"כשמישהו שואל, האם הוא [ה באייר] יום שמחה וצריכים להודות להשי"ת, או האם אלו ימים של צער, ולפשפש במעשי ידינו, וכפי שמובא ברמב"ם בתחילת הלכות תענית שאסור לומר על דבר רע שהוא מקרה.

ע"ז תשובתנו, דודאי כשרואים ד"דרך רשעים צלחה", ופורקי עול וכופרים בעיקר שולטים בארץ ישראל, ומיליוני ילדים מתחנכים לכפירה, ואינם יודעים מהו מתן תורה, מהו שבת ומהו יציאת מצרים, אין מקום לשמוח ולומר שעל זה יש להודות להשי"ת. להיפך, זה זמן של בכיה, לבכות ולהצטער על צער השכינה.

ואין אנו יכולים להיות שותפים בנצחונותיהם, לפי שכל הנצחונות שלהם וכל השמחות והצהלות שלהם הוא רק שמחה גשמית של "כחי ועוצם ידי" ולא שמחה של הודאה להשי"ת, ע"ז ש"השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו".

רק אדרבה צריכים לבכות על כל האבידות ועל כל ההרוגים, ועל שריפת הגופים ושריפת הנפשות שהתרחש כאן, ושעדיין מתרחש כאן בכל יום ויום.

וצריכים להתפלל להשי"ת, שהשי"ת יצילנו "מכף כל העריצים", וחלילה וחלילה לא יגרום החטא שיהיה ח"ו "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה".