[1] בהפ×Ø ×”×ž×¦×•×•×Ŗ ל×Øמב"ם (מצו×Ŗ ל"×Ŗ ×Øצח) אי×Ŗא: שהזהי×Øנו מהניח המוקשים והמכשולו×Ŗ בא×Øצו×Ŗינו ובב×Ŗינו, כדי שלא ימו×Ŗו בהם בני אדם. והוא אמ×Øו י×Ŗעלה ולא ×Ŗשים דמים בבי×Ŗך, ולשון הפ×Øי ועשי×Ŗ מעקה מצו×Ŗ עשה [מ"×¢ קפד] ולא ×Ŗשים דמים מצו×Ŗ לא ×Ŗעשה. עכ"ל. ובשו"×¢ (חו"מ הימן ×Ŗכז ×”"ח) אי×Ŗא: כל מכשול שיש בו ×”×›× ×Ŗ נפשו×Ŗ, מצו×Ŗ עשה לההי×Øו ולהשמ×Ø ×ž×ž× ×• ולהזה×Ø ×‘×“×‘×Ø ×™×¤×”, שנאמ×Ø ×”×©×ž×Ø ×œ×š ושמו×Ø × ×¤×©×š (דב×Øים ד, ט). ואם לא ×”×”×™×Ø ×•×”× ×™×— המכשולו×Ŗ המביאים לידי ×”×›× ×” ביטל מצו×Ŗ עשה ועב×Ø ×‘×œ× ×Ŗשים דמים (שם). עכ"ל.

ובהפ×Ø ×”×—×™× ×•×š (מצוה ×Ŗקמו) וז"ל: ...שעם היו×Ŗ השם בā€×” משגיח בפ×Øטי בני אדם, ויודע כל מעשיהם, וכל אש×Ø ×™×§×Øה להם טוב או ×Ø×¢ בגז×Ø×Ŗו ובמצו×Ŗו לפי זכו×Ŗן או חיובן, וכענין שאמ×Øו ז"ל (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכ×Øיזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צ×Øיך האדם לשמו×Ø ×¢×¦×ž×• מן המק×Øים הנהוגים בעולם, כי האל ב×Øא עולמו ובנאו על יהודו×Ŗ עמודי הטבע, וגז×Ø ×©×™×”×™×” האש שו×Øפ×Ŗ והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע, שאם ×Ŗפול אבן גדולה על ×Øאש איש, ש×Ŗ×Øצׄ א×Ŗ מוחו, או אם יפול האדם מ×Øאש הגג הגבוה לא×Øׄ שימו×Ŗ, והוא בā€×” חנן גופו×Ŗ בני אדם ויפח באפיו נשמ×Ŗ חיים בעל×Ŗ דע×Ŗ לשמו×Ø ×”×’×•×£ מכל פגע, ונ×Ŗן שניהם הנפש וגופה ב×Ŗוך גלגל היהודו×Ŗ, והמה ינהגום ויפעלו בם פעולו×Ŗ. ואח×Ø ×©×”××œ שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמ×Ŗו, מצד שהוא בעל חומ×Ø, ציוהו לשמו×Ø ×ž×Ÿ המק×Øה, כי הטבע שהוא מהו×Ø ×‘×™×“×• יעשה פעול×Ŗו עליו אם לא ישמ×Ø ×ž×ž× ×•.

ואמנם יהיו קצ×Ŗ מבני אדם אש×Ø ×”×ž×œ×š חפׄ ביק×Øם, ל×Øוב חהידו×Ŗם ודבקו×Ŗ נפשם בד×Øכיו בā€×”, המה החהידים הגדולים אש×Ø ×ž×¢×•×œ× אנשי השם, כמו האבו×Ŗ הגדולים והקדושים וה×Øבה מן הבנים שהיו אח×Øיהם, כמו דניאל חנניה מישאל ועז×Øיה ודומיהם, שמה×Ø ×”××œ הטבע בידיהם, וב×Ŗחל×Ŗם היה הטבע אדון עליהם, ובהופן לגודל ה×Ŗעלו×Ŗ נפשם נהפוך הוא שיהיו הם אדונים על הטבע, כאש×Ø ×™×“×¢× ×• באב×Øהם אבינו שהפילוהו בכבשן האש ולא הוזק, וא×Øבע×Ŗ החהידים הנזכ×Øים ששמו או×Ŗם לגו א×Ŗון נו×Øא יקיד×Ŗא ושע×Ø ×Øאשיהון לא אי×Ŗח×Øך. ו×Øוב בני אדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזא×Ŗ, ועל כן ×Ŗצונו ה×Ŗו×Øה לשמו×Ø ×ž×©×›× ×•×Ŗינו ומקומו×Ŗינו לבל יק×Øנו מו×Ŗ בפשיעו×Ŗינו, ולא נהכן נפשו×Ŗינו על המך ×”× ×”, ואמ×Øו ז"ל שכל ההומך על ×”× ×” אין עושין לו × ×”. ועל הד×Øך הזה ×Ŗ×Øאה ×Øוב עניני הכ×Ŗובים בכל מקום, וכו'. עכ"ל.

ובחובו×Ŗ הלבבו×Ŗ (שע×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ פ"ד) אי×Ŗא: ועם ב×Øו×Ø ××ž×•× ×Ŗו, כי ענינו מהו×Ø ××œ גז×Øו×Ŗ הבו×Øא י×Ŗעלה ושבחי×Ø×Ŗ הבו×Øא לו, היא הבחי×Øה הטובה, הוא חייב לה×Ŗגלגל להבו×Ŗ ×Ŗועלו×Ŗיו ולבח×Ø ×”×˜×•×‘ כנ×Øאה לו מן הענין, והאלהים יעשה מה שקדמה בו גז×Ø×Ŗו. והדומה לזה, כי אדם אף על פי שקצו ומד×Ŗ ימיו קשו×Øים בגז×Ø×Ŗ הבו×Øא י×Ŗב×Øך, יש על האדם לה×Ŗגלגל להבו×Ŗ החיים במאכל ובמש×Ŗה ומלבוש ובמעון כפי צ×Øכו, ולא יניח א×Ŗ זה על האלהים, שיאמ×Ø, אם קדם בגז×Ø×Ŗ הבו×Øא שאחיה, ישאי×Ø × ×¤×©×™ בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אט×Øח בבקש×Ŗ הט×Ø×£ ועמלו. וכן אין ×Øאוי לאדם להכנה בהכנו×Ŗ בבטחונו על גז×Ø×Ŗ הבו×Øא, ויש×Ŗה המי המו×Ŗ או שיהכן בעצמו להלחם עם הא×Øי והחיו×Ŗ ה×Øעו×Ŗ ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה, ממה שאין האדם בטוח בהן ויהכן בנפשו. וכו'. עכ"ל.

[2] בהפ×Ø ×”×ž×¦×•×•×Ŗ ל×Øמב"ם (מצו×Ŗ לא ×Ŗעשה ×Øצז) אי×Ŗא: שהזהי×Øנו מה×Ŗ×Øשל בהצל×Ŗ נפש אחד מיש×Øאל כשנ×Øאהו בהכנ×Ŗ המו×Ŗ או ההפהד, ויהיה לנו יכול×Ŗ להצילו. כמו שיהיה טובע במים ואנחנו נדע לשחו×Ŗ ונוכל להצילו. או יהיה גוי מש×Ŗדל לה×Øגו ואנחנו נוכל לבטל מחשב×Ŗו או לדחו×Ŗ ממנו נזקו. ובאה האזה×Øה מהמנע להצילו באמ×Øו י×Ŗעלה לא ×Ŗעמוד על דם ×Øעך. עוד בדב×Øיו (הלכו×Ŗ ×Øוצח ושמי×Ø×Ŗ הנפש פ"א הלכה יד) אי×Ŗא: כל היכול להציל ולא הציל עוב×Ø ×¢×œ לא ×Ŗעמוד על דם ×Øעך, וכן ה×Øואה א×Ŗ חבי×Øו טובע בים או ליהטים באים עליו, או חיה ×Øעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכו×Ø ××—×Øים להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או מוה×Øים מחשבים עליו ×Øעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבי×Øו והודיעו, או שידע בגוי או באנה שהוא קובל על חבי×Øו, ויכול לפייהו בגלל חבי×Øו ולההי×Ø ×ž×” שבלבו ולא פייהו, וכל כיוצא בדב×Øים אלו, העושה או×Ŗם עוב×Ø ×¢×œ לא ×Ŗעמוד על דם ×Øעך. עכ"ל.

