שלום יואל אלחנן! אני גם מהציבור הדתי לאומי, ואני באמת עדין תוהה מה צריך להיות כ"כ קריטי בהבחנה בין חרדים לדתיים לאומיים? הכיפה הרי לא משנה, אני כאדם יהודי בא"י מקיים את המצוות קלה כבחמורה, בית תורני לגמרי, אני רוצה בעל אברך, בלי טלויזיה, כיסוי ראש מלא,חולצות צנועות, ועוד הרבה דברים שאני מנסה למצוא את ההבדל עם גיסתי החרדית ולא מוצאת. בעצם כשאני מנתחת את הדברים אני מגיעה למסקנה שהדבר היחיד ששונה בינינו זה החינוך! ואני עדיין חושבת שיש יתרונות בחינוך החרדי ויש יתרונות בחינוך הממ"ד. בעצם בהסתכלות עמוקה אפשר לבחור מוסדות בציבור שלנו חזקים ולהמשיך בגישה הדתית לאומית בעצם למה צריך לשאול ולתהות כ"כ הרבה... על מה מבוסס ההבדל אם כך בינינו בחיי היומיום? אני מבחינתי מעריכה את הרבנים החרדים בדיוק כמו רבנים מהציבור שלי, מבחינתי כל אדם שלומד תורה ומכיל אותה ועובד אותה מתוך יראת שמיים דיינו ואני מכבדת ומוכנה לשמוע. למה לנסות לחפש ולחפש לבקר ולבקר?! הרי הכי קל להסתכל על המצב הנתון שלנו ולהגיד- הציבור הדתי לאומי נושר לאט לאט מהמסגרות, מוריד את הכיפה, מחלל שבת מעור, פשרני וכו' באותה מידה אפשר להסכל בצורה אחרת על הדברים- שהוקמו היום כ"כ הרבה אולפנות חזקות, סניפים ברובם הם נפרדים, יש פעולות לבנות ויש פעולות לבנים, ויותר מזה יש סניפים לגמרי נפרדים, הוקמו מלא מדרשות ללימודי יהדות אחרי שירות לאומי או בכלל-על מנת להעשיר את הידע ולהתחזק, הרבה בנות שואפות לחיי תורה מלאים, כלומר שהבעל ילמד תורה כל היום, הרבה ישיבות ממשיכים במתכונת של כוללים, חתונות נפרדות לגמרי ועוד המון דברים, שבעצם הציבור כן במגמה של עלייה והתחזקות. הראייה צריכה להיות- לקחת את המצב הנתון ולשפר אותו. גישה שבאה לפסול ציבור שלם לגמרי שכולל כ"כ הרבה חיי תורה ושאיפות רוחניות מאוד לא מובנית לי. ובעצם זה לא הפתרון לפי דעתי, לצאת נגד ולהגיד למה לא להשתייך לציבור הדתי לאומי. אלא המגמה צריכה להיות בחיזוק הצדדים החיוביים של החברה שלנו. כי זה לא באמת מציאותי לבוא ולהפוך גישה של מלא אנשים במיוחד שהדברים נאמרים בצורה כזאת. בעצם מה שאני אומרת מתוך ניסיון אישי וגם חקירה של הדברים, שבעצם מהות הויכוח לא צריכה להתמקד בצורה כוללנית אלא בצורה פרטנית. אילו צדדים שלנו כיום צריכים לעבוד עליהם בציבור שלנו, וכנ"ל בציבור החרדי, מה נעשה כדי לשפר את המצב שהנוער שלנו נראה. דבר אחרון שאני חושבת שאנחנו יותר מידי מסיקים על תוצאות הציבור שלנו דרך הסתכלות על הנוער- שהרי צריך לזכור שזה גיל ההתבגרות. צריך לצאת מנקו' הנחה שבכל ציבור יש את הבעייתיות שלנו, השאלה אם הוא מודע אליה ומה עושה כדי לפתור אותה? ואם הוא בכלל רוצה לפתור אותה או רק לפסול אותה... תודה על הזמן שאתה מקדיש ואשמח לקבל תשובה בשורות טובות...