בתשובתך לאלעזר כתבת וז"ל: "אדם המחפש לדרוש אמת, הוא מבין שיש פה מחלוקת בין גדולים והוא בוחר לעצמו את הצד שהכי מתאים לו. הוא לא הולך כמו מרן הרב עובדיה כי לדעתו מרן הבן איש חי טועה, אלא כי זו הפסיקה שהכי מתאימה לו, זה אדם דורש אמת".רק המשפט הזה לכשעצמו הוא היפך דעת תורה לגמרי, אתה קובע שהכרעה בדברי רבוה"ק בגמרא ובראשונים ואחרונים נעשית מפני שזו הפסיקה שהכי מתאימה לדעת המכריע, אף אחד לא קבע ככה הלכה בשום מקום בעולם. רבותינו הגאונים והראשונים זצ"ל פסקו את ההלכה מתוך הגמרא בעיון מעמיק ומקיף ובהכרעה בראיות מתוך דברי הגמ', והאחרונים פסקו את ההלכה המופיעה בספריהם מתוך עיון בגמרא ובדברי הראשונים, וכשהשולחן ערוך פוסק בסימן נג למשל "יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור ונדחו דבריהם" הוא מפני שאכן נדחו דברי האומרים כך במשנה מס' ביכורים (פ"א מ"ד) מפני דעת רבי יהודה בירושלמי (פ"א ה"ד) ורוב האמוראים נקטו כמותו למעשה. למה נדחו דבריהם? לא מפני ש"זו הסברא שהכי התאימה", אלא מפני שרבי יהודה הביא ראיה ברורה לסברא שלו מהפסוק, ככה מתנהל ויכוח תורני אמיתי, ואפילו הויכוחים להבדיל בין חיים לחיים של רבותינו שבדורות האחרונים בשאלות כדת מה לעשות בכל תחומי החיים ובפרט בנושאים הרי גורל כמו אלה שהר' קוק התיימר להכריע בהם, דעת תורה לא התקבלה מהסברא שהייתה נראית הכי ישרה בעיני הקהל אלא מתוך הכרעה מהתורה, מהגמרא ומדברי רבותינו המאוחרים יותר שליט"א וזצוק"ל.