[3] ב×Øבינו בחיי בהקדמ×Ŗו לפ×Øש×Ŗ שלח כו×Ŗב: הוה מוכן ליום מלחמה ולה' ה×Ŗשועה (משלי כא, לא), שלמה המלך ×¢"ה יזהי×Ø ×›×œ אדם בכ×Ŗוב הזה, שיעשה כל דב×Ø ×©×™×¦×˜×Øך לעשו×Ŗ ובד×Øך הטבע כל מה שבכוחו, ושימהו×Ø ×”×©××Ø ×‘×™×“×™ שמים, כי ×”× ×” אינו חל אלא בחה×Øון הטבע, ועיק×Ø ×™×¦×™×Ø×Ŗ האדם בנוי על מד×Ŗ הטבע, ועל כן יצט×Øך שיעשה האדם פעולו×Ŗ וענינים שיהיו הכנו×Ŗ להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלו×Ŗ לבו. כמי ש×Øוצה ללכ×Ŗ למלחמה על אויביו, ש×Øאוי לו שיכין כלי זיין והוהים ומ×Øכבו×Ŗ ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויהמוך על ×”× ×”, ימה×Ø ×‘×™×“ אויביו, וכו'. ולכך ×Ŗצוה ה×Ŗו×Øה ליש×Øאל להש×Ŗדל בהכנו×Ŗ האלה שיצאו חלוצים בעלו×Ŗם למלחמה על אויביהם, ושישימו או×Øב ושישלחו מ×Øגלים בע×Øי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנו×Ŗ לעשו×Ŗ מה שבכח האדם לעשו×Ŗ בד×Øך המנהג והטבע, ואח×Ø ×›×Ÿ יפעול ×”× ×” על כל מעשה הטבע. "ואח×Ø ×©×¢×©×” לו כל יכל×Ŗו והש×Ŗדל בכל כחו ועשה בד×Øך הטבע כל הכנו×Ŗיו, אין ×Øאוי לו לבטוח שיגיע אל ×Øצונו ×Øק בשם י×Ŗעלה, לא בהכנו×Ŗ האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנו×Ŗ, ויש שינצל מבלעדיהן, וכו', וא"כ אין עיק×Ø ×”×Ŗשועה בענין המלחמה וכו' להכנו×Ŗיהם ×Øק בשם י×Ŗעלה, שכן כ×Ŗיב (×Ŗהילים קמז, ג) ה×Øופא לשבו×Øי לב ומחבש לעצבו×Ŗם, וכ×Ŗיב (שם י) לא בגבו×Ø×Ŗ ההוה יחפׄ לא בשוקי האיש י×Øצה, וכ×Ŗיב (שם לג, יז) שק×Ø ×”×”×•×” ל×Ŗשועה. וכו', וכו'. עכ"ל. וכן הוא בדב×Øיו בפ×Øש×Ŗ בשלח עה"פ וחמשים עלו בני יש×Øאל. עכ"ל.

ובהפ×Ø "המהפיק לעובדי השם" (הפ×Øק על הבטחון) אי×Ŗא: ב×Øי כי לשם ה×Øחק×Ŗ הפגעים ה×Øעים יש להה×Ŗייע באמצעים שה×Ŗקין ה' י×Ŗעלה לה×Øחק×Ŗם, והה×Ŗייעו×Ŗ זו לא ×Ŗפגע בבטחון. והלא יודע א×Ŗה כי אף שאחד מעיק×Øי ה×Ŗו×Øה הוא (דב×Øים לב לט) אני אמי×Ŗ ואחיה, הנה נאמ×Ø ×©× (כב ח) כי ×Ŗבנה בי×Ŗ חדש ועשי×Ŗ מעקה לגגך ולא ×Ŗשים דמים בבי×Ŗך. ואף על פי שאחד מעיק×Øיה הוא (שם לב לט) מחצ×Ŗי ואני א×Øפא הנה נאמ×Ø (שמו×Ŗ כא יט) ×Øק שב×Ŗו י×Ŗן ו×Øפא י×Øפא. ואף על פי שציוה לה×Øיע בחצוצ×Øו×Ŗ ולזכו×Ø ××Ŗ עיק×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ לפני גש×Ŗם למלחמה, כמו שנאמ×Ø (דב×Øים כ ב-ג) והיה כק×Øבכם אל המחנה, ונגש הכהן ודב×Ø ××œ העם ואמ×Ø ××œ×™×”×, שמע יש×Øאל א×Ŗם ק×Øבים היום למלחמה על אויבכם, אל י×Øך לבבכם אל ×Ŗי×Øאו ואל ×Ŗחפזו וכו', הנה נאמ×Ø (שם ט) פקדו ש×Øי צבאו×Ŗ ב×Øאש העם, ועוד נאמ×Ø (שם כ) ובני×Ŗ מצו×Ø ×¢×œ העי×Ø ××©×Ø ×”×•× עשה עמך מלחמה עד ×Øד×Ŗה. ואף על פי שאמ×Øו בני ק×Øח (×Ŗהלים מד ד) כי לא בח×Øבם י×Øשו א×Øׄ, לא נטיל הפק במה שאמ×Øה ה×Ŗו×Øה על היחון ועמו (במדב×Ø ×›× כד) ויכהו יש×Øאל לפי ח×Øב ויי×Øש א×Ŗ א×Øצו, ולא במה שאמ×Ø ×œ×”× משה עליו י×Ŗעלה (דב×Øים לג כט) אש×Øיך יש×Øאל מי כמוך עם נושע בה' וכו' ואש×Ø ×—×Øב גאו×Ŗך. אך פי×Øוש הדב×Ø ×©×œ× נושעו בח×Øבם וכוחם בלבד, ולא היו בוטחים על מלחמ×Ŗם אלא על השגח×Ŗו עליהם ו×Øצונו להיטיב עמהם, כמו שנאמ×Ø (×Ŗהלים מד ד) כי ימינך וז×Øועך ואו×Ø ×¤× ×™×š כי ×Øצי×Ŗם. עכ"ל.

[4] ב×Øמב"ן (במדב×Ø ×›×, א) אי×Ŗא: שלא יהיו יש×Øאל מנוצחים כלל מאויב זול×Ŗי בע×Ŗ קלקל×Ŗם, כגון במלחמ×Ŗ עמלק ה×Øאשונה, מפני שאמ×Øו היש ה' בק×Øבנו (שמו×Ŗ יז ז), ובשניה מפני חטאם במ×Øגלים שהזהי×Øם משה ממנה (שם יד מא-מה), אבל בכל מלחמ×Ŗ מצוה לא נפקד מהם איש כל ימי משה. עכ"ל. וב×Øבינו בחיי (דב×Øים לא, מט - × ) אי×Ŗא: עבדיך נשאו א×Ŗ ×Øאש אנשי המלחמה אש×Ø ×‘×™×“× ×•. ב×Øשו×Ŗנו. "ולא נפקד ממנו איש". זה היה פלא עצום, ומהנהים הגדולים שאי×Øעו ליש×Øאל אי×Ø×¢ להם בכאן במלחמ×Ŗ מדין, שהיו עם ×Øב כחול אש×Ø ×¢×œ שפ×Ŗ הים, וה×Øגו יש×Øאל מהם, ושבו מהם אלפים ו×Øבבו×Ŗ, והכ×Ŗוב מעיד שלא ×—×”×Ø ×ž×™×©×Øאל אחד במלחמה, זהו שאמ×Ø ×•×œ× נפקד ממנו איש, והנה הגדול הזה לפי שהיו שלמים בזכו×Ŗ, והוא שד×Øשו ×Øז"ל (שב×Ŗ הד.) ולא נפקד ממנו איש, לדב×Ø ×¢×‘×™×Øה, וכו'. עכ"ל.

וב×Øבינו בחיי (ב×Øאשי×Ŗ מט, יב) אי×Ŗא: בפ×Øשה זו בב×Øכ×Ŗ יהודה, ×Ŗמצא שם כל או×Ŗיו×Ŗ ה×Ŗו×Øה ×Øשומו×Ŗ חוׄ מאו×Ŗ זי"ן, והטעם, לפי שמלכו×Ŗ יש×Øאל הבא מיהודה אין עיק×Ø × ×¦×—×•× ×Ÿ בכלי זיין כשא×Ø ×”××•×ž×•×Ŗ, כי הח×Øב י×Øושה לעשו, אבל מלכו×Ŗ יש×Øאל לא בח×Øבם י×Øשו א×Øׄ, ואינה נוהג×Ŗ מנהג הטבע ובכח היד, ×Øק לפי הזכו×Ŗ והעונש בכח העליון י×Ŗב×Øך, ומזה ×Ŗמצא בשמו של יהודה שהמלכו×Ŗ ממנו השם המיוחד שלם, כי כשיש×Øאל עושים ×Øצונו של מקום, יש×Øאל עושה חיל, ומלכו×Ŗם מ×Ŗגב×Ø×Ŗ ומצלח×Ŗ, והשם המיוחד עמהם אין להם צו×Øך לכל זיין, ולכך × ×—×”×Øה או×Ŗ זי"ן מב×Øכ×Ŗ יהודה. עכ"ל.

