מאת: צביקה
י"ז אדר ב'  ה'תשפ"ד  16:50 

גיוס חרדים


אני מנסה לדון מתוך אובייקטיביות, ככל הניתן. מצד אחד, ידוע לי שרבנים גדולים אסרו את הגיוס לצבא חילוני אפילו לא לבני ישיבות, אלא כדי לא להתקלקל מבחינה רוחנית. מצד שני, הרי גם החרדים יודעים שאין סומכים על הנס, ואם כל היהודים בארץ היו חרדים, הרי היו חייבים לגייס חרדים, אז על מה הם מתבססים בסירובם לתרום לפחות במסגרות דתיות?
י"ז אדר ב'  ה'תשפ"ד  05:10 

כדי לדון בשאלת הגיוס באובייקטיביות...


אתה צריך להבין קודם כל ששתי הנחות היסוד שלך מוטעות לגמרי.
ראשית ההתנגדות לשירות בצבא לא מתחילה  מהחשש לקילקול רוחני מחמת היותו של הצבא חילוני. כעשור לפני קום המדינה (כשדנו בכנסיה הגדולה של אגו"י בתרצ"ז לגבי עמדת אגו"י לתכנית החלוקה (שמהותה היתה לחלק את ארץ ישראל בין הציונים לערבים) אמר אז מרן הגרי"ז מבריסק כי אפילו אם תהיה אפשרות להקים מדינה שכל חוקיה יהיו על פי השלחן ערוך ונשיא המדינה יהיה מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי (אז הסמכות הרוחנית המקובלת ביותר בעולם היהודי) אסור יהיה להקימה אם המחיר יהיה חייו של יהודי אחד שעלול למות למען הקמתה.
כלומר, עצם ההנחה כי עצמאות מדינית מצדיקה שפיכת דמו של חייל אחד אין לה שורש וענף ביהדות והסמכות היחידה שיכולה  לכוף אדם מישראל לסכן את חייו בעבור קיום המלכות או צורך אחר של המלכות היא מלך ישראל, וכיון שמלך ישראל הרלבנטי לשאלה זו הוא מלך המשיח לכן כל נידון של הלכה למעשה בענין זה הוא בבחינת "הלכתא למשיחא" ועד אז, אנו מוזהרים שלא למרוד בשום אומה שאנו חוסים תחתיה כמבואר באריכות בספר ויואל משה במאמר שלש שבועות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות כפי שכתב לא אחר ממייסד הציונות הדתית הר' ריינס בספרו "אור חדש על ציון" באשר לדברי הרמב"ן במצות עשה ד' בהשגותיו על ספר המצוות של הרמב"ם שהדרך היחידה לקיים בזמנינו מצות כיבוש א"י היא ע"י שקונים קרקעות ארץ ישראל בכסף מידי הנכרים כי כיבוש ע"י מלחמה אסור עלינו מחמת השבועות.
ועד כמה שענין הגיוס מופקע מנקודת מבט של היהדות הוא מופקע עוד הרבה יותר מנקודת מבט חילונית כפרנית שמכוחה הגיחה לעולם תנועת הציונות ובעקבותיה המדינה הציונית כי מנקודת מבט זו עם ישראל הוא המצאה ספרותית דמיונית וודאי שמי שמקים מדינה לעם שמקורו בדמיונות של מספרי סיפורים קדמונים ועוד גורם שימותו חיילים ואזרחים כדי לקיימה הוא שופך דמים נתעב ביותר והעובדה שהוא מרשה לעצמו לחייב מאן דהו בגיוס היא אכזריות שאין כדוגמתה.
לגבי הנחתך השניה- המציאות שכולם יהיו חרדים בארה"ק היא לא איזה הנחה ערטילאית עתידית אלא עובדה קיימת שהיתה בארה"ק לפני שבאו אליה אותם כופרים של התנועה הציונית וקודמיהם בעלי "דת העבודה", והנה הפלא ופלא, הם חיו כאן בלי צבא, בלי חשש מהערבים ובלי שהכירו כלל ארגון צבאי ערבי כלשהו שהיווה איום עבורם. הגאון רבי בן ציון ידלר שהקדיש מזמנו לדאוג לכך שהמושבות החדשות החקלאיות שקמו בארה"ק ישמרו מצוות התלויות בארץ וכיתת רגליו ממושבה למושבה כדי להדריכם כיצד לעשות זאת מספר בספרו "בטוב ירושלים" כי לאחר שסיים יום של מסעות בין המושבות היה דופק על דלת של אחד מבתי הערבים באיזור ולן שם בלילה והוא מסביר שלא ידעו אז פחד מערבים מה הוא.
והדבר הוא פשוט, מה שהופך את הגוי (ואין זה משנה אם זה הערבים בא"י או הגרמני בגרמניה) להיות מזיק ורוצח הוא ההתנהגות שלנו ובמיוחד התנהגות המנסה לחקות את ארחותיו של הגוי ולאמץ את תרבותו וכפי שכתב מרן הבית הלוי בפר' שמות ומרן הנצי"ב מוולוז'ין במאמרו הנפלא על האנטישמיות "שאר ישראל" (המופיע בסוף פירושו על "שיר השירים").
ולכן, וכמו שראינו בכל שנות קיומה של המדינה בכלל ובפרעות שמחת תורה בארה"ק בפרט כי גם אחרי 75 שנות קיום של המדינה וגם עם צבא המשוכלל בכלי נשק המתקדמים ביותר עדיין ניתן לעשות בארה"ק ביום אחד פרעות ורציחות ושבי בעוצמות הרבה יותר גבוהות מכל התקופה שלא היה לנו צבא.
ועיי' בהרחבה בדת הציונות חלק א' בחלקו השני של פרק ו' בקונטרס "ימינם ימין שקר" (בחלק המסמכים כאן באתר).
ודבר נוסף, הדבר פשוט וברור כי התנאי הבסיסי ליציאה למלחמה הינו שיד ישראל תקיפה על עכו"ם, דהיינו שניתן לעשות כל מה שנצרך כדי להכריע את האויב מבלי מגבלה כלשהי.
ברגע שיד ישראל אינה תקיפה ומשועבדים לאו"ם, או לאומה אחרת (וכל שכן כשתלויים באומה אחרת בכל הנוגע לאספקת כלי המלחמה) או ל"דין הבין לאומי" וכתוצאה מזה למשל, מסכנים חיי אדם כדי לא לפגוע ב"חפים מפשע" או נלחמים מצד אחד אך מספקים לאויב מזון וסיוע הומניטרי מצד שני וכל שכן שמקבלים גם החלטות משיקולים פוליטיים גם על חשבון חיי חיילים ואזרחים הרי רק שוטה יכניס עצמו מדעת לסכנה שכזו ואלה שמכריחים את החיילים להימצא בסכנה זו (וכל שכן אלה המחזיקים בידם בעזרת כזביהם שמדובר ב"מלחמת מצוה" או שיש ערכיות חיובית למלחמה זו) הם אכזריים שאין כדוגמתם וראה בקונטרס ימינם ימין שקר דברי הגרש"ד הכהן מונק זצ"ל בשו"ת פאת שדך חלק ג' סי' נו' שהחיילים שמאולצים להיות בצבא שלהם הם כשבויים ולראשי הצבא דין רודפים,
מה גם שרואים בחוש, שמלחמה באופן הנ"ל לא תשיג את מטרתה וכל החיילים ששילמו בחייהם במלחמה זו נפלו לחינם כמו חבריהם שנפלו במלחמות הקודמות. והקב"ה יחזירנו בתשובה שלמה לפניו ויפקח עינינו לראות כי אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ויצילנו ממלכות המינות בארה"ק הנלחמת  נגד הקב"ה ובתורתו ומקפחת את חיי אחב"י ברוחניות ובגשמיות
מאת: זאב
י"ח אדר ב'  ה'תשפ"ד  21:42 

לכבוד יואל


האם התייחסו למקרה של הגויים וצבאותיהם? (ידוע שמרדכי היהודי לא מסר את הנפש כדי להימנע מללבוש את מדי הצבא הפרסי ויש דוגמאות נוספות למכביר)

(יש מקרים כאלה כגון יהודי שמעדיף כל שלטון של גוים שאינו תנועת ההתנגדות האסלאמית/חמאס , דאעש/טאליבן או התנועה נאציונאל סוציאליסטית. )

מאיפה נלמד שיהודי יחויב לוותר על ביתו ולא להגן עליו במדים של הצבא של הגויים (אפילו בתור ג'ובני"ק )

כאן יש להבדיל אלפי הבדלות יהודים שאינם רוצים מדינה יהודית (ב"ה) אבל מעדיפים את שלטון האנגלים או להבדיל הציונים על פני שלטון החמאס/טאליבן 

האם כל החרדים (כולל העצניקים ולהבדיל הישוב הישן) כיום יהיו מוכנים לדבר ערבית בקופות החולים ומשרדי הממשלה ושיהיו דגלי פלסטין ברחובות ב"ש,מא"ש,ב"ב ומודיעין-עילית? (ידוע שכיום הרבה בחורים בפוניבז' מעריצים ומכבדים בכנות את בן-גביר שר"י וכן רבנים מהעדה החרדית של היום מתנערים בכל תוקף ממי שמניפים דגלי פלסטין מתוך כוונה טהורה להצהיר שהוא לא רוצה מדינה יהודית לפני ביאת המשיח, אלא מאשימים אותם ב"הזדהות עם "רוצחים ורציחותיהם"" בלי קשר למה שאותם אנשים אומרים בפועל) 

תודה רבה
כ"ג אדר ב'  ה'תשפ"ד  06:01 

בספר זכרון יעקב חלק א'...


לרבי יעקב ליפשיץ, עוזרו ואיש סודו של הגאון רבי יצחק אלחנן זצוק"ל בתחילתו מדבר על ראשית צמיחת ההשכלה באשכנז וכותב שם (באות ג') וז"ל: הקיסר פראנץ יוזף הראשון, קיסר עסטרייך, אשר סופרי הדורות כדרכם בחנופה, תיארוהו ויכנוהו לליבעראל, ואמרו שחפצו היה להשוות את היהודים עם כל חוסי שבטו, ולתת להם "שיווי זכויות" ; אך בטרם זיכה את ישראל בזכויות, השוה את היהודים לכל העמים בחובת עבודת הצבא שמיהר למלאותה ולהוציאה אל הפועל, וכן בהצעתו בדבר התיסדות בתי הספר בקרב היהודים במדינת אוסטריה, אבל הזכויות האמיתיות מאן דכר שמם.

