מה שלא נאמר בהם כלל! בדבריי אמרתי דבר פשוט והוא שאם אדם נמצא במצב של צער גופני ובמקביל בצער רוחני אז מי שמרחם עליו באמת צריך לכאוב את מצבו הרוחני יותר או לפחות בצורה זהה לכאבו על מצבו הגופני ואם מייחל שיצא מצערו הגופני אך יישאר בצערו הרוחני אינו יודע מה הוא צער ומה הוא מזור ואינו רחמן אלא אכזרי.
אתה מציג את הדברים בצורה מעוותת כאילו שהצער הרוחני הוא רק לגבי העתיד (עולם הבא) ולכן כרגע כשהצער הגופני הוא בהווה יש להשתתף בו, אבל הצער הרוחני הוא בכל רגע ורגע בעולם הזה וכל תפקיד הגוף (עפר מן האדמה) הוא רק לשרת את הרוח (נשמת חיים) וראה באוה"ח הקדוש על התורה על הפסוק שאמר יעקב ליוסף כשראה אותו לראשונה אחרי שהתאבל עליו שנים רבות "אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי" ותבין שבשורת "עוד יוסף חי הוא מלך במצרים" היתה קשה עבור יעקב הרבה יותר מהבשורה של "טרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו" ורק שראה את פניו והבין שעודנו בצדקותו אז נחשב בעיניו כי אכן יוסף חי.