בס"ד

הבאת מכתב של הרב יוסף ידיד הלוי לגרש"א אלפנדרי. הגרש"א עצמו התייחס לרב קוק אחרת לחלוטין מהרב יוסף ידיד הלוי. במכתב לגרי"מ חרל"פ בז' בשבט תרפ"ד, כארבע שנים לאחר פרסום הספר "אורות", התייחס גם לרב קוק שהיה אז רבו המובהק של הגרי"מ חרל"פ (מאז עליית הרב קוק לא"י בתרס"ד) וכותב על הרב קוק: 'הכהן הגדול מוהרא"י קוק', ובהמשך מתייחס למי שדיבר נגד הרב קוק וכותב בעניין זה: "הגיע לאזני מפי עדים נאמנים ש__ פער פיו מבלי חוק והתבטא בביטולים כלפי הרבי קוק, וגידף מערכות ישראל ואלופי ישורון... תאלמנה שפתי שקר הדוברות על "צדיק עתק". כלומר בעיני הגרש"א אלפנדרי שהיה מגדולי הדור גם שניים-שלושה דורות לפני זמן זה (בצעירותו עוד זכה להתכתב עם שני גדולי הדור הגרעק"א והחת"ס), הבטל את הרב קוק הוא מגדף "מערכות ישראל ואלופי ישורון" ושפתיו הם "שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק", לכן דבריו של הרב יוסף ידיד הלוי במכתבו אינם מעלים ואינם מורידים. עניין המכתב של הגרש"א לגרי"מ הופיע ב"יום הששי" גיליון כ"ו תשרי תשנ"ב ושם נכתב גם כי בנוסף למכתב זה הגיע לידי סופר העתון ב' קריב מכתבים נוספים בהם משבח הגרש"א אלפנדרי את הרב קוק כמו בעת ההתקפה על הרב קוק בעניין ההתעמלות של צעירי ישראל. מקרה נוסף שגם הוא מראה שהגרש"א התייחס לרב קוק כאחד הגדולים ביותר בדורו, הוא מה שסיפר נכד של הגרי"מ חרל"פ שהוא ביקר אצל סבו וראה אצלו גיליון מוכן לדפוס בענייני קבלה. שאל הנכד את סבו מה טיבו של גיליון זה ועה הגרי"מ שהגיליון נכתב ע"י הגרש"א ונשלח למרן הרב כדי שיביע דעתו על כמה דברים שבגיליון. והוסיף שהרב לא רצה להעלות את הדברים על הכתב כדי שלא תהיה פגיעה בכבודו של הגאון הישיש, וכיוון שידע את הקרבה שהייתה בין הגרש"א לגרי"מ (דרך הגאון המקובל הרב"צ שפירא בנו של הגאון המקובל ריצ"מ שפירא, רבו הראשון של הגרי"מ) נתן בידו את הגיליון וביקש ממנו להיות שליח מצווה למסור את ההשגות בצורה מכובדת כדי שלא תהיה פגיעה בכבוד תורתו של הגרש"א. אכן הגרי"מ הצליח בשליחותו, ואחרי שהציג את השגותיו של מרן הרב קוק זצוק"ל בצורה הנדרשת, קיבל הגרש"א את דעתו של הרב קוק ולא הביא לדפוס את הגיליון. זה שהגרש"א שהיה גאון עולם בנגלה ובנסתר שולח גיליון בענייני קבלה שכתב לרב קוק כדי שיביע דעתו על עליהם, מראה שהגרש"א התייחס לרב קוק כאחד מהגדולים ביותר בדורו.