שו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן קמג

בזהירות מן החטא בא"י

כוח"ט לכבוד ידידי האברך הרב החריף ובקי זית רענן קנקן חדש מלא ישן כש"ת מוהר"ר שלמה יוסף מארקאוויטש הי"ו כוכב מזהיר בק"ק בארשא יצ"ו.

מכתבו היקר קבלתי, ונפשו בשאלתו בדבר נסיעה לאה"ק אם נכון הדבר להתחבר עם הנוסעים שמה בהנתן להם קולניא מאת הציונים, הנה ידידי חביבי הקשית מאד לשאול, כי הדבר מגיע לגדולים חקרי לב בסוד ה' עלי אהלם, כי כמעט אין זה אלא דברי נביאות לדעת מה סופן של דברים, ומי אנכי כי אבוא עד הלום לאמר זה הדרך לכו בה. אמנם להוציאו חלק א"א, כי ידעתיו, כלומר אהבתיו, וכי בתם לבבו שם פניו אלי לכן העיקר מה שיש לי להשיב בזה, הנה היא תשו' המהר"ם שבכלבו סי' קכ"ז, ז"ל בקיצור: עיקר המצוה ההולך לא"י אינו אלא כמפורש בסוף מס' כתובות, ואם מוחלין כו' הכי מפו' שם, ובלבד שיהא פרוש מכאן ואילך ונזהר בכל מיני עון, ויקיים כל מצות הנהוגות בארץ, שאם יחטא יענש יותר מאם יחטא בחו"ל, כי ה' דורש אותה תמיד כו', ואינו דומה מורד במלכות בפלטין לחוץ לפלטין, והוא ארץ אוכלת יושבי' וכתיב ולא תקיא הארץ כו' לפי שהיא תקיא עוברי עבירה, והיינו דכתיב ושממו עלי' כו', ואפי' אוה"ע שבה אינם מצליחים כו' ואותם ההולכים לשם ונוהגים קלות ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה, קורא אני עליהם ותבואו ותטמאו כו' מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. אבל מי שהולך להתנהג בקו"ט אין קץ לשכרו כו' יע"ש. ועי' בס' יפ"ע פ' דברים הובא בס' חוזה דוד תהלים ריש סימן י"א, בטעם הגלות ישראל מארצם ולא נתיסרו במקומם, הא' מצד שא"י מושגחת מאתו ית' ולא יסבול שום שררת זר חוץ ממנו כו', הב' כדי למעט החטא דבהיות ישראל חוטאים בישבם יחד יהיה החטא יותר עצום ומתמיד, משא"כ בהתפרדם, ע"ד יתפרדו כל כו', ודרז"ל פיזור לרשעים כו', ומה גם כי איכות החטא ביותר בהיותו בכנופיא, עד"ש א"ד מועטים העושים כו', הג' דבהיותם על אדמתם ל"ה חושבין לשוב בתשובה בחשבם שה' לא יחריב מקדשם ויתנם ביד אויב, שהרי הוצרך לומר להם, אל תבטחו אל דברי השקר לאמר היכל ה' המה, ולא הועיל. הד' גם מצד אחר יקל החטא, דאינו דומה חוטא בהיכל המלך כו' ע"ש עוד טעמים. ועיין ברכות נ"ז. אר"ז אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערא בחלמא (המורה על מחילת עונות) ועי' פ"ת אה"ע סס"י ע"ה, וברדב"ז ח"ג סי' ת"י (ויש לרמז זה באמז"ל עשה שבתך (כמו שבתך בחיר"ק) חו"ל (ר"ת חוץ לארץ) ואל תצטרך (בא"י) לבריות)א). ותנאי הכולל בענין זה לענ"ד מפי מאורי אור חז"ל הוא שיהא לבו מתלהב באהבה לאדמת קודש ולאוירה, שאמר עליה ריב"ל בציוניו "חיי נשמות אויר ארצך", מעי' בחינת