 ×•×›×Ÿ הוא בדב×Øיו בבכד הקמח (×¢×Øך ×Øשו×Ŗ או×Ŗ ב) וז"ל: ידוע, כי מלחמו×Ŗיהם של יש×Øאל כשהיו נוצחין האומו×Ŗ, לא היו נוצחין ב×Øיבוי עם, גם לא היו נוצחין בהיב×Ŗ ח×Øב וכלי זיין, שה×Øי הח×Øב י×Øושה לעשו, ומה היה עיק×Ø ×ž×œ×—×ž×Ŗם שהיו נוצחין בו הזכו×Ŗ, וכן הוא אומ×Ø (×Ŗהלים מד) כי לא בח×Øבם י×Øשו א×Øׄ, וז×Øועם לא הושיעה למו כי ימינך וז×Øועך ואו×Ø ×¤× ×™×š וגו', ובפהוק זה ×Øמז זכו×Ŗ האבו×Ŗ, כי ימינך זה אב×Øהם, וז×Øועך זה יצחק, ואו×Ø ×¤× ×™×š זה יעקב. ומצינו כי בהיב×Ŗ החטא היו מנוצחין, שכן א×Ŗה למד ממלחמ×Ŗ העי שכ×Ŗוב שם (יהושע ה) חטא יש×Øאל, ואם כן עיק×Ø ×”×‘×Ŗ מלחמו×Ŗיהם של יש×Øאל לנצח האומו×Ŗ או להיו×Ŗם מנוצחים היה הזכו×Ŗ והחטא. ואם א×Ŗה שואל כיון שהזכו×Ŗ היה הב×Ŗ נצחונם, למה היו יוצאין למלחמה בעם ×Øב, והיה מהפיק להם במעט גוי, ועוד למה היו יוצאין חלוצים ולמה יצט×Øכו ל×Ŗקן המע×Øכו×Ŗ, כי אם היו זכאין היו מנצחין עמים ×Øבים במעט גוי, ואם היו חייבין לא יצילם ×Øבוי עם. וה×Ŗשובה בזה, כי גם בזמן שיש×Øאל זכאין היו ×Øאוין לה×Ŗנהג בד×Øך הטבע והמק×Øה, כי ×Øאוי לו לאדם להש×Ŗדל לעשו×Ŗ מה שהוא בידו, והשא×Ø ×™× ×™×— בידי שמים, וכו'. עכ"ל

ועה"פ (דב×Øים פ"כ, פ"ד) כי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ ע֓מּÖøכֶם, לְה֓לּÖøחֵם לÖøכֶם ע֓ם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשׁ֓יעַ אֶ×Ŗְכֶם: כו×Ŗב ה×Øמב"ן וז"ל: יזהי×Øם שלא י×Øך לבבם ולא יי×Øאו מן אויבים, ויאמ×Ø ×©×œ× יבטחו בזה בגבו×Ø×Ŗם לחשוב בלבם, גבו×Øים אנחנו ואנשי חיל למלחמה, ×Øק שישיבו לבם אל השם ויבטחו בישוע×Ŗו, ויחשבו כי לא בגבו×Ø×Ŗ ההוה יחפׄ ולא בשוקי האיש י×Øצה, כי ×Øוצה ה' א×Ŗ י×Øאיו א×Ŗ המיחלים לחהדו. ואמ×Ø ×œ×”×œ×—× לכם עם אויביכם - כי יפילם לפניכם לח×Øב. ואמ×Ø ×œ×”×•×©×™×¢ א×Ŗכם - שהם ינצלו במלחמה ולא יפקד מהם איש, כי י×Ŗכן שינצחו א×Ŗ אויביהם וימו×Ŗו גם מהם ×Øבים כד×Øך המלחמו×Ŗ. ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש (יהושע ז ז - ט), כי במלחמ×Ŗ מצוה שלו לא היה ×Øאוי שיפול משע×Ø×Ŗ ×Øאשם א×Øצה, כי לה' המלחמה. עכ"ל. וב×Øבינו בחיי (שם) אי×Ŗא וז"ל: להושיע א×Ŗכם. כלומ×Ø ×©×™×¦×™×œ א×Ŗכם לגמ×Øי במלחמה, ולא יפקד מכם איש כמו שאי×Ø×¢ במלחמ×Ŗ מדין שכ×Ŗוב שם (במדב×Ø ×œ×, מט) ולא נפקד ממנו איש, שה×Øי מנהג העולם בשא×Ø ×”××•×ž×•×Ŗ אף על פי שמנצחין שיאבדו ×Øבים מהם, אבל במלחמ×Ŗ מצוה הם ינצחו א×Ŗ הכל, ואחד מהם לא ימו×Ŗ שם, וכו'. עכ"ל.

וכן הוא באו×Ø ×”×—×™×™× הק' שם וז"ל: ואומ×Øו להושיע וגו', פי×Øוש שלא ימו×Ŗ מבני יש×Øאל אחד במלחמה, וזה הוא עיק×Ø ×”× ×”, ש×Ŗהיה המלחמה כבדה באויביהם, ולא יפקד אחד מבני יש×Øאל. עכ"ל. ובגבו×Øו×Ŗ ה' (פ×Øק מ) אי×Ŗא: כי מלחמ×Ŗ הקבā€×” אין הפק שהוא יציל הכל, כי מלחמ×Ŗ אדם הוא כך שקצ×Ŗ מהם נצולים וקצ×Ŗ מהם אינם נצולים, אבל במלחמ×Ŗ השם י×Ŗב×Øך לא שייך זה. עכ"ל.

[5] ומענין לענין כי לא ×Ŗמיד עושים הש×Ŗדלו×Ŗ על פי ד×Øך הטבע יש לציין לדב×Øי המד×Øש ×Øבה (איכה פו×Ŗיח×Ŗו×Ŗ הימן ל): א×Øבעה מלכים היו מה ש×Ŗבע זה לא ×Ŗבע זה, ואלו הן דוד ואהא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמ×Ø (×Ŗהלים יח) א×Øדוף אויבי ואשיגם וגו', אמ×Ø ×œ×• הקבā€×” אני עושה כן וכו'. עמד אהא ואמ×Ø ×× ×™ אין בי כח לה×Øוג להם, אלא אני ×Øודף או×Ŗם וא×Ŗה עושה, אמ×Ø ×œ×• אני עושה שנאמ×Ø (ד"ה ב יד) וי×Øדפם אהא וגו' לפני אהא אין כ×Ŗיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו. עמד יהושפט ואמ×Ø ×× ×™ אין בי כח לא לה×Øוג ולא ל×Øדוף אלא אני אומ×Ø ×©×™×Øה וא×Ŗה עושה, אמ×Ø ×œ×• הקבā€×” אני עושה שנאמ×Ø (שם כ) ובע×Ŗ החלו ב×Øנה ו×Ŗהלה וגו'. עמד חזקיהו ואמ×Ø ×× ×™ אין בי כח לא לה×Øוג ולא ל×Øדוף ולא לומ×Ø ×©×™×Øה, אלא אני ישן על מט×Ŗי וא×Ŗה עושה, אמ×Ø ×œ×• הקבā€×” אני עושה שנאמ×Ø (מל"ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשו×Ø, עכ"ל.

והגה"צ ×Øבי י×Øוחם הלוי ליוואוויׄ זצ"ל המשגיח דישיב×Ŗ מי×Ø ×‘×™××•×Ø ××Ŗ הדב×Ø ×‘×”×¤×Øו "דע×Ŗ חכמה ומוה×Ø" (ח"א מאמ×Ø ×˜×•) וז"ל: זה פשוט שחזקיהו וגם אהא באמ×Øם אין בי כח, לא הי×Ŗה כונ×Ŗם שלא היו גבו×Øים בטבע, אלא שמדדו כל אחד ואחד מה שיש ב"כחם" בידעם היטב מצבם ומד×Øג×Ŗם, וידע כל אחד בדיוק עד כמה יכול הוא לקיים א×Ŗ המזיגה של טבע עם למעלה מן הטבע, שיהי' שם קיום הטבע כהוגן מבלי מכשול כל דהו וג×Øעון באמונה, מבלי שיהי' שם שום שמׄ מ"כחי ועוצם ידי". והנה דוד ידע שבכחו לעשו×Ŗ כל המזיגה של קיום טבע עם למעלה מן הטבע בשלמו×Ŗ, שיהי' הכל מכוון לשם שמים, וזו הי×Ŗה הד×Øגא היו×Ŗ×Ø ×¢×™×œ××™×Ŗ.

