.jpg&width=400)
זהירות דעות כוזבות ולא מבוססות...
לאחרונה נדפס ומופיע בחנויות ספר בשם "קול קורא במדבר" מאת שמואל אורבך (כמובן שאין הכונה לגאון רבי שמואל אויערבך ראש ישיבת קול תורה) המגדיר עצמו חרדי ובו דעות כוזבות בנושאים השקפתיים שמחבר הספר אינו מתמצא בהם כלל ולא טרח להציג מקור כלשהו עליו הסתמך והדברים חמורים שבעתיים כשמחבר הספר מגדיר את תוכן ספרו כ"השקפה ישיבתית עכשוית" בעוד שההשקפה המוצגת בספר היא השקפה בעל-בתית פופולרית ישנה נושנת (ועצם המושג השקפה "עכשוית" הוא לכשעצמו פסול ומלמד עד כמה הבנת המושג השקפה בכלל זרה אצל המחבר) ואין לה כלל מקום בראשו של יהודי פשוט וכל שכן בן תורה או תלמיד ישיבה. המחבר כבר הספיק להתנצל ולפרסם ברבים כי פרק שלם בספרו (העוסק בברסלב) היה שגגה גמורה ואנו תקוה כי במהרה יתנצל גם על שאר ספרו ולא יכנס לגדר של מחטיא הרבים בדעות כוזבות.
בברכה, יואל.
שלום וברכה
יצא לי לעבור על הספר ולא הבנתי מה הבעיה בו.
יש בספר פרק על הר' קוק...
הוא מציג את המחלוקת בין גדולי דורו של הר' קוק לר' קוק כ"מחלוקת בית שמאי ובית הלל" היש לך דעות כוזבות גדולות מאלה?? אפילו תלמידיו של הר' קוק לא מציגים כך את המחלוקת.
כ"כ יש לו פרק בנושא גיוס בחורי ישיבות וכותב שם שטויות והבלים שלא מגובים בשום מקור וכותב לדוגמא שישנם כאלה שנמצאים בכוללים/ישיבות שאין שום הצדקה לאי גיוסם לצה"ל- האם אפשר לקבל מקור להצדקה כלשהי של גיוס יהודי כלשהו לצה"ל??...
וזה על קצה המזלג, הוא לא טורח לגבות עצמו במקור כלשהו מגדולי הדורות האחרונים, וחוץ מזה אשמח לשמוע מה המקור למושג המעוות "השקפה ישיבתית עכשווית".
בברכה, יואל.
שלום וברכה
הספר זכה למכתב ברכה מהרב יצחק אזרחי ואותו אדם מוזמן לכנס בני תורה ע"י הרב ברוך מרדכי אזרחי לדבר על עניינים אלו.
כבוד אינו ראיה לכלום...
ראשית, מכתבו של הגרב"מ אזרחי שליט"א אינו על הספר אלא על הרעיון לכנס לספר שיחות של המחבר וגם אם היה על הספר ודאי שמכתב ברכה אינו ראיה לנכונות כל מה שכתוב בספר.
שנית, את הפרק על הר' קוק לא ניתן כלל להגדיר כ"חוסר דיוק" אלא כחוסר היכרות מינימלית עם הנושא וגם בנושאים אחרים שקראתי לא "חוסר דיוק" היא הבעיה אלא הרבה מעבר. וכשמתיימרים להגדיר ספר כ"השקפה ישיבתית" צריך להזהר גם מחוסר דיוק ובטח מעובדות לא נכונות בכלל ובכלל ספר השקפתי צריך להיות בראש ובראשונה מראה מקום לדבריהם של גדולי ישראל ולא להיות הגיגי רוחו של המחבר מה גם שהדברים נכתבו בצורה ובשפה שמזכירה הרבה יותר טור פופוליסטי בעיתון מאשר מאמרים השקפתיים.
לגבי יחס של כבוד גם לבעלי דעות כוזבות, התשובה לכך היא פשוטה. גדולי ישראל התיחסו למציאות על כל תולדותיה ולכן גם אם אדם מסוים היה בעל דעות כוזבות כל זמן שהיתה לו השפעה כזו או אחרת על הציבור או על עניני ציבור ההתיחסות אליו נמדדה לא רק כלפיו במישור האישי אלא גם באשר להשפעה של ההתיחסות אליו על ההולכים אחריו ועל הנזקים/תועליות שיכולים לצאת מצורת יחס כזו או אחרת אליו לכלל הציבור ובהתאם לזה קרבו או ריחקו צורת התיחסות כזו או אחרת. כך היה בכל הדורות ובהרבה מאבקים של גדולי ישראל נגד מסיתים ומדיחים מסוגים שונים וכמו שהכריזו סנהדרין בשעתו לפני שסקלו את יש"ו שמי שיודע לו זכות יבוא ויאמר אעפ"י שהיה מסית ומדיח ואין טוענים למסית אלא ש"שאני יש"ו שקרוב למלכות הוה".
לכן, לפני שלומדים מאיזה משפט כבוד של גדולי ישראל כלפי מאן דהו צריך להכיר את ההיסטוריה על בוריה ולדעת מדוע היה צורך להתיחס אליו כך. ועוד הערה קטנה- בזמן מרן החזו"א מה שהיה ידוע על התנהגותו של הר' קוק, כתביו, השפעת דעותיו הכוזבות על תלמידיו היה רובו בהעלם גמור ורק יחידים עמדו אז על גודל הסכנה מחמת שהיו מלומדי מלחמה נגד אנשים מסוגו עוד בקהילותיהם.
בברכה, יואל.