקורא את מאמרך ולא קרא את שאר הספר.

אבקש התייחסות לדברים שכתבתי כאן (דבר שאיני מקבל בד"כ באתר זה).

בתודה מראש.
ב  
2.  שלום ב...   י"ג אלול
מהרת להאשים האשמות סרק וחבל...

קרא שוב את מאמרי ותראה שאף אחד לא האשים את הר' זיסברג כי מסקנותיו הן שהשבועות הן אגדה. המאמר מתייחס אך ורק לדעת האבני נזר שמוצגת בצורה שקרית בנפש עדה (והיא לא הופכת לאמיתית גם בהמשך הספר...) וגם ב"שלא יעלו כחומה" של הר' אבינר,ולנסיון להציג את השבועות כדבר שיש מחלוקת אודותיו אם הוא נאמר הלכה למעשה או לא מה שאינו נכון (ולא רק לגבי האבני נזר).

בברכה, יואל.
יואל אלחנן.  
3.  נקודה שנשכחה   י"ד אלול
- או לפחות אינה מודגשת כראוי

כל דין מלחמה (כיבוש א"י, מלחמת עמלק, מלחמת הרשות) אינו נוהג אלא בזמן הסנהדרין וע"פ מלך וכו' (אינני מתייחס בזה להתארגנויות ופעולות של הגנה עצמית כשהמצב מחייב זאת. היו פעמים יוצאות דופן שפעולות אלו נתמכו בשעתם ע"י גדולי ישראל).
כל יציאה למלחמה מסכנת יהודים, גם מי שלא שותף למלחמה. רק להנהגה חוקית בעלת תוקף של כלל ישראל ישנה הסמכות להחליט אם לסכן את העם ע"י יציאה למלחמה אם לא. סמכות זו מוקנית רק לסנהדרין ולמלך, או ע"פ נביא. אנו בגלות ואין לנו נביא וחוזה כך שהאיסור לפתוח במלחמה (שאינה צורך הצלה מיידית וכנ"ל) הוא ברור לכל גם ללא שלשת השבועות.
הקמת מדינה - ועאכו"כ בזמן שישנה התנגדות מקצת האומות לכך - כמוה כהכרזת מלחמה. מה גם שמקימי המדינה הם מחללי שבת וכופרים בעיקר החשודים על שפיכות דמים ואצ"ל שאין להם כל סמכות הלכתית להכניס יהודים בסכנה.
למסקנה זו אין צורך להגיע לשלשת השבועות, כבר כתוב בתורה "לא תרצח". אולי החידוש בשלשת השבועות הוא העונש "הריני מתירכם כצבאות או אילות השדה", או אולי הוצרכו השבועות היכן שאין התנגדות האומות ואכ"מ.

