łģéēś śāåįä ģäåćņä įōåųåķ

ęå ääåćņä ąģéä ąśä īāéį:

קצת מ"מ על הנידון - ממה שנמצא ×‘××ž×Ŗ×—×Ŗ×™

א. ולענין חובת ×”×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ להנצל ×•×œ×”×©×ž×Ø מאלו המבקשים ללחום עם ×™×©×Ø××œ – הנה ×ž×§×•×Ø הדבר בחובת ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ להנצל ×•×œ×”×©×ž×Ø ×ž×“×‘×Ø×™× המהכנים את נפש האדם, נלמד מן הפהוקים '×”×©×ž×Ø לך ×•×©×ž×•×Ø נפשך' (×“×‘×Ø×™× ד, ט), ומ'לא ×Ŗ×©×™× דמים'[1] (×“×‘×Ø×™× ד, ט). וכן חובת האדם ×œ×”×©×Ŗ×“×œ ×‘×”×¦×œ×Ŗ חברו ×‘×“×Ø×š הטבע כשיש לו ×”×™×›×•×œ×Ŗ להצילו הוא ×ž×ž×§×Ø× (ויקרא יט, טז) 'ולא ×Ŗ×¢×ž×•×“ על דם רעך'.[2] ונכלל בכל אלו גם חובת ×”×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ על פי ×“×Ø×š הטבע להנצל מאלו הבאים להלחם עם ×™×©×Ø××œ[3]. ... ולשון רבינו בחיי (×‘×ž×“×‘×Ø יג, ב) ואף על פי ×©×™×©×Ø××œ לא היו ×¦×Ø×™×›×™×Ÿ ×œ×–××Ŗ, לפי שלא היה נצחונן ×‘×“×Ø×š המנהג והטבע, כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין, מעט מהם ינצחו עמים ×Ø×‘×™×, ואם היו חייבים, מעט מן האויבים ינצחו ×Ø×‘×™× מהם,[4] מכל מקום באה ×ž×¦×•×Ŗ התורה ×œ×™×©×Ø××œ ×œ×¢×©×•×Ŗ כל ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ× בהכנות האלה, ואחר כך ×œ×ž×”×•×Ø הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא ×Ŗ×”×ž×•×š על ×”× ×” לעולם. וכו'. אבל התורה תצוה לנו בכך ×©× ×©×Ŗ×“×œ בהכנות בכל הענינים, ועם כל ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ× ×• שתהיה ××ž×•× ×Ŗ× ×• שאין עיקר התשועה בהם רק בשם ×™×Ŗ×¢×œ×” עכ"ל. [5]

ב. והנה לענין רפואה שניתנה רשות ×œ×Ø×•×¤× ×œ×Ø×¤××•×Ŗ[6], ××ž×Ø×• חז"ל (פהחים כה.) בכל ×ž×Ŗ×Ø×¤××™×Ÿ, חוׄ מעבודה זרה וגילוי עריות שאהור ×œ×”×Ŗ×Ø×¤××•×Ŗ בהם, וכך נפהק בשו"×¢ להלכה (יו"ד ×”×™' קנה), ואם נמצא האדם במצב שרק על ידי ×¢"ז ג"×¢ ושפ"ד יכולים ×œ×Ø×¤××•×Ŗ×• לא הותר לו ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ הזה, ועליו נשאר רק להשליך יהבו לבטחון שהשי"×Ŗ ירפאהו.[7]

ג. כמו כן גם לענין ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ על ×©×ž×™×Ø×Ŗ הגוף ×ž××•×ž×•×Ŗ העולם הבאים ללחום בזמן ×”×’×œ×•×Ŗ, יש לזה ×¤×Ø×˜×™ דינים, ×ž×Ŗ×™, האיך ובמה ומי, וכמה, מחיובים ×ž×•×Ŗ×Ø×™×Ÿ ×œ×¢×©×•×Ŗ. וברבינו בחיי בפרשת וישלח (בראשית לב, מז) איתא: בפרשת הזאת ביאור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ×•×Ø×ž×– ג"כ ×œ×“×•×Ø×•×Ŗ, למה שעתיד שיארע לנו ×Ŗ×ž×™×“ עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב, ×©×”×Ŗ×§×™×Ÿ עצמו לשלשה ×“×‘×Ø×™×, למלחמה, ×œ×Ŗ×¤×œ×”, ×œ×“×•×Ø×•×Ÿ. וכו'. וכן אנחנו ×¦×Ø×™×›×™× ×œ×œ×›×Ŗ בדרכי האבות, ×œ×”×Ŗ×§×™×Ÿ עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה, ×•×‘×Ŗ×¤×œ×” לפני ה' ×™×Ŗ×¢×œ×”, אבל במלחמה אי אפשר, ×©× ××ž×Ø (שה"ש ב ז) השבעתי ××Ŗ×›× בנות ×™×Ø×•×©×œ×™× וגו', השביעם שלא ×œ×”×Ŗ×’×Ø×•×Ŗ מלחמה עם ×”××•×ž×•×Ŗ.[8] עכ"ל. וראה עוד בדבריו (שם לג, יב). וכן הוא בהפר "המהפיק ×œ×¢×‘×•×“×Ŗ ה'" (×ž××ž×Ø הבטחון) וז"ל: עליך ×œ×“×¢×Ŗ, כי האויבים, המבקשים את נפשו של אדם ודומיהם, אם ×ž××ž×•×Ŗ העולם הם, משפטם כמשפט החיות ×”×˜×Ø×¤×•×Ŗ, אם יש ×™×›×•×œ×Ŗ להשמידם או לקום כנגדם, כגון בנהבות, שבהן נמצאו ×™×©×Ø××œ בימי דוד, יש ×œ×¢×©×•×Ŗ כדבר הזה, ולהקדים בטחון ×œ×”×Ŗ×§×•×ž×ž×•×Ŗ כמו שבאר ה' ×™×Ŗ×¢×œ×” ×‘××ž×Ø×• (×“×‘×Ø×™× כ, ג-ד) אל ×™×Ø×š לבבכם... כי ה' אלהיכם וגו', "ואם אין ×™×›×•×œ×Ŗ כזו, כגון במצב ×™×©×Ø××œ ×‘×’×œ×•×Ŗ, אז אין עצה, ×‘×œ×Ŗ×™ אם ×œ×¤× ×•×Ŗ אל הבטחון ×•×”×¢×Ø×ž×”, על ידי חנופה או ×”×Ŗ×—×ž×§×•×Ŗ.[9] עכ"ל.

ד. ורבינו בחיי בהפרו "כד הקמח" (ערך ××‘×œ×•×Ŗ ×—×•×Ø×‘×Ÿ ×™×Ø×•×©×œ×™×) כותב: משא גיא חזיון, וגו' (ישעיה כב). ישעיה ×¢"ה התנבא בכאן על ×—×•×Ø×‘×Ÿ ×™×Ø×•×©×œ×™×, והיה מאשים ×œ×™×©×Ø××œ על שהיו ×ž×©×Ŗ×“×œ×™× בכל כחם להכין כלי מלחמה כדי להשגב מן האויבים הבאים להלחם עליה, ולא היו מכינים עצמם ×œ×Ŗ×©×•×‘×” ומעשים טובים, לפי שעם התשובה היו יכולין להשגב ×ž×‘×œ×Ŗ×™ כלי מלחמה שבעולם, ואינם יכולין להנצל ×ž×‘×œ×Ŗ×™ תשובה, וע"כ התנבא עליה פורענות עכ"ל.

ה.  ×”יוצא ×ž×“×‘×Ø×™×”× כי על אף חובת ×”×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ להנצל ×ž×Ø×•×“×¤×™×, עכ"ז מה ה' שואל ×ž×™×©×Ø××œ בעת שיבוא צר הצורר עליהם הן ×™×©×Ø××œ בזמן הבית וביותר בתקופת ×”×’×œ×•×Ŗ הוא התשובה ומעשים טובים ×•×œ×‘×Ø×•×— ממקום ×”×”×›× ×”, ולא ×”×›× ×Ŗ הכלי זיין ×•×œ×”×©×Ŗ×“×œ ×‘×“×Ø×š מלחמה, כי האויבים הבאים על ×™×©×Ø××œ בכלל ובארׄ ×™×©×Ø××œ ×‘×¤×Ø×˜ רק העוונות ×’×Ø×ž×” זאת, והקב"ה רוצה בעת כזאת שלא ×œ×¢×©×•×Ŗ ×”×©×Ŗ×“×œ×™×•×Ŗ ×’×©×ž×™×•×Ŗ להנצל מהכנה זו, אלא לשוב בתשובה שלימה ×•×œ×”×Ŗ×¤×œ×œ להשי"×Ŗ להנצל מכל צר,[10] ועל פי ×“×Ø×š הכנעה שלמד יעקב אבינו את בניו, שיכנעו עצמם ×œ×ž×œ×›×™×•×Ŗ של ××•×ž×•×Ŗ העולם[11], ולקבל עליהם את עול ×ž×œ×›×•×Ŗ×.[12]



[1] בהפר ×”×ž×¦×•×•×Ŗ ×œ×Ø×ž×‘"ם (×ž×¦×•×Ŗ ל"×Ŗ רצח) איתא: שהזהירנו מהניח המוקשים ×•×”×ž×›×©×•×œ×•×Ŗ בארצותינו ובבתינו, כדי שלא ×™×ž×•×Ŗ×• בהם בני אדם. והוא ××ž×Ø×• ×™×Ŗ×¢×œ×” ולא ×Ŗ×©×™× דמים ×‘×‘×™×Ŗ×š, ולשון הפרי ועשית מעקה ×ž×¦×•×Ŗ עשה [מ"×¢ קפד] ולא ×Ŗ×©×™× דמים ×ž×¦×•×Ŗ לא תעשה. עכ"ל. ובשו"×¢ (חו"מ הימן ×Ŗ×›×– ×”"ח) איתא: כל מכשול שיש בו ×”×›× ×Ŗ נפשות, ×ž×¦×•×Ŗ עשה ×œ×”×”×™×Ø×• ×•×œ×”×©×ž×Ø ממנו ×•×œ×”×–×”×Ø בדבר יפה, ×©× ××ž×Ø ×”×©×ž×Ø לך ×•×©×ž×•×Ø נפשך (×“×‘×Ø×™× ד, ט). ואם לא ההיר והניח ×”×ž×›×©×•×œ×•×Ŗ המביאים לידי ×”×›× ×” ביטל ×ž×¦×•×Ŗ עשה ועבר בלא ×Ŗ×©×™× דמים (שם). עכ"ל.

ובהפר החינוך (מצוה ×Ŗ×§×ž×•) וז"ל: ...שעם היות השם ×‘ā€×” משגיח ×‘×¤×Ø×˜×™ בני אדם, ויודע כל מעשיהם, וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ×•×‘×ž×¦×•×Ŗ×• לפי ×–×›×•×Ŗ×Ÿ או חיובן, וכענין ×©××ž×Ø×• ז"ל (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן ×ž×›×Ø×™×–×™×Ÿ עליו מלמעלה, אף על פי כן ×¦×Ø×™×š האדם ×œ×©×ž×•×Ø עצמו מן ×”×ž×§×Ø×™× הנהוגים בעולם, כי האל ברא עולמו ובנאו על יהודות עמודי הטבע, וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע, שאם ×Ŗ×¤×•×œ אבן גדולה על ראש איש, שתרצׄ את מוחו, או אם יפול האדם ×ž×Ø××© הגג הגבוה לארׄ ×©×™×ž×•×Ŗ, והוא ×‘ā€×” חנן גופות בני אדם ויפח באפיו × ×©×ž×Ŗ חיים ×‘×¢×œ×Ŗ דעת ×œ×©×ž×•×Ø הגוף מכל פגע, ×•× ×Ŗ×Ÿ שניהם הנפש וגופה ×‘×Ŗ×•×š גלגל היהודות, והמה ינהגום ויפעלו בם ×¤×¢×•×œ×•×Ŗ. ואחר שהאל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה ×—×›×ž×Ŗ×•, מצד שהוא בעל ×—×•×ž×Ø, ציוהו ×œ×©×ž×•×Ø מן ×”×ž×§×Ø×”, כי הטבע שהוא ×ž×”×•×Ø בידו יעשה ×¤×¢×•×œ×Ŗ×• עליו אם לא ×™×©×ž×Ø ממנו.

ואמנם יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפׄ ×‘×™×§×Ø×, ×œ×Ø×•×‘ ×—×”×™×“×•×Ŗ× ודבקות נפשם בדרכיו ×‘ā€×”, המה החהידים הגדולים אשר מעולם אנשי השם, כמו האבות הגדולים והקדושים והרבה מן הבנים שהיו ××—×Ø×™×”×, כמו דניאל חנניה מישאל ועזריה ודומיהם, ×©×ž×”×Ø האל הטבע בידיהם, ×•×‘×Ŗ×—×œ×Ŗ× היה הטבע אדון עליהם, ובהופן לגודל ×”×Ŗ×¢×œ×•×Ŗ נפשם נהפוך הוא שיהיו הם אדונים על הטבע, כאשר ידענו ×‘××‘×Ø×”× אבינו שהפילוהו בכבשן האש ולא הוזק, וארבעת החהידים ×”× ×–×›×Ø×™× ששמו ××•×Ŗ× לגו ××Ŗ×•×Ÿ נורא יקידתא ושער ×Ø××©×™×”×•×Ÿ לא ××™×Ŗ×—×Ø×š. ורוב בני אדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצונו התורה ×œ×©×ž×•×Ø ×ž×©×›× ×•×Ŗ×™× ×• ×•×ž×§×•×ž×•×Ŗ×™× ×• לבל יקרנו ×ž×•×Ŗ בפשיעותינו, ולא נהכן נפשותינו על המך ×”× ×”, ×•××ž×Ø×• ז"ל שכל ההומך על ×”× ×” אין עושין לו × ×”. ועל ×”×“×Ø×š הזה תראה רוב עניני ×”×›×Ŗ×•×‘×™× בכל מקום, וכו'. עכ"ל.

ובחובות ×”×œ×‘×‘×•×Ŗ (שער הבטחון פ"ד) איתא: ועם ברור ××ž×•× ×Ŗ×•, כי ענינו ×ž×”×•×Ø אל גזרות הבורא ×™×Ŗ×¢×œ×” ושבחירת הבורא לו, היא הבחירה הטובה, הוא חייב ×œ×”×Ŗ×’×œ×’×œ ×œ×”×‘×•×Ŗ ×Ŗ×•×¢×œ×•×Ŗ×™×• ×•×œ×‘×—×Ø הטוב כנראה לו מן הענין, והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו. והדומה לזה, כי אדם אף על פי שקצו ×•×ž×“×Ŗ ימיו ×§×©×•×Ø×™× בגזרת הבורא ×™×Ŗ×‘×Ø×š, יש על האדם ×œ×”×Ŗ×’×œ×’×œ ×œ×”×‘×•×Ŗ החיים במאכל ×•×‘×ž×©×Ŗ×” ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, ×©×™××ž×Ø, אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא ××˜×Ø×— בבקשת ×”×˜×Ø×£ ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנה בהכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה המי ×”×ž×•×Ŗ או שיהכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה, ממה שאין האדם בטוח בהן ויהכן בנפשו. וכו'. עכ"ל.

[2] בהפר ×”×ž×¦×•×•×Ŗ ×œ×Ø×ž×‘"ם (×ž×¦×•×Ŗ לא תעשה רצז) איתא: שהזהירנו ×ž×”×Ŗ×Ø×©×œ ×‘×”×¦×œ×Ŗ נפש אחד ×ž×™×©×Ø××œ כשנראהו בהכנת ×”×ž×•×Ŗ או ההפהד, ויהיה לנו ×™×›×•×œ×Ŗ להצילו. כמו שיהיה טובע במים ואנחנו נדע ×œ×©×—×•×Ŗ ונוכל להצילו. או יהיה גוי ×ž×©×Ŗ×“×œ ×œ×”×Ø×’×• ואנחנו נוכל לבטל ×ž×—×©×‘×Ŗ×• או ×œ×“×—×•×Ŗ ממנו נזקו. ובאה האזהרה מהמנע להצילו ×‘××ž×Ø×• ×™×Ŗ×¢×œ×” לא ×Ŗ×¢×ž×•×“ על דם רעך. עוד בדבריו (×”×œ×›×•×Ŗ רוצח ×•×©×ž×™×Ø×Ŗ הנפש פ"א הלכה יד) איתא: כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא ×Ŗ×¢×ž×•×“ על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליהטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור ××—×Ø×™× להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או ×ž×•×”×Ø×™× מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנה שהוא קובל על חבירו, ויכול לפייהו בגלל חבירו ×•×œ×”×”×™×Ø מה שבלבו ולא פייהו, וכל כיוצא ×‘×“×‘×Ø×™× אלו, העושה ××•×Ŗ× עובר על לא ×Ŗ×¢×ž×•×“ על דם רעך. עכ"ל.

[3] ברבינו בחיי ×‘×”×§×“×ž×Ŗ×• לפרשת שלח כותב: הוה מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה (משלי כא, לא), שלמה המלך ×¢"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה, שיעשה כל דבר ×©×™×¦×˜×Ø×š ×œ×¢×©×•×Ŗ ×•×‘×“×Ø×š הטבע כל מה שבכוחו, ×•×©×™×ž×”×•×Ø השאר בידי שמים, כי ×”× ×” אינו חל אלא ×‘×—×”×Ø×•×Ÿ הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על ×ž×“×Ŗ הטבע, ועל כן ×™×¦×˜×Ø×š שיעשה האדם ×¤×¢×•×œ×•×Ŗ וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על ×ž×©××œ×•×Ŗ לבו. כמי שרוצה ×œ×œ×›×Ŗ למלחמה על אויביו, שראוי לו שיכין כלי זיין והוהים ×•×ž×Ø×›×‘×•×Ŗ ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויהמוך על ×”× ×”, ×™×ž×”×Ø ביד אויביו, וכו'. ולכך תצוה התורה ×œ×™×©×Ø××œ ×œ×”×©×Ŗ×“×œ בהכנות האלה שיצאו חלוצים ×‘×¢×œ×•×Ŗ× למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב ושישלחו ×ž×Ø×’×œ×™× בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות ×œ×¢×©×•×Ŗ מה שבכח האדם ×œ×¢×©×•×Ŗ ×‘×“×Ø×š המנהג והטבע, ואחר כן יפעול ×”× ×” על כל מעשה הטבע. "ואחר שעשה לו כל ×™×›×œ×Ŗ×• ×•×”×©×Ŗ×“×œ בכל כחו ועשה ×‘×“×Ø×š הטבע כל הכנותיו, אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם ×™×Ŗ×¢×œ×”, לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, וכו', וא"כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה וכו' ×œ×”×›× ×•×Ŗ×™×”× רק בשם ×™×Ŗ×¢×œ×”, שכן כתיב (×Ŗ×”×™×œ×™× קמז, ג) הרופא ×œ×©×‘×•×Ø×™ לב ומחבש ×œ×¢×¦×‘×•×Ŗ×, וכתיב (שם י) לא בגבורת ההוה יחפׄ לא בשוקי האיש ירצה, וכתיב (שם לג, יז) שקר ההוה ×œ×Ŗ×©×•×¢×”. וכו', וכו'. עכ"ל. וכן הוא בדבריו בפרשת בשלח עה"פ וחמשים עלו בני ×™×©×Ø××œ. עכ"ל.

ובהפר "המהפיק לעובדי השם" (הפרק על הבטחון) איתא: ברי כי לשם הרחקת הפגעים ×”×Ø×¢×™× יש ×œ×”×”×Ŗ×™×™×¢ באמצעים ×©×”×Ŗ×§×™×Ÿ ה' ×™×Ŗ×¢×œ×” ×œ×”×Ø×—×§×Ŗ×, וההתייעות זו לא תפגע בבטחון. והלא יודע אתה כי אף שאחד ×ž×¢×™×§×Ø×™ התורה הוא (×“×‘×Ø×™× לב לט) אני ××ž×™×Ŗ ואחיה, הנה × ××ž×Ø שם (כב ח) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא ×Ŗ×©×™× דמים ×‘×‘×™×Ŗ×š. ואף על פי שאחד ×ž×¢×™×§×Ø×™×” הוא (שם לב לט) ×ž×—×¦×Ŗ×™ ואני ארפא הנה × ××ž×Ø (×©×ž×•×Ŗ כא יט) רק שבתו ×™×Ŗ×Ÿ ורפא ירפא. ואף על פי שציוה ×œ×”×Ø×™×¢ בחצוצרות ×•×œ×–×›×•×Ø את עיקר הבטחון לפני ×’×©×Ŗ× למלחמה, כמו ×©× ××ž×Ø (×“×‘×Ø×™× כ ב-ג) והיה ×›×§×Ø×‘×›× אל המחנה, ונגש הכהן ודבר אל העם ×•××ž×Ø אליהם, שמע ×™×©×Ø××œ ××Ŗ× ×§×Ø×‘×™× היום למלחמה על אויבכם, אל ×™×Ø×š לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וכו', הנה × ××ž×Ø (שם ט) פקדו שרי צבאות בראש העם, ועוד × ××ž×Ø (שם כ) ובנית ×ž×¦×•×Ø על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה. ואף על פי ×©××ž×Ø×• בני קרח (×Ŗ×”×œ×™× מד ד) כי לא ×‘×—×Ø×‘× ירשו ארׄ, לא נטיל הפק במה ×©××ž×Ø×” התורה על היחון ועמו (×‘×ž×“×‘×Ø כא כד) ויכהו ×™×©×Ø××œ לפי חרב ויירש את ארצו, ולא במה ×©××ž×Ø להם משה עליו ×™×Ŗ×¢×œ×” (×“×‘×Ø×™× לג כט) ××©×Ø×™×š ×™×©×Ø××œ מי כמוך עם נושע בה' וכו' ואשר חרב ×’××•×Ŗ×š. אך פירוש הדבר שלא נושעו ×‘×—×Ø×‘× וכוחם בלבד, ולא היו בוטחים על ×ž×œ×—×ž×Ŗ× אלא על השגחתו עליהם ורצונו להיטיב עמהם, כמו ×©× ××ž×Ø (×Ŗ×”×œ×™× מד ד) כי ימינך ×•×–×Ø×•×¢×š ואור פניך כי ×Ø×¦×™×Ŗ×. עכ"ל.

[4] ×‘×Ø×ž×‘"ן (×‘×ž×“×‘×Ø כא, א) איתא: שלא יהיו ×™×©×Ø××œ מנוצחים כלל מאויב ×–×•×œ×Ŗ×™ בעת ×§×œ×§×œ×Ŗ×, כגון ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ עמלק הראשונה, מפני ×©××ž×Ø×• היש ה' בקרבנו (×©×ž×•×Ŗ יז ז), ובשניה מפני חטאם ×‘×ž×Ø×’×œ×™× ×©×”×–×”×™×Ø× משה ממנה (שם יד מא-מה), אבל בכל ×ž×œ×—×ž×Ŗ מצוה לא נפקד מהם איש כל ימי משה. עכ"ל. וברבינו בחיי (×“×‘×Ø×™× לא, מט - × ) איתא: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו. ברשותנו. "ולא נפקד ממנו איש". זה היה פלא עצום, ומהנהים הגדולים שאירעו ×œ×™×©×Ø××œ אירע להם בכאן ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ מדין, שהיו עם רב כחול אשר על שפת הים, והרגו ×™×©×Ø××œ מהם, ושבו מהם אלפים ורבבות, והכתוב מעיד שלא חהר ×ž×™×©×Ø××œ אחד במלחמה, זהו ×©××ž×Ø ולא נפקד ממנו איש, והנה הגדול הזה לפי שהיו שלמים בזכות, והוא שדרשו רז"ל (שבת הד.) ולא נפקד ממנו איש, ×œ×“×‘×Ø עבירה, וכו'. עכ"ל.

וברבינו בחיי (בראשית מט, יב) איתא: בפרשה זו בברכת יהודה, ×Ŗ×ž×¦× שם כל אותיות התורה ×Ø×©×•×ž×•×Ŗ חוׄ ×ž××•×Ŗ זי"ן, והטעם, לפי ×©×ž×œ×›×•×Ŗ ×™×©×Ø××œ הבא מיהודה אין עיקר נצחונן בכלי זיין כשאר ×”××•×ž×•×Ŗ, כי החרב ירושה לעשו, אבל ×ž×œ×›×•×Ŗ ×™×©×Ø××œ לא ×‘×—×Ø×‘× ירשו ארׄ, ואינה נוהגת מנהג הטבע ובכח היד, רק לפי הזכות והעונש בכח העליון ×™×Ŗ×‘×Ø×š, ומזה ×Ŗ×ž×¦× בשמו של יהודה ×©×”×ž×œ×›×•×Ŗ ממנו השם המיוחד שלם, כי ×›×©×™×©×Ø××œ עושים רצונו של מקום, ×™×©×Ø××œ עושה חיל, ×•×ž×œ×›×•×Ŗ× ×ž×Ŗ×’×‘×Ø×Ŗ ×•×ž×¦×œ×—×Ŗ, והשם המיוחד עמהם אין להם ×¦×•×Ø×š לכל זיין, ולכך נחהרה אות זי"ן ×ž×‘×Ø×›×Ŗ יהודה. עכ"ל.

 ×•כן הוא בדבריו בבכד הקמח (ערך רשות אות ב) וז"ל: ידוע, כי ×ž×œ×—×ž×•×Ŗ×™×”× של ×™×©×Ø××œ כשהיו נוצחין ×”××•×ž×•×Ŗ, לא היו נוצחין בריבוי עם, גם לא היו נוצחין בהיבת חרב וכלי זיין, שהרי החרב ירושה לעשו, ומה היה עיקר ×ž×œ×—×ž×Ŗ× שהיו נוצחין בו הזכות, וכן הוא ××•×ž×Ø (×Ŗ×”×œ×™× מד) כי לא ×‘×—×Ø×‘× ירשו ארׄ, ×•×–×Ø×•×¢× לא הושיעה למו כי ימינך ×•×–×Ø×•×¢×š ואור פניך וגו', ובפהוק זה ×Ø×ž×– זכות האבות, כי ימינך זה ××‘×Ø×”×, ×•×–×Ø×•×¢×š זה יצחק, ואור פניך זה יעקב. ומצינו כי בהיבת החטא היו מנוצחין, שכן אתה למד ×ž×ž×œ×—×ž×Ŗ העי שכתוב שם (יהושע ה) חטא ×™×©×Ø××œ, ואם כן עיקר הבת ×ž×œ×—×ž×•×Ŗ×™×”× של ×™×©×Ø××œ לנצח ×”××•×ž×•×Ŗ או ×œ×”×™×•×Ŗ× מנוצחים היה הזכות והחטא. ואם אתה שואל כיון שהזכות היה הבת נצחונם, למה היו יוצאין למלחמה בעם רב, והיה מהפיק להם במעט גוי, ועוד למה היו יוצאין חלוצים ולמה ×™×¦×˜×Ø×›×• לתקן ×”×ž×¢×Ø×›×•×Ŗ, כי אם היו זכאין היו מנצחין עמים ×Ø×‘×™× במעט גוי, ואם היו חייבין לא יצילם רבוי עם. והתשובה בזה, כי גם בזמן ×©×™×©×Ø××œ זכאין היו ×Ø××•×™×Ÿ ×œ×”×Ŗ× ×”×’ ×‘×“×Ø×š הטבע ×•×”×ž×§×Ø×”, כי ראוי לו לאדם ×œ×”×©×Ŗ×“×œ ×œ×¢×©×•×Ŗ מה שהוא בידו, והשאר יניח בידי שמים, וכו'. עכ"ל

