ראשית ההתנגדות לשירות בצבא לא מתחילה  מהחשש לקילקול רוחני מחמת היותו של הצבא חילוני. כעשור לפני קום המדינה (כשדנו בכנסיה הגדולה של אגו"י בתרצ"ז לגבי עמדת אגו"י לתכנית החלוקה (שמהותה היתה לחלק את ארץ ישראל בין הציונים לערבים) אמר אז מרן הגרי"ז מבריסק כי אפילו אם תהיה אפשרות להקים מדינה שכל חוקיה יהיו על פי השלחן ערוך ונשיא המדינה יהיה מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי (אז הסמכות הרוחנית המקובלת ביותר בעולם היהודי) אסור יהיה להקימה אם המחיר יהיה חייו של יהודי אחד שעלול למות למען הקמתה.

כלומר, עצם ההנחה כי עצמאות מדינית מצדיקה שפיכת דמו של חייל אחד אין לה שורש וענף ביהדות והסמכות היחידה שיכולה  לכוף אדם מישראל לסכן את חייו בעבור קיום המלכות או צורך אחר של המלכות היא מלך ישראל, וכיון שמלך ישראל הרלבנטי לשאלה זו הוא מלך המשיח לכן כל נידון של הלכה למעשה בענין זה הוא בבחינת "הלכתא למשיחא" ועד אז, אנו מוזהרים שלא למרוד בשום אומה שאנו חוסים תחתיה כמבואר באריכות בספר ויואל משה במאמר שלש שבועות ולהבדיל אלף אלפי הבדלות כפי שכתב לא אחר ממייסד הציונות הדתית הר' ריינס בספרו "אור חדש על ציון" באשר לדברי הרמב"ן במצות עשה ד' בהשגותיו על ספר המצוות של הרמב"ם שהדרך היחידה לקיים בזמנינו מצות כיבוש א"י היא ע"י שקונים קרקעות ארץ ישראל בכסף מידי הנכרים כי כיבוש ע"י מלחמה אסור עלינו מחמת השבועות.

ועד כמה שענין הגיוס מופקע מנקודת מבט של היהדות הוא מופקע עוד הרבה יותר מנקודת מבט חילונית כפרנית שמכוחה הגיחה לעולם תנועת הציונות ובעקבותיה המדינה הציונית כי מנקודת מבט זו עם ישראל הוא המצאה ספרותית דמיונית וודאי שמי שמקים מדינה לעם שמקורו בדמיונות של מספרי סיפורים קדמונים ועוד גורם שימותו חיילים ואזרחים כדי לקיימה הוא שופך דמים נתעב ביותר והעובדה שהוא מרשה לעצמו לחייב מאן דהו בגיוס היא אכזריות שאין כדוגמתה.

לגבי הנחתך השניה- המציאות שכולם יהיו חרדים בארה"ק היא לא איזה הנחה ערטילאית עתידית אלא עובדה קיימת שהיתה בארה"ק לפני שבאו אליה אותם כופרים של התנועה הציונית וקודמיהם בעלי "דת העבודה", והנה הפלא ופלא, הם חיו כאן בלי צבא, בלי חשש מהערבים ובלי שהכירו כלל ארגון צבאי ערבי כלשהו שהיווה איום עבורם. הגאון רבי בן ציון ידלר שהקדיש מזמנו לדאוג לכך שהמושבות החדשות החקלאיות שקמו בארה"ק ישמרו מצוות התלויות בארץ וכיתת רגליו ממושבה למושבה כדי להדריכם כיצד לעשות זאת מספר בספרו "בטוב ירושלים" כי לאחר שסיים יום של מסעות בין המושבות היה דופק על דלת של אחד מבתי הערבים באיזור ולן שם בלילה והוא מסביר שלא ידעו אז פחד מערבים מה הוא.

והדבר הוא פשוט, מה שהופך את הגוי (ואין זה משנה אם זה הערבים בא"י או הגרמני בגרמניה) להיות מזיק ורוצח הוא ההתנהגות שלנו ובמיוחד התנהגות המנסה לחקות את ארחותיו של הגוי ולאמץ את תרבותו וכפי שכתב מרן הבית הלוי בפר' שמות ומרן הנצי"ב מוולוז'ין במאמרו הנפלא על האנטישמיות "שאר ישראל" (המופיע בסוף פירושו על "שיר השירים").

ולכן, וכמו שראינו בכל שנות קיומה של המדינה בכלל ובפרעות שמחת תורה בארה"ק בפרט כי גם אחרי 75 שנות קיום של המדינה וגם עם צבא המשוכלל בכלי נשק המתקדמים ביותר עדיין ניתן לעשות בארה"ק ביום אחד פרעות ורציחות ושבי בעוצמות הרבה יותר גבוהות מכל התקופה שלא היה לנו צבא.

ועיי' בהרחבה בדת הציונות חלק א' בחלקו השני של פרק ו' בקונטרס "ימינם ימין שקר" (בחלק המסמכים כאן באתר).

ודבר נוסף, הדבר פשוט וברור כי התנאי הבסיסי ליציאה למלחמה הינו שיד ישראל תקיפה על עכו"ם, דהיינו שניתן לעשות כל מה שנצרך כדי להכריע את האויב מבלי מגבלה כלשהי.

ברגע שיד ישראל אינה תקיפה ומשועבדים לאו"ם, או לאומה אחרת (וכל שכן כשתלויים באומה אחרת בכל הנוגע לאספקת כלי המלחמה) או ל"דין הבין לאומי" וכתוצאה מזה למשל, מסכנים חיי אדם כדי לא לפגוע ב"חפים מפשע" או נלחמים מצד אחד אך מספקים לאויב מזון וסיוע הומניטרי מצד שני וכל שכן שמקבלים גם החלטות משיקולים פוליטיים גם על חשבון חיי חיילים ואזרחים הרי רק שוטה יכניס עצמו מדעת לסכנה שכזו ואלה שמכריחים את החיילים להימצא בסכנה זו (וכל שכן אלה המחזיקים בידם בעזרת כזביהם שמדובר ב"מלחמת מצוה" או שיש ערכיות חיובית למלחמה זו) הם אכזריים שאין כדוגמתם וראה בקונטרס ימינם ימין שקר דברי הגרש"ד הכהן מונק זצ"ל בשו"ת פאת שדך חלק ג' סי' נו' שהחיילים שמאולצים להיות בצבא שלהם הם כשבויים ולראשי הצבא דין רודפים,

מה גם שרואים בחוש, שמלחמה באופן הנ"ל לא תשיג את מטרתה וכל החיילים ששילמו בחייהם במלחמה זו נפלו לחינם כמו חבריהם שנפלו במלחמות הקודמות. והקב"ה יחזירנו בתשובה שלמה לפניו ויפקח עינינו לראות כי אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר ויצילנו ממלכות המינות בארה"ק הנלחמת  נגד הקב"ה ובתורתו ומקפחת את חיי אחב"י ברוחניות ובגשמיות