אהא חש כב×Ø ×©××™×Ÿ ביכל×Ŗו לעשו×Ŗ כל המזיגה כ×Øאוי ואין בכחו כ"א ל×Øדוף, וב×Øדיפה לבד יהי' הכל מכוון לשם שמים בכל השלמו×Ŗ, אבל אם אך יה×Øוג, אז אי אפש×Ø ×›×‘×Ø ×œ×”×™×•×Ŗ הכל שלם כהוגן, כי אז יוכל להיו×Ŗ כב×Ø ×’×Øעון בה"לשם שמים" לפי ×¢×Øך ×Øום מד×Øג×Ŗו. יהושפט ידע שאין בכחו כ"א לומ×Ø ×©×™×Øה, ואז יהי' הכל מכוון לשם שמים על צד היו×Ŗ×Ø ×˜×•×‘, אבל יו×Ŗ×Ø ×›×‘×Ø "אין בכחו". עד שחזקיהו ידע שאין בכחו כ"א "אני ישן על מט×Ŗי וא×Ŗה עושה", שאז יהי' שלם מכל פגם ופח×Ŗ, אבל אין ב"כחו" לפי ×¢×Øך מד×Øג×Ŗו הוא לעשו×Ŗ אפי' פעולה כל דהו, שלא ינצל מה×Øהו×Ø "כחי ועוצם ידי".

והוא בגד×Ø ×©×Ŗבע הכ×Ŗוב בחטא מי מ×Øיבה "יען לא האמנ×Ŗם בי" (במדב×Ø ×›. יב), שבחילוק זה שבין הכאה ודיבו×Ø ×”×™' כב×Ø ×ž×§×•× ×Ŗביעה על משה ואה×Øן "יען לא האמנ×Ŗם". ונמצא שהחילוקים ביניהם הי' באופן המזיגה, דוד הי' מוזג טבע עם למעלה מן הטבע בכל הצו×Øך, אח"כ הלכה מזיג×Ŗ הטבע הלוך ופחו×Ŗ, עד שבחזקיהו לא הי×Ŗה כב×Ø ×ž×–×™×’×” של טבע כלל בהנהג×Ŗו במלחמ×Ŗו עם שונאיו, ומנוהו חז"ל בד×Øגא היו×Ŗ×Ø ×§×˜× ×” לעומ×Ŗ ×Øום מד×Øג×Ŗ השא×Ø. עכ"ל.

עוד שם (מאמ×Ø ×ž) אי×Ŗא: ולכאו×Øה ×Ŗמוה לנו שאל×Ŗ חזקיהו "אני ישן על מט×Ŗי", כיון שיש חיוב לקיים טבע, איך שאל דב×Ø ×›×–×”, והוא משום דכיון דהיהוד הוא אמונה ובטחון, וחזקיהו י×Øד לעומק כחו×Ŗיו וה×Øגיש בעצמו שאם שוכב הוא על משכבו בלי לעשו×Ŗ מאומה ובבק×Ø ×‘×”×§×™×¦×• משנ×Ŗו מוצא הוא ק"פ אלף איש נה×Øגים מבלי שנקף אצבעו בזה, אז מכי×Ø ×”×•× ושלם באמונ×Ŗו, אבל אם ×Øק יצט×Øך לעשו×Ŗ דב×Ø ×ž×” אפילו ×Øק "לומ×Ø ×©×™×Øה", אז אף חזקיהו המלך אינו בטוח כב×Ø ×‘×¢×¦×ž×•, שאם ×Øק ישי×Ŗ ידו קצ×Ŗ בזה שוב אינו שלם באמונ×Ŗו ובטחונו, ומבלי "אמונה ובטחון" הלא גם חזקיהו המלך אינו ולא כלום, וא"כ הלא באמ×Ŗ אי אפש×Ø ×œ×• כי אם "אני ישן על מט×Ŗי", וכו'.

וכן יהושפט מדד מד×Øג×Ŗו שיש בכחו גם לומ×Ø ×©×™×Øה שאם אך לא י×Øדוף כב×Ø ×™×”×™' שלם לגמ×Øי באמונה כמו חזקיהו המלך בישנו על מט×Ŗו, וזו היא ד×Øגא יו×Ŗ×Ø ×’×“×•×œ×”. וכן אהא הי' בכחו גם ל×Øדוף, שאפילו ב"×Øדיפה" לא יהי' שום ג×Øעון ופח×Ŗ באמונ×Ŗו, אבל "לה×Øוג" לא ולא, זה כב×Ø ××™×Ÿ בכחו, שם ה×Øיהו כב×Ø ×‘×”×›× ×”. עד שדוד ד×Øג×Ŗו הי×Ŗה ×Øוממה כל כך שבכחו הי' ל×Øדוף ולה×Øוג, שאח×Øי עשו×Ŗו הכל בעצמו, ×Øדף וה×Øג, בכ"ז הי' שלם כ"כ באמונ×Ŗו ובטחונו שלא ה×Ŗגנב שם שום צל כל דהו כמו בחזקיהו המלך בקומו משנ×Ŗו ב×Øאו×Ŗו שק"פ אלף איש נה×Øגו ×¢"י מלאך ה' מבלי שיהי' לעצמו בזה שום חלק ומעשה כל דהו.

וזהו מה שביא×Øנו שחכמה והכ×Øה הם שני דב×Øים, שהכ×Øה היא ה×Ŗפעלו×Ŗ הגוף, וזוהי ×”×Ŗי×Øה לגמ×Øי למושג החכמה. דהאם הי' ×—×”×Ø ×œ××”× יהושפט וחזקיהו ידיעה שה' הוא העושה והפועל כל אלה, ולמה פחדו כ"כ ממעשה עצמיי, האם בעשו×Ŗם זא×Ŗ בעצמם לא היו יודעים שהכל מא×Ŗ ה', ו×Øואים אנו שאעפ"כ, אף על פי שלא הי' להם אף צל של הפק שהכל הוא מה' י×Ŗב×Øך, בכל זא×Ŗ י×Øא חזקיהו ופחד מעשו×Ŗ דב×Ø ×ž×”, שאח×Øי כל חכמ×Ŗו אם יעשה זא×Ŗ אזי כב×Ø ××™× ×• מכי×Ø, והוא בבחינ×Ŗ "כזבו בו". עכ"ל.

[6] ×Øאה חכמ×Ŗ אדם (שע×Ø ×”×©×ž×—×” כלל קנא ×”×¢×™×£ כה) הכו×Ŗב וז"ל: אילו לא × ×Ŗנה ה×Ŗו×Øה ×Øשו×Ŗ ל×Øפאו×Ŗ כדכ×Ŗיב (שמו×Ŗ כא, יט) ו×Øפא י×Øפא היה אהו×Ø ×œ× ×• לה×Ŗ×Øפאו×Ŗ, שה×Øי ההולך בד×Øכי ה×Ŗו×Øה לא יגיע לו שום מק×Øה ממק×Øי הזמן משינוי אוי×Øים ולא על ידי מאכלים כדכ×Ŗיב (שם כג, כה) ועבד×Ŗם א×Ŗ ה' אלהיכם וב×Øך א×Ŗ לחמך וא×Ŗ מימיך, ×Øצה לומ×Ø, ש×Ŗהיה בהם הב×Øכה ולא שום דב×Ø ×Ø×¢ המזיק, וההי×Øו×Ŗי מחלה מק×Øבך ×Øצה לומ×Ø ×ž×©×™× ×•×™ אוי×Øים (אבן עז×Øא שם), וכ×Ŗיב (×Ŗהלים לג, יח) עין ה' אל י×Øאיו, שהוא ב×Øחמיו משגיח ×Ŗמיד עליהם והמושגח ממנו י×Ŗב×Øך ודאי שאין מגיע לו שום נזק, וזהו שאמ×Øו אין מזל ליש×Øאל, ×Øצה לומ×Ø ×©××™×Ÿ מונהגים על פי מזל אלא על ידו י×Ŗב×Øך, אך כשאדם אינו מ×Ŗנהג ומודבק בו י×Ŗב×Øך אזי נשא×Ø ×Ŗח×Ŗ המזל, וכו'. והקבā€×” יודע מחשבו×Ŗ אדם כי לא יהיו ×Ŗח×Ŗ הוג זה מעין ה' אל י×Øאיו, וב×Øא בעולמו עשבים ואילנו×Ŗ וכיוצא בהם שיהיה בהם הטבע לה×Ŗ×Øפאו×Ŗ בהם, ונ×Ŗן לנו ×Øשו×Ŗ לה×Ŗ×Øפאו×Ŗ בהם להועיל על פי טבע. עכ"ל.