ועה"פ (×“×‘×Ø×™× פ"כ, פ"ד) כי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ ×¢Ö“×žÖ¼Öø×›Ö¶×, ×œÖ°×”Ö“×œÖ¼Öø×—Öµ× ×œÖø×›Ö¶× ע֓ם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשׁ֓יעַ ×Ö¶×ŖÖ°×›Ö¶×: כותב ×”×Ø×ž×‘"ן וז"ל: ×™×–×”×™×Ø× שלא ×™×Ø×š לבבם ולא ייראו מן אויבים, ×•×™××ž×Ø שלא יבטחו בזה ×‘×’×‘×•×Ø×Ŗ× לחשוב בלבם, ×’×‘×•×Ø×™× אנחנו ואנשי חיל למלחמה, רק שישיבו לבם אל השם ויבטחו בישועתו, ויחשבו כי לא בגבורת ההוה יחפׄ ולא בשוקי האיש ירצה, כי רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחהדו. ×•××ž×Ø להלחם לכם עם אויביכם - כי יפילם לפניכם ×œ×—×Ø×‘. ×•××ž×Ø להושיע ××Ŗ×›× - שהם ינצלו במלחמה ולא יפקד מהם איש, כי ×™×Ŗ×›×Ÿ שינצחו את אויביהם ×•×™×ž×•×Ŗ×• גם מהם ×Ø×‘×™× ×›×“×Ø×š ×”×ž×œ×—×ž×•×Ŗ. ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש (יהושע ז ז - ט), כי ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ מצוה שלו לא היה ראוי שיפול ×ž×©×¢×Ø×Ŗ ×Ø××©× ארצה, כי לה' המלחמה. עכ"ל. וברבינו בחיי (שם) איתא וז"ל: להושיע ××Ŗ×›×. ×›×œ×•×ž×Ø שיציל ××Ŗ×›× ×œ×’×ž×Ø×™ במלחמה, ולא יפקד מכם איש כמו שאירע ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ מדין שכתוב שם (×‘×ž×“×‘×Ø לא, מט) ולא נפקד ממנו איש, שהרי מנהג העולם בשאר ×”××•×ž×•×Ŗ אף על פי שמנצחין שיאבדו ×Ø×‘×™× מהם, אבל ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ מצוה הם ינצחו את הכל, ואחד מהם לא ×™×ž×•×Ŗ שם, וכו'. עכ"ל.

וכן הוא באור החיים הק' שם וז"ל: ×•××•×ž×Ø×• להושיע וגו', פירוש שלא ×™×ž×•×Ŗ מבני ×™×©×Ø××œ אחד במלחמה, וזה הוא עיקר ×”× ×”, שתהיה המלחמה כבדה באויביהם, ולא יפקד אחד מבני ×™×©×Ø××œ. עכ"ל. ובגבורות ה' (פרק מ) איתא: כי ×ž×œ×—×ž×Ŗ ×”×§×‘ā€×” אין הפק שהוא יציל הכל, כי ×ž×œ×—×ž×Ŗ אדם הוא כך שקצת מהם נצולים וקצת מהם אינם נצולים, אבל ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ השם ×™×Ŗ×‘×Ø×š לא שייך זה. עכ"ל.

[5] ומענין לענין כי לא ×Ŗ×ž×™×“ עושים ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ על פי ×“×Ø×š הטבע יש לציין ×œ×“×‘×Ø×™ ×”×ž×“×Ø×© רבה (איכה פותיחתות הימן ל): ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואהא ויהושפט וחזקיהו, דוד ××ž×Ø (×Ŗ×”×œ×™× יח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו', ××ž×Ø לו ×”×§×‘ā€×” אני עושה כן וכו'. עמד אהא ×•××ž×Ø אני אין בי כח ×œ×”×Ø×•×’ להם, אלא אני רודף ××•×Ŗ× ואתה עושה, ××ž×Ø לו אני עושה ×©× ××ž×Ø (ד"ה ב יד) ×•×™×Ø×“×¤× אהא וגו' לפני אהא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו. עמד יהושפט ×•××ž×Ø אני אין בי כח לא ×œ×”×Ø×•×’ ולא ×œ×Ø×“×•×£ אלא אני ××•×ž×Ø שירה ואתה עושה, ××ž×Ø לו ×”×§×‘ā€×” אני עושה ×©× ××ž×Ø (שם כ) ובעת החלו ברנה ×•×Ŗ×”×œ×” וגו'. עמד חזקיהו ×•××ž×Ø אני אין בי כח לא ×œ×”×Ø×•×’ ולא ×œ×Ø×“×•×£ ולא ×œ×•×ž×Ø שירה, אלא אני ישן על ×ž×˜×Ŗ×™ ואתה עושה, ××ž×Ø לו ×”×§×‘ā€×” אני עושה ×©× ××ž×Ø (מל"ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, עכ"ל.

והגה"צ רבי ×™×Ø×•×—× הלוי ליוואוויׄ זצ"ל המשגיח דישיבת ×ž×™×Ø ביאור את הדבר בהפרו "דעת חכמה ×•×ž×•×”×Ø" (ח"א ×ž××ž×Ø טו) וז"ל: זה פשוט שחזקיהו וגם אהא ×‘××ž×Ø× אין בי כח, לא ×”×™×Ŗ×” ×›×•× ×Ŗ× שלא היו ×’×‘×•×Ø×™× בטבע, אלא שמדדו כל אחד ואחד מה שיש ב"כחם" בידעם היטב מצבם ×•×ž×“×Ø×’×Ŗ×, וידע כל אחד בדיוק עד כמה יכול הוא לקיים את המזיגה של טבע עם למעלה מן הטבע, שיהי' שם קיום הטבע כהוגן מבלי מכשול כל דהו ×•×’×Ø×¢×•×Ÿ באמונה, מבלי שיהי' שם שום שמׄ מ"כחי ועוצם ידי". והנה דוד ידע שבכחו ×œ×¢×©×•×Ŗ כל המזיגה של קיום טבע עם למעלה מן הטבע ×‘×©×œ×ž×•×Ŗ, שיהי' הכל מכוון לשם שמים, וזו ×”×™×Ŗ×” הדרגא היותר ×¢×™×œ××™×Ŗ.

אהא חש כבר שאין ×‘×™×›×œ×Ŗ×• ×œ×¢×©×•×Ŗ כל המזיגה כראוי ואין בכחו כ"א ×œ×Ø×“×•×£, וברדיפה לבד יהי' הכל מכוון לשם שמים בכל ×”×©×œ×ž×•×Ŗ, אבל אם אך יהרוג, אז אי אפשר כבר ×œ×”×™×•×Ŗ הכל שלם כהוגן, כי אז יוכל ×œ×”×™×•×Ŗ כבר ×’×Ø×¢×•×Ÿ בה"לשם שמים" לפי ערך ×Ø×•× ×ž×“×Ø×’×Ŗ×•. יהושפט ידע שאין בכחו כ"א ×œ×•×ž×Ø שירה, ואז יהי' הכל מכוון לשם שמים על צד היותר טוב, אבל יותר כבר "אין בכחו". עד שחזקיהו ידע שאין בכחו כ"א "אני ישן על ×ž×˜×Ŗ×™ ואתה עושה", שאז יהי' שלם מכל פגם ופחת, אבל אין ב"כחו" לפי ערך ×ž×“×Ø×’×Ŗ×• הוא ×œ×¢×©×•×Ŗ אפי' פעולה כל דהו, שלא ינצל ×ž×”×Ø×”×•×Ø "כחי ועוצם ידי".

והוא בגדר שתבע הכתוב בחטא מי ×ž×Ø×™×‘×” "יען לא ×”××ž× ×Ŗ× בי" (×‘×ž×“×‘×Ø כ. יב), שבחילוק זה שבין הכאה ודיבור הי' כבר מקום תביעה על משה ×•××”×Ø×Ÿ "יען לא ×”××ž× ×Ŗ×". ונמצא שהחילוקים ביניהם הי' באופן המזיגה, דוד הי' מוזג טבע עם למעלה מן הטבע בכל ×”×¦×•×Ø×š, אח"כ הלכה ×ž×–×™×’×Ŗ הטבע הלוך ופחות, עד שבחזקיהו לא ×”×™×Ŗ×” כבר מזיגה של טבע כלל בהנהגתו ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ×• עם שונאיו, ומנוהו חז"ל בדרגא היותר קטנה ×œ×¢×•×ž×Ŗ ×Ø×•× ×ž×“×Ø×’×Ŗ השאר. עכ"ל.

עוד שם (×ž××ž×Ø מ) איתא: ×•×œ×›××•×Ø×” ×Ŗ×ž×•×” לנו שאלת חזקיהו "אני ישן על ×ž×˜×Ŗ×™", כיון שיש חיוב לקיים טבע, איך שאל דבר כזה, והוא משום דכיון דהיהוד הוא אמונה ובטחון, וחזקיהו ירד לעומק כחותיו והרגיש בעצמו שאם שוכב הוא על משכבו בלי ×œ×¢×©×•×Ŗ מאומה ובבקר בהקיצו ×ž×©× ×Ŗ×• מוצא הוא ×§"פ אלף איש × ×”×Ø×’×™× מבלי שנקף אצבעו בזה, אז ×ž×›×™×Ø הוא ושלם ×‘××ž×•× ×Ŗ×•, אבל אם רק ×™×¦×˜×Ø×š ×œ×¢×©×•×Ŗ דבר מה אפילו רק "×œ×•×ž×Ø שירה", אז אף חזקיהו המלך אינו בטוח כבר בעצמו, שאם רק ישית ידו קצת בזה שוב אינו שלם ×‘××ž×•× ×Ŗ×• ובטחונו, ומבלי "אמונה ובטחון" הלא גם חזקיהו המלך אינו ולא כלום, וא"כ הלא ×‘××ž×Ŗ אי אפשר לו כי אם "אני ישן על ×ž×˜×Ŗ×™", וכו'.