דבר תרומת אנשים לצבא מבני ישראל, נחשבה אז לגזירה איומה, שאין דוגמתה בכל משך גלות ישראל מארצו, בכל הצרות הנוראות שעברו על עם ישראל בארצות פזוריהם, עדיין לא השתעבדו היהודים להיות שכירים לאנשי צבא כנהוג אז,ד יוכל להיות שזאת היתה גם מגאות האצילים שמיאנו לקבלם לחיילים ולהיות דומים להם. אך איך שיהיה, היהודים באירופה לא הסתפחו לצבא המדינה.
ובצבא העמים הלא היה ההכרח לחלל שבתות ולהתגאל במאכלות טרפות, ועוד דברים שאינם לפי רוחם, הן מצד הדת והן לפי טבעם, לכן נחשבה פקודת תרומת היהודים לצבא לגזרה רעה ונוראה והיהודים במדינות אוסטריה הרבו עליה בתפילות צומות וזעקות" ע"כ.

גם אז, השתדלו היהודים לעשות הכל כדי לפטור עצמם מעבודת הצבא אך כמובן  שבמלכות של גויים שאינה מתנהלת לפי הלכות מלחמה של הרמב"ם לא היתה את הבעיה העקרונית בעצם הגיוס והיה זה בבחינה של "דינא דמלכותא דינא" וכידוע שמרן הסטייפלער זצ"ל נלקח גם הוא לצבא הרוסי ובחסדי ה' שיחררו אותו אחרי תקופה קצרה והיה נצרך שם למסירות נפש כדי לא להכשל בעבירות חמורות.






כ"ג אדר ב'  ה'תשפ"ד  06:41 

ולגבי מה שכתבת בסוף דבריך...


אחד מהמאפיינים של היותנו בגלות (ואנחנו בגלות עד ביאת משיח צדקנו ולא רגע אחד לפני כן) הוא שאף אחד לא שואל אותנו מה אנחנו מעדיפים, ואף אחד לא יכול להבטיח לנו איזה דגל יהיה ברחובות מאה שערים או בני ברק  או מודיעין עילית בעוד שבוע...

כיהודים, אנחנו יודעים שכשהקב"ה גזר אז היה פה דגל טורקיה עם הנסיונות שהתלוו לכך ואח"כ דגל בריטניה עם הנסיונות שהתלוו לכך ואח"כ בעוה"ר קמה מלכות המינות של הערב רב עם דגל הכפירה בקב"ה ובתורתו והנסיונות שהתלוו ועדיין מתלווים ביתר שאת בימינו אנו...וכפי שהכינו אותנו חז"ל מראש "שאין לך יום שאיו קללתו מרובה מקללת חבירו"

וכל יהודי מתפלל ג' פעמים ביום "וכל המינים כרגע יאבדו ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר" אלא שאנו מתפללים שהקב"ה יעשה זאת ע"י משיח צדקנו ושלא יבוא ע"י אומות העולם כי אז זה סכנה גדולה יותר לאחב"י (וכמו שהאריך בזה מרן ה"ויואל משה" בכמה וכמה מקומות.

זה שיש בחור בפוניבז' או בכל ישיבה אחרת בחורים שמעריכים את בן גביר ותורתו (שהיא תורת האפיקורסים ז'בוטינסקי וטרומפלדור) או כאלה שמניפים את דגלי פלסטין (כי חושבים שבגלל שהפלסטינים נלחמים נגד הציונים אז אפשר להתעלם מכוונותיהם וממעשיהם ולתמוך בהם) הוא מחסרון דעת בכלל ודעת תורה בפרט אבל מדינת הציונים עושה הרבה יותר מהנפת דגל פלסטין, רקבחודש האחרון היו שלשה מעשי טרור שבוצעו ע"י אנשים שהשתייכו ל"מנגנון הבטחון הפלסטיני" שמדינת הציונים ספקה להם נשק ומעבירה להם כספים באופן סדיר שמחולקים למשפחות רוצחים, וגם החמאס בנה את כל כוחו מכסף מזומן שמדינת הציונים העבירה לו ומכספים עקיפים שיכל לגבות מתושבי הרצועה בעקבות העובדה שמדינת הציונים נתנה לעשרות אלפים מהם לבוא ולעבוד במדינתם (האם מצרים מאפשרת לעשרות אלפי עזתים לבוא ולעבוד בשטחה מידי יום?)

ואדרבה, מי שיצר את רעיון הלאומיות בקרב הערבים בארה"ק וסביבותיה שמכחו נוצר המושג "פלסטינאי" היא התנועה הציונית שהדיבורים הגבוהים שלה על השתלטותם על ארה"ק אגדו את הערבים סביב רעיון הלאומיות כדי להתגונן מפני השתלטות זו עליהם.
האם שמעת על התארגנות לאומית פלסטינאית בזמן הטורקים או עם כיבוש ארה"ק ע"י הבריטים?? ובכלל הרי שטחי יהודה ושומרון נכבשו ב"ששת הימים" מידי הירדנים ועזה נכבשה מידי המצרים ומי שהפך את כל העזתים וערביי יו"ש לפלסטינאים הוא הכיבוש של מלחמת ששת הימים וההחלטה האוילית להמשיך להחזיק בשטחים אלה במקום להחזירם מיד לירדנים ולמצרים אבל גאותם של הציונים וזחיחות דעתם בעקבות ה"נצחון" במלחמה גרם להם לחשוב כי המצב של אחרי המלחמה יישמר לנצח ובסוף אותם שטחים הפכו לבסיסי ענק של טרור ביו"ש ובעזה ונוסף עליהם עוד בסיס ענק בלבנון ועוד בסיס הולך וגדל בסוריה, והללו כבר יותר חצי שנה למרות האמצעים הדלים שברשותם (ביחס לאלה הנמצאים בידי צה"ל) כבר הבריחו עשרות אלפים מתושבי הצפון ועוד אלפים מיושבי הדרום בלי מטוסים וטנקים וחבריהם ביו"ש מטילים אימתם על כל יושבי הארץ ברציחותיהם שהפכו כבר כמעט לדבר יום ביומו...ומנהיגי המדינה רק מפריחים סיסמאות ומתפארים בעוד 200 מחבלים שלקחו בשבי ועוד 500 שהצליחו להרוג, בעוד בכיר איראני שסוכל בסוריה ובעוד מנהרה שמצאו בעזה...וכל מי שמביט על המציאות בעיני שכלו מבין כיום את דברי חז"ל "על מי יש לנו להישען על אבינו שבשמים"... 



מאת: שימי
י"ח אדר ב'  ה'תשפ"ד  05:33 

נו נו


שאלה לי אליך אדון יקר.
האם אתה מציע לבטל את המדינה ולקרוא לשכנים לשלוט פה?
יהיה פה כיף הא?
זה שהחילונים הקימו פה מדינה לפני 75 שנה (וזה באמת כואב מאוד ואסור וחבל וגרם לשפיכות דמים וכו' כמו שהבאת מהגריז מבריסק) זה מציאות קיימת, מה לעשות? מה אתה רוצה לעשות באמת ? לקרוא לחמינאי שיהיה פה הבעה"ב? לאבו מאזן? למי? זה לא פיקוח נפש? (אולי תשלח להם את הספר שלך מתורגם לערבית והם ישמרו עליך)
כעת גרים פה 6000000 יהודים שהפתרון היחיד לשמור על החיים שלהם בדרך הטבע הוא צבא.
השו"ע באו"ח שכט פוסק (ד"א השו"ע מיועד לאנשים חרדים ואפילו לסטאמר) "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל יוצאים עלים בכלי זיין ומחללים עליהם את השבת. (אולי השו"ע לא ידע משלוש שבועות?) ה פיקוח נפש. ולא ראיתי במשנה ברורה שם שכתב שאם בלומדי תורה עסקינן שילמדו והכל יסתדר. הקב"ה רוצה שיעשו השתדלות בגדרי הטבע.
אם יש לך תשובה נורמאלית ולא כל מיני סיסמאות והעלבות כדרכך אשמח לקרוא 
דרך אגב אני חרדי מלידה.
אלא מה שכעת לא הצבא הינו חילוני וכור היתוך וכו' וזה סכנה עצומה ברוחניות, והצבא יכול להסתדר בלי הבחורים ומצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים אין מבטלין ת"ת כ"ש בזה, אבל בעיקר זה סכנה רוחנית עצומה ביותרר (אני חושב שתוכל להעיד ע"כ) 
כ"ב אדר ב'  ה'תשפ"ד  05:38 

לשאלתך התייחסנו מזמן...


במאמר האם צריך לסגור את הצבא 
לגבי סעיף שכ"ט בשו"ע ראה בדת הציונות חלק א' בחלקו השני של פרק ו' ובמשנה ברורה הביא שם מפורשות וז"ל: ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו

וזה שכרגע עקב טפשותם ורשעותם של מקימי המדינה והפקרת דמם של ישראל על ידם  ההשתדלות היחידה לשמור על שלום אזרחי המדינה היא ע"י צבא עדיין לא מתיר להם לחייב אף אדם לסכן חייו או לבזבז ימיו בצבא ועליהם לשכור אנשים המעוניינים בכך כדי לשרת בצבאם, אך לפני כן עליהם להבין שכל עוד שמהות שלטונם הוא מרידה גלויה בבורא עולם ובתוה"ק ומלחמה כנגדו לא תועיל להם שום השתדלות צבאית או אחרת כי רק "אם בחקתי תלכו" יביא ל"ונתתי שלום בארץ"

כך שבלי קשר להיותו של הצבא כור היתוך של הסתה לכפירה ומלא בסכנות רוחניות כאלה או אחרות עצם הכפיה לשרת בצבא וכל שכן הכפיה להלחם באופן שמפקיר את חיי החיילים עצמם בגלל חשבונות של פוליטיקה מקומית או בינלאומית היא נגד תורה"ק ולא רק שלא מגינה על האזרחים אלא מסכנת את החיילים לחינם.

