יואל, הנה מאמר שכתבתי. אני מצפה להתייחסות אמיתית אליו ולא לדבר כמו "אני מקוה שתמצא לי את מקורותיו של הרב כלפון" כי הרב כלפון לא צריך ביקורת מאנשים כמוך. הרב זצ"ל הוא אחד הדמויות הכי ענקיות בעולם התורה הספרדי.
והנה המאמר:


השקפת מרן הרב רבי משה כלפון הכהן זצוק"ל

בימים אלו, כאשר מדברים על העלאת גופתו של רבינו הרב רבי משה כלפון הכהן זצוק"ל זיע"א לארץ הקודש, מן הראוי להביא מה כותבים עליו בעלון "אור תורה" שיוצא לאר על ידי ישיבת "כסא רחמים" בראשות הרה"ג נאמ"ן ס"ט שליט"א.

בעלון של חודש טבת שנת ה'תשל"א כתבו בשבחו של רבינו (בעמוד הראשון והאחרון של העלון) ובסוף הדברים כתבו כמו שדוד בן גוריון הספיד את הנשיא הראשון ד"ר חיים ויצמן ז"ל כך:
הוא אמר כי לא ככל המדינות והנשיאים שהנשיא רואה טובה למדינה שהיא העניקה לו שם בעולם בגלל התמנותו לנשיאהּ , אלא דווקא להיפך! מדינת ישראל היא חייבת להודות למר וייצמן שהוא הרים קרנהּ בעולם... כך מספידים את רבנו: כי בדרך העולם הרב הראשי אשר יתמנה לרב ראשי באותה הקהילה היא נותנת לו שם ותהילה והתמנותו לרב הראשי כי לפני היותו לרב ראשי לא נודע שמו בעולם ורק בגלל התמנותו לרב ראשי רכש לו שם ותהילה. לא כן ברבנו זצ"ל שהוא מימי נעוריו היה לו כבר שם גדולבכל העולם הרבני... וכולם הכירו אותו ואת חכמתו הגדולה, ולא בנקל הסכים להיות לרב הראשי בעירנו אלא רק אחרי הפצרות כה מרובות מכל רבני הקהילות. ובהתמנותו לרב הראשי לעיר ג'רבא הוא הרים את קרנה בעולם הרבני כי זכתה קהילתנו להיותבראשה רב גדול וענקי כזה. עד כאן מהעלון הנ"ל.

חודשיים לאחר מכן, בעלון חודש ניסן, נתקבל מכתב מאת תלמיד חכם אחד מישיבת פורת יוסף אשר התרעם על הבאת דוגמא מבן גוריון, כי "כיצד ייתכן להביא דוגמא להערכות של מורנו ורבינו מדבריהם של אלו שלא באו בבריתו ובברית יהדות הנאמנה וכאשר הוכיחו מלפני היהדות התורנית וכו' וכו'...

בין התשובות של כותב המאמר הנ"ל על השאלה היו התשובות הבאות:
"רבינו המנוח הרב כלפון משה הכהן זצוק"ל היה ציוני נלהב ועל ציונותו כדאי להקדיש מאמר מיוחד, והרב בעצמו בהספדו על מנהל חברת "אור תורה" הרב... מזכיר בתוך דרשתו היקרה בהערצה פעמיים את דבריו של המנוח ד"ר חיים ויצמן ז"ל"
"לפי השקפתי ודעתי כי נשיא המדינה וראשיה אשר כל ימיהם עוסקים בצרכי העם היהודי, מגיע להם ערך מיוחד וכדאי להזכירם בתוך דברי התורה ולהשוותם לרבני ישראל וכבוד הרבנות הראשית לישראל קבעו לנו את ברכת המדינה ליד הספר תורה בכל העולם היהודי אשר בה אנו אומרים ,,אבינו מלכנו צור ישראל וגואלו וכו' ושלך אורך ואמתך לראשיה שיריה ויועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך" ובזה אנו כוללים את מר ויצמן ומר בן גוריון. ברכה כזו לא נקבעה לרבני ישראל. והרמב"ם ז"ל בהלכות ק"ש פ"ב אומר: ,,היה עוסק בת"ת והגיע זמן קריאת שמע פוסק ומברך לפניה ואחריה, היה עוסק בצרכי רבים לא יפסיק אלא יגמור עסקיהן ויקרא אם נשאר עת לקרוא" ומזה מוכח עד כמה הערך של העוסקים בצרכי צבור וכ"ש העוסקים בצרכי כל העם היהודי, ולא כדאי להאריך בפולמוס של ויכוחים.
"רבנו המנוח זצוקל היה אוהב ישראל ומלא אהבת ישראל וכדאי ללמוד ממנו שלא לשנוא שום אדם בישראל יהיה מה שיהיה. כי אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, ואל נא להיות קיצונים עד כדי כל לשנוא אנשים מישראל אפילו להזכיר דבריהם וללמוד מהם איזה רעיון או משל אשר יעריץ את רבנו המנוח זצוק"ל.