וכן יהושפט מדד ×ž×“×Ø×’×Ŗ×• שיש בכחו גם ×œ×•×ž×Ø שירה שאם אך לא ירדוף כבר יהי' שלם ×œ×’×ž×Ø×™ באמונה כמו חזקיהו המלך בישנו על ×ž×˜×Ŗ×•, וזו היא דרגא יותר גדולה. וכן אהא הי' בכחו גם ×œ×Ø×“×•×£, שאפילו ב"רדיפה" לא יהי' שום ×’×Ø×¢×•×Ÿ ופחת ×‘××ž×•× ×Ŗ×•, אבל "×œ×”×Ø×•×’" לא ולא, זה כבר אין בכחו, שם הריהו כבר בהכנה. עד שדוד דרגתו ×”×™×Ŗ×” ×Ø×•×ž×ž×” כל כך שבכחו הי' ×œ×Ø×“×•×£ ×•×œ×”×Ø×•×’, שאחרי עשותו הכל בעצמו, רדף והרג, בכ"ז הי' שלם כ"כ ×‘××ž×•× ×Ŗ×• ובטחונו שלא התגנב שם שום צל כל דהו כמו בחזקיהו המלך בקומו ×ž×©× ×Ŗ×• בראותו שק"פ אלף איש נהרגו ×¢"י מלאך ה' מבלי שיהי' לעצמו בזה שום חלק ומעשה כל דהו.

וזהו מה שביארנו שחכמה והכרה הם שני ×“×‘×Ø×™×, שהכרה היא ×”×Ŗ×¤×¢×œ×•×Ŗ הגוף, וזוהי התירה ×œ×’×ž×Ø×™ למושג החכמה. דהאם הי' חהר לאהא יהושפט וחזקיהו ידיעה שה' הוא העושה והפועל כל אלה, ולמה פחדו כ"כ ממעשה עצמיי, האם ×‘×¢×©×•×Ŗ× זאת בעצמם לא היו יודעים שהכל ×ž××Ŗ ה', ×•×Ø×•××™× אנו שאעפ"כ, אף על פי שלא הי' להם אף צל של הפק שהכל הוא מה' ×™×Ŗ×‘×Ø×š, בכל זאת ירא חזקיהו ופחד ×ž×¢×©×•×Ŗ דבר מה, שאחרי כל ×—×›×ž×Ŗ×• אם יעשה זאת אזי כבר אינו ×ž×›×™×Ø, והוא בבחינת "כזבו בו". עכ"ל.

[6] ראה ×—×›×ž×Ŗ אדם (שער השמחה כלל קנא ×”×¢×™×£ כה) הכותב וז"ל: אילו לא × ×Ŗ× ×” התורה רשות ×œ×Ø×¤××•×Ŗ כדכתיב (×©×ž×•×Ŗ כא, יט) ורפא ירפא היה אהור לנו ×œ×”×Ŗ×Ø×¤××•×Ŗ, שהרי ההולך בדרכי התורה לא יגיע לו שום ×ž×§×Ø×” ×ž×ž×§×Ø×™ הזמן משינוי ××•×™×Ø×™× ולא על ידי מאכלים כדכתיב (שם כג, כה) ×•×¢×‘×“×Ŗ× את ה' אלהיכם ×•×‘×Ø×š את לחמך ואת מימיך, רצה ×œ×•×ž×Ø, שתהיה בהם הברכה ולא שום דבר רע המזיק, וההירותי מחלה ×ž×§×Ø×‘×š רצה ×œ×•×ž×Ø משינוי ××•×™×Ø×™× (אבן עזרא שם), וכתיב (×Ŗ×”×œ×™× לג, יח) עין ה' אל יראיו, שהוא ×‘×Ø×—×ž×™×• משגיח ×Ŗ×ž×™×“ עליהם והמושגח ממנו ×™×Ŗ×‘×Ø×š ודאי שאין מגיע לו שום נזק, וזהו ×©××ž×Ø×• אין מזל ×œ×™×©×Ø××œ, רצה ×œ×•×ž×Ø שאין מונהגים על פי מזל אלא על ידו ×™×Ŗ×‘×Ø×š, אך כשאדם אינו ×ž×Ŗ× ×”×’ ומודבק בו ×™×Ŗ×‘×Ø×š אזי נשאר ×Ŗ×—×Ŗ המזל, וכו'. ×•×”×§×‘ā€×” יודע ×ž×—×©×‘×•×Ŗ אדם כי לא יהיו ×Ŗ×—×Ŗ הוג זה מעין ה' אל יראיו, וברא בעולמו עשבים ×•××™×œ× ×•×Ŗ וכיוצא בהם שיהיה בהם הטבע ×œ×”×Ŗ×Ø×¤××•×Ŗ בהם, ×•× ×Ŗ×Ÿ לנו רשות ×œ×”×Ŗ×Ø×¤××•×Ŗ בהם להועיל על פי טבע. עכ"ל.

×•×ž×§×•×Ø דבריו הוא ×‘×’×ž×Ø× (ב"×§ פה.) וז"ל: ר' ישמעאל ××•×ž×Ø, ורפא ירפא (×©×ž×•×Ŗ כא, יט) מכאן שניתנה רשות ×œ×Ø×•×¤× ×œ×Ø×¤××•×Ŗ (פרש"י, ולא ××ž×Ø×™× ×Ÿ ×Ø×—×ž× × מחי ואיהו מהי), והקשה בתוה' שם, והא ×ž×Ø×¤× לחודי' שמעינן לי', וי"ל, דה"א הני מילי מכה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים ×›×©×ž×Ø×¤× 'נראה כהותר גזירת המלך', קמ"ל דשרי. עכ"ל. והרשב"א בחי' ×ž×‘××Ø יותר וז"ל: דאי לא כתב ×Ø×—×ž× × אלא ירפא, הו"א שלא × ×™×Ŗ× ×” ×œ×Ø×¤××•×Ŗ אלא מכה הבא בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים אהור, דמי שהכה הוא ירפא, ומי ×©×ž×©×Ŗ×“×œ ×œ×Ø×¤××•×Ŗ×• 'כמבטל מה שנגזר מן השמים', לפיכך ×”×•×¦×Ø×š הכתוב ×œ×©× ×•×Ŗ ברפוי ×œ×•×ž×Ø, דבין בזה ובין בזה × ×™×Ŗ× ×” רשות ×œ×Ø×•×¤× ×œ×Ø×¤××•×Ŗ. עכ"ל. ובתשובת הרשב"א (×”×™' ×Ŗ×™×’) אחר ×©×ž×‘××Ø ×ž××ž×Ø הכתוב ×Ŗ×ž×™× ×Ŗ×”×™' עם ה' אלקיך, שהכוונה על ××ž×•× ×Ŗ ההשגחה והכל כפי הזכות והחובה, והתורה ×•×”×ž×¦×•×Ŗ מצילים מן ×”×ž×§×Ø×™×, ומ"מ מי שאירע לו ×ž×§×Ø×” ×ž×•×Ŗ×Ø ×œ×”×Ŗ×¢×”×§ ברפואות, ובלבד שיהא לבו לשמים וידע ×©××ž×Ŗ×Ŗ הרפואה ממנו ×™×Ŗ', כותב בזה"ל, והוא ××ž×Ø×• ורפא ירפא ×•××ž×Ø×• ז"ל מכאן שנתנה רשות ×œ×Ø×•×¤× ×œ×Ø×¤××•×Ŗ, ×•××ž×Ø× × ×Ŗ× ×” רשות ×œ×•×ž×Ø, שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה. עכ"ל.

וידוע דעת רבינו בחיי (והאבע"ז) הכותב: ומה שארז"ל "ורפא ירפא", מכאן שנתנה רשות ×œ×Ø×•×¤× ×œ×Ø×¤××•×Ŗ, לא ××ž×Ø×• אלא במכה שבחוׄ שהכתוב ×ž×“×‘×Ø בה אבל חולי מבפנים אין זה ×Ŗ×œ×•×™ ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר (איוב יב, י) "אשר בידו נפש כל חי". עכ"ל. [את דבריו × ×™×Ŗ×Ÿ להבין על פי דברי ×”×¤×œ×Ŗ×™ (הימן קפח ×”"×§ ה) וז"ל: אף [ש]× ××ž×Ø בתורה ורפא ירפא מלמד שנתנה רשות ×œ×Ø×•×¤× [×œ×Ø×¤××•×Ŗ] אבל התורה דברה ×ž×ž×›×•×Ŗ חוׄ, באבר, שבר יד או פצע וחבורה, שזה מוחש והרופא יורד עד ×Ŗ×›×œ×™×Ŗ×• ובהן כמעט ×ž×•×¤×Ŗ ×—×Ŗ×•×š ×›×ž×•×¤×Ŗ הנדהה, משא"כ בחולי ×‘××‘×Ø×™× פנימים שאין עין רופא שולט בו, בזה ידונו כפי שכלם וכמדומה ובהפק שקול וכדומה, עד כי ×Ø×‘×™× חללים הפילו ועצומים כל ×”×Ø×•×’×™×”×, כי ×œ×“×‘×Ø×™× כאלה ×¦×Ø×™×š ישוב הדעת ×•×ž×Ŗ×•×Ÿ וכהנה ×Ŗ× ××™× ×Ø×‘×™× לבל ישגה ח"ו, ונפש הוא חובל). עכ"ל]. אם כי לא נקטינן כוותיהו וכמו שנפהק בשולחן ×¢×Ø×•×š (יו"ד הימן של"ו) אבל עכ"פ ×Ø×•××™× שהם ×”×•×‘×Ø×™× כי לא להכל × ×™×Ŗ× ×” רשות ×œ×Ø×•×¤× ×œ×”×©×Ŗ×“×œ ×œ×Ø×¤××•×Ŗ.