ומקו×Ø ×“×‘×Øיו הוא בגמ×Øא (ב"ק פה.) וז"ל: ×Ø' ישמעאל אומ×Ø, ו×Øפא י×Øפא (שמו×Ŗ כא, יט) מכאן שני×Ŗנה ×Øשו×Ŗ ל×Øופא ל×Øפאו×Ŗ (פ×Øש"י, ולא אמ×Øינן ×Øחמנא מחי ואיהו מהי), והקשה ב×Ŗוה' שם, והא מ×Øפא לחודי' שמעינן לי', וי"ל, דה"א הני מילי מכה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים כשמ×Øפא '× ×Øאה כהו×Ŗ×Ø ×’×–×™×Ø×Ŗ המלך', קמ"ל דש×Øי. עכ"ל. וה×Øשב"א בחי' מבא×Ø ×™×•×Ŗ×Ø ×•×–"ל: דאי לא כ×Ŗב ×Øחמנא אלא י×Øפא, הו"א שלא ני×Ŗנה ל×Øפאו×Ŗ אלא מכה הבא בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים אהו×Ø, דמי שהכה הוא י×Øפא, ומי שמש×Ŗדל ל×Øפאו×Ŗו 'כמבטל מה שנגז×Ø ×ž×Ÿ השמים', לפיכך הוצ×Øך הכ×Ŗוב לשנו×Ŗ ב×Øפוי לומ×Ø, דבין בזה ובין בזה ני×Ŗנה ×Øשו×Ŗ ל×Øופא ל×Øפאו×Ŗ. עכ"ל. וב×Ŗשוב×Ŗ ה×Øשב"א (×”×™' ×Ŗיג) אח×Ø ×©×ž×‘××Ø ×ž××ž×Ø ×”×›×Ŗוב ×Ŗמים ×Ŗהי' עם ה' אלקיך, שהכוונה על אמונ×Ŗ ההשגחה והכל כפי הזכו×Ŗ והחובה, וה×Ŗו×Øה והמצו×Ŗ מצילים מן המק×Øים, ומ"מ מי שאי×Ø×¢ לו מק×Øה מו×Ŗ×Ø ×œ×”×Ŗעהק ב×Øפואו×Ŗ, ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמ×Ŗ×Ŗ ה×Øפואה ממנו י×Ŗ', כו×Ŗב בזה"ל, והוא אמ×Øו ו×Øפא י×Øפא ואמ×Øו ז"ל מכאן שנ×Ŗנה ×Øשו×Ŗ ל×Øופא ל×Øפאו×Ŗ, ואמ×Øם × ×Ŗנה ×Øשו×Ŗ לומ×Ø, שאין זה הפך מה שהזהי×Øה ה×Ŗו×Øה בהשגחה. עכ"ל.

וידוע דע×Ŗ ×Øבינו בחיי (והאבע"ז) הכו×Ŗב: ומה שא×Øז"ל "ו×Øפא י×Øפא", מכאן שנ×Ŗנה ×Øשו×Ŗ ל×Øופא ל×Øפאו×Ŗ, לא אמ×Øו אלא במכה שבחוׄ שהכ×Ŗוב מדב×Ø ×‘×” אבל חולי מבפנים אין זה ×Ŗלוי ביד ה×Øופא אלא ביד ה×Øופא כל בש×Ø (איוב יב, י) "אש×Ø ×‘×™×“×• נפש כל חי". עכ"ל. [א×Ŗ דב×Øיו ני×Ŗן להבין על פי דב×Øי הפל×Ŗי (הימן קפח ×”"ק ה) וז"ל: אף [ש]נאמ×Ø ×‘×Ŗו×Øה ו×Øפא י×Øפא מלמד שנ×Ŗנה ×Øשו×Ŗ ל×Øופא [ל×Øפאו×Ŗ] אבל ה×Ŗו×Øה דב×Øה ממכו×Ŗ חוׄ, באב×Ø, שב×Ø ×™×“ או פצע וחבו×Øה, שזה מוחש וה×Øופא יו×Øד עד ×Ŗכלי×Ŗו ובהן כמעט מופ×Ŗ ח×Ŗוך כמופ×Ŗ הנדהה, משא"כ בחולי באב×Øים פנימים שאין עין ×Øופא שולט בו, בזה ידונו כפי שכלם וכמדומה ובהפק שקול וכדומה, עד כי ×Øבים חללים הפילו ועצומים כל ה×Øוגיהם, כי לדב×Øים כאלה צ×Øיך ישוב הדע×Ŗ ומ×Ŗון וכהנה ×Ŗנאים ×Øבים לבל ישגה ח"ו, ונפש הוא חובל). עכ"ל]. אם כי לא נקטינן כוו×Ŗיהו וכמו שנפהק בשולחן ×¢×Øוך (יו"ד הימן של"ו) אבל עכ"פ ×Øואים שהם הוב×Øים כי לא להכל ני×Ŗנה ×Øשו×Ŗ ל×Øופא להש×Ŗדל ל×Øפאו×Ŗ.

[7] ×Øאה בהפ×Ø "המהפיק לעובדי ה'" [ל×Øבי אב×Øהם בן ה×Øמב"ם זצ"ל] (שע×Ø ×”×‘×˜×—×•×Ÿ) וז"ל: ומכאן ×Ŗקיש ו×Ŗהיק א×Ŗ המוטל עליך בהבטחון, שאם עקצך עק×Øב או הכישך נחש, וכו', עליך לבטוח במי שבידו נפש כל חי ובמי ש×Ŗיא×Øוהו כממי×Ŗ ומחיה, אש×Ø ×”×¢× ×™×©×š בעקיצה זו ומינה או×Ŗה לך במיד×Ŗ הדין, מהיו×Ŗך ×Øאוי למה שאי×Ø×¢ לך, כי י×Øחם עליך ויצילך בחהדו כשם ששפטך בחהדו, ו×Ŗוך כדי ש×Ŗיי×Ŗ הצ×Øי ולקיח×Ŗ ה×Ŗ×Øופה ×Ŗבטח בה' כי יועילוך (ההממנים) הללו. אמנם כן, אם גם ×Ŗיקלע למקום שלא ×Ŗמצא בו דב×Ø ×ž×Øפא, כגון מי שניכש במדב×Ø ×•××™×Ÿ עמו צ×Øי ולא ב֓זַהַ×Ø, או מי שאחזוהו מיחושי מעיים במקום בודד שאין בו ×Øופאים ו×Øפואו×Ŗ, אז לא נשא×Ø ×œ×š אלא הבטחון בלבד, וכו', והוא י×Ŗעלה יודע א×Ŗ גודל ההיזק ולא יניח (לאיש) להיכזב מ×Øחמיו, אלא יושיע במקום שכלו כל הקיצים, וכו'. עכ"ל.