ושוב, צבא הינו כלי פעולה ואין לו שום ערכיות בפני עצמו. הערך הוא חיי אדם ושלומם ועל ערך זה בא הצבא להגן בפעולותיו אבל אם התוצאה של שלום חיי אדם היא שיוכלו להמשיך לחטוא ולמרוד בקב"ה ועוד בפלטין של מלך הרי שהצבא ממלא תפקיד הרסני ביותר וודאי שאף יהודי שומר תורה ומצוות או שאכפת לו ממלך מלכי המלכים הקב"ה לא יכניס עצמו מרצון למסגרת ואם חושש מההשלכות של אי שירותו במסגרת זו (כגון שישימוהו בכלא או כל השלכה אחרת ישאל לחכם מורה הוראה המכירו כיצד לנהוג).
מאת: דניאל
כ"ז אדר ב'  ה'תשפ"ד  04:18 

תשובה לשימי


האם אתה לא מתפלל כל יום ומלכות הרשעה מהרה תעקר? לגבי שלטון הגוים, זה גזירת הגלות, יש אין סוף מקורות בתורה בחז"ל ובראשונים ואחרונים שצריך להיכנע לגוים בגלות וכתוב שעי"ז הגוים לא יצרו לנו ואדרבה ירחמו עלינו (אלא אם כן זה עונש על חטאינו שנגד זה לא יועיל כלום גם לא צבא). מציע לך לקרוא כמה קונטרסים על זה באתר ילקוט השבעתי אתכם יש שם אינספור מקורות על כך. לדוגמא קונטרס דרך הגלות.
כל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו את השבועות להלכה ולמעשה (ריא"ז ריב"ש מגילת אסתר כפתור ופרח שו"ת מהרשד"ם רשב"ש רמב"ם באגרת תימן בעלי התוס' על התורה פרשת יתרו באר הגולה שו"ת נשמת כל חי עט סופר אוצר החיים קאמרנא ועוד ועוד), השו"ע לא מדבר בדבר שלא מצוי וגם לא מדבר פשוט (כך כתב השדי חמד ועוד רבים) וכמובן שהקמת מדינה וצבא יהודי בזמן הבית יוסף לא היה אפילו בגדר דימיון והיו רק מחכים למשיח שהוא בלבד יוציא אותנו מהגלות. שלש השבועות הם בגדר יהרג ואל יעבור כדין כפירה עיין בארוכה בספר ויואל משה ,זה לא המצאה של הויואל משה אלא כך כתבו גם המהר"ל בנצח ישראל (פרק כד), רבי אברהם גאלנטי בספרו זכות אבות (על המשנה אל תתודע לרשות), רבי אברהם לוונשטאם בספרו שו"ת צרור החיים (חלק קץ הימין), בעל שואל ומשיב בספרו דברי שאול (פרשת שמות), רבי יצחק זאב ידלר בספרו תפארת ציון על שיר השירים רבה (ד"ה ורבנן אמרי השביען בדורות של שמד), וכן משמע מרבי רחמים ניסים יצחק בספרו יפה לתלמוד (כתובות קיא), וכן בספר פתח אברהם(דף טז ע"ב) ובספר מקור ברוך (על שירי השירים דף ז) וכן מהמדרשים (עיין ויואל משה מאמר ראשון סימן עה וקלט) ועוד ועוד.
לגבי השו"ע סימן שכט ,כבר הבית יוסף ושאר המפרשים על הטור סימן רמט שאין היום דיני מלחמה וישראל לא יוצאים למלחמות נגד הגוים ומה שהביא שם הטור ענין מלחמה זה רק משום הלכות אחרות שיוצאות מזה, וגם המפרשים על סימן שכט בשו"ע (עיין בערוך השולחן ס"ק י, ובכף החיים ס"ק כא וכג ועיין עוד בקונטרס מלחמת היצר שהביא עוד הרבה ראיות לזה) כתבו שמדובר במצב של מלחמה נגד ליסטים או נגד אומות אחרות שיוצאות נגד מדינתך ואז יש דין שמותר להילחם בהם משום דינא דמלכותא או משום פחד שמא יהרגו יהודים שלא רוצים להשתתף עם הגוים במלחמה נגד גוים אחרים אך לא מדובר במצב של מדינה וצבא יהודי שלא היה ואף לא חלמו על כך בזמנו של השו"ע.
מקווה שעניתי לך על שאלתך.


מאת: שימי
כ"ח אדר ב'  ה'תשפ"ד  07:21 

מה אתה רוצה לעשות?


אז מה אתה רוצה למעשה שיעשו?
שיבטלו את צבא וזהו והכל יהיה בסדר? (אולי כולם יתחזקו בבטחון במקום).
שכולם ימותו זה מה שהקב"ה רוצה?
באמת!!!
מה אפשר לעשות כדי שה6000000 יהודים שחיים פה ימשיכו לחיות?
אמנם אין היום דיני מלחמה, אבל הלכות פיקוח נפש כן יש, ואם גוי בא להרוג אותי, אז מה שנדרש לעשות ע"פ הל' פיקו"נ זה להרוג אותו לפני שהוא יהרוג אותי (שוב אני מפנה אותך לשכט ההלכה הזאת לא התבטלה בדיוק כמו שהג' שבועות לא התבטלו).
אלא אם כן יש לך פיתרון אחר.
אשמח לדעת מה הוא.

כ"ט אדר ב'  ה'תשפ"ד  07:03 

לפני המענה לשאלתך...


נתמקד בעובדות ובמציאות נכון להיום מנקודת מבט כללית (ולא יהודית). צה"ל יצא למלחמה בעזה עם 2 מטרות: מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות. שחרור השבויים משבי חמאס.

התוצאות של מלחמה זו: יותר מ-300 חיילים הרוגים נוספים. 133 שבויים שעדיין מוחזקים בעזה. 3 שבויים ניצלו ע"י הצבא ו-3 שבויים נהרגו ע"י הצבא.
כ-100 שבויים שוחררו ע"י החמאס כתוצאה מהפסקת המלחמה!
החמאס שולט ברצועת עזה ולא איבד את יכולותיו הצבאיות.
המשך המלחמה (כלומר הרחבתה גם לאיזור רפיח) נראה כרגע רחוק מביצוע וגם אם יוחלט להמשיכה לרפיח זה יהיה רק אחרי פינוי למעלה ממיליון העזתים שנמצאים בה מה שאומר בפשטות חזרה של החמאס לשאר האיזורים שאליהם תפונה האוכלוסיה האזרחית.

כלומר: גם מבחינת "פיקוח נפש" התוצאה של המלחמה היא 300 הרוגים נוספים בדרום (כשרוב תושבי העוטף לא יכולים לחזור לבתיהם בידיעה ברורה שמעתה חייהם בטוחים)
ומלחמה נוספת בצפון שמטעמי "פיקוח נפש" גרמה להבריח עשרות אלפי תושבי הצפון מבתיהם.
לסיכום: כשלון מוחלט שגרם להרג נוסף ולסכנה מוחשית ליושבי הצפון והדרום שיכולה בכל יום להפוך לסכנה מוחשית לכל יושבי ארה"ק. כלומר, מה שאתה מתאר כפעילות של פיקוח נפש הביא למעשה במבחן התוצאה לקיפוח מאות נפשות נוספות, ורק הפסקת הפעילות הצבאית הביאה לשחרור חלק מהשבויים.
אז למה יצאו למלחמה הזו? בגלל סיבה אחת-לשקם את הכבוד הלאומי ולו לשעה קלה אחרי ההשפלה הנוראה שגרמו פרעות שמחת תורה להנהגת המדינה ולצה"ל ושאר שירותי ההגנה שלה ולתדמיתם שנבנתה ע"י המדינה בעמל רב במשך 75 שנה. ובשביל זה היו מוכנים לאבד חייהם של עוד יותר מ-300 חיילים על כל ההשלכות ולאמלל חייהם של עוד עשרות אלפים מתושבי הצפון. (ונתעלם לרגע מהנזקים המדיניים והבין לאומיים שלחלקם יש גם השלכות לפיקוח נפש כמו תמיכה הולכת וגוברת בהכרה במדינה פלסטינאית גם מצד ה"ידידות" של המדינה, ומהנזקים הכלכליים האדירים שיש למלחמה זו על קופת המדינה וכו', והחברתיים.).
כל האמור לעיל הינו עובדות פשוטות שכל מי שאינו שטוף בתעמולת המדינה על ערוציה השונים יכיר בהן. ועכשיו נעבור להתיחסות לדבריך מנקודת מבטה של היהדות-דרך תוה"ק.

מאת: לא פשוט להיות פשוט
כ"ט אדר ב'  ה'תשפ"ד  21:35 

מיטוט החמאס


גם אם יכבשו את כל עזה וימוטטו את החמאס כלשונם
האם יוסר האיום?
לפני 40 שנה יצאו למלחמת שלה"ג כדי למוטט את הפת"ח בלבנון ואכן הצליחו במשימה.
האם יש לנו שלום בגליל?
או שמא יש איום איום על כל המדינה
ככל שהצבא מתחזק, האיום מתחזק בעקבותיו
לכן הפתרון הצבאי מועד לכשלון בטווח הארוך גם אם יעזור בטווח המיידי.
כ"ט אדר ב'  ה'תשפ"ד  07:58 

שאלת בדבריך: האם הקב"ה...


