.jpg&width=311)
מאת:
ניב
ל' ניסן
ה'תשפ"ג
08:44
מעשה שהיה - מוסר השכל לכבוד יום אידם
לכבוד יום אידם ברצוני לשתף את קוראי הפורום במקרה שארע לי: ביום אידם אשתקד נקלעתי לבי"כ שאומרים בו הלל בשחרית. כיון שמנהגי להגיד תחנון כרגיל יצאתי בשקט והלכתי לפינה צדדית באין רואים (כיון שאני אורח נעמדתי קרוב לכניסה באזור "אורחים", בית הכנסת היה מלא) אמרתי הכל כדרכי והספקתי לשוב שהתחילו "ובא לציון גואל...".
אחר התפילה ניגש אלי יהודי שהציג עצמו כאחד מגבאי בית הכנסת והטיח בי - בפומבי - מדוע בחרתי לעורר מחלוקת ביום של אחדות?
כאשר שאלתי לתומי במה מדובר, אמר לי, כי יציאתי החוצה ואמירת תחנון גרמה לאי נעימות לחלק מן המתפללים ששמו לב שהלכתי לפינה צדדית ואמרתי תחנון. כאשר עניתי בנחת, כי יצאתי בשקט ולא נענתי לאיש וגם חזרתי בשקט גמור השיב הלה שאמת שלא עשיתי שום רעש או המולה אך עצם המעשה ביציאתי הוא פגיעה ברגש במתפללים...!
נענתי לו שלא היתה לי שום כונה כזו חלילה וביקשתי את סליחה במידה ונפגע מאן דהו.
חשבתי לעצמי: מה גדול יום זה בעיניהם שלא חוששים אפילו לסרך מלבין פני חברו ברבים... ואפילו אם לא רואה בי חברו, עכ"פ הודה במו פיו שנקטתי בדרך של שקט ונחת והיה ראוי להחזיר לי מנה אחת אפיים כדרכי - בשקט ונחת.
ועתה הגה בעצמך:
ומה אם קטן שכמותי, שרק מתוודה לבוראו על חטאיו הרבים כדרכו בכל ימות החול, מחוץ לביתו, כדי למנוע מחלוקת עם בניו ביום שמחתם, בשקט ונחת - פעולה זו היא פגיעה ברגש המתפללים - כיצד 'מרגישה' שכינת עוזנו הקדושה, כאשר בביתה, מאות רבבות מבניה טובעים בכפירה בעיקר ובתורה מן השמים, עומדים אלו ואומרים שירה בה בשעה ש"מעשה ידי טובעים בים"!