[8] וכן הוא בשל"ה הקדוש (פ×Øש×Ŗ וישלח ×Ŗו×Øה או×Ø ××•×Ŗ לב) וז"ל: ודע, שענין פ×Øשה זו לא לבד על יעקב יצא כי אם על יוצאי חלציו גם כן, כי מעשה אבו×Ŗ הימן לבנים (×Ŗנחומא, לך ט). וכמו שהא×Øיך ה×Øמב"ן (ב×Øאשי×Ŗ לב, ד) וכו', וכמו שנהג הוא לדו×Øון ל×Ŗפילה ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדו×Øינו לבני עשו, ואין כוחנו אלא בפינו לה×Ŗפלל להשם י×Ŗב×Øך בע×Ŗ צ×Øה, ומלחמה להלחם עם האומו×Ŗ לא שייך לנו. אך ענין המלחמה עמהם, ×Ŗוקף הש×Ŗדלו×Ŗ שמחויבין הש×Ŗדלנים מיש×Øאל להעיז פניהם נגד מלך והש×Øים, ולהש×Ŗדל עבו×Ø ×™×©×Øאל בכל כחם, אף שמ×Øאים להם פנים זועפו×Ŗ ודוחים או×Ŗם, יחז×Øו וילכו. וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפ×Øשה הזו הכל היא לדו×Øו×Ŗ עד שיבא משיח צדקנו. ובב×Øאשי×Ŗ ×Øבה (פע"ח הט"ו) אמ×Øו ×Øב ינאי כד הוה הליק למלכו×Ŗא הוה מה×Ŗכל בהדא פ×Øש×Ŗא כו'. גם לעשו×Ŗ עמוד וקיום להגולה, צ×Øיכין אנחנו להכין עצמנו לדו×Øון ול×Ŗפילה ולמלחמה בעבוד×Ŗ הבו×Øא י×Ŗב×Øך שיצילנו, והם ×Ŗשובה ×Ŗפלה וצדקה. לדו×Øון הוא הצדקה, ל×Ŗפילה כמשמעה. למלחמה היא ה×Ŗשובה, איזהו גבו×Ø ×”×›×•×‘×© א×Ŗ יצ×Øו (אבו×Ŗ פ"ד מ"א), ואז הוא בעל מלחמה גדול כשכובש מלך גדול כזה, כ×Øמוז בפהוק (קהל×Ŗ ט, יד) 'עי×Ø ×§×˜× ×” וגו' ובא אליה מלך גדול', ואמ×Øו ×Øבו×Ŗינו ז"ל (נד×Øים לבף) זה יצ×Ø ×”×Ø×¢ כו'. ובעל מלחמה צ×Øיך ללבוש ×Ŗ×Ø×™×”, וזהו ה×Ŗשובה שהיא כ×Ŗ×Ø×™×” בפני הפו×Øענו×Ŗ. ודב×Ø ×–×” ימשוך עד שיקוים 'אבא אל אדני שעי×Øה' (ב×Øאשי×Ŗ לג, יד), וזה יהיה בימי המשיח, 'ועלו מושיעים בה×Ø ×¦×™×•×Ÿ לשפט א×Ŗ [ה×Ø] עשו' (עובדיה א, כא). והוא בזכו×Ŗ שלש אלה, בזכו×Ŗ ה×Ŗשובה, שנאמ×Ø (ישעיה נט, כ) 'ובא לציון גואל ולשבי פשע'. בזכו×Ŗ הצדקה שנאמ×Ø (שם א, כז) 'ושביה בצדקה'. ב×Ŗפילה, שנאמ×Ø (שם נו, ז) 'והביאו×Ŗים אל ה×Ø ×§×“×©×™ ושמח×Ŗים בבי×Ŗ ×Ŗפל×Ŗי'. אמן. עכ"ל.

[9] ובבמדב×Ø ×Øבה (פכ"ג פ"א) אי×Ŗא: הלכה, מי שהיה × ×Øדף מן הגוים או מן הלהטים מהו שיחלל א×Ŗ השב×Ŗ, כך שנו ×Øבו×Ŗינו, מי שהיה × ×Øדף מן הגוים או מן הלהטים מחלל א×Ŗ השב×Ŗ בשביל למלט א×Ŗ נפשו. וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול לה×Øגו ב×Øח ממנו ונמלט, אמ×Øו ×Øבו×Ŗינו, מעשה שבאו לגדולי ציפו×Øי כ×Ŗבים ×Øעים מן המלכו×Ŗ, הלכו ואמ×Øו ל×Ø' אלעז×Ø ×‘×Ÿ פ×Øטא, ×Øבי, כ×Ŗבים ×Øעים באו לנו מן המלכו×Ŗ, מה א×Ŗה אומ×Ø × ×‘×Øח, והיה מ×Ŗיי×Øא לומ×Ø ×œ×”× ב×Øחו ואמ×Ø ×œ×”× ב×Øמז, ולי א×Ŗם שואלים לכו ושאלו א×Ŗ יעקב וא×Ŗ משה וא×Ŗ דוד, מה כ×Ŗיב ביעקב (הושע יב) ויב×Øח יעקב, וכן במשה (שמו×Ŗ ב) ויב×Øח משה, וכן בדוד (ש"א י"ט) ודוד ב×Øח וימלט, וכה"א (ישעיה כו) לך עמי בא בחד×Øיך אמ×Ø ×œ×”× הקבā€×” וכאלו כל גדולי עולם י×Øאו וב×Øחו מן שונאיהם. עכ"ל.

ובמד×Øש ×Ŗנחומא (בוב×Ø, פ×Øש×Ŗ ויצא הימן ה) אי×Ŗא: כ×Ŗיב לך עמי בוא בחד×Øיך והגו×Ø [דל×Ŗיך] בעדי חבי כמעט ×Øגע עד יעבו×Ø ×–×¢× (ישעיה כו כ), בשעה שא×Ŗה ×Øואה השעה חצופה לא ×Ŗעמוד כנגדה, אלא ×Ŗן לה מקום, שנאמ×Ø ×œ×š עמי בא בחד×Øיך, ×”×”×Ŗכלו בי כביכול, ש×Øאי×Ŗי השעה חצופה בעונו×Ŗיכם לא עשי×Ŗי אלא × ×Ŗ×Ŗי לה מקום, שנאמ×Ø ×”×©×™×‘ אחו×Ø ×™×ž×™× ×• וגו' (איכה ב ג), ואף א×Ŗם לך עמי, שכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה, וכל מי שנו×Ŗן מקום לשעה, השעה נופל×Ŗ בידו. נבו×Ŗ עמד כנגד השעה ונפל בידה שאמ×Ø ×œ×• אחאב ×Ŗנה לי א×Ŗ כ×Øמך ויהי לי לגן י×Øק (מ"א כא ב), מה עשה אמ×Ø ×—×œ×™×œ×” לי מה' וגו' (שם ג), מה נעשה לו, נפל ביד השעה, שנאמ×Ø ×•×™×¢×™×“×•×”×• אנשי בליעל [א×Ŗ נבו×Ŗ נגד העם וגו' ויהקלהו באבנים וימו×Ŗ] (שם יג). אב×Øהם × ×Ŗן מקום לשעה, וב×Øח מפני נמ×Øוד מלך כשדים וחז×Øה השעה ונפלה בידו וה×Øג ששה עש×Ø ×ž×œ×›×™×, שנאמ×Ø ×•×™×—×œ×§ עליהם לילה (ב×Øאשי×Ŗ יד טו), ויצחק × ×Ŗן מקום לשעה בשעה שאמ×Øו לו פלש×Ŗים לך מעמנו (שם כו טז), מיד וילך משם יצחק (שם יז), וחז×Øה השעה ונפלה בידו, שנאמ×Ø ×•××‘×™×ž×œ×š הלך אליו מג×Ø×Ø ×•×’×•' ויאמ×Ø ××œ×™×”× יצחק מדוע בא×Ŗם אלי וגו' ויאמ×Øו ×Øאה ×Øאינו כי היה ה' עמך וגו' (שם כו-כח). וכו'. משה × ×Ŗן מקום לשעה, שנאמ×Ø ×•×™×‘×Øח משה מפני פ×Øעה (שמו×Ŗ ב טו), וחז×Øה השעה ונפלה בידו, שנאמ×Ø ×’× האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פ×Øעה ובעיני העם (שם יא ג), וכו', וכן יעקב שב×Øח מפני השעה, ויב×Øח יעקב שדה א×Øם (הושע יב יג), ונפלה השעה בידו, שנאמ×Ø ×•×™×§×— עשו א×Ŗ נשיו וילך אל א×Øׄ מפני יעקב אחיו (ב×Øאשי×Ŗ לו ו), הוי לך עמי בא בחד×Øיך. עכ"ל.

[10] בהוף בי×Ŗ שני הש×Ŗדלו חכמינו ה×Ŗנאים ז"ל להיכנע למלכו×Ŗ ×Øומי, ולא ×Øצו לע×Øוך מלחמה נגדם על אף ×”×”×›× ×” הגדולה שהיו כלל יש×Øאל ש×Øוים, ביודעם כי לא יצליחו במלחמ×Ŗם, ו×Øאה במוה×Øש"א (גיטין נו.) וז"ל: כי הימן אבו×Ŗ לבנים שאמ×Ø ×™×¢×§×‘ יעבו×Ø × × אדוני לפני עבדו גו', וכו', ולכך אמ×Øו ×Øבנן לא מה×Ŗייעא מל×Ŗא ליעבוד בהדייהו ק×Øבא. עכ"ל. ו×Øאה עוד לעיל?