שכולם ימותו? ומיד המשכת בשאלה נוספת: "מה אפשר לעשות כדי שה-6,000,000 יהודים שחיים פה ימשיכו לחיות?"
ובכן, הקב"ה שהוא מלך חפץ בחיים, מעת בריאת אדם הראשון ברא אותו לחיות לנצח ואף הניחו בגן עדן בקרבת עץ החיים  שאם היה אוכל ממנו בזמנו (שהיינו שהיה ממתין עד כניסת השבת ולא אוכל ממנו ביום השישי כשהיה בבחינת עץ הדעת) היה חי לעולם והאדם בבחירתו אכל מעץ הדעת ביום השישי והביא על עצמו את העונש "ביום אכלך ממנו מות תמות" ובמעמד הר סיני שפסקה זוהמתן של ישראל וחזרו למדרגת אדם הראשון קודם החטא יכלו ישראל לחזור לחיים נצחיים אך בא חטא העגל ושוב חזרה המיתה לעולם.
ועדיין, הקב"ה בתוה"ק אמר לנו בפירוש בפר' אחרי מות: (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: (ד) אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְדֹוָד:
ובפר' ניצבים לפני פרידתו של משה רבינו מעם ישראל נאמר שוב: (יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (כ) לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְדֹוָד לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:
הרי לנו, כי בעם ישראל מה שמוגדר חיות הוא הקשר עם בורא עולם והוא ע"י השמיעה בקולו ושמירת חוקותיו ומשפטיו וההיפך ח"ו הוא המוות.ועכשיו תבין כי השאלה היותר נכונה היא לא מה לעשות כדי שה-6,000,000 יהודים שחיים פה ימשיכו לחיות אלא מה לעשות כדי שרובא דרובא מהם יתחילו לחיות שזהו הפיקוח נפש היותר גדול ולהבין שאלה שפעלו ופועלים עד היום לעקור מיהודים את הקשר לקב"ה הם האויב המסוכן ביותר של עם ישראל וסופם שמפקירים לגמרי את חייהם של הנתונים למרותם גם לפי מה שהם בתפיסתם המעוותת מגדירים חיים. ומרידתם בקב"ה ובתורתו תוך מאמצים ללא הפסקה לצרף למרידתם כל מי שרק יוכלו היא המסכנת את חיינו כאן בארה"ק ובעולם כולו.(וכעין זה מי שמתחנך על ידיהם ונשלט על ידיהם הוא השבוי היותר גדול, ואותו צריך להציל מן השבי כמה שיותר מהר. ולהגיד כי אנשים שאינם מכירים בכלל בשלחן ערוך ולא בראשונים וגם לא בכך שהקב"ה ברא את העולם ונתן תורה לעם ישראל וגם לא בקיומו של בורא עולם כי הם הם המקיימים במעשיהם את סעיף שכ"ט בשלחן ערוך (מעבר למה שכתבתי לך לעיל שעפ"י עובדות פשוטות וגלויות לעין ההיפך הוא הנכון) הוא חוכא ואיטלולא שאין כדוגמתם. ואתה הרי יודע שאפילו פעם אחת לא פתחו אפילו את הקצש"ע בקבינט המלחמה או בפיקוד הדרום אבל בדורנו חלוש הדעת מספיק שחייל תוקע בשופר ליד טנק או קורא מגילה על גג בית בחאן יונס כדי לעטוף את שפיכת דמו והפקרת חייו וחיי חבריו ל"מלחמת מצוה" ול"פיקוח נפש"... שלא לדבר על כך שגם מבחינה מוסרית מלחמתם משוללת כל הגיון והצדקה לשיטתם כי אם אין הקב"ה (עפ"ל) אז המושג ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל הם מושגים דמיוניים כי ישראל הוא שם שנתן הקב"ה לישראל ומי שמחנך את ילדיו להיות חלק מהמצאה דמיונית ועוד להקריב את חייו עבור המצאה דמיונית זו או לפגוע באחרים המתנגדים לדמיונותיו הרי אין לך אכזרי גדול ממנו. ומי שיודע שתורתנו הקדושה אמת כואב לו יותר על כך שרבבות אחב"י נמצאים בשמחת תורה (שיא העוצמה של הימים הנוראים) כשהם זרוקים באיזה יער כחיות השדה שיכורים ומסוממים וגויים מכל העולם מרקידים אותם סביב פסל הנובה לצלילי ה"טראנס" ומחללים את השבת ואת החג גם יחד מאשר כאבו על כך שהפורעים לקחו אותם בשבי לעזה וקשה המחטיאו לאדם יותר מההורגו ואם היתה היום יוצאת בת קול היתה אומרת ליחיא סינוואר: עם הרוג הרגת, עם שבוי שבית...קמח טחון טחנת...ואסיים בדברי מרן הגר"א וסרמן הי"ד בקונטרסו הנפלא "עקבתא דמשיחא" מה שהביא בשם רבו ה"חפץ חיים" זצוק"ל (ששמע בשם הגרי"צ בן הגר"ח מואלאזין זצוק"ל) על הפסוק "פני הדור כפני הכלב" וז"ל: מטבעו של הכלב, כי אם יסקלו אותו באבן, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שהמן קם על ישראל יש לדעת כי המן זה אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבטנו בו. "הוי אשור שבט אפי", אין שום טעם להלחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים?. "הרבה שלוחים למקום", יש לנקוט באמצעים שימנעו את העמים להקים "מקלות" עלינו. בימי עקבתא דמשיחא תהיה הדעת נעדרת, וככלב שוטה ינשכו את המקל. מנהיגינו המתחדשים הכריזו מלחמה על ממלכות אדירות, מה כוחנו ומה גבורתנו?. מאמרים בעיתונים הם הכדורים שאנו יורים בהם אל האויב והתוצאה מה היא? מבעירים רק את חרונם וזעמם של הנחשים עלינו. המנהיגים רואים רק את המקל ומסרבים להכיר את המכה במקל. "והעם לא שב עד מכהו". בלבנון רדפו לפני יותר מ-40 שנה את אש"ף ואף הצליחו למגרו ולהביא לבריחת מנהיגיו לתוניס ומה בא במקומו? חיזבאללה אשר עוצמתו והנשק שלו חזקים הרבה יותר מהאיום שהיה לפניו ע"י אש"ף... וגם פה בארה"ק כשתחילה האינתיפאדה בהנהגת אש"ף והפת"ח ונלחמו בהם עד שנכנעו (ולכניעה קראו "שלום") ובאו הג'יהאד האיסלאמי והחמאס שאש"ף מחוויר לעומתם... ולכן הפתרון היחיד הוא: שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך" ולהבין שעד שנזכה לביאת משיח צדקנו אנחנו בגלות וכעת הוא שיא הגלות שהוא הגלות בידי הערב רב בתוך גלות אדום שעליהם אמר בתיקוני הזוה"ק שהם קשים יותר לישראל מכל השבעים אומות (כולל כל הישמעאלים למיניהם) כי מגרים מלחמה בין ישראל לאביהם שבשמים ולדעת שמרשעים ייצא רשע וכל שכן ממינים וכופרים ולהתפלל על כלל ישראל הנתונים תחתם בצרה ובשביה שנזכה להיגאל מגלותם ע"י משיח צדקנו ברחמים ולהתרחק עד כמה שניתן מחברתם ומכל השפעה שלהם על חיינו.
מאת: דניאל
כ"ט אדר ב'  ה'תשפ"ד  08:50 

תגובה 2 לשימי


1.תפילה צדקה ותשובה מעבירים את רוע הגזירה.
2.עיין בויואל משה סימן קלט שכותב שחז"ל ביטלו את מלכות בר כוזיבא אע"פ שידעו שיכול להיות מזה סכנה גדולה מצד הרומאים (מה שלבסוף קרה) ועשו זאת מפני שצריך להאמין בקב"ה שעושה הכל לטובה, האם הקב"ה רוצה שנמות? אנו לא מבינים חשבונות שמיים, האם הקב"ה רצה שנמות בזמן מסעות הצלב או בזמן חורבן בית המקדש ועוד מקרים כאלו בהיסטוריה? אנו לא מבינים חשבונות שמיים, נדרש עלינו רק לעשות כתורה, אם התורה אוסרת להקים מדינה למרוד באומות ולדחוק הקץ אז אסור לעשות זה ואדרבה זה מה שיוביל לסכנה גדול יותר כמו שאמרו חז"ל ואם לאו הריני מתיר בשרכם כאילות וכצבאות השדה, ומה שאנו רואים כעת קיום למרידה במלכות שמים אין זה אלא זמני וסוף כל הרע להתבטל ונקווה שיהיה זה ברחמים בלי שום נזק וצער לאף יהודי מאמין.
3.לגבי ה6 מיליון יהודים, דבר ראשון יש הרבה "יהודים" שהם לא התגיירו באמת ויש כאלו שאף אין להם אמא יהודיה וע"פ המדינה מוגדרים כ"יהודים", דבר שני יש כמה מיליוני יהודים שהם כופרים גמורים או לפחות למחצה לשליש ולרביע אני לא רוצה להיכנס לסוגיא של תנוקות שנשבו אבל זה ברור שיש הרבה מיליוני יהודים במדינה שהם לא מוגדרים לפי ההלכה כיהודים וכחלק מעם ישראל.
4.כמו שאמרתי מקודם מותר להרוג גוי (גם יהודי) שבא להרגך, אבל לא כחלק מהקמת מדינה וצבא יהודי בזמן הגלות לפני ביאת המשיח. סימן שכט בשו"ע לא מדבר ממדינה יהודית. מה לא ברור?  
מאת: נח מן
כ"ח אדר ב'  ה'תשפ"ד  23:56 

קצת מ"מ על הנידון - ממה שנמצא באמתחתי


א. ולענין חובת ההשתדלות להנצל ולהשמר מאלו המבקשים ללחום עם ישראל – הנה מקור הדבר בחובת השתדלות להנצל ולהשמר מדברים המסכנים את נפש האדם, נלמד מן הפסוקים 'השמר לך ושמור נפשך' (דברים ד, ט), ומ'לא תשים דמים'[1] (דברים ד, ט). וכן חובת האדם להשתדל בהצלת חברו בדרך הטבע כשיש לו היכולת להצילו הוא ממקרא (ויקרא יט, טז) 'ולא תעמוד על דם רעך'.[2] ונכלל בכל אלו גם חובת ההשתדלות על פי דרך הטבע להנצל מאלו הבאים להלחם עם ישראל[3]. ... ולשון רבינו בחיי (במדבר יג, ב) ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת, לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע, כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין, מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים, מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם,[4] מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה, ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם. וכו'. אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו שתהיה אמונתנו שאין עיקר התשועה בהם רק בשם יתעלה עכ"ל. [5]

ב. והנה לענין רפואה שניתנה רשות לרופא לרפאות[6], אמרו חז"ל (פסחים כה.) בכל מתרפאין, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות שאסור להתרפאות בהם, וכך נפסק בשו"ע להלכה (יו"ד סי' קנה), ואם נמצא האדם במצב שרק על ידי ע"ז ג"ע ושפ"ד יכולים לרפאותו לא הותר לו השתדלות הזה, ועליו נשאר רק להשליך יהבו לבטחון שהשי"ת ירפאהו.[7]

ג. כמו כן גם לענין השתדלות על שמירת הגוף מאומות העולם הבאים ללחום בזמן הגלות, יש לזה פרטי דינים, מתי, האיך ובמה ומי, וכמה, מחיובים מותרין לעשות. וברבינו בחיי בפרשת וישלח (בראשית לב, מז) איתא: בפרשת הזאת ביאור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות, למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב, שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה, לתפלה, לדורון. וכו'. וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות, להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה, ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר, שנאמר (שה"ש ב ז) השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו', השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות.[8] עכ"ל. וראה עוד בדבריו (שם לג, יב). וכן הוא בספר "המספיק לעבודת ה'" (מאמר הבטחון) וז"ל: עליך לדעת, כי האויבים, המבקשים את נפשו של אדם ודומיהם, אם מאמות העולם הם, משפטם כמשפט החיות הטרפות, אם יש יכולת להשמידם או לקום כנגדם, כגון בנסבות, שבהן נמצאו ישראל בימי דוד, יש לעשות כדבר הזה, ולהקדים בטחון להתקוממות כמו שבאר ה' יתעלה באמרו (דברים כ, ג-ד) אל ירך לבבכם... כי ה' אלהיכם וגו', "ואם אין יכולת כזו, כגון במצב ישראל בגלות, אז אין עצה, בלתי אם לפנות אל הבטחון והערמה, על ידי חנופה או התחמקות.[9] עכ"ל.