[7] ראה בהפר "המהפיק לעובדי ה'" [×œ×Ø×‘×™ ××‘×Ø×”× בן ×”×Ø×ž×‘"ם זצ"ל] (שער הבטחון) וז"ל: ומכאן תקיש ותהיק את המוטל עליך בהבטחון, שאם עקצך עקרב או הכישך נחש, וכו', עליך לבטוח במי שבידו נפש כל חי ובמי שתיארוהו ×›×ž×ž×™×Ŗ ומחיה, אשר הענישך בעקיצה זו ומינה אותה לך ×‘×ž×™×“×Ŗ הדין, ×ž×”×™×•×Ŗ×š ראוי למה שאירע לך, כי ×™×Ø×—× עליך ויצילך בחהדו כשם ששפטך בחהדו, ×•×Ŗ×•×š כדי שתיית הצרי ×•×œ×§×™×—×Ŗ התרופה ×Ŗ×‘×˜×— בה' כי יועילוך (ההממנים) הללו. אמנם כן, אם גם ×Ŗ×™×§×œ×¢ למקום שלא ×Ŗ×ž×¦× בו דבר ×ž×Ø×¤×, כגון מי שניכש ×‘×ž×“×‘×Ø ואין עמו צרי ולא ב֓זַהַר, או מי שאחזוהו מיחושי מעיים במקום בודד שאין בו ×Ø×•×¤××™× ורפואות, אז לא נשאר לך אלא הבטחון בלבד, וכו', והוא ×™×Ŗ×¢×œ×” יודע את גודל ההיזק ולא יניח (לאיש) להיכזב ×ž×Ø×—×ž×™×•, אלא יושיע במקום שכלו כל הקיצים, וכו'. עכ"ל.

[8] וכן הוא בשל"ה הקדוש (פרשת וישלח תורה אור אות לב) וז"ל: ודע, שענין פרשה זו לא לבד על יעקב יצא כי אם על יוצאי חלציו גם כן, כי מעשה אבות הימן לבנים (×Ŗ× ×—×•×ž×, לך ט). וכמו ×©×”××Ø×™×š ×”×Ø×ž×‘"ן (בראשית לב, ד) וכו', וכמו שנהג הוא ×œ×“×•×Ø×•×Ÿ ×œ×Ŗ×¤×™×œ×” ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדורינו לבני עשו, ואין כוחנו אלא בפינו ×œ×”×Ŗ×¤×œ×œ להשם ×™×Ŗ×‘×Ø×š בעת צרה, ומלחמה להלחם עם ×”××•×ž×•×Ŗ לא שייך לנו. אך ענין המלחמה עמהם, תוקף ×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ שמחויבין ×”×©×Ŗ×“×œ× ×™× ×ž×™×©×Ø××œ להעיז פניהם נגד מלך ×•×”×©×Ø×™×, ×•×œ×”×©×Ŗ×“×œ עבור ×™×©×Ø××œ בכל כחם, אף ×©×ž×Ø××™× להם פנים זועפות ודוחים ××•×Ŗ×, יחזרו וילכו. וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפרשה הזו הכל היא ×œ×“×•×Ø×•×Ŗ עד שיבא משיח צדקנו. ובבראשית רבה (פע"ח הט"ו) ××ž×Ø×• רב ינאי כד הוה הליק ×œ×ž×œ×›×•×Ŗ× הוה ×ž×”×Ŗ×›×œ בהדא פרשתא כו'. גם ×œ×¢×©×•×Ŗ עמוד וקיום להגולה, ×¦×Ø×™×›×™×Ÿ אנחנו להכין עצמנו ×œ×“×•×Ø×•×Ÿ ×•×œ×Ŗ×¤×™×œ×” ולמלחמה בעבודת הבורא ×™×Ŗ×‘×Ø×š שיצילנו, והם תשובה ×Ŗ×¤×œ×” וצדקה. ×œ×“×•×Ø×•×Ÿ הוא הצדקה, ×œ×Ŗ×¤×™×œ×” כמשמעה. למלחמה היא התשובה, איזהו גבור הכובש את יצרו (אבות פ"ד מ"א), ואז הוא בעל מלחמה גדול כשכובש מלך גדול כזה, ×›×Ø×ž×•×– בפהוק (×§×”×œ×Ŗ ט, יד) 'עיר קטנה וגו' ובא אליה מלך גדול', ×•××ž×Ø×• רבותינו ז"ל (× ×“×Ø×™× לבף) זה יצר הרע כו'. ובעל מלחמה ×¦×Ø×™×š ללבוש תריה, וזהו התשובה שהיא כתריה בפני הפורענות. ודבר זה ימשוך עד שיקוים 'אבא אל אדני שעירה' (בראשית לג, יד), וזה יהיה בימי המשיח, 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את [הר] עשו' (עובדיה א, כא). והוא בזכות שלש אלה, בזכות התשובה, ×©× ××ž×Ø (ישעיה נט, כ) 'ובא לציון גואל ולשבי פשע'. בזכות הצדקה ×©× ××ž×Ø (שם א, כז) 'ושביה בצדקה'. ×‘×Ŗ×¤×™×œ×”, ×©× ××ž×Ø (שם נו, ז) '×•×”×‘×™××•×Ŗ×™× אל הר קדשי ×•×©×ž×—×Ŗ×™× בבית ×Ŗ×¤×œ×Ŗ×™'. אמן. עכ"ל.

[9] ×•×‘×‘×ž×“×‘×Ø רבה (פכ"ג פ"א) איתא: הלכה, מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלהטים מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו, מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלהטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו. וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול ×œ×”×Ø×’×• ברח ממנו ונמלט, ××ž×Ø×• רבותינו, מעשה שבאו לגדולי ציפורי ×›×Ŗ×‘×™× ×Ø×¢×™× מן ×”×ž×œ×›×•×Ŗ, הלכו ×•××ž×Ø×• לר' ××œ×¢×–×Ø בן פרטא, רבי, ×›×Ŗ×‘×™× ×Ø×¢×™× באו לנו מן ×”×ž×œ×›×•×Ŗ, מה אתה ××•×ž×Ø נברח, והיה ×ž×Ŗ×™×™×Ø× ×œ×•×ž×Ø להם ברחו ×•××ž×Ø להם ×‘×Ø×ž×–, ולי ××Ŗ× שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, מה כתיב ביעקב (הושע יב) ויברח יעקב, וכן במשה (×©×ž×•×Ŗ ב) ויברח משה, וכן בדוד (ש"א י"ט) ודוד ברח וימלט, וכה"א (ישעיה כו) לך עמי בא ×‘×—×“×Ø×™×š ××ž×Ø להם ×”×§×‘ā€×” וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם. עכ"ל.

×•×‘×ž×“×Ø×© ×Ŗ× ×—×•×ž× (בובר, פרשת ויצא הימן ה) איתא: כתיב לך עמי בוא ×‘×—×“×Ø×™×š והגור [×“×œ×Ŗ×™×š] בעדי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ), בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא ×Ŗ×¢×ž×•×“ כנגדה, אלא תן לה מקום, ×©× ××ž×Ø לך עמי בא ×‘×—×“×Ø×™×š, ×”×”×Ŗ×›×œ×• בי כביכול, שראיתי השעה חצופה ×‘×¢×•× ×•×Ŗ×™×›× לא עשיתי אלא × ×Ŗ×Ŗ×™ לה מקום, ×©× ××ž×Ø השיב אחור ימינו וגו' (איכה ב ג), ואף ××Ŗ× לך עמי, שכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה, וכל מי ×©× ×•×Ŗ×Ÿ מקום לשעה, השעה × ×•×¤×œ×Ŗ בידו. נבות עמד כנגד השעה ונפל בידה ×©××ž×Ø לו אחאב ×Ŗ× ×” לי את ×›×Ø×ž×š ויהי לי לגן ירק (מ"א כא ב), מה עשה ××ž×Ø חלילה לי מה' וגו' (שם ג), מה נעשה לו, נפל ביד השעה, ×©× ××ž×Ø ויעידוהו אנשי בליעל [את נבות נגד העם וגו' ויהקלהו באבנים ×•×™×ž×•×Ŗ] (שם יג). ××‘×Ø×”× נתן מקום לשעה, וברח מפני × ×ž×Ø×•×“ מלך כשדים וחזרה השעה ונפלה בידו והרג ששה עשר מלכים, ×©× ××ž×Ø ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), ויצחק נתן מקום לשעה בשעה ×©××ž×Ø×• לו ×¤×œ×©×Ŗ×™× לך מעמנו (שם כו טז), מיד וילך משם יצחק (שם יז), וחזרה השעה ונפלה בידו, ×©× ××ž×Ø ואבימלך הלך אליו ×ž×’×Ø×Ø וגו' ×•×™××ž×Ø אליהם יצחק מדוע ×‘××Ŗ× אלי וגו' ×•×™××ž×Ø×• ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו' (שם כו-כח). וכו'. משה נתן מקום לשעה, ×©× ××ž×Ø ויברח משה מפני פרעה (×©×ž×•×Ŗ ב טו), וחזרה השעה ונפלה בידו, ×©× ××ž×Ø גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם (שם יא ג), וכו', וכן יעקב שברח מפני השעה, ויברח יעקב שדה ××Ø× (הושע יב יג), ונפלה השעה בידו, ×©× ××ž×Ø ויקח עשו את נשיו וילך אל ארׄ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ו), הוי לך עמי בא ×‘×—×“×Ø×™×š. עכ"ל.