ובהפ×Ø ×™×•×”×™×¤×™×Ÿ (פ×Øק פד) אי×Ŗא: וכי ×Ŗאמ×Øו אנחנו נבטח באלקינו, הלא ×Ŗדעו כי איננו בק×Øבכם, כי הוא ×”×Ø ×œ×¢×–×Ø×Ŗ אויבינו, בגלל אש×Ø ×”× כבדו א×Ŗ שמו הגדול, ויי×Øאו ממנו, ואנחנו מעלנו בו מעל, ועל זה ×”×Ø ××œ×§×™× ×• מעלינו, והיה בעז×Ø×Ŗם ועמם, ומשלו בכל הגוים, וכו'. והלא ×Ŗדעו, כי ×¢×Ŗ ממשלה וע×Ŗ גדולה היא להם, ושדי המשילם על כל הגוים, והוא עמהם בעז×Ø×Ŗם. וכו'. וא×Ŗם ידע×Ŗם, אש×Ø ×›×œ בני האדם מעשה ידי האלקים, וא×Ŗ אש×Ø ×™×Øצה להשפיל ישפיל, וא×Ŗ אש×Ø ×™×Øצה לה×Øים י×Øים, ואף כי א×Ŗם בני עם ה' והגול×Ŗו, ולכם ×Ŗאו×Ŗ הממשלה במשפט, ואינכם נשפטים בק×Øי ובחמ×Ŗ ק×Øי. הנה ×”×Ø ×¦×œ ה' מעליכם, כי חטא×Ŗם לו, ומעל×Ŗם בהיכלו ובכהניו. ואיך ×Ŗבטחו כי ישא פניו אליכם לעזו×Ø ×œ×›×, והוא ×”×”×Ŗי×Ø ×¤× ×™×• מכם, ועונו×Ŗיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. עכ"ל.

[11] במד×Øש ×Øבה (ב×Øאשי×Ŗ פמ"ד פט"ו) אי×Ŗא: וא×Ŗ הצפו×Ø ×œ× ב×Ŗ×Ø (ב×Øאשי×Ŗ טו, י), ×Ø' אבא ב×Ø ×›×”× × בשם ×Ø' לוי אמ×Ø, ה×Øאה לו הקבā€×” כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו. עכ"ל. ובבפי×Øוש נז×Ø ×”×§×•×“×© שם אי×Ŗא: ד×Øמיז ביה נמי לש×Øי יש×Øאל, שיהא להם כ×Øי×Ŗה בגלו×Ŗ מפני עכו"ם, אם יעמוד כנגדם כבעלי חיים החזקים ומנגחים, אבל מי שיהיה כצפו×Ø ×”×—×œ×© שבו×Øח ונמלט כשמ×Øגיש דחיה מועט×Ŗ, זה יהיה לו קיום בגלו×Ŗ, ולא יבא לכלל בי×Ŗו×Ø, והיינו דקאמ×Ø ×›×œ מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאין כו'. והיינו כההוא עובדא ד×Øבי עקיבא (יבמו×Ŗ קכא.) דאמ×Ø, כל גל וגל שבא עלי × ×¢× ×¢×Ŗי לו ×Øאשי, ומכאן אמ×Øו חכמים אם יבואו ×Øשעים על אדם ינענע להם ×Øאשו וכדפי×Øוש ×Øש"י שם, כלומ×Ø ×©×œ× י×Ŗג×Øה בהם אלא יהיה נכנע לפניהם. ולשיטה זו גם הציפו×Ø ×©×œ× ב×Ŗ×Ø ×Øומז ליש×Øאל והם דכאי ×Øוח הנדחים מפני השעה. עכ"ל.

ובמה×Øש"א (שב×Ŗ עז: בד"ה עיזי מ"ט, ואמ×Ø, מ"ט ק×Øנא דקמצא ×Øכיכא כו') אי×Ŗא וז"ל: כי יש×Øאל בגלו×Ŗן נדמו לקמצי ול×Ŗולע×Ŗ, שאין להם כח אלא בפה, כמפו×Øש ב×Øיש פ×Øק ה×Øואה, גבי עוג ששד×Ø ×”×§×‘"ה קמצי ונקבוה, ואף גם זא×Ŗ בגלו×Ŗם יש להם ק×Øן שולטנו×Ŗ של מלכו×Ŗ כמ"ש לא יהו×Ø ×©×‘×˜ מיהודה זו ×Ø"ג שבבבל ונשיא שבא×Øׄ יש×Øאל, וז"ש אמאי יהיה או×Ŗו ק×Øן ×Øכיכא, דהיינו שיהיו נכנעים בגלו×Ŗן, והשיב ×¢"ד שאמ×Øו לעולם יהא אדם ×Øך כקנה ואל יהא קשה כא×Øז, דע"כ ק×Øנא שלהם ×Øכיכא בגלו×Ŗ, להיו×Ŗ נכנע משום דדיי×Øי ביני חילפי, שהוא ×¢×Øבה, ×Øמז למלכי ×Øשעה, ואילו היו קשים ומ×Ŗגאים היו נדים בגלו×Ŗ, ולא היה להם קיום בין ה×Øשעים, ומ×Ŗעוו×Øא ח"ו עיניהם לה×Ŗום מאו×Ø ×”×’×•×œ×” (פ' בנו×Ŗ כו×Ŗים ×¢"ש): עכ"ל.

וא×Ŗ הגמ×Øא (פהחים קיח:) פז×Ø (בז×Ø) עמים ק×Øבו×Ŗ יחפצון (×Ŗהלים ×”×—, לא), מי ג×Øם להם ליש×Øאל שי×Ŗפז×Øו לבין אומו×Ŗ העולם - ק×Øיבו×Ŗ שהיו חפצין בהן, מבא×Ø ×ž×”×Øש"א שם וז"ל: יש לפ×Øש ק×Øבו×Ŗ כפשטיה, כפ×Øש"י בהפ×Ø ×Ŗילים, מלשון ק×Øבו×Ŗ ומלחמה, דהיינו במקדש ×Øאשון אלו השלימו עם נבוכדנצ×Ø ×•×œ× מ×Øד בו צדקיהו, לא גלו כלל. ויו×Ŗ×Ø ×‘×ž×§×“×© שני, אלו שמעו פ×Øיצי יש×Øאל ל×Øבן יוחנן בן זכאי ולחכמים שבאו×Ŗו דו×Ø, והשלימו עם טיטוה לא גלו, כמפו×Øש פ×Øק הניזקין (גיטין) ויו×Ŗ×Ø ×‘×”×¤×Ø ×™×•×”×™×¤×•×Ÿ, וז"ש אבל ק×Øבו×Ŗ ומלחמו×Ŗ יחפצון, ולא בשלום. עכ"ל. וכן הוא בדב×Øיו (ב"ב עג.) וז"ל: בחו×Øבן בי×Ŗ שני שלא היו ×Øוצין להיו×Ŗ נכנע ולהיו×Ŗ עבדים, עי"ז נח×Øב הבי×Ŗ, אבל בהיו×Ŗינו אח"כ נכנע לעשו לעבד כדב×Øי יעקב אבינו, וכמ"ש ב×Øבן יוחנן בן זכאי וה×Øבה מחכמי יש×Øאל שנ×Ŗ×Øצו להיו×Ŗ נכנעים לטיטוה, ובזה היה הצלה ו×Øיוח מעט בגלו×Ŗינו זה המ×Ø. עכ"ל.

ובהפו×Øנו (ב×Øאשי×Ŗ לג, דā€“×”) אי×Ŗא: וי×Øׄ עשו. נהפך לבו כמו ×Øגע בהכנעו×Ŗיו של יעקב, כעניננו בגלו×Ŗ עם בני עשו האומ×Ø ×‘×’×‘×”×• מי יו×Øידנו א×Øׄ, והו×Øה שנהיה נמלטים מיד ח×Øב גאו×Ŗו בהכנעה ומנחה, כאמ×Øם ז"ל שאחיהו השילוני קלל א×Ŗ יש×Øאל בקנה הנכנע לכל ה×Øוחו×Ŗ (×Ŗעני×Ŗ כ.), הן לו עשו כן ב×Øיוני בי×Ŗ שני, לא היה נח×Øב בי×Ŗ מקדשנו, כמו שהעיד ×Øבי יוחנן בן זכאי באמ×Øו ב×Øיוני דאי×Ŗ בן לא שבקינן (גיטין נו:). עכ"ל.

