איך סומכין על ספר "אם הבנים שמחה" בניגוד לכלל ששנינו כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו(יבמות עז/א) שמא מחמת מעשה הבא לידו אמרה (רש"י שם). וק"ו בן בנו של ק"ו ספר זה, שמחברו לא שמא אלא ודאי מחמת מעשה הבא לידו אמרה. שהרי לפני המלחמה הלך בשיטת רבו המנחת אלעזר אלא שבעקבות הצרות שינה את דעתו. ואף אם מסביר הוא את הדברים ומדמה מילתא למילתא אין שומעין לו, דשמא טועה בזה הדמיון, אלא אם כן הדמיון הוא פשוט בעיני כל,[כי] אז סמכינן על הדמיון ולא על המורה (יו"ד רמ"ב ט"ז ס"ק כ"א).