[10] בהוף בית שני ×”×©×Ŗ×“×œ×• חכמינו ×”×Ŗ× ××™× ז"ל להיכנע ×œ×ž×œ×›×•×Ŗ ×Ø×•×ž×™, ולא רצו ×œ×¢×Ø×•×š מלחמה נגדם על אף ×”×”×›× ×” הגדולה שהיו כלל ×™×©×Ø××œ ×©×Ø×•×™×, ביודעם כי לא יצליחו ×‘×ž×œ×—×ž×Ŗ×, וראה ×‘×ž×•×”×Ø×©"א (גיטין נו.) וז"ל: כי הימן אבות לבנים ×©××ž×Ø יעקב יעבור נא אדוני לפני עבדו גו', וכו', ולכך ××ž×Ø×• ×Ø×‘× ×Ÿ לא ×ž×”×Ŗ×™×™×¢× ×ž×œ×Ŗ× ליעבוד בהדייהו קרבא. עכ"ל. וראה עוד לעיל?

ובהפר יוהיפין (פרק פד) איתא: וכי ×Ŗ××ž×Ø×• אנחנו נבטח באלקינו, הלא תדעו כי איננו ×‘×§×Ø×‘×›×, כי הוא הר ×œ×¢×–×Ø×Ŗ אויבינו, בגלל אשר הם כבדו את שמו הגדול, וייראו ממנו, ואנחנו מעלנו בו מעל, ועל זה הר אלקינו מעלינו, והיה ×‘×¢×–×Ø×Ŗ× ועמם, ומשלו בכל הגוים, וכו'. והלא תדעו, כי ×¢×Ŗ ממשלה ועת גדולה היא להם, ושדי המשילם על כל הגוים, והוא עמהם ×‘×¢×–×Ø×Ŗ×. וכו'. ×•××Ŗ× ×™×“×¢×Ŗ×, אשר כל בני האדם מעשה ידי האלקים, ואת אשר ירצה להשפיל ישפיל, ואת אשר ירצה ×œ×”×Ø×™× ×™×Ø×™×, ואף כי ××Ŗ× בני עם ה' ×•×”×’×•×œ×Ŗ×•, ולכם תאות הממשלה במשפט, ואינכם נשפטים בקרי ×•×‘×—×ž×Ŗ קרי. הנה הר צל ה' מעליכם, כי ×—×˜××Ŗ× לו, ×•×ž×¢×œ×Ŗ× בהיכלו ובכהניו. ואיך ×Ŗ×‘×˜×—×• כי ישא פניו אליכם ×œ×¢×–×•×Ø לכם, והוא ההתיר פניו מכם, ×•×¢×•× ×•×Ŗ×™×›× מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. עכ"ל.

[11] ×‘×ž×“×Ø×© רבה (בראשית פמ"ד פט"ו) איתא: ואת הצפור לא בתר (בראשית טו, י), ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי ××ž×Ø, הראה לו ×”×§×‘ā€×” כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו. עכ"ל. ובבפירוש נזר הקודש שם איתא: ×“×Ø×ž×™×– ביה נמי ×œ×©×Ø×™ ×™×©×Ø××œ, שיהא להם כריתה ×‘×’×œ×•×Ŗ מפני עכו"ם, אם יעמוד כנגדם כבעלי חיים החזקים ומנגחים, אבל מי שיהיה כצפור החלש שבורח ונמלט ×›×©×ž×Ø×’×™×© דחיה ×ž×•×¢×˜×Ŗ, זה יהיה לו קיום ×‘×’×œ×•×Ŗ, ולא יבא לכלל ביתור, והיינו ×“×§××ž×Ø כל מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאין כו'. והיינו כההוא עובדא דרבי עקיבא (×™×‘×ž×•×Ŗ קכא.) ×“××ž×Ø, כל גל וגל שבא עלי × ×¢× ×¢×Ŗ×™ לו ראשי, ומכאן ××ž×Ø×• חכמים אם יבואו ×Ø×©×¢×™× על אדם ינענע להם ראשו וכדפירוש רש"י שם, ×›×œ×•×ž×Ø שלא יתגרה בהם אלא יהיה נכנע לפניהם. ולשיטה זו גם הציפור שלא בתר ×Ø×•×ž×– ×œ×™×©×Ø××œ והם דכאי רוח הנדחים מפני השעה. עכ"ל.

×•×‘×ž×”×Ø×©"א (שבת עז: בד"ה עיזי מ"ט, ×•××ž×Ø, מ"ט קרנא דקמצא רכיכא כו') איתא וז"ל: כי ×™×©×Ø××œ ×‘×’×œ×•×Ŗ×Ÿ נדמו לקמצי ×•×œ×Ŗ×•×œ×¢×Ŗ, שאין להם כח אלא בפה, ×›×ž×¤×•×Ø×© בריש פרק הרואה, גבי עוג ששדר הקב"ה קמצי ונקבוה, ואף גם זאת ×‘×’×œ×•×Ŗ× יש להם קרן ×©×•×œ×˜× ×•×Ŗ של ×ž×œ×›×•×Ŗ כמ"ש לא יהור שבט מיהודה זו ר"ג שבבבל ונשיא שבארׄ ×™×©×Ø××œ, וז"ש אמאי יהיה אותו קרן רכיכא, דהיינו שיהיו נכנעים ×‘×’×œ×•×Ŗ×Ÿ, והשיב ×¢"ד ×©××ž×Ø×• לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, דע"כ קרנא שלהם רכיכא ×‘×’×œ×•×Ŗ, ×œ×”×™×•×Ŗ נכנע משום דדיירי ביני חילפי, שהוא ערבה, ×Ø×ž×– למלכי רשעה, ואילו היו קשים ×•×ž×Ŗ×’××™× היו נדים ×‘×’×œ×•×Ŗ, ולא היה להם קיום בין ×”×Ø×©×¢×™×, ×•×ž×Ŗ×¢×•×•×Ø× ח"ו עיניהם ×œ×”×Ŗ×•× ×ž××•×Ø הגולה (פ' בנות ×›×•×Ŗ×™× ×¢"ש): עכ"ל.

ואת ×”×’×ž×Ø× (פהחים קיח:) פזר (בזר) עמים קרבות יחפצון (×Ŗ×”×œ×™× ×”×—, לא), מי ×’×Ø× להם ×œ×™×©×Ø××œ שיתפזרו לבין ××•×ž×•×Ŗ העולם - קריבות שהיו חפצין בהן, ×ž×‘××Ø ×ž×”×Ø×©"א שם וז"ל: יש לפרש קרבות כפשטיה, כפרש"י בהפר ×Ŗ×™×œ×™×, מלשון קרבות ומלחמה, דהיינו במקדש ×Ø××©×•×Ÿ אלו השלימו עם נבוכדנצר ולא ×ž×Ø×“ בו צדקיהו, לא גלו כלל. ויותר במקדש שני, אלו שמעו פריצי ×™×©×Ø××œ ×œ×Ø×‘×Ÿ יוחנן בן זכאי ולחכמים שבאותו דור, והשלימו עם טיטוה לא גלו, ×›×ž×¤×•×Ø×© פרק הניזקין (גיטין) ויותר בהפר יוהיפון, וז"ש אבל קרבות ×•×ž×œ×—×ž×•×Ŗ יחפצון, ולא בשלום. עכ"ל. וכן הוא בדבריו (ב"ב עג.) וז"ל: ×‘×—×•×Ø×‘×Ÿ בית שני שלא היו ×Ø×•×¦×™×Ÿ ×œ×”×™×•×Ŗ נכנע ×•×œ×”×™×•×Ŗ עבדים, עי"ז נחרב הבית, אבל בהיותינו אח"כ נכנע לעשו לעבד כדברי יעקב אבינו, וכמ"ש ×‘×Ø×‘×Ÿ יוחנן בן זכאי והרבה מחכמי ×™×©×Ø××œ שנתרצו ×œ×”×™×•×Ŗ נכנעים לטיטוה, ובזה היה הצלה וריוח מעט ×‘×’×œ×•×Ŗ×™× ×• זה ×”×ž×Ø. עכ"ל.

ובהפורנו (בראשית לג, ד–ה) איתא: וירׄ עשו. נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כעניננו ×‘×’×œ×•×Ŗ עם בני עשו ×”××•×ž×Ø בגבהו מי יורידנו ארׄ, והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאותו בהכנעה ומנחה, ×›××ž×Ø× ז"ל שאחיהו השילוני קלל את ×™×©×Ø××œ בקנה הנכנע לכל הרוחות (×Ŗ×¢× ×™×Ŗ כ.), הן לו עשו כן בריוני בית שני, לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי ×‘××ž×Ø×• בריוני דאית בן לא שבקינן (גיטין נו:). עכ"ל.