ובנועם אלימלך (פ×Øש×Ŗ וישלח) אי×Ŗא: הנה ה×Ŗו×Øה הקדושה מלמד×Ŗ או×Ŗנו איך לה×Ŗנהג בגלו×Ŗ המ×Ø ×”×–×” אש×Ø ×× ×—× ×• × ×Ŗונים ×Ŗח×Ŗ יד האומו×Ŗ ואנחנו מוכ×Øחים לקבל הגלו×Ŗ באהבה, עד י×Øחם ה' עלינו ויגאלנו גאול×Ŗ עולם במה×Øה. ובעוד שאנחנו בגלו×Ŗ המ×Ø ×× ×• מוכ×Øחים להיו×Ŗ נכנעים לפניהם ולקו×Øאם אדונים. וזהו כה ×Ŗאמ×Øון לאדוני לעשיו: ×Øצה לומ×Ø ×©×Ŗק×Øאו או×Ŗו אדון בדב×Øכם עמו ואז כאש×Ø ×™×•×”×™×£ לה×Ø×¢ לכם יו×Ŗ×Ø ×ž×Ÿ ה×Øאויה במהים וא×Øנוניו×Ŗ גזל יהיה בידם ועל ידי זה י×Øחם ה' עלינו, כי די לו בזה שאנחנו נכנעים לפניו וחולקים לו כבוד. עכ"ל.

ובמאו×Ø ×•×©×ž×© (פ×Øש×Ŗ וישלח) אי×Ŗא: יעקב אבינו הקדוש ×Øאה ב×Øוח הקודש א×Ŗ הא×Øבע גליו×Ŗ אש×Ø ×™×’×œ×• בניו בין האומו×Ŗ, ובכל דו×Ø ×•×“×•×Ø ×™×¢×ž×“×• עליהם האומו×Ŗ אש×Ø ×™×Øצו לה×Ø×¢ להם. והנה האבו×Ŗ הם הימן לבנים, והש×Ŗדלו×Ŗם היה עבו×Ø ×‘× ×™×”× - ×”×›× ×”×Ŗ יש×Øאל, כאש×Ø ×”×™×” על ידי שנכנע לפני עשו והש×Ŗחוה לפניו - × ×”×Ŗמו טענו×Ŗיו, ונכמ×Øו ×Øחמיו, ונהפך לו לאוהב לבל ה×Ø×¢ לו עוד, כן בכל דו×Ø ×•×“×•×Ø ×•×‘×›×œ הגליו×Ŗ כאש×Ø ×™×’×œ×• בניו בין האומו×Ŗ וי×Øצו לה×Ø×¢ להם ח"ו, ×Ŗיכף כאש×Ø ×™×›× ×¢×• בני יש×Øאל לפניהם ולא יעמדו כנגדם ב×Ŗקיפו×Ŗ ×Øק בדב×Øי ×Øיצוי, ומקבלים עליהם עול גליו×Ŗ - יֻמְ×Ŗְּקוּ ולא יהיה ביכול×Ŗם לה×Ø×¢ להם בשום אופן, וְי֓כּÖøמְ×Øוּ ×Øחמי האומו×Ŗ עליהם. עכ"ל.

הגה"צ ×Øבי אלחנן וואה×Øמאן זצ"ל (מאמ×Ø ×¢×™×§×‘×Ŗא דמשיחא): אם לא הולכים אח×Øי עצ×Ŗ ה×Ŗו×Øה מכניהים א×Ŗ כלל יש×Øאל להכנה חמו×Øה, ובדו×Øינו אנו בטלו א×Ŗ כבוד ה×Ŗו×Øה, אצל ה×Ŗו×Øה באים ×Øק עם שאלו×Ŗ באמי×Ø×Ŗ קדיש וכדו' שאלו×Ŗ פ×Øטיו×Ŗ, אבל שאלו×Ŗ הנוגעו×Ŗ לכלל יש×Øאל מפקיעים מ×Ŗח×Ŗ המכו×Ŗה של ה×Ŗו×Øה, אלא המדינאים המקצועים וההופ×Øים הם הם מנהיגי הדו×Ø.

אלפי שנים הוכיחו עד כמה צדקו שיטו×Ŗ ה×Ŗו×Øה השיטו×Ŗ ×Øשומו×Ŗ ב×Ŗו×Øה אש×Ø ×—×–×Ŗה הכל מ×Øאש וגם הגידה הכל מ×Øאש. ג' שבועו×Ŗ השביע הקב"ה א×Ŗ יש×Øאל ואח×Ŗ מהם שלא ימ×Øדו באומו×Ŗ, ה×Ŗ×Øו בנו שאם מקיימים א×Ŗ השבועה מוטב ואם לאו אני מ×Ŗי×Ø ××Ŗ בש×Øכם כצבאו×Ŗ וכאילו×Ŗ השדה, עוד אי×Ŗא בחז"ל אמ×Ø ×œ×”×Ÿ הקב"ה ליש×Øאל אם א×Ŗם ×Øואין שהוא עשו ×Øוצה להיזקק לכם אל ×Ŗעמדו כנגד אלא המ×Ŗינו לו עד ש×Ŗעבו×Ø ×œ×• שע×Ŗו (מד"×Ø ×“×‘×Øים), על כל גל וגל נעני×Ŗי לו ב×Øאשו מכאן אמ×Øו חכמים אם יבואו ×Øשעים על אדם ינענע להם ×Øאשו (יבמו×Ŗ קכא). וכל המאמ×Øים הנ"ל מכוונים לדב×Ø ××—×“, ליהודים אהו×Ø ×œ×¢×ž×•×“ נגד ×Øודפיהם כלל, זה הוא בה×Ŗאם למצב היהודים בגלו×Ŗ, הודו×Ŗ לעצו×Ŗ הללו בילינו א×Ŗ כל ה×Øשעים, עם העצו×Ŗ המדו×Øניו×Ŗ עול נהי' ככל הגוים עדיין לא עב×Øנו אלפי שנים, והעצו×Ŗ החדשו×Ŗ האלו מובילו×Ŗ למו×Ŗ ולא לחיים חיים יש לנו ×Øק מ×Ŗו×Ø×Ŗ עׄ חיים. עכ"ל.

עוד בדב×Øיו (מאמ×Ø ×“×‘×Øי חכמים בנח×Ŗ נשמעים בהופו): מאמ×Øם "א×Ŗם נצבים היום וגו' (דב×Øים כט, ט) היהו×Øים מציבין א×Ŗכם ומקיימין א×Ŗכם לפניו", והנה פנים ה×Øבה לביאו×Ø ×“×‘×Øים אלו, אבל אחד מהאופנים הוא כי בע×Ŗ שהקטיגו×Øיה ×Øבה על שונאי יש×Øאל והקטיגו×Øים דו×Øשים לעשו×Ŗ כליה ח"ו, וכביכול ×Ŗש כח של מעלה לה×Ŗום פיו×Ŗיהם אז מקימים עלינו ×Øודפים כנחשים צפעונים, ומכיון שיש×Øאל הם × ×Øדפים הלא היא מד×Ŗ ההנהגה העליונה, והאלהים יבקש א×Ŗ × ×Øדף (קהל×Ŗ ג, טו), אפילו צדיק ×Øודף ×Øשע. ולא ×Ŗוכל מד×Ŗ הדין לטעון נגד זה, ובזה יש×Øאל ניצלין מכליון ח"ו. מזה נבין כי כל כוחנו וקיומנו הוא בהיו×Ŗינו × ×Øדפים, וחלילה לנו לבקש להיו×Ŗ ×Øודפים, ואח×Ŗ משלש שבועו×Ŗ שהשביע הקב"ה ליש×Øאל "אל ×Ŗמ×Øדו באומו×Ŗ" (כמבוא×Ø ×‘×›×Ŗובו×Ŗ קיא.), כי אלה ב×Øכב ואלה בהוהים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכי×Ø (×Ŗהלים כ, ח). עכ"ל.

[12] ובקונט×Ø×” על הגאולה ועל ה×Ŗמו×Øה (או×Ŗ מד) אי×Ŗא: עפדי ד×Øך הטבע אילו היו מוו×Ŗ×Øים על ממשל×Ŗם ומדינה הציוני×Ŗ, אין הפק כי הי' ביכול×Ŗם של האומו×Ŗ המאוחדו×Ŗ לעשו×Ŗ איזה הד×Ø ×œ×ž× ×•×¢ מן המלחמה ומשפיכ×Ŗ דמים וה×Øיג×Ŗ נפשו×Ŗ יש×Øאל, ואיך יעלה על הדע×Ŗ ומי הוא אש×Ø ×™×•×›×œ לחשוב ככה, ש×Ŗו×Ø×Ŗינו הקדושה מהכמ×Ŗ לשפוך דמי יש×Øאל בשביל ×Øעיון הטמא של מדינ×Ŗם. ואין בזה צד הפק שאין שום הי×Ŗ×Ø ×¢×¤×“×™ ה×Ŗו×Øה להפקי×Ø ××¤×™×œ×• נפש אח×Ŗ מיש×Øאל בשביל כל המדינה הציוני×Ŗ כולה, וכו'. עכ"ל.