ד. ורבינו בחיי בספרו "כד הקמח" (ערך אבלות חורבן ירושלים) כותב: משא גיא חזיון, וגו' (ישעיה כב). ישעיה ע"ה התנבא בכאן על חורבן ירושלים, והיה מאשים לישראל על שהיו משתדלים בכל כחם להכין כלי מלחמה כדי להשגב מן האויבים הבאים להלחם עליה, ולא היו מכינים עצמם לתשובה ומעשים טובים, לפי שעם התשובה היו יכולין להשגב מבלתי כלי מלחמה שבעולם, ואינם יכולין להנצל מבלתי תשובה, וע"כ התנבא עליה פורענות עכ"ל.

ה.  היוצא מדבריהם כי על אף חובת ההשתדלות להנצל מרודפים, עכ"ז מה ה' שואל מישראל בעת שיבוא צר הצורר עליהם הן ישראל בזמן הבית וביותר בתקופת הגלות הוא התשובה ומעשים טובים ולברוח ממקום הסכנה, ולא הכנת הכלי זיין ולהשתדל בדרך מלחמה, כי האויבים הבאים על ישראל בכלל ובארץ ישראל בפרט רק העוונות גרמה זאת, והקב"ה רוצה בעת כזאת שלא לעשות השתדליות גשמיות להנצל מסכנה זו, אלא לשוב בתשובה שלימה ולהתפלל להשי"ת להנצל מכל צר,[10] ועל פי דרך הכנעה שלמד יעקב אבינו את בניו, שיכנעו עצמם למלכיות של אומות העולם[11], ולקבל עליהם את עול מלכותם.[12]



[1] בספר המצוות לרמב"ם (מצות ל"ת רצח) איתא: שהזהירנו מהניח המוקשים והמכשולות בארצותינו ובבתינו, כדי שלא ימותו בהם בני אדם. והוא אמרו יתעלה ולא תשים דמים בביתך, ולשון ספרי ועשית מעקה מצות עשה [מ"ע קפד] ולא תשים דמים מצות לא תעשה. עכ"ל. ובשו"ע (חו"מ סימן תכז ס"ח) איתא: כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך (דברים ד, ט). ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים (שם). עכ"ל.

ובספר החינוך (מצוה תקמו) וז"ל: ...שעם היות השם ב”ה משגיח בפרטי בני אדם, ויודע כל מעשיהם, וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן, וכענין שאמרו ז"ל (חולין ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע, שאם תפול אבן גדולה על ראש איש, שתרצץ את מוחו, או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ב”ה חנן גופות בני אדם ויפח באפיו נשמת חיים בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע, ונתן שניהם הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות, והמה ינהגום ויפעלו בם פעולות. ואחר שהאל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמתו, מצד שהוא בעל חומר, ציוהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו.

ואמנם יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפץ ביקרם, לרוב חסידותם ודבקות נפשם בדרכיו ב”ה, המה החסידים הגדולים אשר מעולם אנשי השם, כמו האבות הגדולים והקדושים והרבה מן הבנים שהיו אחריהם, כמו דניאל חנניה מישאל ועזריה ודומיהם, שמסר האל הטבע בידיהם, ובתחלתם היה הטבע אדון עליהם, ובסופן לגודל התעלות נפשם נהפוך הוא שיהיו הם אדונים על הטבע, כאשר ידענו באברהם אבינו שהפילוהו בכבשן האש ולא הוזק, וארבעת החסידים הנזכרים ששמו אותם לגו אתון נורא יקידתא ושער ראשיהון לא איתחרך. ורוב בני אדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מות בפשיעותינו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס, ואמרו ז"ל שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ועל הדרך הזה תראה רוב עניני הכתובים בכל מקום, וכו'. עכ"ל.

ובחובות הלבבות (שער הבטחון פ"ד) איתא: ועם ברור אמונתו, כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו, היא הבחירה הטובה, הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין, והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו. והדומה לזה, כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך, יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו, ולא יניח את זה על האלהים, שיאמר, אם קדם בגזרת הבורא שאחיה, ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי, ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא, וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דוחק, או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה, ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכו'. עכ"ל.

[2] בספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה רצז) איתא: שהזהירנו מהתרשל בהצלת נפש אחד מישראל כשנראהו בסכנת המות או ההפסד, ויהיה לנו יכולת להצילו. כמו שיהיה טובע במים ואנחנו נדע לשחות ונוכל להצילו. או יהיה גוי משתדל להרגו ואנחנו נוכל לבטל מחשבתו או לדחות ממנו נזקו. ובאה האזהרה מהמנע להצילו באמרו יתעלה לא תעמוד על דם רעך. עוד בדבריו (הלכות רוצח ושמירת הנפש פ"א הלכה יד) איתא: כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך. עכ"ל.

[3] ברבינו בחיי בהקדמתו לפרשת שלח כותב: סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה (משלי כא, לא), שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה, שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו. כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו, שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס, ימסר ביד אויביו, וכו'. ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע. "ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו, אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה, לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, וכו', וא"כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה וכו' להכנותיהם רק בשם יתעלה, שכן כתיב (תהילים קמז, ג) הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, וכתיב (שם י) לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה, וכתיב (שם לג, יז) שקר הסוס לתשועה. וכו', וכו'. עכ"ל. וכן הוא בדבריו בפרשת בשלח עה"פ וחמשים עלו בני ישראל. עכ"ל.

ובספר "המספיק לעובדי השם" (הפרק על הבטחון) איתא: ברי כי לשם הרחקת הפגעים הרעים יש להסתייע באמצעים שהתקין ה' יתעלה להרחקתם, והסתייעות זו לא תפגע בבטחון. והלא יודע אתה כי אף שאחד מעיקרי התורה הוא (דברים לב לט) אני אמית ואחיה, הנה נאמר שם (כב ח) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך. ואף על פי שאחד מעיקריה הוא (שם לב לט) מחצתי ואני ארפא הנה נאמר (שמות כא יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא. ואף על פי שציוה להריע בחצוצרות ולזכור את עיקר הבטחון לפני גשתם למלחמה, כמו שנאמר (דברים כ ב-ג) והיה כקרבכם אל המחנה, ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם, שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם, אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וכו', הנה נאמר (שם ט) פקדו שרי צבאות בראש העם, ועוד נאמר (שם כ) ובנית מצור על העיר אשר הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה. ואף על פי שאמרו בני קרח (תהלים מד ד) כי לא בחרבם ירשו ארץ, לא נטיל ספק במה שאמרה התורה על סיחון ועמו (במדבר כא כד) ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו, ולא במה שאמר להם משה עליו יתעלה (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וכו' ואשר חרב גאותך. אך פירוש הדבר שלא נושעו בחרבם וכוחם בלבד, ולא היו בוטחים על מלחמתם אלא על השגחתו עליהם ורצונו להיטיב עמהם, כמו שנאמר (תהלים מד ד) כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם. עכ"ל.

[4] ברמב"ן (במדבר כא, א) איתא: שלא יהיו ישראל מנוצחים כלל מאויב זולתי בעת קלקלתם, כגון במלחמת עמלק הראשונה, מפני שאמרו היש ה' בקרבנו (שמות יז ז), ובשניה מפני חטאם במרגלים שהזהירם משה ממנה (שם יד מא-מה), אבל בכל מלחמת מצוה לא נפקד מהם איש כל ימי משה. עכ"ל. וברבינו בחיי (דברים לא, מט - נ) איתא: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו. ברשותנו. "ולא נפקד ממנו איש". זה היה פלא עצום, ומהנסים הגדולים שאירעו לישראל אירע להם בכאן במלחמת מדין, שהיו עם רב כחול אשר על שפת הים, והרגו ישראל מהם, ושבו מהם אלפים ורבבות, והכתוב מעיד שלא חסר מישראל אחד במלחמה, זהו שאמר ולא נפקד ממנו איש, והנס הגדול הזה לפי שהיו שלמים בזכות, והוא שדרשו רז"ל (שבת סד.) ולא נפקד ממנו איש, לדבר עבירה, וכו'. עכ"ל.

וברבינו בחיי (בראשית מט, יב) איתא: בפרשה זו בברכת יהודה, תמצא שם כל אותיות התורה רשומות חוץ מאות זי"ן, והטעם, לפי שמלכות ישראל הבא מיהודה אין עיקר נצחונן בכלי זיין כשאר האומות, כי החרב ירושה לעשו, אבל מלכות ישראל לא בחרבם ירשו ארץ, ואינה נוהגת מנהג הטבע ובכח היד, רק לפי הזכות והעונש בכח העליון יתברך, ומזה תמצא בשמו של יהודה שהמלכות ממנו השם המיוחד שלם, כי כשישראל עושים רצונו של מקום, ישראל עושה חיל, ומלכותם מתגברת ומצלחת, והשם המיוחד עמהם אין להם צורך לכל זיין, ולכך נחסרה אות זי"ן מברכת יהודה. עכ"ל.

