ראשית לגבי מה ששאלתי בעבר לגבי הר' מימון והפנת אותי ל"קול חוצב" קראתי את הדברים ומצאתי לאחר מכן את דברי ד"ר אריה מורגנשטרן (עיתון הצופה יום שלישי ה' בסיון תשנ"ז 10.6.1997 למניינם עמ' 6) "הרב מימון היה ידוע כבעל דמיון פורה וכבעל תודעה דתית לאומית מפותחת ולא אחת נחשד ב"גיוס" סיפורים, וב"שיפוץ" אירועים הסטוריים, מתוך מגמה ברורה להאדיר את מעשיה של תנועת "המזרחי" ולפאר את תולדות ראשיה". (נקודה זו הייתה חשובה לי במיוחד לאור העובדה שספרי הר' מימון ידועים בציבור הדת"ל (שרי המאה- ו' כרכים) כספרים המספרים על ההסטוריה בערך מתקופת הגר"א וכוללים בתוכם סיפורים על גדולי ישראל המחזקים את הציונות הדתית).

עוד נקודה, מספרים על הגר"ח מבריסק שרב שדעותיו היו נוטות לציונות (הרב מוהליבר אם זכור לי נכון) נפטר בימיו והגר"ח רצה ללכת להלויה, שאלו אותו מקורוביו "והרי היה מקורב לציונות?" ענה להם הגר"ח שעל כל פנים הוא היה רב ומדין כבוד ת"ח כן ילך להלויה, שאלו אותו "והרי האנשים יטעו לראות בזה הסכמה לדרכיו של הרב ההוא?" ענה להם הגר"ח "מה לעשות ורוב האנשים טפשים" ולא הלך להלויה.
כהמשך לדברים באגרות לרב שך לגבי הר' גורן (הסיפור עם הממזרים) והרב סולובצ'יק (לגבי "חמש דרשות") התייחסות הרב שך שונה.
לגבי הרב סולובצ'יק אם זכור לי נכון אף קורא לו שליט"א ורב אלא שדבריו הם טעות בהשקפה ואילו לגבי הר' גורן כותב בפירוש שאינו רב.
איך לעשות את ההבחנה (הר' גורן הבאתי רק כדוגמא לדבר אין זה מעצם הענין של דעותיו של הר' גורן על הציונות אחר ששם מדובר בגילוי פנים בתורה מפורש בהיתר הממזרים כפי שגם הרחיב עליו הדיבור הסטייפלר בקריינא דאגרתא)
אם כן מה החילוק, מתי נאמר "הוא רב שטעה בהשקפה" ומתי נאמר "טעותו גדולה עד שאין לקבל את דבריו כלל ואין הוא רב"
לא הצלחתי כל כך לסגנן את הדברים אך מקווה ששאלתי מובנת.
בברכה
צלפחד