אכן רבותינו הק' שבכל הדורות מאז שהתחילה הגלות ואפילו לפני'ה ובמיוחד בתקופות חורבן בתי המקדש כאבו ודאבו את מצבו הרוחני של העם ונלחמו ביתר שאת להציל את הנפש, וידועים דברי הגמ' בירושלמי (חגיגה פ"א ה"ז) תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בא"י דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים ומה טעמא (ירמיהו ט') "על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי" ובהמשך הגמ' רבי יודן נשייא שלח להו לרבי אמי ולרבי אסי ולרבי חי' למיעבור בקרייתא דארעא דישראל למתקנא לון ספרין ומתנין, עלין לחד אתר ולא ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין א"ל אייתון לן נטורי קרתא אייתון לון סנטורי קרתא אמרון לון אילין אינין נטורי קרתא לית אילין אלא חרובי קרתא אמרין לין ומאן אינון נטורי קרתא ספרייא ומתנייניא הדא היא דכתיב אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו וגו', הרי מבואר לך בהדי' שהגמ' לא רק שאינה מבכה מרה על המצב הגשמי עיירות שנתלשו ממקומן בא"י אלא שהיא אף תולה אותו בעקירת התורה ובהרעת המצב הרוחני של ישראל בנטישתם ובעזיבתם את צור מחצבתם, והגמ' לא מסתפקת אך בזאת אלא אף את מעט ההגנה והרווח והצלה שיש ליהודים אינה תולה בשום אופן בחיילים שומרי משמר הגבול "סנטורי הקרתא" ה"מתכבדים" כיאות להם בכינוי "חרובי קרתא" מחריבי העיר, אלא שהיא תולה אותם בנוטרי התורה הספרייא ומתנינייא, שומרי משמרת הקודש.