ברור אם-כן שהטיעון "שלשת השבועות זה 'רק' אגדה ולא הלכה" הינו נסיון עלוב להסיט את הנושא והוא מתעלם מהשאלה האמיתית.
אבי  ממרכז
4.  מה כוונת דבריהם של רבני הציונות הדתית   י"ח חשון
לרב יואל היקר שלום,
ראשית אני מקווה שתגובתי תפורסם ואני אשתדל (שלא כדרכי) לקצר.
אכן דבריך כנים ביחס לדעת האבני נזר, ואין צורך לראות כיצד הוא נהג ברכישת קרקעות - מאחר והוא כותב במפורש בגוף התשובה שמעבר על השבועות יגרום לכך שהם יופקרו כחיות השדה (ע"ש), ולכן אסר האבנ"ז להלכה לרכוש קרקעות בא"י אם זה בניגוד לשילטון התורכי ששלט אז בארץ.
אך נראה לי שכוונת רבני הציונות הדתית, כשהם טוענים שהשבועות הם אגדה (ולא הלכה), היא לדברי האבנ"ז בתשובה הזו באות נ' שם כתב:'...השבעתי אתכם שנשבעה הנשמה שלא יהיה חפצה ורצונה לחזור בלי פקודה מהש"י.וכבר אמרנו כי בשבועת הנשמה מועיל לחפץ האדם...' כלומר מהות השבועות הם על הנשמה שיגרמו שלא יהיה רצון לעמ"י לעלות בחוזקה ביחד לא"י נגד רצון האומות, וע"כ באופן פשוט אין מה להגדיר כאן כאיסור הלכתי מאחר ופשוט יש כאן הטבעה שהטביע הקב"ה במציאות שעמ"י יהיה בגלות ולא ירצה לצאת ממנה.
ומעתה נלמד, שאם פתאום יתעורר לו רצון בכל עמ"י לחזור לארץ ישראל ולהקים מדינה - זה אומר שכבר הנשמה לא מושבעת אחרת היא לא היתה מעוררת את הרצון הזה. וק"ו אם התעורר אצל אומות העולם רצון לתת לנו מדינה. וזה כוונת רבני הציונות הדתית, היום - שכל עמ"י שמח בכך שיש מדינה (אם כי רבים מהדתיים לא מרוצים מהמצב הרוחני שלה - אך עך עצם המדינה אין חולק) ושכולם בא"י, וכמעט אף אחד לא רוצה היום לחזור לגלות. וע"כ זה מוכח שהשבועות לא קיימות (וזה מה שכתב האבנ"ז בהמשך התשובה באות נ"ו 'גם י"ל כי אם יותן רשות לכולם יחשב פקודה'). (ובזמן האבנ"ז התנועה הציונית עדיין לא שטפה את כל עמ"י - ורובו המוחלט של עמ"י התגורר בחו"ל עד קום המדינה ולא רצה לעלות, וגם התורכים התנגדו - וע"כ אז מוכח שהשבועות כן היו רלוונטיות).
נ.ב.
באמת השתדלתי לקצר ויש הרבה להאריך, אשמח אם תוכל לפרסם את תגובת, ולהגיב לה. וצר לי על כך שנמנע ממני להמשיך להיפגש עם הר' אברהם חזן פנים אל פנים - בגלל המרחק שבין ירוחם לגוש דן,

בברכת שנזכה להשגת התורה,
צחי טרכטינגוט, ירוחם.
צחי טרכטינגוט  מירוחם
5.  האם השבועה של ש'לא ימרדו באומות   ל' חשון
נוהגת בחו"ל בלבד?
אביעד  
6.  מה המקור לכך שהרב ריינס התחשב בשבועות?   כ"א כסלו   ללא תוכן  
אביעד  
7.  לשאלת אביעד: על מקור שהתחשב הרב ריינס עם השבועות   כ"ח סיון
הבט ווראה בספרו של הרב ריינס ספר הערכים (ניו יארק שנת תרפ"ו) ח"א ערך כבוש הארץ, עמוד 299 שכתב שם להראות ולהוכיח מה שלדעתו היה בקניית חלקים מארץ ישראל ענין של כיבוש אר"י שלדעתו יש בזה חיוב אף בזמן הגלות, וכתב שם וזה לשונו: ואמנם יש להתפלא מה כבוש יש במקח? אולם הענין יתבאר עפ"י דברי הרמב"ן: מצוה ד' שנצטוו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ואל נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה והוא אמרו והורשתם את הארץ וישבתם בה וכו'. ובאמת יש להבין מה שייך לאמר: מצוה עלינו שנירש את ממלכת ישמעאל? והרי מושבעים אנו ועומדים שלא לעלות בחומה (כתובות קיא, ע"א)? [ולדעת הרמב"ן מצות כבוש נוהגת גם בגלות, כשהארץ איננה ברשות ישראל]. אולם כונת הרמב"ן היא על כבוש ע"י מקח, שמצוה היא לקנות אדמה בארץ ישראל ולעמוד שם על הקרקע, כי הכבוש אינו דוקא במלחמה, שהמלחמה היא רק כעין אמצעי להשיג את הקרקע ובכל דבר התכלית היא העיקר ולא האמצעי, עד כאן לשונו של הרב ריינס בספרו שם. והרי שלך לפניך שגם לדעתו (שחלקו עליו רוב גדולי ישראל) שהיה בזה מצוה גדולה לסייע את הציונים שרצו אז לקנות אז ארץ ישראל ממלכות טורקיה כידוע, עם כל זה היה דעתו ברור שאסור לעבור על השבועות
עילום  מארצות הברית