ר' אבא דהוי מנשק כיפו דעכו (וי"ל דרבותא קמ"ל ע"פ המבואר בתוס' ריש גיטין דעכו חציו חו"ל, וקמ"ל דאפילו בחציו של אבן שבחו"ל הוי מנשק כיון דעומד על הגבול של א"י ויונקת מקדושתה), וכבר כתוב הדר הוא באלשיך הק' ס"פ נח, כי אין אדם זוכה לדירת א"י אם לא להולך אלי' בגללה, אך ויקח תרח כו' לברוח מאור כשדים שהושלך בו אברהם כו', ואחר שהיה לברוח מן האש ולא על חיבת הארץ, ע"כ גם שהי' ללכת ארצה כנען, עכ"ז ויבאו עד חרן וישבו שם עכ"ל. וכמ"ש בס' מעגלי צדק לפרש הא דר"ז הוי משתמיט מניה דרב יהודה כד הוי בעי למיסק לארעא דישראל, ולכאורה מאי מהני לי' דמשתמיט הרי רביה ס"ל דכל העולה מבבל לא"י עובר בעשה, אלא דבאמת אם עולה לא"י מחמת אהבת אה"ק גם ר"י מודה, רק אם עולה רק מבבל משום דביש ליה התם ס"ל דעובר, ור"ז ידע בנפשי' דרק אהבת א"י תניעהו לעלות ומחמת ענות צדקו לא רצה לומר לרבו טהרת מחשבתו לכן אשתמיט מניה. והתנאי הב' שיהיו דברות קדשו של המהר"ם ז"ל הנ"ל נגד עיניו תמיד לבלתי יזוז מהם זיז כ"ש, וערבים הם דברי דודים של רבינו בחיי ז"ל פרשת וירא ד"ה ויהי בשחת ז"ל: ויש לשאול ההפיכה הזאת והמשפט הגדול הזה בסדום למה, כי בודאי אומות היו בעולם שרעים וחטאים כמותם, ול"ה בם עונש כ"כ. ועוד אברהם שהי' שורש האמונה הי' אפשר לו להחזירם בתשו' כו'. אבל מפני שהיתה סדום מא"י ע"כ יהיה המשפט הזה גדול כ"כ למעלת האה"ק שאינה סובלת עוברי עבירה והיא מקיאה אנשי התועבות ההם וע"כ הקדימה עתה וקאה הגוי הזה משם, והנה מהפכת סדום היה אות וסימן לישראל העתידים ליורשה, שאם לא יזהרו כו', וכן הזהיר מרע"ה בסוף ימיו והזכיר להם חרבן סדום כו' כמהפכת סדום ועמורה כו' עכ"ל בקצור, וכן מצינו לנביאים שאחריו שהזכירו ענין סדום, כמ"ש ישעי' שמעו אלי קציני סדום עם עמורה, וכן עוד. ושפתי חז"ל ברור מללו (ב"ר פמ"ו ז') אם מקבלים בניך את השבת הם נכנסים לארץ כו' ע"ש, הדור אתם ראוו. ואם ישים זאת על לבו ממילא יוצא התנאי הג', שיהא אמיץ לבו בגבורים לקיים אזהרת חז"ל "אל תתחבר כו'". ואם שלש אלה צגים כמסמרות נטועים בקרב ולב עמוק באמת ובתמים, אזי רוחו הכביר ירהיב בנפשו עוז לבל יחת מכל אשר יקרה ח"ו שמה, אם תהיו קהלה מיוחדת בנוי על מוסדות הדת ברוח ישראל סבא, אתם ובניכם ובנותיכם, להזהיר גדולים על הקטנים לשמרם שמירה מעלייתא מצודדי נפשות לפורחות מהם ומהמהם. כי אז יש תקוה לבלתי היות בכלל בהדי הוצי לקי כרבא (ב"ק צ"ב ב), וכדמות ראי' לזה ממה דחז"ל (איכ"ר פ"ב סי' ה') שאלו על כמה כפרים ומקומות בא"י מפ"מ חרבו, ואמרו כבול מפני המחלוקת (מתאים עם מש"ל בשם מהר"ם ז"ל "שלא יתקוטט") שיחון מפני כשפים, מגדלא מפני הזנות, ולכאורה מה זו שאלה הרי היו בכלל גזירת