נועדו ללחום באופן פיסי נגד גוי כלשהו (ובכלל הרי גולם הוא מוגבל מאד יחסית לאדם והן המהר"ל והן הגר"א היה ביכולתם למנות למלחמה שכזו אנשים נבונים ובעלי כח הרבה יותר מגולם) ובכלל שייכותו של ספר קול התור לתלמידי הגר"א הוא מפוקפק ביותר ובהדיא שמעתי משני ת"ח מומחים שהאחים לבית ריבלין בירושלים כתבו את הספר אבל אין שום נפק"מ בזה כי גם מה שכתוב שם ללחום בכוחות הרשע בשערי ירושלים לא מדבר על מלחמה פיסית נגד גוי כלשהו אלא על מלחמה ברובד הרוחני (ולכן לא שלח הגר"א מוילנא לא"י אלא אנשים מיוחדים הבקיאים בסודות התורה ומוכשרים למלחמה זו). כך שבכל מקרה לא מדובר על מלחמה מסוג כלשהוא הקרוב לעבירה על גזירת השעבוד באופן שיהא מקום לשאלה האם לברוח מבלי להלחם עדיף.
בברכה, יואל.
נ.ב עיי' בהקדמת רבנו חיים מוולאז'ין לביאור הגר"א על 'ספרא דצניעותא' שם כתב וז"ל: "ובספר יצירה היתה משנתו (של הגר"א) סדורה לו מימי ילדותו בגירסה ברורה ועמקות נורא...אמרתי לו מעתה הנה אינו דבר גדול ונפלא כל כך לברוא גולם. השיב כי באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד. כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני לפי רכות שני אז. ושאלתיו בן כמה היה אז והשיב שהיה קודם י"ג שנה." ע"כ. הרי לך שנסיונו של הגר"א ליצור גולם היה מבלי קשר לשליחת תלמידיו לארה"ק ובהיותו ילד ומגולם אחר לא סיפר כלל לרבי חיים מוואלאז'ין. בברכה, יואל.