 וכן הוא בדבריו בבכד הקמח (ערך רשות אות ב) וז"ל: ידוע, כי מלחמותיהם של ישראל כשהיו נוצחין האומות, לא היו נוצחין בריבוי עם, גם לא היו נוצחין בסיבת חרב וכלי זיין, שהרי החרב ירושה לעשו, ומה היה עיקר מלחמתם שהיו נוצחין בו הזכות, וכן הוא אומר (תהלים מד) כי לא בחרבם ירשו ארץ, וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך ואור פניך וגו', ובפסוק זה רמז זכות האבות, כי ימינך זה אברהם, וזרועך זה יצחק, ואור פניך זה יעקב. ומצינו כי בסיבת החטא היו מנוצחין, שכן אתה למד ממלחמת העי שכתוב שם (יהושע ה) חטא ישראל, ואם כן עיקר סבת מלחמותיהם של ישראל לנצח האומות או להיותם מנוצחים היה הזכות והחטא. ואם אתה שואל כיון שהזכות היה סבת נצחונם, למה היו יוצאין למלחמה בעם רב, והיה מספיק להם במעט גוי, ועוד למה היו יוצאין חלוצים ולמה יצטרכו לתקן המערכות, כי אם היו זכאין היו מנצחין עמים רבים במעט גוי, ואם היו חייבין לא יצילם רבוי עם. והתשובה בזה, כי גם בזמן שישראל זכאין היו ראוין להתנהג בדרך הטבע והמקרה, כי ראוי לו לאדם להשתדל לעשות מה שהוא בידו, והשאר יניח בידי שמים, וכו'. עכ"ל

ועה"פ (דברים פ"כ, פ"ד) כי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם: כותב הרמב"ן וז"ל: יזהירם שלא ירך לבבם ולא ייראו מן אויבים, ויאמר שלא יבטחו בזה בגבורתם לחשוב בלבם, גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה, רק שישיבו לבם אל השם ויבטחו בישועתו, ויחשבו כי לא בגבורת הסוס יחפץ ולא בשוקי האיש ירצה, כי רוצה ה' את יראיו את המיחלים לחסדו. ואמר להלחם לכם עם אויביכם - כי יפילם לפניכם לחרב. ואמר להושיע אתכם - שהם ינצלו במלחמה ולא יפקד מהם איש, כי יתכן שינצחו את אויביהם וימותו גם מהם רבים כדרך המלחמות. ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש (יהושע ז ז - ט), כי במלחמת מצוה שלו לא היה ראוי שיפול משערת ראשם ארצה, כי לה' המלחמה. עכ"ל. וברבינו בחיי (שם) איתא וז"ל: להושיע אתכם. כלומר שיציל אתכם לגמרי במלחמה, ולא יפקד מכם איש כמו שאירע במלחמת מדין שכתוב שם (במדבר לא, מט) ולא נפקד ממנו איש, שהרי מנהג העולם בשאר האומות אף על פי שמנצחין שיאבדו רבים מהם, אבל במלחמת מצוה הם ינצחו את הכל, ואחד מהם לא ימות שם, וכו'. עכ"ל.

וכן הוא באור החיים הק' שם וז"ל: ואומרו להושיע וגו', פירוש שלא ימות מבני ישראל אחד במלחמה, וזה הוא עיקר הנס, שתהיה המלחמה כבדה באויביהם, ולא יפקד אחד מבני ישראל. עכ"ל. ובגבורות ה' (פרק מ) איתא: כי מלחמת הקב”ה אין ספק שהוא יציל הכל, כי מלחמת אדם הוא כך שקצת מהם נצולים וקצת מהם אינם נצולים, אבל במלחמת השם יתברך לא שייך זה. עכ"ל.

[5] ומענין לענין כי לא תמיד עושים השתדלות על פי דרך הטבע יש לציין לדברי המדרש רבה (איכה פותיחתות סימן ל): ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר (תהלים יח) ארדוף אויבי ואשיגם וגו', אמר לו הקב”ה אני עושה כן וכו'. עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם, אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה שנאמר (ד"ה ב יד) וירדפם אסא וגו' לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו. עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקב”ה אני עושה שנאמר (שם כ) ובעת החלו ברנה ותהלה וגו'. עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקב”ה אני עושה שנאמר (מל"ב יט) ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, עכ"ל.

והגה"צ רבי ירוחם הלוי ליוואוויץ זצ"ל המשגיח דישיבת מיר ביאור את הדבר בספרו "דעת חכמה ומוסר" (ח"א מאמר טו) וז"ל: זה פשוט שחזקיהו וגם אסא באמרם אין בי כח, לא היתה כונתם שלא היו גבורים בטבע, אלא שמדדו כל אחד ואחד מה שיש ב"כחם" בידעם היטב מצבם ומדרגתם, וידע כל אחד בדיוק עד כמה יכול הוא לקיים את המזיגה של טבע עם למעלה מן הטבע, שיהי' שם קיום הטבע כהוגן מבלי מכשול כל דהו וגרעון באמונה, מבלי שיהי' שם שום שמץ מ"כחי ועוצם ידי". והנה דוד ידע שבכחו לעשות כל המזיגה של קיום טבע עם למעלה מן הטבע בשלמות, שיהי' הכל מכוון לשם שמים, וזו היתה הדרגא היותר עילאית.

אסא חש כבר שאין ביכלתו לעשות כל המזיגה כראוי ואין בכחו כ"א לרדוף, וברדיפה לבד יהי' הכל מכוון לשם שמים בכל השלמות, אבל אם אך יהרוג, אז אי אפשר כבר להיות הכל שלם כהוגן, כי אז יוכל להיות כבר גרעון בה"לשם שמים" לפי ערך רום מדרגתו. יהושפט ידע שאין בכחו כ"א לומר שירה, ואז יהי' הכל מכוון לשם שמים על צד היותר טוב, אבל יותר כבר "אין בכחו". עד שחזקיהו ידע שאין בכחו כ"א "אני ישן על מטתי ואתה עושה", שאז יהי' שלם מכל פגם ופחת, אבל אין ב"כחו" לפי ערך מדרגתו הוא לעשות אפי' פעולה כל דהו, שלא ינצל מהרהור "כחי ועוצם ידי".

והוא בגדר שתבע הכתוב בחטא מי מריבה "יען לא האמנתם בי" (במדבר כ. יב), שבחילוק זה שבין הכאה ודיבור הי' כבר מקום תביעה על משה ואהרן "יען לא האמנתם". ונמצא שהחילוקים ביניהם הי' באופן המזיגה, דוד הי' מוזג טבע עם למעלה מן הטבע בכל הצורך, אח"כ הלכה מזיגת הטבע הלוך ופחות, עד שבחזקיהו לא היתה כבר מזיגה של טבע כלל בהנהגתו במלחמתו עם שונאיו, ומנוהו חז"ל בדרגא היותר קטנה לעומת רום מדרגת השאר. עכ"ל.

עוד שם (מאמר מ) איתא: ולכאורה תמוה לנו שאלת חזקיהו "אני ישן על מטתי", כיון שיש חיוב לקיים טבע, איך שאל דבר כזה, והוא משום דכיון דהיסוד הוא אמונה ובטחון, וחזקיהו ירד לעומק כחותיו והרגיש בעצמו שאם שוכב הוא על משכבו בלי לעשות מאומה ובבקר בהקיצו משנתו מוצא הוא ק"פ אלף איש נהרגים מבלי שנקף אצבעו בזה, אז מכיר הוא ושלם באמונתו, אבל אם רק יצטרך לעשות דבר מה אפילו רק "לומר שירה", אז אף חזקיהו המלך אינו בטוח כבר בעצמו, שאם רק ישית ידו קצת בזה שוב אינו שלם באמונתו ובטחונו, ומבלי "אמונה ובטחון" הלא גם חזקיהו המלך אינו ולא כלום, וא"כ הלא באמת אי אפשר לו כי אם "אני ישן על מטתי", וכו'.

וכן יהושפט מדד מדרגתו שיש בכחו גם לומר שירה שאם אך לא ירדוף כבר יהי' שלם לגמרי באמונה כמו חזקיהו המלך בישנו על מטתו, וזו היא דרגא יותר גדולה. וכן אסא הי' בכחו גם לרדוף, שאפילו ב"רדיפה" לא יהי' שום גרעון ופחת באמונתו, אבל "להרוג" לא ולא, זה כבר אין בכחו, שם הריהו כבר בסכנה. עד שדוד דרגתו היתה רוממה כל כך שבכחו הי' לרדוף ולהרוג, שאחרי עשותו הכל בעצמו, רדף והרג, בכ"ז הי' שלם כ"כ באמונתו ובטחונו שלא התגנב שם שום צל כל דהו כמו בחזקיהו המלך בקומו משנתו בראותו שק"פ אלף איש נהרגו ע"י מלאך ה' מבלי שיהי' לעצמו בזה שום חלק ומעשה כל דהו.

וזהו מה שביארנו שחכמה והכרה הם שני דברים, שהכרה היא התפעלות הגוף, וזוהי סתירה לגמרי למושג החכמה. דהאם הי' חסר לאסא יהושפט וחזקיהו ידיעה שה' הוא העושה והפועל כל אלה, ולמה פחדו כ"כ ממעשה עצמיי, האם בעשותם זאת בעצמם לא היו יודעים שהכל מאת ה', ורואים אנו שאעפ"כ, אף על פי שלא הי' להם אף צל של ספק שהכל הוא מה' יתברך, בכל זאת ירא חזקיהו ופחד מעשות דבר מה, שאחרי כל חכמתו אם יעשה זאת אזי כבר אינו מכיר, והוא בבחינת "כזבו בו". עכ"ל.

[6] ראה חכמת אדם (שער השמחה כלל קנא סעיף כה) הכותב וז"ל: אילו לא נתנה התורה רשות לרפאות כדכתיב (שמות כא, יט) ורפא ירפא היה אסור לנו להתרפאות, שהרי ההולך בדרכי התורה לא יגיע לו שום מקרה ממקרי הזמן משינוי אוירים ולא על ידי מאכלים כדכתיב (שם כג, כה) ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך, רצה לומר, שתהיה בהם הברכה ולא שום דבר רע המזיק, והסירותי מחלה מקרבך רצה לומר משינוי אוירים (אבן עזרא שם), וכתיב (תהלים לג, יח) עין ה' אל יראיו, שהוא ברחמיו משגיח תמיד עליהם והמושגח ממנו יתברך ודאי שאין מגיע לו שום נזק, וזהו שאמרו אין מזל לישראל, רצה לומר שאין מונהגים על פי מזל אלא על ידו יתברך, אך כשאדם אינו מתנהג ומודבק בו יתברך אזי נשאר תחת המזל, וכו'. והקב”ה יודע מחשבות אדם כי לא יהיו תחת סוג זה מעין ה' אל יראיו, וברא בעולמו עשבים ואילנות וכיוצא בהם שיהיה בהם הטבע להתרפאות בהם, ונתן לנו רשות להתרפאות בהם להועיל על פי טבע. עכ"ל.

