מי שיקרא קצת על פרעות תרפ"ט יראה שגם אז הרקע לפרעות היה התגרות מטופשת של צעירים פורקי עול בערבים אשר בתשעה באב במקום לצום ולהתענות על חורבן הבית חגגו וציינו יום זה בפרהסיא באכילה ושתית גזוז עד שאפילו אצל הערבים הפך הכינוי לתשעה באב ל"איד אל גזוז" (חג הגזוז) (והכל בעידוד הר' הראשי אז הר' קוק שעודד אותם וסיפק להם את הסיסמא התחליפית ל"שמע ישראל" המקורי שתתאים גם לאתאיסטים פורקי העול: "שמע ישראל הכותל כתלנו הכתל אחד". גם אז ניצלו זאת חלק מראשי הציבור הערבי להסתה והכניסו בקרבם את המחשבות כאילו בכוונת אותם צעירים להשתלט על הר הבית ושפיכת דמם של יהודים כמים לא אחרה לבוא.
וגם כיום-מתוך אותה דתיות לאומית המבטלת בקלות דעת לא נתפסת איסורי כרת (אשר כל מי שלמד קצת יודע כמה גדרים עשו פוסקי הדורות בדבר שהוא ספק איסור כרת) מתגרים התגרות מיותרת ומסוכנת בערבים ובדיוק יממה אחרי שציינו את היארצייט של מסולק הדעת (הר' שלמה גורן) שבדה עבורם מלבו היתר כניסה להר הבית שוב נשפך דם יהודי כמים (הי"ד של כל ההרוגים וישלח רפו"ש לכל חולי עמו ישראל), ה' ירחם ויוציאנו מהרה מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה אכי"ר.
סיסמאות בדויות מן הלב ממלאות את כתביו והתבטאויותיו לרוב.
מקור להתבטאותו המוזרה הנ"ל תמצא בספר: "מרא דארעא דישראל", (תולדות מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל, חלק ב', עמ' שס"ד, מנחם מענדיל גרעליץ, מהדורת התשע"ג)
ומעיד על כך גם תלמיד בנו הרצי"ה קוק הר' שלמה אבינר בספרו "עם וארצו" (חלק א', סי' מא', ירושלים, תמוז תשנ"ט.) וז"ל: "בראשית שנת תרפ"ט, עקב מאורעות שפרצו על רקע פגיעה בכבוד הכותל המערבי, פרסם הרב הראשי מרן הרב קוק כרוז בשם "כתלנו": "גוי אחד יש בעולם, ישראל שמו. וזקן הוא הגוי הזה, כחות אדירים עמדו עליו להכחידו מן העולם. עמים רבים חמושי כח זרוע בשר, בזאו ארצו, החריבו מקדשו, פזרו את בניו לכל עבר, וצררו אותו בחמת נקם. ולעם הזה ישנה נשמה אדירה, רבת אונים אשר לא תוכל להכחד, נשמת חיים רוויה לשד של יוצר החיים כולם. הנשמה הזאת נתגלתה בעולם על-ידי ספר הספרים, הכתוב בכתב קודש קדשים, ועוז ד' אשר בספר הגדול והקדוש הזה הוא היסוד לתרבות האנושות, ההוה והעתידה. לעם הזה היה מקדש נשגב בקדושתו מכל מקדש אשר במלוא העולם כולו, ואחרי אשר נשדדה ארצו ונחרב מקדש גאונו נשאר לו אך שריד אחד בארץ החיים, זהו כתלנו כותל המערבי". הוא אף יצא בסיסמא קצרה וקולעת ששימשה כיסוד נגד הצוררים:
"שמע ישראל, הכותל כותלנו, הכותל אחד".
בברכה, יואל.
לא ברור כיצד אפשר לעשות הפרדה בין שיטה לאישיות במקרה הזה. אם שיטתו גרמה נזקים וממשיכה לגרום נזקים הרי לאדריכל השיטה יש דין גרמא בנזיקין (לכל הפחות).
דוגמה לכך יכולה להיות הטמנת פצצה עם מנגנון השהיה. הר' קוק הטמין הרבה פצצות כאלה שחלקן התפוצץ וגרם נפגעים רבים בדורות שלפנינו וחלקן ממשיך להתפוצץ בימינו אנו. אז לחוש כלפיו כבוד...
רק לשיטתו ולא התיחסו לאישיותו באופן שלילי אך הללו לא דחו ולו ברמז את התיחסותם השלילית של גדולי ישראל רבים אחרים שהגדירוהו מפורשות בהגדרות כמו: מסית ומדיח, אפיקורס, מחטיא הרבים, רשע גמור ועוד שלל הגדרות שליליות והללו נימקו באר היטב מדוע הגדירוהו בהגדרות אלה כך שאיננו חורגים משום גבול הראוי בענין זה אלא רק מנמקים באר היטב עם ראיות ברורות ומוצקות את צדקתם של אלה שהגדירוהו בהגדרות השליליות ביותר ואת ראיתם את הנולד מאישיותו וממעשיו.
באשר לטענתך כי בספר "האיש על החומה" נכתב כי צעירי בית"ר הם שאמרו את שבועת הרהב "שמע ישראל הכתל כתלנו הכתל אחד" אין זה סותר את דברי ה"מרא דארעא דישראל" שהר' קוק חיבר עבורם את שבועת הרהב ובפרט שמודים בזה גם תלמידי תלמידיו של הר' קוק ההולכים בדרכו המעוותת גם כיום (כפי שמוכח בהדיא מהמקור הנ"ל של דברי הר' שלמה אבינר שהראי"ה קוק הוא הבעל-מחבר של הסיסמא השטותית הזו).
בברכה, יואל.
כואב מאד על שפיכות הדמים הזאת שהציונים ינצלו אותה בשביל אינטרסים פוליטיים. כמה זול דם יהודי אצלם ! אנשים שאינם מאמינים בתורה יישאו נאומים על ארץ ישראל ושייכותה לעם ישראל... אוי ואללי עלינו !
כואב שבעתיים שמדובר בבית כנסת ושהציונים גררו את הציבור הדתי אל הבוץ. צריך עוד להעיר שהר' קוק גרם לכך שזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל וירושלים יהיו שנויים במחלוקת בעיניי העולם.