ראשית, החיילים לא יוצאים לקרב על דעת עצמם ולא מבצעים שום פעולה על דעת עצמם. מי שקובע עבור החיילים את המשימות השונות היא ההנהגה של המדינה כשהנחת היסוד של הנהגה זו היא כי בשביל קיום המדינה מוצדק שימותו חיילים. כלומר, אם כבר מדברים על מסירות נפש הרי שמסירות הנפש היא למען המדינה ולא למען עם ישראל, וכיון שמהותה של המדינה היא מרידה גלויה בה' ובתורתו תוך חילול ה' שאין כדוגמתו בכך שהכל נעשה תחת שם "ישראל" וקבל עם ועולם מכריזים כי מרידה בה' אלקי ישראל היא מהותו של כלל ישראל, הרי שהחיילים מוסרים נפשם על הגנת המדינה כדי שיהיה שקט בגבולותיה ולא תהיה הפרעה לחילול ה' שע"י קיום המדינה ואין לך סתירה גדולה מזו לכנות מסירות נפש על חילול ה' למצות קידוש ה'.

וגם לגבי עצם ה"הגנה" צריך להבין דבר פשוט גם בעיני בשר ודם. אם יש לי בית ובו עשר דלתות נעולות השומרות על הבית מכניסת זרים ומזיקים ובא אחד ושבר לי את כל הדלתות בבית אך העמיד שומר ליד אחד הפתחים באופן שיש כרגע תשעה פתחים פרוצים. האם יוכל לטעון כי בכך שהעמיד שומר ליד אחד הפתחים הוא מגן עלי? ואם בנוסף לכך הוא פועל באופן שמביא אליי את המזיקים לבית ודאי שלשוטה ייחשב מי שיראה בו כ"מגן".

לפני שבאה הציונות לארה"ק לא היה פחד מערבים כלל והם במעשיהם הנלוזים ובהקמת מדינתם הביאו לסכסוך עם כל העולם הערבי כשהם יודעים שארה"ק מוקפת בערבים וכי האפשרות היחידה של מדינתם להתקיים היא רק ע"י שפיכת דם ישראל כמים, והרי לא רק שאינם מגינים על עם ישראל אלא שמסכנים את עם ישראל ושופכים דם ישראל כמים וכל זאת תוך כדי מרידה בקב"ה ובתורתו שהיא עצמה גורם עיקרי לפורענויות מצד הגויים ובכללם הערבים וגם כעת במלחמה חלק מהפעולות שהחיילים עושים הן פעולות שמסכנות את עצמם ואת חבריהם למען האויבים שבהם נלחמים כגון הכנסת מזון לאויבים שנמכר על ידם בכסף רב ומסייע להם לגייס לוחמים חדשים תחת אלה שנהרגו וכן פעולות שנעשות באופן שמסכן את החיילים כדי לא לפגוע בחפים מפשע וכדי שלא יטענו כנגדם שהם מפרים את הדין הבינלאומי וכדי שתהיה לגיטימציה להמשך המלחמה מאומות העולם.

ולכן, כמוש שכתב הגרש"ד הכהן מונק בשו"ת "פאת שדך" (ח"ג סי' נו') כי החיילים (שצריכים למלא פקודות שיתאימו לדין הבינלאומי) דינם כשבויים וראשי הצבא והמדינה דינם כרודפים, וכל הדיבורים על מלחמת מצוה, ומסירות נפש על קידוש ה' או על עם ישראל הינם דמיונות בעלמא שנועדו להרדים את עיני החיילים והאזרחים שלא יזעקו על כך שמסכנים את חייהם לשוא וללא כל תועלת וצא וראה-מה הועילו כל המבצעים והמלחמות בעזה שדמם של חיילים נשפך בהם כמים במאות?? ומה הועילו כל המבצעים והמלחמות בלבנון שגם בהם נשפך דם חיילים במאות?? במקרה הטוב, היתה תקופה כלשהי של שקט אך גם שקט זה פירושו התעצמות מחדש של האויבים עם נשק יותר משוכלל ויותר מסוכן, וגם על האויבים שיש בידם נשק דל ולפעמים אפילו סכין לא מצליחים להתגבר ולא ישכילו להבין את מה שכל בר דעת אמור להבין אפילו רק מקריאת חומש (ובפרט בפרשיות השבוע האחרונות בספר דברים) אבל כשראש המדינה עומד באו"ם ופוער פיו כי כשמשה רבנו אמר לבני ישראל "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:" אז הוא התכוון שהחיים והברכה היא הברית של הציונים עם ארה"ב וערב הסעודית והמוות והקללה היא ציר הרשע בהנהגת אירן (עפ"ל) אז ברור שאין לו מושג מהם חיים ומהו מוות וממילא ברור עוד יותר למה לא אכפת לו כלל ממותם של חיילים ואזרחים בעבור קיום מדינת חילול ה' הציונית אשר בזיוף גמור מכנה עצמה ישראל (למרות שכופרת מאז היוסדה ועד היום במי שנתן ליעקב את השם ישראל)