שוב שלום מר אלחנן!
ועתה, שאלה בעניין פיקוח נפש בקיום מצוות:

19. לדבריך, הטעות של הציבור הדתי-לאומי (אחת מהם לפחות..), היא בעובדה שהם מוכנים להסתכן כדי לקיים מצוות יישוב א"י. כיצד תסביר את הדוגמאות הבאות:

א. כשמסבירים על טהרת המשפחה, מתארים בהתלהבות איך פעם נשים
מסרו נפשם כדי לטבול - הליכה של קילומטרים רבים בכפור, טבילה במים קרים כקרח, שלפעמים גרמו להתעלפויות וכד'. האם נהגו נשים אלו כדין?

ב. בעלון "מטעמים לשלחן שבת" לפרשת "אמור" (על הפסוק "לא יקרחו קרחה בראשם") מובא סיפור מתוך הספר "עלינו לשבח" על האדמו"ר רבי שלמה מזויהל זצ"ל. יהודי, שעבד בבתי הזיקוק בחיפה בשנים שלפני קום המדינה, בא אליו, וסיפר לו שערבי שעובד עמו במפעל איים עליו, שאם יבוא מחר לעבודה, יצא בארון מתים. הוא ביקש את עצתו של האדמו"ר, כיון שידע שהערבי מתכוון למה שהוא אומר (הימים היו ימי פרעות, לקולונל הבריטי, שהיה ממונה על המפעל לא היה ממש אכפת, והערבים ניצלו את המצב ופגעו בעובדים היהודים). האדמו"ר לא שאל את היהודי מה יחסי הכוחות יהודים-ערבים במפעל או אם יש לו נשק, אלא שאלו האם הוא שומר שבת כראוי, קובע עתים לתורה ונזהר בכשרות ובטהרת המשפחה. לאחר שנענה בחיוב, פסק לו הרבי שיחזור לפמפעל ולא יחשוש משום דבר. הסיפור מסתיים בטוב - אולם האם אין כאן הסתכנות מיותרת?

ג. במאמר המתפרסם באתר, "אמת על תלה ללא כחל ושרק" נכתב:" לא אהדנו מעולם את התישבותכם בגוש קטיף. מסירות נפשכם להפריח שם את השממה, לא הרשימה אותנו. כלל לא דמתה בעינינו למסירות נפשם של בני ירושלים היקרים המסולאים בפז, שסיכנו עצמם לצאת אל מחוץ לחומות ולבנות את ירושלים. הם ביקשו לבנות תורה. אתם ביקשתם ומתעקשים גם היום לבנות לאום."
שוב, האם מותר להסתכן ולצאת מחוץ לחומות ירושלים כדי לבנות תורה?

מצפה לתגובתך...