מתשובות אלו ניתן לראות את השקפת רבנו, אהבת עם ישראל (מסתבר שתורת הרב קוק זצ"ל היא לא חידוש רק שלו), אהבת כל יהודי, והערכה למדינה, השקפה אשר הונחלה בציבור החרדי הספרדי, שבו רואים יותר קשר למדינה (וכמובן מדבר אני על רבנים ולא על תלמידים פשוטים אשר מעיזים לצפצף כנגד מי שאינו תואם את "השקפתם", בין רבני עם ישראל בין תלמידי חכמים).

בעלון של חודש טבת ה'תשמ"ח מובאת דעת רבנו ביתר בהירות:

"הרב זצ"ל, אשר נתבשר בחייו על הקמת מדינת ישראל, מביא ראיה בסוף ספרו יד משה כי שנת התש"ח היא בדיוק השנה אליה נתכוון המלאך בספר דניאל ה' י"ד: "ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש". בספר "ברית כהונה", פוסק ר' כלפון הכהן זצ"ל הלכה למעשה לאחיו הכהנים בעלותם לדכון "דאחר שאומר הש"ץ שים שלום מחזירים הכהנים פניהם כלפי ההיכל ואומרים 'ריבנו של עולם עשינו כל מה שגזרת עלינו, עשה עימנו כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש'" ובכך הוא דוחה פוסקים אחרים , אשר אינם גורסים את הסיפא "...ואת האדמה..." והוא מסביר את טעמו "וכ"ש בימינו אלה שנתיישבו מחדש כמה וכמה עיירות גדולות ומושבות כבירות מאחינו ביחוד ואדמתם מוחלטת היא לאחינו בית ישראל על פי חוקי הממשלה יר"ה (ירום הודהּ) ועל פי הצהרת השר הגדול בלפור... ולדעתי אין זה אלא אתחלתא דגאולה ככתוב לב מלך ביד ד' ולא לחינם היתב זאת שיסכימו אדירי הממלכות כנז'"

רבנו מרחיב את הדיבור על כך בדרוש הנלהב לפרשת ניצבים בספר דרכי משה שנכתב בשנת תרצ"ה בו הביא י"ג סיבות לקביעתו הנפלאה "וכבר ניצוצי הגאולה האירו ומאירים מעת לעת כמו שיראה כל מבין ומשכיל הנותן לב ועין חודרת על זה". בפרשה שלפניה אף מזהיר רבנו: "וכל שכן וקל וחומר שיש להתרחק לבלתי התנגד לאחינו גודלי ישראל המשתדלים בישוב ארצנו והטבת מצבהּ ואדרבה חובה ומצוה גדולה לעזור אותם בין בגופנו בין בממונינו, וכל מי שמתנגד להם במטרותיהם אינו אלא כמי שנוסע בספינה הוא וזולתו וחשב להכות בפטיש בספינה לנקב בו נקב במקום מושבו הוא כי העושה זאת אינו אלא מן הפתיים"
על מצות יישוב ארץ ישראל אמר רבנו (מובא בספר דרש משה עמ' קצ"ה) ,,ובכלל זה להקציע חלק מה מזמנו וממסחרו להביא מארץ ישראל איזה סחורות שהם מתעשית ותוצרת הארץ, וכן לשלוח לשם איזה סחורות מפה שכל זה הוא יישוב הארץ ובנינה" ובהמשך: "ולכן כל פרוטה ופרוטה שהאדם מסתחר בה עם ארץ ישראל הוא מחזיק בה ידי אחינו גדולי ישראל להעתיק הרבה אלפים לדור בארץ ישראל" וכן הוא מציע במקום אחר "לטייל ולבקר בא"י", ולמי שידו משגת, אף להשתקע בה, לקנות קרקעות ולבנות בה בתים כמאמרו בדרש משה שם: "ובכלל זה להשתדל לקנות איזה חלק מקרקעות א"י, אם מעט ואם הרבה... ומי שיש לו חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא עיין שם" ובספרו דרכי משה בפרשת ראה הוא גם ממליץ מאד על קיום מצוה זו וכשרה המיידי בצידהּ "כי ברוב הימים יעלה סך גדול" וכו' וכו'

מכאן רואים אנו את דעת רבינו לגבי המדינה, האם יישוב א"י הוא מצווה או לא (כדברי המגילת אסתר), לגבי מיישבי הארץ אשר תמיד קרא להם גדולי ישראל, ועל המתנגדים להם.
המסקנות ברורות: נמשיך את דרך רבנו, הן בתורה (שעל גדולתו בתורה לא נוכל לספר מפאת שלעולם לא נגיע לקצה קצהו של גדולת רבנו בתורה ודקודוקו בהלכה על ידי הכתב) על ידי הלימוד, ההתמדה ואהבת התורה, והן במעשה, שקיים את כל המצוות ודרבן את ישראל גם לקיים את מצות יישוב ארץ ישראל.
יהי רצון שנזכה לראות את קבורת רבנו בארץ הקודש.
יהיו דברים אלה לזכותו.

יובל עזרא מגוס