ומקור דבריו הוא בגמרא (ב"ק פה.) וז"ל: ר' ישמעאל אומר, ורפא ירפא (שמות כא, יט) מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות (פרש"י, ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי), והקשה בתוס' שם, והא מרפא לחודי' שמעינן לי', וי"ל, דה"א הני מילי מכה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא 'נראה כסותר גזירת המלך', קמ"ל דשרי. עכ"ל. והרשב"א בחי' מבאר יותר וז"ל: דאי לא כתב רחמנא אלא ירפא, הו"א שלא ניתנה לרפאות אלא מכה הבא בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים אסור, דמי שהכה הוא ירפא, ומי שמשתדל לרפאותו 'כמבטל מה שנגזר מן השמים', לפיכך הוצרך הכתוב לשנות ברפוי לומר, דבין בזה ובין בזה ניתנה רשות לרופא לרפאות. עכ"ל. ובתשובת הרשב"א (סי' תיג) אחר שמבאר מאמר הכתוב תמים תהי' עם ה' אלקיך, שהכוונה על אמונת ההשגחה והכל כפי הזכות והחובה, והתורה והמצות מצילים מן המקרים, ומ"מ מי שאירע לו מקרה מותר להתעסק ברפואות, ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמתת הרפואה ממנו ית', כותב בזה"ל, והוא אמרו ורפא ירפא ואמרו ז"ל מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, ואמרם נתנה רשות לומר, שאין זה הפך מה שהזהירה התורה בהשגחה. עכ"ל.

וידוע דעת רבינו בחיי (והאבע"ז) הכותב: ומה שארז"ל "ורפא ירפא", מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו אלא במכה שבחוץ שהכתוב מדבר בה אבל חולי מבפנים אין זה תלוי ביד הרופא אלא ביד הרופא כל בשר (איוב יב, י) "אשר בידו נפש כל חי". עכ"ל. [את דבריו ניתן להבין על פי דברי הפלתי (סימן קפח ס"ק ה) וז"ל: אף [ש]נאמר בתורה ורפא ירפא מלמד שנתנה רשות לרופא [לרפאות] אבל התורה דברה ממכות חוץ, באבר, שבר יד או פצע וחבורה, שזה מוחש והרופא יורד עד תכליתו ובהן כמעט מופת חתוך כמופת הנדסה, משא"כ בחולי באברים פנימים שאין עין רופא שולט בו, בזה ידונו כפי שכלם וכמדומה ובספק שקול וכדומה, עד כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם, כי לדברים כאלה צריך ישוב הדעת ומתון וכהנה תנאים רבים לבל ישגה ח"ו, ונפש הוא חובל). עכ"ל]. אם כי לא נקטינן כוותיהו וכמו שנפסק בשולחן ערוך (יו"ד סימן של"ו) אבל עכ"פ רואים שהם סוברים כי לא להכל ניתנה רשות לרופא להשתדל לרפאות.

[7] ראה בספר "המספיק לעובדי ה'" [לרבי אברהם בן הרמב"ם זצ"ל] (שער הבטחון) וז"ל: ומכאן תקיש ותסיק את המוטל עליך בהבטחון, שאם עקצך עקרב או הכישך נחש, וכו', עליך לבטוח במי שבידו נפש כל חי ובמי שתיארוהו כממית ומחיה, אשר הענישך בעקיצה זו ומינה אותה לך במידת הדין, מהיותך ראוי למה שאירע לך, כי ירחם עליך ויצילך בחסדו כשם ששפטך בחסדו, ותוך כדי שתיית הצרי ולקיחת התרופה תבטח בה' כי יועילוך (הסממנים) הללו. אמנם כן, אם גם תיקלע למקום שלא תמצא בו דבר מרפא, כגון מי שניכש במדבר ואין עמו צרי ולא בִזַהַר, או מי שאחזוהו מיחושי מעיים במקום בודד שאין בו רופאים ורפואות, אז לא נשאר לך אלא הבטחון בלבד, וכו', והוא יתעלה יודע את גודל ההיזק ולא יניח (לאיש) להיכזב מרחמיו, אלא יושיע במקום שכלו כל הקיצים, וכו'. עכ"ל.

[8] וכן הוא בשל"ה הקדוש (פרשת וישלח תורה אור אות לב) וז"ל: ודע, שענין פרשה זו לא לבד על יעקב יצא כי אם על יוצאי חלציו גם כן, כי מעשה אבות סימן לבנים (תנחומא, לך ט). וכמו שהאריך הרמב"ן (בראשית לב, ד) וכו', וכמו שנהג הוא לדורון לתפילה ולמלחמה, כן נוהגין אנחנו בדורינו לבני עשו, ואין כוחנו אלא בפינו להתפלל להשם יתברך בעת צרה, ומלחמה להלחם עם האומות לא שייך לנו. אך ענין המלחמה עמהם, תוקף השתדלות שמחויבין השתדלנים מישראל להעיז פניהם נגד מלך והשרים, ולהשתדל עבור ישראל בכל כחם, אף שמראים להם פנים זועפות ודוחים אותם, יחזרו וילכו. וזהו קיום ועמוד הגולה, כי הפרשה הזו הכל היא לדורות עד שיבא משיח צדקנו. ובבראשית רבה (פע"ח סט"ו) אמרו רב ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא כו'. גם לעשות עמוד וקיום להגולה, צריכין אנחנו להכין עצמנו לדורון ולתפילה ולמלחמה בעבודת הבורא יתברך שיצילנו, והם תשובה תפלה וצדקה. לדורון הוא הצדקה, לתפילה כמשמעה. למלחמה היא התשובה, איזהו גבור הכובש את יצרו (אבות פ"ד מ"א), ואז הוא בעל מלחמה גדול כשכובש מלך גדול כזה, כרמוז בפסוק (קהלת ט, יד) 'עיר קטנה וגו' ובא אליה מלך גדול', ואמרו רבותינו ז"ל (נדרים לבף) זה יצר הרע כו'. ובעל מלחמה צריך ללבוש תריס, וזהו התשובה שהיא כתריס בפני הפורענות. ודבר זה ימשוך עד שיקוים 'אבא אל אדני שעירה' (בראשית לג, יד), וזה יהיה בימי המשיח, 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את [הר] עשו' (עובדיה א, כא). והוא בזכות שלש אלה, בזכות התשובה, שנאמר (ישעיה נט, כ) 'ובא לציון גואל ולשבי פשע'. בזכות הצדקה שנאמר (שם א, כז) 'ושביה בצדקה'. בתפילה, שנאמר (שם נו, ז) 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי'. אמן. עכ"ל.

[9] ובבמדבר רבה (פכ"ג פ"א) איתא: הלכה, מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מהו שיחלל את השבת, כך שנו רבותינו, מי שהיה נרדף מן הגוים או מן הלסטים מחלל את השבת בשביל למלט את נפשו. וכך אנו מוצאין בדוד כשביקש שאול להרגו ברח ממנו ונמלט, אמרו רבותינו, מעשה שבאו לגדולי ציפורי כתבים רעים מן המלכות, הלכו ואמרו לר' אלעזר בן פרטא, רבי, כתבים רעים באו לנו מן המלכות, מה אתה אומר נברח, והיה מתיירא לומר להם ברחו ואמר להם ברמז, ולי אתם שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד, מה כתיב ביעקב (הושע יב) ויברח יעקב, וכן במשה (שמות ב) ויברח משה, וכן בדוד (ש"א י"ט) ודוד ברח וימלט, וכה"א (ישעיה כו) לך עמי בא בחדריך אמר להם הקב”ה וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו מן שונאיהם. עכ"ל.

ובמדרש תנחומא (בובר, פרשת ויצא סימן ה) איתא: כתיב לך עמי בוא בחדריך וסגור [דלתיך] בעדי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ), בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמוד כנגדה, אלא תן לה מקום, שנאמר לך עמי בא בחדריך, הסתכלו בי כביכול, שראיתי השעה חצופה בעונותיכם לא עשיתי אלא נתתי לה מקום, שנאמר השיב אחור ימינו וגו' (איכה ב ג), ואף אתם לך עמי, שכל מי שעומד כנגד השעה נופל בידה, וכל מי שנותן מקום לשעה, השעה נופלת בידו. נבות עמד כנגד השעה ונפל בידה שאמר לו אחאב תנה לי את כרמך ויהי לי לגן ירק (מ"א כא ב), מה עשה אמר חלילה לי מה' וגו' (שם ג), מה נעשה לו, נפל ביד השעה, שנאמר ויעידוהו אנשי בליעל [את נבות נגד העם וגו' ויסקלהו באבנים וימות] (שם יג). אברהם נתן מקום לשעה, וברח מפני נמרוד מלך כשדים וחזרה השעה ונפלה בידו והרג ששה עשר מלכים, שנאמר ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), ויצחק נתן מקום לשעה בשעה שאמרו לו פלשתים לך מעמנו (שם כו טז), מיד וילך משם יצחק (שם יז), וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר ואבימלך הלך אליו מגרר וגו' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וגו' ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך וגו' (שם כו-כח). וכו'. משה נתן מקום לשעה, שנאמר ויברח משה מפני פרעה (שמות ב טו), וחזרה השעה ונפלה בידו, שנאמר גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם (שם יא ג), וכו', וכן יעקב שברח מפני השעה, ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב יג), ונפלה השעה בידו, שנאמר ויקח עשו את נשיו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ו), הוי לך עמי בא בחדריך. עכ"ל.

[10] בסוף בית שני השתדלו חכמינו התנאים ז"ל להיכנע למלכות רומי, ולא רצו לערוך מלחמה נגדם על אף הסכנה הגדולה שהיו כלל ישראל שרוים, ביודעם כי לא יצליחו במלחמתם, וראה במוהרש"א (גיטין נו.) וז"ל: כי סימן אבות לבנים שאמר יעקב יעבור נא אדוני לפני עבדו גו', וכו', ולכך אמרו רבנן לא מסתייעא מלתא ליעבוד בהדייהו קרבא. עכ"ל. וראה עוד לעיל?

