מרן הגאון ישראל אליהו יהושע טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג)  מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת "ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא... אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו', ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק יו"ד, סימן ס"ו).

מרן הגאון הרב אברהם אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב).

ורגיל אני לפרש מה דאיתא בילקוט פר' מצורע, במעשה דהאי רוכל הוציא לו ספר תהלים מכורך, והראה לו פסוק זה מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו', דלכאורה למאי נפקא מינה, אם היה הספר תהלים מכורך או לא, אולם מידה זו דנצור לשונך מרע, אין לו לאדם להשתמש בו בכל מקום ובכל זמן, כמ"ש דוד המלך עליו השלום במקום אחר בספר תהלים הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, ואסור לבלום פיו מלגלות רעתם בקהל אלא החיוב להוכיחם על פניהם, ולפעמים אף לגלות קלונם כדי להציל בני אדם שלא יפלו ברשתם, והנה אלה הם שני מידות הפכיים, וצריך להשתמש בכל אחת במקומו ובשעתו הראוי לו, אבל אילו לא הראה לו הספר מכורך, רק הפסוק נצור לשונך בלבד, היה אפשר לבוא לידי טעות להשתמש בה לעולם גם במקום שאסור לבלום פיו והבן. ומעתה יובן היטב מאמר הכתוב ויסלף דברי צדיקים דבאמת הוא אומר דברים מצודקים של תורה משפטי אמת אלא שאין כאן מקומו, ודין זה אמת במקום אחר או בנידון אחר, והוא מחליף את של זה בזה ושל זה בזה, נמצא שהם דברים מצודקים ומשפטי אמת אלא שהם מסולפים ונאמרים שלא במקומן שלא בשעתו ושלא כפי הענין.

ועיי"ש שביאר בזה חטאתם של דור המבול שלא די שלא קבלו את התורה ולא קיימו משפטיה, כמ"ש במדרש שם ואיש תרומות יהרסנה אלו דור המבול שלא היו עושין את הדין, ראה מה כתיב בהם חמור יתומים ינהגו יטו אביונים מדרך, ועברו על ע"ז וגילוי עריות, אבל עוד סילפו והפכו משפטי התורה ללמוד ממנו לרשעתם...

ועיי' בספר 'דברי יחזקאל' להגה"ק משינאווא מה שכתב על הספר 'שיבת ציון' וכן עיין בשאר דבריהם של הצדיקים שהזכרת בספריהם המכורכים ותבין שלייחס להם שהתיחסו למלכות המינות שקמה בארה"ק ע"י כת הציונים כ'אתחלתא דגאולה' או חלק מזה הוא הוצאת לעז עליהם ובכלל המספר אחרי מטתו של תלמיד חכם.

ה' יחזיר אותך בתשובה שלמה.

ולגופן של דברייך: ההיפך הוא הנכון-דעתם של גדולי ישראל בכלל וגדולי דורו של הר' קוק עליו ועל מעשיו הם שהביאו אותי כמחוייב על פי תוה"ק שלא לעזוב שנאתו על המסית.

ואם שנאת המסיתים נחשבת אצלך כאיבוד הדעת ואינך מבינה את הסתירה המובהקת שבין אהבת ה' לאהבת שונאיו והמסיתים נגדו וכל שכן אהבת המחזיקים בידיהם כדי שיוכלו להמשיך בהסתתם ובמרידתם בקב"ה ועוד בפלטרין של מלך-ארצו הקדושה, אז כנראה שגם את הערכים "אהבת ה'" ו"דעת" למדת מחיפוש בויקיפדיה, וחבל.

זה מוכיח שהוא רואה בחיוב את יישוב ארץ ישראל לפני ביאת המשיח. ובעיקר, מעוניין שימרדו בו !! 

וגם אוכלוסית המדינה הייתה היום 12 מיליון במקום 6 מיליון.

לגבי דברי החסד לאברהם עיין בויואל משה מאמר ישוב א"י סימנים קכז-קל בדברי ביאור מתוקים מדבש.

לגבי דברי בעל הלשם הכוונה ב"גאולה" היינו למשיח שהוא יבוא גם בלי תשובה אבל ודאי לפני שיעשה איזה גאולה כלשהו יחזיר כל ישראל בתשובה עיין בויואל משה מאמר ש"ש מסימן מ והלאה.(זכורני שראיתי מכתב מהלשם שכותב באופן ברור שהוא מתנגד לכל המושג אתחלתא דגאולה שלדעתו שהגאולה תבוא כולם ידעו שהגאולה באה ולא יהיה שייך בזה מחלוקת).

לגבי דברי רבי יהשוע מקוטנא הכוונה לכאלה שעולים לא"י כדי לשמור מצות ולא כדי לפרוק עול מצות(ולא כיון על העליה הציונית ח"ו) ומה שכתב שנתנוצץ רוח הגאולה היינו שכתב זה על מה שהרבה אנשים משתוקקים לא"י וזה ודאי דבר רצוי מאוד.ומה שכתב שהקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה לא התכוון שאין היום כבר גלות ואונ כבר בתוך הגאולה אלא המכוון בדבריו שזה הכנה לגאולה או התעוררות לגאולה וכמ"ש בספר דרישת ציון.

אגב לגבי ספר שיבת ציון נראה לי ששמעתי או ראיתי איזה מאמר שכותב שיש שם מכתבים מזויפים או מסולפים.ואין כאן המקום להאריך.