ובנועם אלימלך (פרשת וישלח) איתא: הנה התורה הקדושה ×ž×œ×ž×“×Ŗ אותנו איך ×œ×”×Ŗ× ×”×’ ×‘×’×œ×•×Ŗ ×”×ž×Ø הזה אשר אנחנו × ×Ŗ×•× ×™× ×Ŗ×—×Ŗ יד ×”××•×ž×•×Ŗ ואנחנו ×ž×•×›×Ø×—×™× לקבל ×”×’×œ×•×Ŗ באהבה, עד ×™×Ø×—× ה' עלינו ויגאלנו ×’××•×œ×Ŗ עולם ×‘×ž×”×Ø×”. ובעוד שאנחנו ×‘×’×œ×•×Ŗ ×”×ž×Ø אנו ×ž×•×›×Ø×—×™× ×œ×”×™×•×Ŗ נכנעים לפניהם ×•×œ×§×•×Ø×× אדונים. וזהו כה ×Ŗ××ž×Ø×•×Ÿ לאדוני לעשיו: רצה ×œ×•×ž×Ø שתקראו אותו אדון ×‘×“×‘×Ø×›× עמו ואז כאשר יוהיף ×œ×”×Ø×¢ לכם יותר מן הראויה במהים וארנוניות גזל יהיה בידם ועל ידי זה ×™×Ø×—× ה' עלינו, כי די לו בזה שאנחנו נכנעים לפניו וחולקים לו כבוד. עכ"ל.

×•×‘×ž××•×Ø ושמש (פרשת וישלח) איתא: יעקב אבינו הקדוש ראה ברוח הקודש את הארבע ×’×œ×™×•×Ŗ אשר יגלו בניו בין ×”××•×ž×•×Ŗ, ובכל דור ודור יעמדו עליהם ×”××•×ž×•×Ŗ אשר ירצו ×œ×”×Ø×¢ להם. והנה האבות הם הימן לבנים, ×•×”×©×Ŗ×“×œ×•×Ŗ× היה עבור בניהם - ×”×›× ×”×Ŗ ×™×©×Ø××œ, כאשר היה על ידי שנכנע לפני עשו והשתחוה לפניו - × ×”×Ŗ×ž×• ×˜×¢× ×•×Ŗ×™×•, ×•× ×›×ž×Ø×• ×Ø×—×ž×™×•, ונהפך לו לאוהב לבל הרע לו עוד, כן בכל דור ודור ובכל ×”×’×œ×™×•×Ŗ כאשר יגלו בניו בין ×”××•×ž×•×Ŗ וירצו ×œ×”×Ø×¢ להם ח"ו, ×Ŗ×™×›×£ כאשר יכנעו בני ×™×©×Ø××œ לפניהם ולא יעמדו כנגדם בתקיפות רק בדברי ריצוי, ומקבלים עליהם עול ×’×œ×™×•×Ŗ - ×™Ö»×žÖ°×ŖÖ¼Ö°×§×•Ö¼ ולא יהיה ×‘×™×›×•×œ×Ŗ× ×œ×”×Ø×¢ להם בשום אופן, ×•Ö°×™Ö“×›Ö¼Öø×žÖ°×Ø×•Ö¼ ×Ø×—×ž×™ ×”××•×ž×•×Ŗ עליהם. עכ"ל.

הגה"צ רבי אלחנן ×•×•××”×Ø×ž××Ÿ זצ"ל (×ž××ž×Ø עיקבתא דמשיחא): אם לא הולכים אחרי עצת התורה מכניהים את כלל ×™×©×Ø××œ להכנה ×—×ž×•×Ø×”, ובדורינו אנו בטלו את כבוד התורה, אצל התורה באים רק עם ×©××œ×•×Ŗ ×‘××ž×™×Ø×Ŗ קדיש וכדו' ×©××œ×•×Ŗ ×¤×Ø×˜×™×•×Ŗ, אבל ×©××œ×•×Ŗ הנוגעות לכלל ×™×©×Ø××œ מפקיעים ×ž×Ŗ×—×Ŗ ×”×ž×›×•×Ŗ×” של התורה, אלא המדינאים המקצועים ×•×”×”×•×¤×Ø×™× הם הם מנהיגי הדור.

אלפי שנים הוכיחו עד כמה צדקו ×©×™×˜×•×Ŗ התורה ×”×©×™×˜×•×Ŗ ×Ø×©×•×ž×•×Ŗ בתורה אשר ×—×–×Ŗ×” הכל ×ž×Ø××© וגם הגידה הכל ×ž×Ø××©. ג' שבועות השביע הקב"ה את ×™×©×Ø××œ ואחת מהם שלא ×™×ž×Ø×“×• ×‘××•×ž×•×Ŗ, התרו בנו שאם מקיימים את השבועה מוטב ואם לאו אני ×ž×Ŗ×™×Ø את ×‘×©×Ø×›× כצבאות ×•×›××™×œ×•×Ŗ השדה, עוד איתא בחז"ל ××ž×Ø להן הקב"ה ×œ×™×©×Ø××œ אם ××Ŗ× ×Ø×•××™×Ÿ שהוא עשו רוצה להיזקק לכם אל ×Ŗ×¢×ž×“×• כנגד אלא ×”×ž×Ŗ×™× ×• לו עד שתעבור לו שעתו (מד"ר ×“×‘×Ø×™×), על כל גל וגל × ×¢× ×™×Ŗ×™ לו בראשו מכאן ××ž×Ø×• חכמים אם יבואו ×Ø×©×¢×™× על אדם ינענע להם ראשו (×™×‘×ž×•×Ŗ קכא). וכל ×”×ž××ž×Ø×™× הנ"ל מכוונים ×œ×“×‘×Ø אחד, ליהודים אהור לעמוד נגד ×Ø×•×“×¤×™×”× כלל, זה הוא ×‘×”×Ŗ×× למצב היהודים ×‘×’×œ×•×Ŗ, הודות ×œ×¢×¦×•×Ŗ הללו בילינו את כל ×”×Ø×©×¢×™×, עם העצות ×”×ž×“×•×Ø× ×™×•×Ŗ עול נהי' ככל הגוים עדיין לא עברנו אלפי שנים, והעצות החדשות האלו ×ž×•×‘×™×œ×•×Ŗ ×œ×ž×•×Ŗ ולא לחיים חיים יש לנו רק ×ž×Ŗ×•×Ø×Ŗ עׄ חיים. עכ"ל.

עוד בדבריו (×ž××ž×Ø דברי חכמים בנחת נשמעים בהופו): ×ž××ž×Ø× "××Ŗ× נצבים היום וגו' (×“×‘×Ø×™× כט, ט) ×”×™×”×•×Ø×™× מציבין ××Ŗ×›× ומקיימין ××Ŗ×›× לפניו", והנה פנים הרבה ×œ×‘×™××•×Ø ×“×‘×Ø×™× אלו, אבל אחד מהאופנים הוא כי בעת ×©×”×§×˜×™×’×•×Ø×™×” רבה על שונאי ×™×©×Ø××œ ×•×”×§×˜×™×’×•×Ø×™× ×“×•×Ø×©×™× ×œ×¢×©×•×Ŗ כליה ח"ו, וכביכול תש כח של מעלה ×œ×”×Ŗ×•× ×¤×™×•×Ŗ×™×”× אז מקימים עלינו ×Ø×•×“×¤×™× כנחשים צפעונים, ומכיון ×©×™×©×Ø××œ הם × ×Ø×“×¤×™× הלא היא ×ž×“×Ŗ ההנהגה העליונה, והאלהים יבקש את נרדף (×§×”×œ×Ŗ ג, טו), אפילו צדיק רודף רשע. ולא ×Ŗ×•×›×œ ×ž×“×Ŗ הדין לטעון נגד זה, ובזה ×™×©×Ø××œ ניצלין מכליון ח"ו. מזה נבין כי כל כוחנו וקיומנו הוא בהיותינו × ×Ø×“×¤×™×, וחלילה לנו לבקש ×œ×”×™×•×Ŗ ×Ø×•×“×¤×™×, ואחת משלש שבועות שהשביע הקב"ה ×œ×™×©×Ø××œ "אל ×Ŗ×ž×Ø×“×• ×‘××•×ž×•×Ŗ" (×›×ž×‘×•××Ø בכתובות קיא.), כי אלה ברכב ואלה בהוהים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר (×Ŗ×”×œ×™× כ, ח). עכ"ל.

[12] ×•×‘×§×•× ×˜×Ø×” על הגאולה ועל ×”×Ŗ×ž×•×Ø×” (אות מד) איתא: עפדי ×“×Ø×š הטבע אילו היו ×ž×•×•×Ŗ×Ø×™× על ×ž×ž×©×œ×Ŗ× ומדינה הציונית, אין הפק כי הי' ×‘×™×›×•×œ×Ŗ× של ×”××•×ž×•×Ŗ ×”×ž××•×—×“×•×Ŗ ×œ×¢×©×•×Ŗ איזה הדר למנוע מן המלחמה ×•×ž×©×¤×™×›×Ŗ דמים והריגת נפשות ×™×©×Ø××œ, ואיך יעלה על הדעת ומי הוא אשר יוכל לחשוב ככה, שתורתינו הקדושה ×ž×”×›×ž×Ŗ לשפוך דמי ×™×©×Ø××œ בשביל ×Ø×¢×™×•×Ÿ הטמא של ×ž×“×™× ×Ŗ×. ואין בזה צד הפק שאין שום היתר עפדי התורה ×œ×”×¤×§×™×Ø אפילו נפש אחת ×ž×™×©×Ø××œ בשביל כל המדינה הציונית כולה, וכו'. עכ"ל.


šėśį ņ"é: נח מן