ובספר יוסיפין (פרק פד) איתא: וכי תאמרו אנחנו נבטח באלקינו, הלא תדעו כי איננו בקרבכם, כי הוא סר לעזרת אויבינו, בגלל אשר הם כבדו את שמו הגדול, וייראו ממנו, ואנחנו מעלנו בו מעל, ועל זה סר אלקינו מעלינו, והיה בעזרתם ועמם, ומשלו בכל הגוים, וכו'. והלא תדעו, כי עת ממשלה ועת גדולה היא להם, ושדי המשילם על כל הגוים, והוא עמהם בעזרתם. וכו'. ואתם ידעתם, אשר כל בני האדם מעשה ידי האלקים, ואת אשר ירצה להשפיל ישפיל, ואת אשר ירצה להרים ירים, ואף כי אתם בני עם ה' וסגולתו, ולכם תאות הממשלה במשפט, ואינכם נשפטים בקרי ובחמת קרי. הנה סר צל ה' מעליכם, כי חטאתם לו, ומעלתם בהיכלו ובכהניו. ואיך תבטחו כי ישא פניו אליכם לעזור לכם, והוא הסתיר פניו מכם, ועונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. עכ"ל.

[11] במדרש רבה (בראשית פמ"ד פט"ו) איתא: ואת הצפור לא בתר (בראשית טו, י), ר' אבא בר כהנא בשם ר' לוי אמר, הראה לו הקב”ה כל מי שהוא מעמיד פנים בגל, הגל שוטפו, וכל מי שאינו מעמיד פנים בגל, אין הגל שוטפו. עכ"ל. ובבפירוש נזר הקודש שם איתא: דרמיז ביה נמי לשרי ישראל, שיהא להם כריתה בגלות מפני עכו"ם, אם יעמוד כנגדם כבעלי חיים החזקים ומנגחים, אבל מי שיהיה כצפור החלש שבורח ונמלט כשמרגיש דחיה מועטת, זה יהיה לו קיום בגלות, ולא יבא לכלל ביתור, והיינו דקאמר כל מי שהוא מעמיד פנים בגל הגל שוטפו וכל מי שאין כו'. והיינו כההוא עובדא דרבי עקיבא (יבמות קכא.) דאמר, כל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי, ומכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם ראשו וכדפירוש רש"י שם, כלומר שלא יתגרה בהם אלא יהיה נכנע לפניהם. ולשיטה זו גם הציפור שלא בתר רומז לישראל והם דכאי רוח הנדחים מפני השעה. עכ"ל.

ובמהרש"א (שבת עז: בד"ה עיזי מ"ט, ואמר, מ"ט קרנא דקמצא רכיכא כו') איתא וז"ל: כי ישראל בגלותן נדמו לקמצי ולתולעת, שאין להם כח אלא בפה, כמפורש בריש פרק הרואה, גבי עוג ששדר הקב"ה קמצי ונקבוה, ואף גם זאת בגלותם יש להם קרן שולטנות של מלכות כמ"ש לא יסור שבט מיהודה זו ר"ג שבבבל ונשיא שבארץ ישראל, וז"ש אמאי יהיה אותו קרן רכיכא, דהיינו שיהיו נכנעים בגלותן, והשיב ע"ד שאמרו לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, דע"כ קרנא שלהם רכיכא בגלות, להיות נכנע משום דדיירי ביני חילפי, שהוא ערבה, רמז למלכי רשעה, ואילו היו קשים ומתגאים היו נדים בגלות, ולא היה להם קיום בין הרשעים, ומתעוורא ח"ו עיניהם לסתום מאור הגולה (פ' בנות כותים ע"ש): עכ"ל.

ואת הגמרא (פסחים קיח:) פזר (בזר) עמים קרבות יחפצון (תהלים סח, לא), מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם - קריבות שהיו חפצין בהן, מבאר מהרש"א שם וז"ל: יש לפרש קרבות כפשטיה, כפרש"י בספר תילים, מלשון קרבות ומלחמה, דהיינו במקדש ראשון אלו השלימו עם נבוכדנצר ולא מרד בו צדקיהו, לא גלו כלל. ויותר במקדש שני, אלו שמעו פריצי ישראל לרבן יוחנן בן זכאי ולחכמים שבאותו דור, והשלימו עם טיטוס לא גלו, כמפורש פרק הניזקין (גיטין) ויותר בספר יוסיפון, וז"ש אבל קרבות ומלחמות יחפצון, ולא בשלום. עכ"ל. וכן הוא בדבריו (ב"ב עג.) וז"ל: בחורבן בית שני שלא היו רוצין להיות נכנע ולהיות עבדים, עי"ז נחרב הבית, אבל בהיותינו אח"כ נכנע לעשו לעבד כדברי יעקב אבינו, וכמ"ש ברבן יוחנן בן זכאי והרבה מחכמי ישראל שנתרצו להיות נכנעים לטיטוס, ובזה היה הצלה וריוח מעט בגלותינו זה המר. עכ"ל.

ובספורנו (בראשית לג, ד–ה) איתא: וירץ עשו. נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כעניננו בגלות עם בני עשו האומר בגבהו מי יורידנו ארץ, והורה שנהיה נמלטים מיד חרב גאותו בהכנעה ומנחה, כאמרם ז"ל שאחיהו השילוני קלל את ישראל בקנה הנכנע לכל הרוחות (תענית כ.), הן לו עשו כן בריוני בית שני, לא היה נחרב בית מקדשנו, כמו שהעיד רבי יוחנן בן זכאי באמרו בריוני דאית בן לא שבקינן (גיטין נו:). עכ"ל.

ובנועם אלימלך (פרשת וישלח) איתא: הנה התורה הקדושה מלמדת אותנו איך להתנהג בגלות המר הזה אשר אנחנו נתונים תחת יד האומות ואנחנו מוכרחים לקבל הגלות באהבה, עד ירחם ה' עלינו ויגאלנו גאולת עולם במהרה. ובעוד שאנחנו בגלות המר אנו מוכרחים להיות נכנעים לפניהם ולקוראם אדונים. וזהו כה תאמרון לאדוני לעשיו: רצה לומר שתקראו אותו אדון בדברכם עמו ואז כאשר יוסיף להרע לכם יותר מן הראויה במסים וארנוניות גזל יהיה בידם ועל ידי זה ירחם ה' עלינו, כי די לו בזה שאנחנו נכנעים לפניו וחולקים לו כבוד. עכ"ל.

ובמאור ושמש (פרשת וישלח) איתא: יעקב אבינו הקדוש ראה ברוח הקודש את הארבע גליות אשר יגלו בניו בין האומות, ובכל דור ודור יעמדו עליהם האומות אשר ירצו להרע להם. והנה האבות הם סימן לבנים, והשתדלותם היה עבור בניהם - הכנסת ישראל, כאשר היה על ידי שנכנע לפני עשו והשתחוה לפניו - נסתמו טענותיו, ונכמרו רחמיו, ונהפך לו לאוהב לבל הרע לו עוד, כן בכל דור ודור ובכל הגליות כאשר יגלו בניו בין האומות וירצו להרע להם ח"ו, תיכף כאשר יכנעו בני ישראל לפניהם ולא יעמדו כנגדם בתקיפות רק בדברי ריצוי, ומקבלים עליהם עול גליות - יֻמְתְּקוּ ולא יהיה ביכולתם להרע להם בשום אופן, וְיִכָּמְרוּ רחמי האומות עליהם. עכ"ל.

הגה"צ רבי אלחנן וואסרמאן זצ"ל (מאמר עיקבתא דמשיחא): אם לא הולכים אחרי עצת התורה מכניסים את כלל ישראל לסכנה חמורה, ובדורינו אנו בטלו את כבוד התורה, אצל התורה באים רק עם שאלות באמירת קדיש וכדו' שאלות פרטיות, אבל שאלות הנוגעות לכלל ישראל מפקיעים מתחת סמכותה של התורה, אלא המדינאים המקצועים והסופרים הם הם מנהיגי הדור.

אלפי שנים הוכיחו עד כמה צדקו שיטות התורה השיטות רשומות בתורה אשר חזתה הכל מראש וגם הגידה הכל מראש. ג' שבועות השביע הקב"ה את ישראל ואחת מהם שלא ימרדו באומות, התרו בנו שאם מקיימים את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה, עוד איתא בחז"ל אמר להן הקב"ה לישראל אם אתם רואין שהוא עשו רוצה להיזקק לכם אל תעמדו כנגד אלא המתינו לו עד שתעבור לו שעתו (מד"ר דברים), על כל גל וגל נעניתי לו בראשו מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם ראשו (יבמות קכא). וכל המאמרים הנ"ל מכוונים לדבר אחד, ליהודים אסור לעמוד נגד רודפיהם כלל, זה הוא בהתאם למצב היהודים בגלות, הודות לעצות הללו בילינו את כל הרשעים, עם העצות המדורניות עול נהי' ככל הגוים עדיין לא עברנו אלפי שנים, והעצות החדשות האלו מובילות למות ולא לחיים חיים יש לנו רק מתורת עץ חיים. עכ"ל.

עוד בדבריו (מאמר דברי חכמים בנחת נשמעים בסופו): מאמרם "אתם נצבים היום וגו' (דברים כט, ט) היסורים מציבין אתכם ומקיימין אתכם לפניו", והנה פנים הרבה לביאור דברים אלו, אבל אחד מהאופנים הוא כי בעת שהקטיגוריה רבה על שונאי ישראל והקטיגורים דורשים לעשות כליה ח"ו, וכביכול תש כח של מעלה לסתום פיותיהם אז מקימים עלינו רודפים כנחשים צפעונים, ומכיון שישראל הם נרדפים הלא היא מדת ההנהגה העליונה, והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג, טו), אפילו צדיק רודף רשע. ולא תוכל מדת הדין לטעון נגד זה, ובזה ישראל ניצלין מכליון ח"ו. מזה נבין כי כל כוחנו וקיומנו הוא בהיותינו נרדפים, וחלילה לנו לבקש להיות רודפים, ואחת משלש שבועות שהשביע הקב"ה לישראל "אל תמרדו באומות" (כמבואר בכתובות קיא.), כי אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר (תהלים כ, ח). עכ"ל.

[12] ובקונטרס על הגאולה ועל התמורה (אות מד) איתא: עפ״י דרך הטבע אילו היו מוותרים על ממשלתם ומדינה הציונית, אין ספק כי הי' ביכולתם של האומות המאוחדות לעשות איזה סדר למנוע מן המלחמה ומשפיכת דמים והריגת נפשות ישראל, ואיך יעלה על הדעת ומי הוא אשר יוכל לחשוב ככה, שתורתינו הקדושה מסכמת לשפוך דמי ישראל בשביל רעיון הטמא של מדינתם. ואין בזה צד ספק שאין שום היתר עפ״י התורה להפקיר אפילו נפש אחת מישראל בשביל כל המדינה הציונית כולה, וכו'. עכ"ל.