---

שיטת התבדלות.

---

הבג''ץ מסביר מהו שיטת שיטת התבדלות.

אף הדברים להלן, אשר נכתבו בדעת המיעוט של המישנה לנשיא מ' חשין ב-בג"צ התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (דינים עליון, כרז עז, החל בפסקה לפסק דינו), על-אודות נושא שונה (אך דומה) של גיוס חרדים לצבא הגנה לישראל, מחדדים את אופי הסוגיה של מימון מוסדות חינוך חרדיים כענין שבמחלוקת בחברה: "עם לבדד ישכון? בארצות הברית של אמריקה חיה לה עדה הקרויה עדת האיימיש. עדה-דת זו שורשיה במאה השש-עשרה באירופה, וזה כשלוש מאות שנה חיה היא את חייה בנפרד ובנבדל מהאוכלוסייה הכללית. במדינת ויסקונסין, אחת ממדינות ארה"ב שבהן מתגוררת העדה, היה חוק שחייב הורים לשלוח את ילדיהם לבית-ספר ציבורי או פרטי עד גיל 16, אך בני האיימיש סירבו לשלוח את ילדיהם - בגילאים 14 ו-15 - ללמוד כנדרש על-פי החוק. על-כך הועמדו ההורים לדין, ולהגנתם טענו לפגיעה בזכותם החוקתית לחופש הדת. לטענתם, בשולחם את ילדיהם לבית ספר (שאינו של העדה) מסכנים הם - על פי אמונתם הדתית - את גאולתם-שלהם ואת גאולת ילדיהם. לדבריהם, מיצוות הדת שלהם היא לחיות בקהילה בנפרד ובנבדל מהעולם ומהשפעות העולם. שאיפתם היא לחיות חיי פשטות הדוחים רדיפה אחרי הצלחה ותחרות, ומטרתם היא לבודד עצמם מהעולם המודרני. עניינם זה של בני כת האיימיש עבר כמה וכמה ערכאות עד שהגיע לבית המשפט העליון של ארצות הברית. וכך מתאר בית המשפט את אופייה של כת האימייש. זו השקפת עולמם של בני כת האיימיש, וחששם הוא כי חינוך ילדיהם בבתי-ספר כלליים יפגע בערכים שהם מאמינים בהם. לא עוד, אלא שחינוך ילדיהם בבתי הספר הכלליים, כך חוששים הם, עלול לקרוע אותם מעל הקהילה, גם באורח פיסי גם באורח נפשי. נמצאנו למדים, כי כת האיימיש היא בבחינת 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'. בני-העדה חיים את חייהם בנפרד, בתוך-תוכם, קשריהם עם החברה סביבם הם מיזעריים, ומבקשים הם לחנך את ילדיהם בדרכם. יתר-על-כן: לא זו בלבד שכת האיימיש חיה את חייה כיחידה נפרדת ובאורח הרמטי מן החברה סביבה, אלא שחבריה דוחים כל עזרת-רווחה של המדינה הניתנת בכל דרך שהיא. בית-המשפט העליון של ארצות הברית החליט כי מפאת ייחודיותם ומיוחדותם ראויים הם בני כת האיימיש שחובת החינוך מעל גיל ארבעה עשר לא תחול עליהם. במובנים מסוימים דומים הם בני כת האיימיש לנטורי-קרתא של ימינו, ולו דיברנו בנטורי-קרתא הייתי פוסק כדברו של בית-המשפט בארצות הברית. ואולם לא בהם ענייננו. בענייננו-שלנו מדברים אנו בבני-ישיבה שהם ומשפחותיהם חיים, אמנם - ברובם - בשכונות משלהם ובנפרד מן החברה החילונית והדתית-לאומית, אך בה-בעת מהווים הם חלק אינטגרלי של החברה בישראל. בוחרים הם לכנסת ולרשויות המקומיות; נציגיהם יושבים בכנסת, במועצותיהן של רשויות מקומיות ובממשלה; אנשיהם משמשים פקידים בכירים במימשל המרכזי והמקומי; משולבים הם ברשת הבריאות הממלכתית; זוכים הם להטבות כספיות ולהטבות אחרות מן המדינה ומן הרשויות המקומיות. אכן, חוטים רבים מאד, גלויים וסמויים, מתוחים בין בני-הישיבה ובני משפחותיהם וקהילתם לבין המדינה, מוסדות המדינה והחברה בישראל. אין הם כאותם אנשי כת האיימיש - שאין רואים אותם במימשל ואין הם נהנים ממנעמי-שררה - ואין הם כאותם אסקימואים החיים את חייהם במרחבי הקרח. נציגיהם של בני-הישיבה יושבים בכנסת ומחוקקים על כל נושאים של החברה בישראל, קרא: קובעים הם אורחות חיים לכל, כגר כתושב; מסיבים הם אל שולחן המימשל - המימשל המרכזי והמימשל המקומי - ומחליטים הם על סידרי-עדיפויות בכלכלה, בבניה, בתשתית, בחינוך; כן קובעים הם לאן יופנו תקציבים - בין השאר אליהם. ועל כל אלה: דעתם יכולה שתכריע בנושאי שלום ומלחמה ובשילוחם של אחרים למלחמה. בעשותם את שהם עושים, וכפי שהם עושים; בתובעם לעצמם את שהם תובעים; ובקבלם את שהם מקבלים; הוציאו עצמם בני העדה מרשות היחיד שלהם ובאו אל רשות הרבים. שלא כבני כת האיימיש אשר נשארו ספונים ברשות היחיד, בני העדה סמוכים אל שולחן הקהל וזוכים הם להטבות מלוא-הטנא. ומי שיצא אל רשות הרבים ונהנה משררה ומהטבות ליחיד, חייב לנהוג כפי שנוהגים ברשות הרבים ולחוב בחובות שהרבים והיחיד חבים בהם. (בג"צ י"ג תשרי תשס"ט)

---

נטורי קרתא.

---

מה היה דעת גדולי ישראל לגבי נטורי קרתא?

---

רק חבל שצריך שונא ישראל כמו חשין שר"י

---