החרבן, אלא משמע דאילו היו מנוקים מאותו עון ל"ה חרבים, כי היו נדונים בפ"ע, ואיכא למישמע משם דאפי' ע"י עון קל דמחמתו ל"ה ראוים להחרב, מ"מ דין גרמא להיות נתפס בכלל הגזירה, דהרי שם לעיל איתא טור שמעון הוה מפיק כו' ולמה חרב, איתימא מן הזנות, והלא ל"ה אלא ריבה אחת והוציאוה משם, אר"ה שהיו משחקין בכדור בשבת ע"ש ובב"י וש"ע או"ח סי' ש"ח סמ"ה, והרי אין בזה רק טלטול מוקצה, עיין רמ"א ומ"א שם ס"ק ע"ג, א"ו משום שהי' בהם מעין אותם המעשים שנהגו אותן המקומות שנתחייבו ממש בחרבן איגררו גם הם ליחרב, משא"כ אם יתנהגו כמש"ל באין פרץ ואין יוצאת מדתנו הקדוש וממנהגי ישראל קדושים ובאהבת ואחוה י"ל דל"ח לגרירה. וי"ל עפמ"ש הסה"ק דהא דאמרינן כיון שניתן רשות למשחית כו', ה"ד בצדיק שאינו גמור, אבל צדיק גמור אינו בכלל זה, ואע"ג דמדרגת צדיק גמור גבוה מאד וראיתי בני עלי' והמה מועטים, מ"מ זהו דוקא ביחיד אבל צבור כבר כתבו המפרשים ז"ל דתשובת רבים אפי' מיראה חשובה כמאהבה, א"כ י"ל דדינם נמי כצדיקים גמוריםב), ובקיום התנאים הדרושים לישיבת א"י אשרי למי דרפק בה פורתא לשדד עמקים ולבנות חרבותי' לקיים מש"נ כי רצו עבדיך את אבניה כו', (עיין חת"ס בפ' לולב הגזול בסוגיא דאתרוג הכושי), והקב"ה יעשה כרצונו דכל מה דעביד לטב עביד לתכלית הנרצה מאתו ית"ש לתיקון עולמו במלכות שדי ב"ה. שו"ר עתיקא כחדתא מ"ש הגאון מהריעב"ץ ז"ל בסולם בית אל מה שנראה ממש כנ"ד, דאחרי שכתב גודל מעלת עלי' לא"י ושכל טענת המניעות אינם כדאי למנוע מזה, כתב ז"ל ברם עדיין יל"ע בדבר א' שזכר מהרא"י בפסקיו למנוע העליה לארץ מחמת שנמצאו שם בעמנו רשעים ישור כשך יקושים, דוגמתו מצינו זכרון לראשונים בירושלמי ס"פ היה קורא, ששאל ר"כ לר"י, מאן דאימי' מבסרא לי' ואיתת אבוה מייקרא לי' להן יזיל? א"ל יזיל להן דמוקרא ליה נחית ליה כו', ואולי יאמר אדם לפסוק גם בזו כו', חלילה לנו לגזור גזירה קשה כזאת על אה"ק, ואם באמת לא אכשור דרי, הלא יש לנו לדון ק"ו מעצמינו אם גבירה לוקה שפחה עאכו"כ דשכיחי אפיקורי, פוק חזי, ולא עדיף שמא מברי, א"כ מה לנו הנאה ומה הריוח בארץ טמאה, אבל אם ר"כ בזמנו ומהרא"י בדורו דברו, שבבל הי' לראש פינה לתורה וא"י פנה הדרה והודה, וכן לפי ערך בימי מהרא"י הי' עדיין לחלוחית של כבוד תורה קיימת בארץ אשכנז יותר מכל הארצות, משא"כ עכשיו כו' יע"ש דבריו הקדושים. והנה הגאון ריעב"ץ ז"ל באותה שעה ל"ה לפניו ס' תה"ד כמש"ש במוסגר, אבל באמת לא כתב שם בהחלט למנוע העלי' דז"ל בפסקיו סי' פ"ח, דע לך, שבח גדול ומעלה י"ל לאדם הדר בא"י וכ"ש בעה"ק לתועלת לעה"ב וגם לעה"ז, אמנם שמענו כ"פ שיש לשם בני ברית מערביים נחשבים לרשעים גמורים ומוסרי' מפורסמים, והם טורדים ומ