יואל,

שאלתיך לדעת הבן איש חי על הציונות וענית (כמדומני) שאין כתבים שלו ממש בענין.

אמנם הקטע הבא אינו מציג את דעתו המוחלטת, אך אפשר להסיק מכאן מסקנות:

""באופן אחר נראה לי בסייעא דשמיא, הטעם דאין אנחנו זוכרים בכל יום אלא רק ניסים של יציאת מצרים, ואין זוכרים נס של פורים שהיה רב ועצום, שיצאו בו ישראל ממות לחיים, והוא כי בגאולה העתידה כתיב, השבעתי אתכם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שה"ש כ'), כי יש שבועה שלא נדחוק את השעה לעשות השתדלות בעבור הגאולה וביאת המשיח, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דף צ"ז ע"א), אין המשיח בא אלא בהיסח הדעת, ולכן אמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כלומר הגאולה העתידה תהיה כמו גאולה של יציאת מצרים, שהיתה בהיסח הדעת, וישראל לא דחקו את השעה, ולא עשו שום השתדלות ליציאתם ממצרים, והיו עוסקים בעבדות ועינוי, עד ששלח השי"ת את משה בחירו להוציאם, ויאמן העם כי פקד ה' את עמו,ולכן אנחנו זוכרים יציאת מצרים בכל יום, ללמד שהגאולה העתידה תהיה כזאת, ולא יהיו ישראל דוחקין את השעה, לעשות דברים בשביל הגאולה בידים, אלא הכל נעשה מאליו מעשה שמים, מה שאין כן בענין נס הפורים, מצינו דמרדכי הצדיק ע"ה דחק את השעה מאוד, שהכריח את אסתר שתבא אל המלך אשר לא כדת, ותסכן עצמה בסכנה גדולה, אע"פ שהיה עדיין זמן גדול ליום הגזרה, וכל מה שעשתה התנצלות להמתין עוד מעט ימים עד שיקראנה המלך לא הועיל, אלא דחק השעה ודבר עמה קשות, שתהיה מוכרחת ליכנס אותו היום אצל המלך בלא רשות, אך תהילות לאל שלא יצא קלקול מדבר זה שדחק את השעה, אלא הצליחה בכניסתה אצל המלך, ועשה לה השי"ת כמה ניסים והשיגה המבוקש שלה, וא"כ בזכור ישראל ענין זה, אפשר ממנו ילמדו גם כן לענין הגאולה העתידה, לדחוק את השעה ולעשות המצאות להביא את המשיח בכח הזרוע, כאשר עשה ה"ר יוסף די לה ריינא ואחרים, וכן לא יעשה באמת, לכך אין עושים זכרון ענין זה של פורים, כדי ללמד שאין לעשות כאשר נעשה בנס זה בעבור הגאולה העתידה וביאת המשיח." (בן איש חיל דרוש ד' לשבת זכור. עמ' קסט (הוצאת "שיח ישראל")) "